string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

משפט טאטור: דיבוב מתמשך של סרטוני פיגועים

ישיבה שהיתה אמורה טכנית בלבד והאחרונה לפני מתן פסק הדין של המשוררת דארין טאטור, העלתה שוב את שאלת התרגום, והפעם: בלוויית סנאף פיגועים מיו-טיוב
יואב חיפאווי

ישיבת בית המשפט בתיק ״מדינת ישראל נגד המשוררת הפלסטינית דארין טאטור״ שנערכה ביום שלישי שעבר, 28 במרץ, נועדה להיות קצרה ואף משעממת. נשאר רק עד הגנה אחד ועדותו היתה אמורה להיות טכנית בלבד. כיוון שאת הסיכומים ימסרו הצדדים בכתב, כאשר לכל צד יינתן כחודש לכתיבתם, ציפינו כי בעקבות ישיבה זו תיקבע השופטת עדי במביליה-איינשטיין את הישיבה הבאה למתן פסק הדין בעוד חודשיים וחצי-שלושה.

אולם לבסוף הפכה הישיבה לדרמה משפטית משובחת, שהפעם במרכזה (לאחר שבפעם האחרונה כיכבו באולם הספרות והשירה) ניצבים שלושה סרטוני וידיאו.

*

העד האחרון מטעם ההגנה היה שוטר, פקד יניב המי, האחראי על תגובות המשטרה לבקשות הציבור במסגרת חופש המידע. אחת מטענות ההגנה בתיק טאטור הינה לאפליה באכיפה: בעוד שהרשת מלאה בהסתה חמורה ואלימה נגד תושביה הפלסטינים של ישראל, המשטרה והפרקליטות מעדיפים לחקור ולהעמיד לדין כמעט אך ורק ערבים, גם כאשר מדובר בהתבטאויות מתונות יחסית. בשלבים מוקדמים של המשפט, הסנגור דאז, עו״ד עבד פאהום, ביקש מהשופטת להורות למשטרה ולפרקליטות למסור לו נתונים סטטיסטיים רלבנטיים כדי שיוכל לבסס את טענתו. השופטת סירבה לבקשה בטענה שאין אפילו בדל ראיה לאכיפה מפלה.

עורכי הדין המנהלים כעת את ההגנה, גבי לסקי ונרי רמתי, מצאו דרך לעקוף מכשול זה. מתברר כי במהלך יוני 2016 הגיש פורום דו-קיום בנגב בקשה במסגרת חוק חופש המידע לריכוז נתונים אודות חקירות, מעצרים וכתבי אישום בעבירות שעניינן פרסומי הסתה ברשתות החברתיות. תשובת המשטרה נמסרה למבקשים באוגוסט 2016 בידי פקד המי, וכעת הוא זומן למסור אותה גם כמסמך מטעם ההגנה במשפט טאטור (קראו עוד כאן: ״נתוני המשטרה: עשרות כתבי אישום נגד ערבים על הסתה, אפס נגד יהודים״).

עו״ד רמתי נתן לתביעה מראש את הנתונים כפי שקיבל אותם מפורום דו-קיום, אולם התברר שהנתונים שהביא עימו פקד המי לבית המשפט נערכו בצורה שונה. התובעת, אלינה חרדק, טענה כי ההגנה הטעתה וניסתה למסור לבית המשפט נתונים שאינם מגובים על ידי עדות העד. לא, הסביר עו״ד רמתי, כל מה שהוא מבקש הוא להגיש לבית המשפט את הנתונים שהביא העד כפי שהביא אותם. התובעת נאלצה להסכים להגשת הנתונים. את הנתונים שהוגשו בפועל לא ראו הצדדים לפני הגשתם, והם יוכלו ללמוד את הפרטים רק לאחר שהדפים המודפסים ייסרקו לתוך התיק. העד גם לא ידע לענות על שאלות לגופו של עניין כיוון שהדוחות הופקו על ידי סטטיסטיקאית מטעם המשטרה והוא רק תיווך בהעברתם לציבור.

