string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הולכים כצאן אחרי ימין משיחי יהיר

חוק המואזין: אם המדינה עוברת הדתה בכל תחומי החיים, מן ה"ראוי" לפי ההיגיון הפשוט שגם המרחב יוכפף לתהליכי ייהוד; "טבעי" שיישרפו מסגדים וכנסיות עם או בלי חוק. אבל, אם לימין יכולת לעשות כן בחקיקה – אז עדיף
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

החוק להגבלת שעות האז'אן, אותה תפילה ממרומי צריחי המסגדים הקוראת למאמינים לתפילה, או איך שלא נקרא לחקיקתו בישראל, מדגים היטב את ריח הבאושים של הגזענות הישראלית במיטבה, מבעד למכבסת המלים ומרככי הכביסה. הרי לו החקיקה הגיעה מטעמים ליברלים המבקשים להפריד בין דת למדינה ולשמור את המרחב הציבורי משוחרר מסממנים דתיים כלשהם, היינו מביטים במהלך בסוג של כבוד, גם אם הדבר לא היה נראה לנו. אולם העניין כולו בא במסגרת תהליך הפיכתה של ישראל ל״אתנוס" מובהק, תוך טאטוא שאריות ה"דמוס" שדבקו בשלטון כבחירה של המייסדים וירושתם.

בדרך אל השלטון הנשגב של ה"אתנוס" הנבחר, אין מנוס מדריסת כל סממן של קבוצות אחרות במרחב הציבורי. ואין כמו מסגדים, צריחים ותפילות מבחינת בולטותם במרחב המשותף. לכן, החקיקה שבאה בתואנה של מניעת רעשים היא מכבסת מלים שלא מצליחה לכסות על הכוונה האמיתית של יוזמי החקיקה – שאינם מפספסים שום הזדמנות להפגין את השתלטותם על המרחב כולו, גם הגיאוגרפי. לאחר שניכסו לעצמם את המדינה ואת משאביה, הם מנסים את מזלם עם המרחב ע"י כיפוף ידי החיים בו לריבונותו של ה"אתנוס" היהודי. כיפוף זה כולל סממנים זהותיים, תרבותיים ודתיים אחרים.

נכון, מגילת העצמאות הבטיחה לבני כל הדתות שוויון וחירות דתית ואמונית, אלא שמאז כתיבתה וחתימתה השלטון נסוג מההבטחות שנראות לי כרגע – לאחר גל חקיקה אנטי ערבי ומוסלמי – ריקות כמעט לחלוטין. מישהו החליט ליזום מעשים המנוגדים לרוח המגילה שלא השכילו המייסדים לפתחה לכדי חוקה המגינה בעיקר על זכויות המיעוט במדינה. גם את המעט שבמגילה ביטלה ממשלת הימין ברגע שהחליטה לנצל את הרוב בכנסת ולהמירו בעריצות הרוב האתני כדי להבטיח לא רק שלטון – אלא גם שליטה תוך כדי דחיקת ה"אחר" והגבלת הצורות השונות של ביטוי עצמי תרבותי ודתי.

הימין בישראל מנצל היטב את העוינות לאסלאם כדי להעביר את החקיקה המקפחת בישראל, אבל יש לצעד זה את הייחוד הישראלי – הנטוע עמוק בהתנהלות הימין הישראלי ותכניותיו. אותו ימין המנסה להעלים את הכיבוש ולהסדיר את הנוכחות הישראלי בשטחים הכבושים, מנסה כאן כעת להעלים את מה שנתפס מבחינתו כערעור על השליטה וההגמוניה היהודית. אם המדינה עוברת הדתה בכל תחומי החיים לרבות הפוליטיקה ועד מעט המשפט – מן ה"ראוי" לפי ההיגיון הפשוט שגם המרחב יוכפף לתהליכי הדתה וייהוד. תהליכים אלה יתנגשו עם דתות אחרות המתקיימות כאן אלפיים שנה ויותר. "טבעי" שיישרפו מסגדים וכנסיות וינסו להתנכל לבני דתות אחרות בחוק ובחקיקה או בלי. אבל, אם לימין יכולת לעשות כן בחקיקה אז עדיף.

