string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כל פרשות נתניהו: על מה אנחנו מדברים בעצם

נוני, פאקר, סיגרים, שמפניה ורודה – מה הסיכוי שכל הטוב הזה יוליד כתבי אישום נגד ראש הממשלה? פרשן הבית מסביר ומציע להמתין בזהירות
דניאל חקלאי

עורך דין שמתמחה במשפט פלילי וצווארון לבן

שוב ושוב עולה לדיון ציבורי בחודשים האחרונים שאלת השפעת החקירות הפליליות כנגד ראש הממשלה על החלטותיו, מעשיו ומהלכיו השונים. גם בימים רגילים, נתניהו אינו נחשב כמי שמונע תמיד משיקולים ענייניים וכמי שמניעיו נקיים מחישובים של הישרדות אישית; אך מאז החלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל לחקור אותו במסגרת "פרשת 1000" ו"פרשת 2000", מתגנב ללב החשד שכמעט כל מהלך מטעמו של נתניהו הנו בראש ובראשונה פועל יוצא של רצונו להיחלץ מעננת החשד הפלילית שמרחפת מעליו, ואשר יכולה להביא בנסיבות מסוימות לקצה של הקריירה הפוליטית שלו.

בשנת 2008 אמר יושב ראש האופוזיציה נתניהו, כי ראש הממשלה אולמרט שנחקר במגוון חשדות פליליים אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו – מאחר שלא ניתן לדעת אם הכרעותיו בנושאים קיומיים אינן מושפעות משיקולי הישרדותו האישית. כמו בפרשת תביעת הדיבה כנגד יגאל סרנה (בה דורש המנהיג שרגיל לשקר בלא להניד עפעף פיצוי כספי ממי שכתב בפייסבוק על אירוע שלא היה ולא נברא, לשיטתם של בני הזוג נתניהו) וכמו במגוון נושאים אחרים, שוב מתגלה שנתניהו נאה דורש, אך כמעט לעולם אינו נאה מקיים. וזכורה לרע אמירתו המבדרת אך העגומה במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה בדבר הצורך שהאופוזיציה משמאל תנהג באחריות ובממלכתיות "ממש כפי שאנחנו נהגנו בעודנו באופוזיציה לממשלת רבין" (הציטוט אינו מדויק לחלוטין, אך רוח הדברים מדויקת ועוד איך).

נתניהו, אפוא, מתמחה בדרישות מוסר גבוהות מאחרים ובהתנהגות מוסרית ירודה במיוחד: החל מדרישתו התקיפה מאבו מאזן לרסן את ההסתה ברשות הפלסטינית תוך הקפדה על הסתה שיטתית כנגד האזרחים הערבים, השמאל, התקשורת וגם הפלסטינים – הן מטעמו של נתניהו והן מטעם מלחכי פנכתו; דרך מהלכי החקיקה המבישים להצרת צעדי ארגוני זכויות אדם ולהגבלת תרומות ממדינות זרות לארגונים הללו ולעמותות פוליטיות שנאבקות להפלתו – תוך שהוא עצמו זוכה לאורך עשור במימון חינמון תעמולה בידי שוגר-דדי יהודי-אמריקאי עשיר כקורח (בעטיו הפסיד איל ההימורים אדלסון כרבע מיליארד שקלים מאז 2007); וכלה בהרצאותיו המתישות על העדר דמוקרטיה בעולם הערבי, תוך שהוא עושה כל שלאל ידו כדי להפוך את מדינת ישראל ממדינה בעלת משטר דמוקרטי בעל הישגים (אך גם בעל לקויות יסוד) למדינה בלתי דמוקרטית בעלת סממני אפרטהייד וכן בעלת סממנים פרוטו-פאשיסטים הולכים ומתרבים. 

כך או אחרת – ובלי קשר לצביעות וההתחסדות העמוקות שמאפיינות את ימי שלטונו הרעים של נתניהו – ראוי לברר בקצרה מהו תוכנן של הפרשות במסגרתן הוא חשוד בביצוע עבירות פליליות. או במילים אחרות: מהם המעשים שביצע לכאורה ואשר יכולים להוליד בנסיבות מסוימות את סיום שלטונו של רב-האומן הפוליטי שאחראי להרעלת השיח הפוליטי הישראלי בשני העשורים האחרונים? 