בתום עדותו של פקד המי אמר עו״ד רמתי ״אלו הם עדי״, ובכך הסתיימה פרשת ההגנה. ציפינו כי ייקבעו לוחות הזמנים לסיכומים ולמתן הכרעת הדין, אך התובעת הפתיעה בבקשה לזמן עד נוסף: עו״ד חוסאם מוועד, שייעץ לטאטור בימים הראשונים שלאחר מעצרה.

darin
דארין טאטור ותומכים בביהמ״ש בנצרת, 28.03.17. צילום: יואב חייפאווי

 

כאן אנו חוזרים ל-11 באוקטובר 2015. בשלוש לפנות בוקר הקיף כוח מיוחד של משטרת נצרת בליווי משמר הגבול את ביתה של טאטור, העיר את בני משפחתה ולקח אותה עימו למעצר וחקירות. טפח מהטראומה שחוותה שמענו בעדותו של אחד השוטרים שחקר את טאטור ביום מעצרה. הוא שאל אותה האם היא דתייה. כשנשאל על ידי הסנגור מדוע שאל זאת השיב שהיא לא חבשה כיסוי ראש, בעוד שבתמונות בדף הפייסבוק שערה מכוסה. היא הסבירה כי השוטרים שלקחו אותה לא אפשרו לה אפילו לסיים להתלבש.

את ההמשך תיארה בעדותה בבית המשפט. היא הוחזקה בניידת בחצר המשטרה כאשר השוטרים שעוברים במקום קוראים לה ״מחבלת״ ומקללים אותה. בשעה 5:40 בבוקר הובאה לחקירה ראשונה אך סירבה לענות על שאלות לפני שתיוועץ בעורך דין. בשעה 9:00 בבוקר הובאה שוב לחקירה לאחר שהתייעצה בעו״ד מוועד. החקירה נערכה לפני שהמשטרה בדקה את החומר במחשב ובטלפון שהוחרמו מטאטור, והחוקר הטיח בה האשמות רבות שרובן אינן מופיעות בכתב האישום שהוגש לאחר מכן. טאטור הכחישה כל מה שיוחס לה. בחקירות הבאות החוקרים הציגו בפני טאטור את החומרים שמצאו במחשב ובטלפון, היא הודתה בפרסומם והסבירה בפירוט את כוונתה מאחורי כל אחד מהם.

בעדותה בנובמבר 2016, נשאלה טאטור על ידי התובעת מדוע ״שיקרה״ באותה חקירה ביום הראשון למעצרה. היא הסבירה כי בפגישתה עם עו״ד מוועד הוא אמר לה כי מצבה חמור והיא עלולה להישפט לשבע שנות מאסר, וייעץ לה להכחיש הכול. כיוון שבשלב זה לא היה ברור לא למשטרה ולא לטאטור מה ההאשמות כנגדה, קשה לדעת מה התמונה שעמדה בפני עורך הדין מתוך מה שאמרה לו העצורה המבוהלת והמבולבלת, ומה אכן ייעץ ללקוחתו. ספק עם הוא עצמו יזכור לאחר יותר משנה וחצי את פרטי השיחה ביניהם.

ואילו כעת דורשת התובעת להביא את עו״ד מוועד כעד מטעם התביעה, כדי להזים את עדותה של טאטור בדבר הייעוץ שנתן לה.

עו״ד רמתי הופתע מהצעד הלא שגרתי של התביעה להביא עורך דין להעיד נגד לקוחתו והתנגד בחריפות להזמנת העד. השופטת אישרה את הבאת העד, סירבה להגביל את עדותו וקבעה ישיבה מיוחדת ב-27 באפריל

