• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

כאב חיי בכל נקבובית: נשים וקעקועים

מהמילה 'ארעיות' בטיבטית, דרך מכשפות, אמזונות, חיפוש האמת, גשר, תזכורת לאומץ ועד השאיפה הפוליטית לחלוטין לנסוך אומץ באחרות: שתים עשרה נשים מספרות על הקעקועים שלהן

יום האישה הבינלאומי 2017

לא כל קעקוע הוא פוליטי ולא כל קעקוע נושא מסר חברתי, אבלהרבה פעמים הקעקוע חורט על הגוף מסרים שהחברה מעדיפה להתעלם מהם, והמקועקעת הופכת את הגוף שלה למניפסט פוליטי, לזירה של הנצחה, של מאבק, של התנגדות.

למרות הפחד מהכאב יש מה שמושך אותנו לחזור ולהתקעקע. יש הטוענות שזה אפילו ממכר, כך מספרות לנו, אולי בגלל הרגע שבו נוגעת המחט בבשר ומותירה אותו חשוף ומדמם. אחר כך, גם כשהפצע ייסגר תישאר שם עדות נצחית אילמת לכאב או לשמחה, לחוסן או לחולשה, לנשיות החד פעמית שלנו.

אין קעקוע שזהה למשנהו. גם בקעקועים דומים ניתן דרך הבדלים זעירים לאתר את קולנו הייחודי. האסופה הבאה מקבצת שתים עשרה נשים שקעקעו על גופן בתקופות שונות קעקועים בעלי משמעות עבורן ועבור החברה שבתוכה הן חיות ופועלות. עמוד הפייסבוק #אלתשתקי שהוא מקור ההשראה לפרויקט הזה מסמל את העוצמה שיש לנו כאשר אנחנו מבטאות את עצמנו, כאשר אנחנו לא שומרות בבטן אלא מעדיפות לקעקע עליה את מה שמשתולל בקרבנו.

• • •

ח'ולוד ח'מיס: סופרת חיפאית ופעילה פמיניסטית באשה לאשה

בפעילות ובכתיבה שלי, אני עוסקת בנושאים הקשורים לנשים, כמו אלימות מינית ונשים עם מוגבלויות, ומקשרת בין האישי לפוליטי. #تسكتيش – תוסכותיש (אל תשתקי) – ההשראה לקעקוע מגיעה מעמוד פייסבוק שהוקם על ידי רים ג'ראמנה ועל ידי והוא מהווה מרחב בטוח לנשים ערביות לשיתוף עדויות של אלימות מינית. מטרת העמוד היא שבירת קשר השתיקה החזק בחברה הערבית בנושא של אלימות מינית.

ח'ולוד חמיס. מייסדת עמוד #تسكتيش תוסכותיש (אל תשתקי)
ח'ולוד חמיס. מייסדת עמוד #تسكتيش תוסכותיש (אל תשתקי)

עדי סדקה – בת 32, קולנוענית, פעילה חברתית, חיה עם מיטל ושתי חתולות בחיפה

את פרויקט הקעקועים הנשיים החלטתי ליזום לאחר שנתקלתי בקעקוע של ח'ולוד שנתן לי השראה לחקור ולהבין את הקשר העמוק שבין נשיות לקעקועים. אני אישית בחרתי בשנים מתוך ארבעה קעקועים שיש לי.

הראשון שקעקעתי בחיי הוא המילה "אומץ" וזאת בעקבות תלונה שהגשתי על גבר שפגע בי מינית. השני הוא ציור של אישה לוחמת עם שופר של פרחים. זה ציור של האמנית גפן רפאלי שמאיירת נשים מאוד במדויק, מתמונות שמוצאת באינסטגרם והופכת אותם ללוחות ומלכות. גפן נתנה להרבה נשים השראה לקעקועים.

הקעקועים של עדי סדקה
הקעקועים של עדי סדקה

לילך ללוש – שכונת הדר, חיפה. קועקעה על ידי לילך מרטון

הקעקוע איתי משהו כמו שנה. הוא הגיע אחרי הפעם הראשונה בחיי בה גרתי לבד ובעיר חדשה. אני תמיד מזכירה לעצמי שאני אישה חכמה, חזקה ועצמאית וחיפשתי דרך לבטא את זה בקעקוע כתזכורת.  ככה הגעתי לסמל של האמזונות שבאמת נזכרות כנשים חזקות. לראשונה קעקעה אותי אישה (המקעקעת לילך מרטון) וזה יצר אווירה בטוחה ונעימה".