תיק 1000 – חגיגה של מתנות

החשד הוא כי נתניהו, זוגתו שרה ובנם הבכור יאיר זכו במגוון טובות הנאה מטעמם של בעלי הון לאורך מספר שנים. לא מדובר במתנה אחת ליום ההולדת או במתנה קטנה במפגש חברים חגיגי, אלא במגוון קבוע ושיטתי של תשורות יקרות ערך שהצטברותן מלמדת על חשד לקיומה של עבירת הפרת האמונים מצדו. אפשר אף שהדברים מגיעים לכאורה עד לכדי קבלת שוחד.

את העבירה של הפרת אמונים יכול לעבור אך ורק איש ציבור, כלומר בעל תפקיד בממשל הישראלי – עובד מדינה או נבחר ציבור. על נבחר הציבור או עובד המדינה להיות נאמן הציבור בלבד. עליו לפעול אך ורק למען האינטרס הציבורי. אסור לו לפעול למען אינטרס אישי של בעל הון כלשהו או של תאגיד גדול כלשהו או של וועד עובדים כלשהו או של אדם פרטי כלשהו תוך התעלמות מאינטרס הציבור. ברור שקשה להיכנס לנבכי נפשו. ברור שקשה לבחון כליות ולב. ברור שבלתי אפשרי לעתים לקבוע האם שיקוליו של הנבחר או הממונה הנם אכן שיקולים של טובת הציבור, כלומר שיקולים שהנם פועל יוצא של היותו נאמן הציבור, או שמא שיקולים אישיים – כאלה הנובעים מרצונו לשאת חן בעיני חברי מרכז הליכוד, ציבור מתפקדי הפריימריס בבית היהודי, חברי הקיבוצים שמצויים בוועידת מרצ או ועד העובדים שפוקד מתפקדים למפלגת העבודה. 

הסיבה המרכזית למשבר האמון העמוק בין אזרחים רבים לבין חברי הכנסת, הממשלה וראשי העיריות, היא התחושה שהאינטרס הציבורי חדל מלעניין רבים מהם וכי התמקדותם היא בעיקר בהישרדות פוליטית אישית

ההנחה היא, כמובן, שהשיקולים של נבחר הציבור הנם משולבים. הוא דואג לעתידו הפוליטי, הוא חושב על האינטרס האישי שלו, אך במקביל הוא מחויב לשקול בראש ובראשונה את השיקול הציבורי. הסיבה המרכזית למשבר האמון העמוק והנמשך בין אזרחים רבים במדינת ישראל לבין חברי הכנסת, הממשלה וראשי העיריות, היא התחושה הקולקטיבית העמוקה שהאינטרס הציבורי חדל מלעניין רבים מהנבחרים וכי התמקדותם היא בעיקר בהישרדות פוליטית אישית.

הזוג המלכותי בסין, 22.03.17. צילום מעמוד הפייסבוק של רה״מ
הזוג המלכותי בסין, 22.03.17. צילום מעמוד הפייסבוק של רה״מ

עבירת הפרת האמונים היא עבירה שנועדה לצמצם עד כמה שניתן את מצב הדברים שבו יפעל נבחר הציבור או עובד המדינה למען גורם פרטי תוך התעלמות בוטה מהאינטרס הציבורי. זוהי עבירה שניסוחה מעורפל: קשה מאד לדעת מתי חצה איש הציבור את קו התיחום שבין חובתו לשמש נאמן הציבור לבין צרכיו האישיים או צרכיהם האישיים של מי שהוא חפץ ביקרם. כך למשל, קשה לדעת האם שר שפעל למען תאגיד כלשהו שאחד מבעלי מניותיו הנו חברו, עשה כן מתוך אמונתו הכנה שתאגיד זה יתרום לאינטרס הציבורי או שמא יתרום בעיקר לחשבון הבנק של החבר. משום כך נקבעו כללים נוקשים של חובת דיווח: על שר המסחר והתעשייה אולמרט חלה חובה לגלות במסגרת הדיונים באשר למימון מטעם מרכז ההשקעות של משרד התעשייה והמסחר כי התאגיד שעל מימונו הוא ממליץ, מיוצג בידי עורך דין שהנו גם עורך דינו האישי וחברו הקרוב של אולמרט עצמו – עורך הדין אורי מסר. מאחר שאולמרט לא גילה זאת לאיש ולא פסל עצמו מלדון בנושא המימון מטעם מרכז ההשקעות ומאחר שהוא פעל נמרצות (ולא באופן אקראי) למען הבטחת מימון זה, הוא הורשע בזמנו בעבירת הפרת האמונים בפרשה שכונתה פרשת מרכז ההשקעות בבית המשפט המחוזי בירושלים.

