string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

האוכל גזור למידותינו שלנו

הדיוקנאות המוקפדים של המזון שמציעה לנו שמואלי בוכניק הם ישראליים מאוד – "חומוס-טחינה", "פלפל חריף", "חריימה" – ומציבים תשובה הולמת ל"פורנו אוכל" המציף את האינסטגרם. האסתטיזציה המוחלטת של המזון נאגרת בפיגמנטים הצבעוניים, בקומפוזיציה הפתיינית, בחומרי המזון שהוגדלו לפתע פי כמה מגודלם המקורי, מאיימים הפעם לאכול אותנו
פרווין שמואלי בוכניק

ד"ר קציעה עלון על עבודותיה של פרווין שמואלי בוכניק:

כך כותב הפילוסוף עמנואל לוינס בספרו "כוליות ואינסוף": "אנו חיים מ"מרק טוב", מאוויר, מאור, ממראות עיניים, מעבודה, מרעיונות, משינה, וכדומה. אלה אינם אובייקטים לייצוג. אנו חיים מהם. הם תמיד, במידה מסוימת – אפילו הפטישים, המחטים והמכונות – אובייקטים להנאה, המגישים את עצמם ל"טעם", מקושטים כבר, מגונדרים. ה"רגע" של השבעת התיאבון, למשל, כרוך באופן פנומנולוגי בהזנה עצמית. המזון הוא גלגולו של האחר אל הזהה, הנטוע בלב ההנאה: אנרגיה אחרת, המוכרת כאחרת, הופכת בהנאה לאנרגיה שלי, לכוח שלי, לי. במובן זה כל הנאה היא הזנה." (עמוד 84). כך, במילים ספורות, כורך לוינס בין האוכל הגשמי, החומרי, החושני, להנאה הרוחנית, האסתטית, שמזמנים לנו הדברים בעולם.

התערוכה "מזונות" של שמואלי בוכניק מצויה על קוי תפר אלו בדיוק. האסתטיזציה המוחלטת של המזון נאגרת בפיגמנטים הצבעוניים, בקומפוזיציה הפתיינית, בחומרי המזון שהוגדלו לפתע פי כמה מגודלם המקורי, מאיימים הפעם לאכול אותנו. גודלה של מנת הפלאפל הוא מטר שישים על שבעים, כמידת אדם. האוכל גזור למידותינו שלנו. הסדרה המרשימה הזו מעלה בזיכרון את עבודות האורז היפות של אתי נאור, ואת ציורי האורז העמלניים של אסתר כהן ומעלה בזיכרון את שירה המחאתי של אסתר קנקה שקלים  "סבזי מודרני".

מנת ה"פלאפל" שמציעה לנו שמואלי בוכניק מונחת על גבי כרית לבנה, ומתחתיה מפה מצוירת בגווני הטורקיז. הכדורים השמנמנים פונים אלינו, מציעים את עצמם למאכל. "הטרגדיה בחיי אנוש היא שלא כל מה שאנו רואים ניתן למאכל", כותבת הפילוסופית סימון וייל (הכובד והחסד). ואכן, אנו רוצים לנגוס בתמונה, לבלוע אותה. הדיוקנאות המוקפדים של המזון שמציעה לנו שמואלי בוכניק הם ישראליים מאוד – "חומוס טחינה", "פלפל חריף", "חריימה", "גורמה סבזי", "אורז", "שיפודים על האש" .

אם נשווה את ציוריה למסורת הידועה של ציורי הטבע הדומם ההולנדיים, יזדקרו ההבדלים לעין, למרות הקרקע השווה של "מופע הראווה של המזון". הציור ההולנדי ביקש לעתים להבליט את העושר הטמון במוצרי המזון היוקרתיים, הנדירים, הערוכים בשפע אדיר, שלא היה מצוי בבתים ובחיי היומיום בימי הביניים בהולנד. הציור היה סמל מקודד לעושר, למעמד, לסטטוס חברתי. שמואלי בוכניק רחוקה ממוטיבציות אלו. ציוריה כמו מציבים תשובה הולמת ל"פורנו אוכל" שממלא את האינסטגרם, ומונע מתוך התשוקה הזו, של "שואו אוף" דרך איכות המזון ואופן הצגתו.

התערוכה מוצגת בגלריית בית אחותי, רחוב מטלון 70 בתל אביב, עד סוף מרץ 2017

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות