string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

נשים טרנסיות הן לא אתנחתא קומית

ההכרה הפתאומית בקיום הטרנסי והקולות המורכבים שמשמיעים טרנסיות וטרנסים, מעוררים באנשים לא-טרנסים שאלות קשות לגבי עצמם ומידת החופש שלהם בעולמנו הממוגדר עד חנק. אולי בגלל זה הם מתאמצים להגחיך את צורת הקיום הזו ולגדור אותה באופן צר ומעוות
עידו קטרי

עו"ד, פעיל בפרויקט גילה להעצמה טרנסית וחוקר שונות מגדרית במשפט ויחסה עם גזע ולאומיות

אתמול בערב הלכתי לראות סרט בקולנוע עם המשפחה שלי. אולם, לפני שהתחיל הסרט הוקרנו על המסך לא פחות משלוש פרסומות (שאחת מהן אפילו הורצה פעמיים) בהן הוצגו נשים טרנסיות כגברים מתחזים. מלבד צרכנות, שנאת נשים טרנסיות הייתה המוטיב החוזר היחיד שהוקרן על המסך. ייתכן כי האתנחתא הקומית האחרונה שנותרה במשרדי הפרסום הקורסים בישראל נמצאת בדמות שחקן בלבוש נשי.

אותי ספציפית קשה להעליב אותי במקומות האלו. עדיין, כדי לצפות בסרט שבאתי לראות הייתי צריך לשבת ולראות שוב ושוב את עלילת הדם המסיתה הזאת, שפורטת על נימי הצחוק כדי לומר לציבור שנשים טרנסים הן פחות. פחות נשים, פחות אנשים, פחות לגיטימיות, פחות אמתיות.

זה סיפור שבסיסו המסר שנשים טרנסיות הן למעשה גברים שנשקפת מהם סכנה. זהו סיפור על כך שטרנסיות וגם טרנסים הם תופעת שוליים שכל מטרתה לבדר את ההמון ולא חס וחלילה סתם אנשים שצריכים לפעמים ללכת לשירותים גם כשהם מחוץ לבית. זוהי לא פחות מעלילת דם משום שהיא מתירה את האפליה וההדרה החמורה ממנה סובלים נשים וגברים טרנסיות וטרנסים, והמתרגמות לאחוזים בלתי פרופורציונאליים של חשיפה לאלימות, עוני, תת השכלה, דרות רחוב, זנות ופשיעה, שהם הגורמים המשמעותיים למגפת האובדנות ממנה סובלת כמעט מחצית מהקהילה.

ההתעסקות הזאת בשוני מגדרי קשורה לעלייה המשמעותית של נראות טרנסית בחברה שלנו. מקייטלין ג'נר בארה"ב ועד לבוגרת האח הגדול וזוכת תחרויות היופי הבינלאומיות, תאלין אבו-חנא. שלא לדבר על סדרת הרשת המצוינת "על הרצף". פתאום אנשים לא-טרנסים מגלים שטרנסיות וטרנסים חיו ביניהם כל הזמן הזה ושיש להם כל מיני דברים משמעותיים מאוד לספר לאנשים לא-טרנסים על העולם שבו הם חיים. ההכרה הפתאומית בקיום הטרנסי והקולות המורכבים שמשמיעים טרנסיות וטרנסים, מעוררים באנשים לא-טרנסים שאלות קשות לגבי עצמם ומידת החופש שלהם בעולמנו הממוגדר עד חנק. החוק והסדר המגדרי שכולנו מצייתים לו מרגע שבו אנו מקוטלגים בלידה כנשים או גברים ומוטמע בנו כה עמוקות, מפסיק לרגע להיות שקוף וזה באמת מפחיד. אבל תחת המכבש המגדרי יש אנשים שנחנקים יותר.