אחד ההיבטים המרכזיים שאליהם התייחסה פסיקת בית המשפט העליון הן במסגרת ניתוח יסודות עבירת הפרת האמונים והן במסגרת ניתוח יסודות עבירת השוחד, הנו נושא קבלת המתנות וטובות ההנאה בידי איש ציבור. אכן, לא קל לקבוע מהו קו הגבול שבין קבלה אקראית ולגיטימית מדי פעם בפעם של מתנות קלות ערך מטעמו של חבר (ומותר לקבל לעתים מתנה קטנה מחבר גם אם הוא בעל הון או אדם פרטי בעל כוח עצום) לבין קבלת טובת הנאה משמעותית במיוחד או קבלת טובות הנאה יקרות ערך לאורך תקופה. 

בית המשפט העליון קבע כי ככל שמעמדו של מקבל טובת ההנאה הנו גבוה יותר, ככל שטובת ההנאה הנה יקרה יותר (למשל, מימון שהות בבית מלון יוקרתי או מימון טיסות במטוס פרטי), ככל שמדובר בכמות רבה יותר של טובות הנאה (למשל, אספקה שוטפת של כסף מזומן לאורך תקופה ניכרת או אספקה שוטפת של טובות הנאה אחרות), ככל שלא מדובר במתנה אקראית בנסיבות מקובלות (מסיבת יום הולדת או אירוע חברתי חגיגי), ככל שמדובר בטובת הנאה שהוסתרה מעין כל (למשל, מסירת כסף מזומן שלא דווחה לאיש, ובוודאי שלא לרשויות המס, באמצעות מעטפות תוך הטמנת הכסף בכספת אישית, כמו בפרשת אולמרט-טלנסקי וכן פרשת החשד כנגד השר בנימין בן אליעזר ז"ל שלא נשפט בסופו של דבר בשל פטירתו בטרם עת, או העברת סכום ניכר באמצעות חשבון בנק סודי במדינה רחוקה שבה ישנו פטור נדיב מתשלום מס כדוגמת איי קיימן) וככל שמדובר בטובת הנאה מטעמו של בעל אינטרס מובהק בסיוע מטעמו של מקבל טובת ההנאה – כך ברור שמדובר בסימנים מובהקים לכך שמדובר בהפרת אמונים ואף בקבלת שוחד. ואם הסימנים הללו אכן מתקיימים, ברור שהנאשם יורשע בסוופו של יום בהפרת אמונים ואף בקבלת שוחד.

נתניהו חשוד כי קיבל לאורך שנים אספקה שיטתית וקבועה של חפיסות סיגרים יוקרתיים מאד מידיו של המיליארדר הישראלי שמתגורר בארצות הברית, המפיק וסוחר הנשק לשעבר ארנון מילצ'ן. מדובר בחפיסות סיגרים ששוויים מגיע, כך על פי הפרסומים, למאות אלפי שקלים. המתנות הללו ניתנו על פי החשד לאורך תקופה ניכרת, באופן קבוע ולא אקראי. החשד הוא שהן אף ניתנו על פי דרישה תוך שימוש במילות קוד.

לא בטוח שניתן להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירת הפרת האמונים, מאחר שכלל לא בטוח שהוא עצמו הפר אמונים לציבור בכך שידע שבנו ואשתו קיבלו טובות הנאה. זו שאלה משפטית חשובה והתשובה אינה חד משמעית

במקביל חשוד נתניהו כי ידע שזוגתו מקבלת מידי מילצ'ן אספקה שוטפת של בקבוקי שמפניה יוקרתית בסכומי עתק, ואולי אף היה שותף לבקשת אספקת בקבוקי השמפניה. עוד הוא חשוד כי ידע שבנו הבכור זכה במימון שיטתי של טובות הנאה יוקרתיות מטעמו של איש העסקים והמיליארדר היהודי-אוסטרלי ג'יימס פאקר, כדוגמת בילויים משותפים של יאיר נתניהו עם חבריו ביאכטה של מר פאקר, או שהות בביתו היוקרתי של מר פאקר בתל אביב ובביתו הנוסף בארצות הברית ועוד. בהקשר לטובות ההנאה שקיבלו לכאורה גברת נתניהו ונתניהו ג'וניור: כלל לא ברור אם ראש הממשלה ידע על קבלת טובות ההנאה בידי שניהם (הגיוני יותר שידע באשר לטובות ההנאה לכאורה שקיבלה זוגתו אך לא בטוח שידע על טובות ההנאה לבנו), וגם אם ידע זאת, כלל לא בטוח שניתן להעמידו לדין בגין עבירת הפרת האמונים; זאת מאחר שכלל לא בטוח שניתן לדבר על כך שהוא עצמו הפר אמונים לציבור בכך שידע שבנו ואשתו קיבלו טובות הנאה. זוהי שאלה משפטית חשובה שהתשובה לה אינה חד משמעית – להבדיל מהשאלה המוסרית שהתשובה עליה, כך נדמה, ברורה יותר ועגומה יותר. 