הקעקוע של לילך ללוש
הקעקוע של לילך ללוש: הסמל של האמזונות

ליאת טאוב – אמא לסוף ולשחר, חיפה. קועקעה על ידי לילך מרטון

"המכשפה היא חלק משלישייה של מכשפות שיש לי סביב הרגל. עשיתי אותן לפני כמה חודשים. התחלתי לעת זקנה. כי מכשפות הן אחד הייצוגים שאני הכי אוהבת לנשים חכמות וחזקות, שהאסטתיקה שלהן מאוד לא מיינסטרים. אף אחד לא מתעסק איתן (מלבד האינקוויזיציה)".

המכשפות של ליאת טאוב
המכשפות של ליאת טאוב

אלינור שריקי – בת 34 מתל אביב, חיה כדי ליצור, ללמוד, לאהוב ולזרוח

"כמה ימים אחרי שכבר חשבתי על הרעיון, שקפץ לי באיזה לילה לפני השינה בתקופה שבה ממש ניסיתי לחשוב מה הקעקוע הראשון שאני רוצה לעשות, גיליתי שפרננדו פסואה, משורר פורטוגלי שאהוב עלי מאוד, הגדיר את זה יפה: "חיי אדם, אכן, מתערבבים הם. מה שהיה מוח – רגש מעתה. כואבים לי חיי בכל נקבובית. הלב שבתוך ראשי מתפקע". בסוף עשיתי אותו רק אחרי חמישה קעקועים אחרים מכל מיני סיבות והוא עליי כבר בערך ארבע שנים."

הקעקוע של אלינור שריקי
הקעקוע של אלינור שריקי

גליה רוגנר – בת 44, אמא לרונה בת 11. צלמת, עורכת תוכן ומתרגמת

"ארעיות היא אחד ממאפייני הקיום על פי הבודהיזם. הרעיון שכל התופעות, ללא יוצא מן הכלל, חולפות ואינן קבועות, ריתק אותי והפחיד אותי כאחד מאז ומעולם. הקעקוע, שעשיתי לפני שבע שנים, הוא המילה בטיבטית. הוא משמש לי תזכורת לרעיון הזה ומאפשר לי להתיידד איתו. ידידות עם רעיון זה וקבלה שלו, פעם אחר פעם, מאפשרים לי לשחרר את מה שאינו משרת אותי יותר, כולל הפחד, ולהתמקד במה שחשוב וקיים באמת, הרגע הזה בלבד".

"ארעיות" בטיבטית. הקעקוע של גליה רוגנר
"ארעיות" בטיבטית. הקעקוע של גליה רוגנר

מור כהן – דוקטורנטית במנצ'סטר, חוקרת פעולות של אמניות קולקטיביות בישראל

"כלי הנשק האחרון של באפי (Mʔ, Scyth) אמנם נועד להרוג ערפדים ושאר מפלצות, אבל הוא כנראה הנשק הכי פחות אלים שראיתי בטלויזיה. הוא מבטא כתיבת היסטוריה נשית ומאבק נשי משותף. באפי היא סופר-הירו אבל למרות הכוחות שלה היא מוגבלת ומנווטת בעולם שמנוהל ומאורגן על ידי גברים, בין אם זה הכהנים המיתולוגיים שהעניקו את הכוחות לקוטלת הערפדים הראשונה על-מנת שתגן על האנושות מכוחות האופל, ובין אם זה דרך מועצת הצופים (watchers council) האחראים לשלוט על הכוחות של הקוטלת. במלחמה המשמעותית האחרונה שלה נגד כוחות האופל, באפי בוחרת בטקטיקת מלחמה שלא רק תמנע את האפוקליפסה הנוכחית, עד שאחרת תבוא בהמשך, אלא תשנה את כלי המשחק.

הקעקועים של מור כהן
הקעקועים של מור כהן

בעזרתה של ווילו המכשפה בוחרת באפי לבזר את הכוח שלה, שבגלל החלטה שרירותית של גברים מיועד לנערה אחת בכל דור. כעת כל מי שיש לה את הפוטנציאל להיהפך לקוטלת מקבלת את הכוחות שלה. ברגע אחד בסדרה אנחנו רואות איך נערות ונשים מוחלשות מכל העולם מקבלות בוסט מטורף של כוח שגורם להן לעמוד על הרגליים ולקחת אחריות על החיים והסביבה שלהן. אין רגע מרגש מזה בכל תולדות הטלויזיה. הקעקוע השני שלי נוצר כמחווה לשתי הסבתות שלי שלשתיהן קוראים לאה, אבל לכל אחת היה גם שם נוסף. לסבתא מצד אמא קוראים לולואה ולסבתא מצד אבא קראו גם סומבולה (על-שם כוכב שזרח באותו זמן שנולדה).