בזמנים עברו, הכובשים או אותם מנצחים נטו להטיל על בני חסותם המנוצחים מסים והיטלים. להיטלים אלה היו שני פנים: פן כלכלי, למלא את קופת המלך והמערכת השלטונית במזומנים ולסמן באופן הברור מי כאן האדון ומי העבד, מי המנצח ומי המובס

בזמנים עברו, הכובשים או אותם מנצחים נטו להטיל על בני חסותם המנוצחים מסים והיטלים. להיטלים אלה היו שני פנים: פן כלכלי, למלא את קופת המלך והמערכת השלטונית במזומנים ולסמן באופן הברור מי כאן האדון ומי העבד, מי המנצח ומי המובס. לדעתי, יש בחקיקה נגד המאמינים המוסלמים בישראל הצהרת כוונות בכיוון הזה, איתות של הימין הישראלי על גווניו, שהוא הוא זה שניצח ושזכותו – על פי התפיסות המיושנות של מנצחים במלחמות דת – לעשות בשטח את העולה על דעתו לרבות מניעת/הגבלת קריאות המואזין לשעות הנוחות לו, לימין. ומי יודע מה תהיה החקיקה הבאה. ימין יהיר שלא בוחל בשום דרך להפגין את נצחונו, עשוי לטעות ובגדול.

לפני פחות משנתיים, הימין ניסה את כוחו כדי להבעיר בערב סביב מסג'ד אלאקצא כשבחש ורקח וניסה לזרוע כאוס שדרכו יוכל לקשור מאבקים צודקים נגד הכיבוש, האפליה והפקעת המרחב לאותה מלחמה עולמית נגד הטרור לרבות האסלאמי. כשלא צלח הדבר, הימין הסתפק בהוצאת האגף הצפוני של התנועה האסלאמית ומוסדותיה מחוץ לחוק, מעשה גבורה ימני יהודי למהדרין כיאה לחשיבה דתית במיטבה. גם היום, יש בחקיקה רצון לחמם את האווירה כי רק באווירה מחוממת הימין יכול לשרוד ולממש את משאלות לבו. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא שני דברים: היכולת של הפלסטינים בישראל לספוג ולהמשיך להתנגד בדרכים אזרחיות לא אלימות. ומנגד, היכולת של האליטות הליברליות בישראל לבלוע את העלבון ולהמשיך ללכת כצאן אחרי ימין משיחי יהיר ובלתי אחראי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איזה גורן

    סהדי במרומים
    אלמלא בן תשעים ושתיים שנים אנכי ואמצעי הכספיים מוגבלים עד מאוד, אני קם, נוטל בני ביתי ומהגר לארץ רחוקה, נאמר אוסטרליה או ניו זילנד. ואף זאת בתקווה שלא יהא בכוחם של נציגיו הישירים של היתברך להשפיע על השלטונות והאוכלוסיה ד'שם.
    לדידי, דונוני לכל ארבע צורות המיתה הרווחות בדת היהודית ואני אוסיף לקלל את כל הדתות שבעולם. באשר כולנה עד אחת הן סחי ומאוס, תועבה ונבזות.
    שהרי בשמן ובכוחן משלח המואזין את צוויחותיו על פני תבל ויושביה. בשמן ובכוחן מתעלל הקלגס העברי בישישיובאלמנה ויורה למוות נערים וילדים. בשמן ולאורן האפל כורת מרַצֵח ארור ראשי כופרים, בשמן ובמעבה אפלתן גוזל בעל הפיאות והזקן הפרוע את אדמתו של האחר וגוזל את פרי עמלו.
    בשם רבי ישו מנצרת הוצאו להורג אלפי ורבבות יהודים בארצות נכר. בשם מוחמד ומאמיניו נספו בחרב מיליונים, ובשם אלוהים הרחמן והרחום ( מה?) הפכו והיו נערים יפי עיניים ובעלי בלורית לקלגסים בני עוולה.
    הבוז לדתות ולאוחזים בה.