האספקה השוטפת הזו מטעמם של בעלי הון שבוודאי יש להם אינטרסים עסקיים מובהקים במדינת ישראל (מילצ'ן אף נזקק לסיועו של נתניהו מול מזכיר המדינה של ארצות הברית בסוגיית הארכת רישיון השהות שלו בארצות הברית) מניחה תשתית לקיומה של עבירת הפרת האמונים מטעמו של ראש הממשלה ואף לעבירת קבלת השוחד לכאורה. זוהי ליבת החשד הפלילי כנגד נתניהו בפרשת "תיק 1000". קשה לדעת האם יועמד נתניהו לדין (והנה הזמן לגילוי נאות: כותב שורות אלו מייצג את מני נפתלי בעקבות מעצרו וחקירתו כחשוד בהפרעה לשוטרים במסגרת הפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בדרישה להעמיד את נתניהו לדין).

הזוג המלכותי. צילום מעמוד הפייסבוק של רה״מ
הזוג המלכותי. צילום מעמוד הפייסבוק של רה״מ

תיק 2000 – נוני גייט

פרשת "תיק 2000" ממוקדת בחשד מובהק לשוחד: עם זאת, היא טומנת בחובה שאלה משפטית מורכבת יותר: האם הבטחה מפורטת לאורך פרק זמן ניכר מטעמו של מוציא לאור ובעלים של יומון רב תפוצה לסקר בצורה אוהדת ראש ממשלה – וזאת במסגרת משא ומתן נמשך בין השניים – טומנת בחובה טובת הנאה אסורה על פי החוק. לשון אחר: האם הבטחה זו (שבסופו של דבר כלל לא יצאה לפועל) היא בבחינת שוחד או ניסיון שוחד? מדובר בשאלה משפטית שאין לה שום תקדים למיטב ידיעתי בהיסטוריה של המשפט הפלילי הישראלי.

נימוק מרכזי לעמדה המשפטית שלפיה לא מדובר בהצעת שוחד, הנו שלא אחת זוכים פוליטיקאים בסיקור אוהד או שלילי מטעמם של כלי תקשורת בשל אינטרסים שונים, הן במדינת ישראל והן במדינות דמוקרטיות אחרות. נימוק מרכזי לעמדה המשפטית ההפוכה והמחמירה שלפיה מדובר בשוחד של ממש טמון בעובדה שעל כלי התקשורת חלה חובה לסקר פוליטיקאים בהתאם לאינטרס הציבורי, כלומר במידה שקרובה עד כמה שאפשר לאמת העובדתית (סיקור עובדתי להבדיל מהבעת דעה פובליציסטית במאמרי דעה ופרשנות או להבדיל מקו פוליטי או אידיאולוגי שיכול לאפיין עיתון או כל כלי תקשורת אחר) ולא בהתאם לאינטרס האישי של הפוליטיקאי ובוודאי שלא בהתאם לאינטרס הכלכלי והאישי של הבעלים של העיתון. 

האינטרס האישי של בעלי "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, הנו ברור ומובהק: תמורת הבטחתו המוקלטת לסקר בצורה אוהדת יותר את נתניהו ואף תמורת הצעתו למנות כתבים שיהיו לרוחו של ראש הממשלה, הוא זכה בהבטחה נגדית מטעמו של נתניהו לפעול להצרת צעדיו של היומון "ישראל היום" המצוי בבעלות מקורבו של נתניהו, איל הקזינו והמיליארדר שלדון אדלסון.