הקעקוע הזה מאד משמעותי וקשה לי לתמצת את החשיבות שלו עבורי בכמה מילים. אני רק אומר שהוא מבטא איזה תהליך או מסע שאני עוברת עם עצמי בנוגע לשאלות של גוף, זיכרון וזהות. הגוף שמבטא זהות שלא בחרת להיוולד לתוכה אבל מקשר אותך להיסטוריה איתה את מנהלת יחסי קרבה-כמיהה-חשדנות-ביקורתיות. לולואה וסומבולה הן חלקים אצל הסבתות שלי שלא יצא לי להכיר או שהכרתי בצורה מאד שטחית. אני רוצה לספר את הסיפור שלהן אבל גם לא ליצור איזשהי רומנטיזציה לעבר, במיוחד כשאני יודעת שהחופש והביטחון שהוענקו לי הם תוצר של חיים שלא היו בהם הרבה אפשרויות לבחירה".

נירית בן ארי – בת 41 מהרצליה, אמא לאדם, מורה לאנגלית, דוקטור למדעי המדינה, עיתונאית לפרקים

"שני הקעקועים שעל הקרסוליים שלי הם של סמלים של דמויות מיתיות מהאיטי שנקראות לואות. הראשונה שמה ארזילי פרדה והשניה ארזילי דנטור. ארזילי פרדה היא הלואה של נשיות, תכשיטים, בשמים, פלירטוט, ויש לה שלושה בעלים, וארזילי דנטור היא סוג של ז׳אן ד׳ארק, מגינת נשים וילדים, והיא מזוהה עם לסביות. רציתי לעשות את הקעקועים האלה המון שנים, מאז שהתחלתי ללמוד מחול מסורתי מהאיטי, והרגע הנכון הגיע כשקיבלתי את ההחלטה לעשות ילד לבד. יחד עם ההחלטה קעקעתי את ארזילי דנטור, מגינת האמהות והילדים. שבוע אחר כך הוספתי את ארזילי פרדה."

הלואות של נירית בן ארי
הלואות של נירית בן ארי

קרן שמואלי ושירה אוחנה – אחיות. קרן בת 32, אמא לשלושה וסטודנטית חינוך מקריית מלאכי ושירה סטודנטית לאנתרופולוגיה מחיפה

"המשמעות של הקעקוע הוא הקשר המיוחד בינינו כאחיות למרות פער השנים הגדול ולמרות המרחק הגיאוגרפי. אנחנו ממש כמו תאומות למרות שמפריד בינינו כמעט עשור".

הקעקועים התואמים של שירה אוחנה וקרן שמואלי
הקעקועים התואמים של שירה אוחנה וקרן שמואלי

דנה שרון – בת 30, מקועקעת מגיל 18

"הגשר שלי מזה חצי שנה. לא יודעת אם השאיפה לחבר במקום להפריד היא עניין נשי, אבל נדמה לי שכן. אני מעדיפה גשרים על חומות. חוץ מזה היה לי חשוב למצוא אמנית אישה שתעשה אותו, והבחירה בכלל להתקעקע הייתה קשורה לנושאים של בעלות על הגוף שלי בין היתר, שזה לגמרי עניין נשי".

הגשר של דנה שרון
הגשר של דנה שרון

נורן ניומן – עובדת סוציאלית וסטודנטית תואר שני בטיפול משפחתי

"את הקעקוע הזה עשיתי לפני כשנה (קעקוע 4 מתוך 5). הקעקוע מסמל לא רק את הזכות שלי להיות, אלא המחויבות להיות אמיתית. הרי קל מאוד לאבד את האמת תחת שלל ציפיות חברתיות. הוא מתחבר לנשיות מעצם זה שאני אישה שיצרה לה תזכורת קבועה להיות אמיתית, מתוך התחושה שאם לא אזכיר לעצמי לא יהיה מי שיעשה זאת בשבילי. והאמת, היא קשורה בכול. בזכות להתלבש כמו שאני רוצה, להעז לדבר גם מול מי שישמחו להשתיק אותי ולהתנגד בכל כוחי מול אנשים שמקטינים אותי, בגלל שאני אישה"

הקעקוע של נורן ניומן
הקעקוע של נורן ניומן. האמת קשורה בכול

עופר בילי – 30, ניו יורק

זה הקעקוע הראשון שעשיתי, לפני כעשור, שנתיים חלמתי עליו. למרות שמקועקע איור של עובר הוא לא מתקשר עבורי בהכרח להיריון ואמהות, אלא זה סמל להתחלה חדשה ונקייה שבכל זאת יש בה המשכיות והיסטוריה כזו או אחרת. בעיני הוא מסמל בעיקר עוצמה.

הקעקוע של עופר בילי. לא בהכרח קשור להריון
הקעקוע של עופר בילי. לא בהכרח קשור להריון
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.