לצפייה בפרק 2 של הסדרה "על הרצף":

קהילות טרנסיות ברחבי העולם וגם כאן נמצאות בעיצומה של מגפת אובדנות. ההערכה היא כי ישנם 41% אובדנות בקרב הקהילה הטרנסית לעומת 4% באוכלוסייה הכללית. למגפה הזאת יש תרופה ואנחנו כבר יודעים מהי. מחקרים רחבי היקף שנעשו בארה"ב ובקנדה הראו שאחוזי האובדות בקרב הקהילה יורדים מתחת לנורמה באוכלוסייה הכללית כאשר טרנסיות וטרנסים מקבלים נגישות למשאבים והזדמנויות, לשירותי בריאות הולמים ותעודות זהות שבפועל משקפות את זהותם. תרופת הפלא הזה מאוד פשוטה, ככל שנשים וגברים טרנסים חשופים פחות לאפליה ולאלימות, למשל כאשר תעודות הזהות שלהם לא מוציאות אותם מהארון כשונים מגדרית, כך הרצון שלהם לחיות והיכולת שלהם להשתלב בחברה עולה. הנקודה היא לא שטרנסיות רוצות למות, אלא שהן רוצות לחיות, לפחות פי עשרה מאנשים לא-טרנסים.

באמצע המגפה הזאת, שכבר גבתה בשנים האחרונות את החיים של יותר מדי חברות לעשייה כמו מאי פלג ודןווג סיגאוי זיכרונן לברכה, אני מוצא את עצמי יושב בחשכת אולם הקולנוע עם הציבור, כשהוא מתרווח על הכורסא וסופג להנאתו את ההסתה הזאת נגד גברים ונשים טרנסיות, שמוקרנת, כמו שטיפת מוח, שוב ושוב ושוב. בחושך הגדול הזה, בזמן שטרנסיות מוצגות על המסך כאובייקט לבדיחה, בעולם שבחוץ, רשות האוכלוסין מבהירה בגאווה גדולה כי היא "לא תקל על שינוי המין בתעודות הזהות" ומשרד הבריאות מוצא חדשות לבקרים דרכים מקוריות לחסום את הנגישות לשירותי בריאות טרנסים. הדברים האלו קשורים זה בזה.

פתאום אנשים לא-טרנסים מגלים שטרנסיות וטרנסים חיו ביניהם כל הזמן הזה ושיש להם כל מיני דברים משמעותיים מאוד לספר לאנשים לא-טרנסים על העולם בו הם חיים

רשות האוכלוסין לא מאפשרת לנשים וגברים שונים מגדרית לתקן את סעיף המין בתעודות הזהות שלהם על בסיס הצהרתם הפומבית, משום שהיא מפקפקת באמינות שלהם וחושבת שהם מתחזים. משרד הבריאות מסרב לאמץ מודל של הסכמה מדעת ביחס לשירותי בריאות להתאמה מגדרית, משום שהוא חושב שטרנסים וטרנסיות צריכים להוכיח קודם לוועדה של רופאים שהם באמת עצמם ולא סתם מתחזים.

אולי הגיע הזמן שאנשים לא-טרנסים יתמודדו עם הרגשות המורכבים שלהם לגבי שונות מגדרית במקום להמשיך ולדחוק טרנסיות וטרנסים לכיליון חברתי ולמוות של ממש. אבל נראה שבמקום להרים קול זעקה על הקלות שבה הרשויות יכולות לסיים את מגפת האובדנות הטרנסית או למצער לתמוך במאבקים הממושכים של הקהילה הטרנסית, חשוב יותר לציבור לקרקס אוכלוסייה שהיא בסיכון בדיוק בגלל זה.

צילומסך מהפרסומת של סטודיו C
צילומסך מהפרסומת של סטודיו C. מדוע הקהל נאלץ לראות את עלילת הדם המסיתה הזאת, שפורטת על נימי הצחוק כדי לומר לציבור שנשים טרנסים הן פחות. פחות נשים, פחות אנשים, פחות לגיטימיות, פחות אמתיות
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. א ב

    ולמה בכלל יש לרשום את המין בתעודת הזהות? כל כך קצת מרכיבים נכנסים בה, והמין דווקא אחד מהם. לאיזו מטרה זה משמש? שהמדינה תדע איזה שירות להעניק לאזרח זה? אני תמה ברצינות. והסרטון שבגוף הכתבה מהמם, דרך אגב, חוף מזה שלא ברור לי תפקיד הענטוז אשר בסוף (גם לא מוסיף לדעתי לכל התוכן הנהדר שלפני כן, וגם עלול סתם כך לגרות מינית אנשים אשר מנסים להימנע מגירוי מיני ארעי).