נוניגייט

אף שעבירת השוחד, כך נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, אינה מחייבת קבלת תמורה לנותן השוחד מטעמו של איש הציבור מקבל השוחד (ודי בכך שניתן שוחד גם בלא קבלת תמורה כדי להביא להרשעה הן של נותן השוחד והן של מקבל השוחד), ברור שנתניהו נשא ונתן עם מוזס על תמורה כלכלית עתירת ערך: הוא דיבר עמו מפורשות על הימנעות מהדפסה רבת עותקים של החינמון האוהד שלו בסופי השבוע. כך גם הבטחתו של מוזס לסקר באהדה את ראש הממשלה. הדיונים המוקלטים בין השניים לא הניבו הסכמה מעשית.

לא ברור אם המשא ומתן המוקלט והמפורט בין ראש הממשלה הנצחי לבין המוציא לאור עתיר הכוח טומן בחובו תשתית מובהקת להגשת כתב אישום בגין שוחד. אפשר שניתן לדבר על כתב אישום שיתמקד בניסיון שוחד שלא יצא לפועל

לא ברור אם המשא ומתן המוקלט והמפורט בין ראש הממשלה הנצחי לבין המוציא לאור עתיר הכוח טומן בחובו תשתית מובהקת להגשת כתב אישום בגין שוחד כנגד השניים. אפשר שניתן לדבר על כתב אישום שיתמקד בניסיון שוחד שלא יצא לפועל, אפשר שכלל לא יגובש כתב אישום בסופו של יום, ואפשר שבכל זאת ניתן לדבר על כתב אישום בגין שוחד במובנו המלא.

כך או אחרת, ברור שהפרשה הזו טומנת בחובה שאלה משפטית נוספת שכרגע אינה מצויה במוקד: הליכוד הצהיר במסגרת תצהיר רשמי בוועדת הבחירות המרכזית במהלך מערכת הבחירות של שנת 2015 כי נתניהו והליכוד אינם שולטים בתכניו של "ישראל היום". המשא והמתן בין נתניהו למוזס עלול להעמיד באור כוזב את התצהיר. מכאן שאפשר שמגיש התצהיר בשם הליכוד – ואף נתניהו עצמו – עלולים להיחקר בחשד למסירת תצהיר כוזב. 

זאת ועוד: חוק המפלגות מגביל מאד תרומות מטעם אנשים פרטיים למפלגות, למועמדים לראשות מפלגות במהלך פריימריס ולמועמדים לשיבוץ ברשימות המועדים של המפלגות במסגרת הפריימריס (החוק גם אוסר תרומות מטעם תאגידים ומאפשר תרומות מטעם אנשים פרטיים בלבד). הסכומים המותרים הנם נמוכים יחסית. זאת, כדי למנוע השפעת יתר של בעלי הון ותאגידי ענק על נבחרי ציבור. והנה, אפשר ש"ישראל היום" הנו בבחינת טובת הנאה עצומה ויקרת ערך שטומנת בחובה הן צפצוף בוטה ופלילי לכאורה על חוק המפלגות והן שוחד עצום ממדים לכאורה. זאת בהנחה שאכן ניתן להוכיח כי נתניהו שולט באופן מוחלט בתכניו הפוליטיים של החינמון שחוגג עשור בימים אלה ממש (והנה עוד גילוי נאות: כותב שורות אלו מייצג גם את איש העסקים שצפוי לעמוד לדין בכפוף לשימוע בגין מתן תרומה אסורה לכאורה ליצחק הרצוג בתקופת מערכת הבחירות הפנימית לראשות מפלגת העבודה ב-2013).

תיק 3000 – הצוללות

נתניהו אינו חשוד בשלב זה בשום עבירה בפרשה זו, במסגרתה נחקר חשד להפרת אמונים מצד בכירים במשרד הביטחון וכן חשד למתן שוחד בהיקפים עצומים מטעמו של תאגיד בניית הצוללות והמספנות טיסנקרופ הגרמני לגורמים שונים במערכת הביטחון הישראלית. אחד הנחקרים בפרשה הנו עו״ד דוד שמרון, שהנו בן דודו, מקורבו ופרקליטו האישי של ראש הממשלה. נחקר אחר הוא איש העסקים מיקי גנור שתיווך בעסקת רכישת הצוללות בין התאגיד הגרמני לבין משרד הביטחון הישראלי. עו״ד שמרון הנו בא כוחו של גנור. האם התערבותו המובהקת של נתניהו בסוגיית רכישת הצוללות מטעמו של התאגיד טמנה בחובה שיקולים זרים? האם היא נבעה גם מהרצון של נתניהו לראות את שמרון גוזר קופון ענק במחיצת גנור? בשלב זה מדובר בשאלה מהדהדת במישור הציבורי והתקשורתי בלבד, ואינה בגדר שאלה משפטית שהיועץ המשפטי לממשלה ומשטרת ישראל מצאו לה כל תימוכין או תשתית. הדברים יכולים להשתנות כמובן. אך ראוי להטעים כי בשלב זה נתניהו אינו חשוד בדבר בפרשה עצומת ממדים זו.

*

לסיכום, ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד כיום בהפרת אמונים ואולי אף בקבלת שוחד פוטנציאלי בפרשת "תיק 1000" בשל קבלת מתנות יקרות ערך באופן שיטתי מטעמם של בעלי הון כדוגמת ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, שהנם בעלי עניין כלכלי מובהק במשק הישראלי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בקבלת שוחד או בניסיון קבלת שוחד בפרשת "תיק 2000" מטעמו של הבעלים והמוציא לאור של קבוצת "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס.

תשתית הראיות כנגד ראש הממשלה בשתי הפרשות אינה ידועה לנו במלואה כמובן. הפרסומים בכלי התקשורת הנם פועל יוצא של הדלפות שחלקן מגמתיות לכאן או לכאן. אך הפרטים שהתפרסמו מטרידים מאד. הם מעלים סימני שאלה קשים – וממש לא בפעם הראשונה – באשר לטוהר המידות ובאשר ליכולת העמידה בעקרונות היסוד של שלטון החוק מטעמו של מי שמכהן כראש ממשלה ישראל ב-8 השנים האחרונות, מי שכיהן בעבר שלוש שנים נוספות כראש הממשלה ומי שבוודאי מהווה הפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינת ישראל בשני העשורים האחרונים. נשוב ונדגיש שהוא אינו חשוד (לפי שעה) בפרשת רכישת הצוללות. אך גם בפרשה זו ישנם סימני שאלה מטרידים.

האם אחת מהפרשות האלו תוליד כתב אישום כנגד נתניהו? האם הוא יורשע בעבירה פלילית כלשהי באחת הפרשות? בואו נחכה. מאז חורבן הבית השני, כזכור, עדיף להתאפק ולא לצאת שוטים.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רחמן חיים

    הזבל המושחת שצף למעלה בפוליטיקה הישראלית מתאים לחברה המושחתת אותה הוא מייצג ומנצל לטובתו בשטעטל שנקראת ישראל.

  2. דני

    מאמר יותר מאוזן מהפרשנויות העקומות של כל מיני פרשנים מטעם בתקשורת, בפרט בהארץ, שם כבר איבדו מזמן כל שיקול דעת במצוד שהם מנהלים. לדעתי תיק 2000 זה בזבוז זמן ולא יוביל לכלום, או לחלופין, יצריך העמדה לדין של עשרות פוליטיקאים והתערבות קיצונית ומסוכנת של מערכת המשפט והמשטרה בהתנהלות התקשורת והיחסים בינה לבין מושאי הכיסוי, פוליטיקאים ואחרים. תיק 3000 לא רלבנטי לגבי נתניהו, והניחוש שלי, הוא לא יוביל לכלום גם לא ביחס לאף אחד אחר. את תיק 1000 לעומת זאת יהיה די קשה לטאטא לגמרי מתחת לשטיח, אבל אין כאן ענין של שוחד, כי אין שום ראיה לציפיה לתמורה או כוונה לתת תמורה (העזרה בויזה אם אכן ניתנה מוסברת על רקע היותו של מילצ'ן מעין סייען של המוסד). סוגית ניגוד הענינים אכן מעורפלת, כי לא ברור האם היה כאן מקרה של ניגוד ענינים קונקרטי כלשהו, מעבר לעצם קבלת המתנות. יכול להיות גם קושי ראייתי משמעותי לדעתי להוכיח את הקף המתנות. יצטרכו להתחיל לספור סיגרים, תרתי משמע. קבלות על רכישות של מילצ'ן לא מוכיחות שכל מה שנרכש הלך לנתניהו ושזה היה לבקשת נתניהו ואכן הגיע אליו. קשה להעריך בדיוק כי חומר הראיות של המשטרה לא ידוע, אבל זו עלולה להיות חוליה מאד חלשה. לאור הקשיים האלו, והעובדה שמדובר בר"מ מכהן, לדעתי גם ענין ניגוד הענינים ירד מהפרק, וזה עשוי להגמר בהסדר כלשהו של עבירה על חוק השירות הציבורי מתנות, כלומר החזרת שווי המתנה פלוס קנס, בלי שום ענישה נוספת (לא קיימת אפילו אפשרות תאורטית לכך במקרה של עבירה על החוק הזה), והיות ומדובר בעבירת קנס בלבד, אז אין גם אפשרות לקלון. ויאללה, ממשיכים לעוד קדנציה. אבל כמו שאתה אומר, הנבואה וכו', ומערכת המשפט היא עסק די לא צפוי. מה שמצחיק בענין זה ההתלהבות של השוטרים לנסוע לטייל בעולם לאחוזות של כל מיני אדלסונים ופאקרים, זרקו כאן סידור נסיעות נחמד למשטרה, והם לא יוותרו עליו מהר ובקלות. צפו להתמשכות החקירה בתיק 2000, ולו מהסיבה הזו.

    1. נעה

      הפעם לראשונה – אין לי בעיה להעריך שביבי גמור.
      האיש בעצמו כבר מבין שקפץ לו איזה ג'ין.
      העובדה שבחר לכנות אותו איך שכינה, רק מוכיחה את האמור.
      ולכן – האתגר הוא להפסיק להתעסק אתו כל כך הרבה ולנסות, לשם שינוי, להכין אלטרנטיבה רצינית לימין. המצב בשמאל רחוק מלהיות מזהיר ונדרש ניצול נכון של האנרגיות, לשם שינוי.
      במקום מריבות על המפריד אולי, לשם שינוי – עיסוק במשותף ובמחבר.

  3. תימני כינרת

    פרשת נתניהו – מוזס מלמדת על היות התקשורת הישראלית בריון מהלך אימים.

  4. ג. אביבי

    פרשת נוניגייט (2000):
    כל בר-דעת שהדמוקרטיה חשובה לו היה נחרד ממפגש העוועים הזה.
    מי ששולט על כ 70% מכלי התקשורת בישראל, מציע עסקת שוחד לראש הממשלה, על חשבון חופש המידע. עיתונאים, פוליטיקאים, משפטנים ואנשי אקדמיה במדינה דמוקרטית היו דורשים להעמיד מיד את השניים לדין, להרחיק לאלתר את זה מהממשלה ואת האחר מכל אחיזה בתקשורת – למען קיומה של הדמוקרטיה. לא בארצנו. גם ל"עיתונאינו" ברור שהם לא באמת עיתונאים אלא פוליטרוקים וכתבלבי חצר. ברור להם שתפקידם במדינת השב"כ הציונית הוא לשמור על הסדר הקיים ובעיקר על האליטה הפוליטית – הונית – משפטית הלבנה השולטת כאן. הם תמיד שמרו על קשר שתיקה בכל מיני פרשות במקום לדווח באובייקטיביות. ומה עם 'כלבי השמירה של הדמוקרטיה'? אל תצחיקו אותם. זאת עיתונות שאופיה עוצב במשך דורות ברוח 'ועדת העורכים' הציונית.
    לאנשי התקשורת ברור שנוני מוזס (ולכן גם נתניהו) לא יועמד לדין – הוא חסין חוק. הוא מקושר חזק לכל המערכת המשפטית, למשטרה ואולי גם למנגנונים החשאיים, וממנו פוחדים כל ה"עיתונאים" הישראלים.

  5. איזה גורן

    מה אתם רוצים מהאיש החולה הזה?
    האם הוא כופה על מילצ'ן להעניק לו קוהיבות ושמפניות
    האם הוא כפה על המוני העם להצביע עבור ביטן וחזן ורגב
    כך שאם יש בפיכם טענות תפנו אותם אל… מי שרק תרצו
    אל זהבה, אל בוז'י, אל אילנה, אל גאולה, אל נוני ואפילו אליכם עצמכם.
    שהרי יודעים אתם כי תשובו תבחרו בהם גם בפעם הבאה.
    ויודעים הנכם מדוע? כי אתם מקנאים בהם.
    אז תפסיקו ליבב ולכשכש בזנב.

  6. איזה גורן

    גבירותיי ורבותי, ידידיי ומשנאי
    הוא זחוח, נפוח וסתם נאד סרוח
    זה שפעם כינוהו בנג'ימין ניתאי
    והגיע זמנו להימוג עם הרוח