עו״ד רמתי הופתע מהצעד הלא שגרתי של התביעה להביא עורך דין להעיד נגד לקוחתו והתנגד בחריפות להזמנת העד. הוא ביקש להגיש את התנגדותו בכתב, אפילו למחרת היום, כדי שיוכל לנמקה כהלכה. השופטת לא רצתה לחכות והודיעה לסניגור שאם לא יטען היום היא תחייב אותו להופיע למחרת בבוקר באולם בית המשפט. לבסוף הסביר עו״ד רמתי כי התנגדותו אינה על בסיס חוקי אלא על בסיס אתי – כאשר הבאת עורכי דין להעיד נגד לקוחותיהם מהווה פגיעה חמורה ביכולת לקיים יחסי אמון ולאפשר התייעצות כנה, העומדים ביסוד הצורך לספק לחשודים הגנה משפטית הולמת. לחילופין ביקש רמתי כי גם אם יובא עו״ד מוועד לעדות, זו תוגבל למה שאמרה טאטור בבית המשפט לגבי ההתייעצות ביניהם.

השופטת אישרה את הבאת העד, סירבה להגביל את עדותו וקבעה ישיבה מיוחדת ב-27 באפריל. פירוש הדבר כי המשפט יתמשך חודש נוסף, וכך גם מעצר הבית ושלילת חירותה של טאטור.

סרט מדובב

התכוונו כבר ללכת הביתה, כאשר התובעת חרדק הזכירה כי ברצונה להגיש לבית המשפט סרטונים שהציגה לעד ההגנה ד״ר יוני מנדל במהלך החקירה הנגדית בישיבת המשפט הקודמת (וכי הדיון בהתנגדות ההגנה להגשת הסרטונים נדחה להיום). מה שחרדק הביאה עימה, במטרה לצרפו לחומר העדויות, היו דף נייר שעליו קישור לשלושה סרטוני וידיאו ביו-טיוב ודיסק צרוב שעליו קובץ טקסט ובו קישורים שיאפשרו לשופטת להפעיל בקליק את הסרטונים. עו״ד רמתי התנגד להגשת הקישור לסרטונים מכל וכל, וטען כי מי שהעלה את הסרטים לאתר יכול היה לשנות את תכנם בזמן שחלף.

לפעמים, כשאי אפשר לצפות בסרט עצמו, אפשר לפחות להתענג על סיפור העלילה. בישיבה הקודמת הסרטונים – שעל תוכנם ארחיב מיד – הוצגו לעד מתוך לפטופ שהוצב בשולי שולחנה של השופטת, כאשר התובעת והסניגורים ניצבים לצדי העד. אנחנו כקהל קופחנו ולא ראינו כלום. הפעם זכינו לפיצוי בשמיעת תקציר עלילות הסרטים, ולא רק פעם אחת כי אם בשלוש גרסאות שונות, מפי הסניגור, התובעת והשופטת.

הגרסה שהביא עו״ד רמתי הייתה המפורטת ביותר. הוא הזכיר כי שני הסרטונים הראשונים הוצגו לעד (שכזכור הובא כמומחה לתרגום) כמעין בחינה ספונטנית ליכולתו כמתרגם. כל מה שנרשם בפרוטוקול היו קטעי תרגום מתוך מה שנכתב ונאמר בסרטים. מכיוון שהשופטת אינה יודעת ערבית, ברור כי צפייה בסרטונים לא תעזור לה לגבש חוות דעת מלומדת לגבי יכולתו כמתרגם; לכן לא ניתן לפרש את התעקשות התביעה על צירוף הסרטונים לחומר הראיות אלא כניסיון להכניס תכנים חדשים שיחזקו את תיק התביעה. אסביר: הסרטונים אינם בדיוק חומר ניטרלי למבחן תרגום. כך, בסרטון אחד מודיע פלסטיני על כוונתו לבצע פיגוע בתל אביב ולהיות שאהיד, סרטון אחר נקרא ״אוהבי הדקירות״ ומופיעה בו תמונתה של הדיל השלמון, המוזכרת בשיר העומד במרכז כתב האישום, בין תמונות מבצעי פיגועים.

ירי לעבר הדיל שלמון (צילומסך)
הירי לעבר הדיל שלמון (צילומסך). התובעת רצתה להוכיח כי כפי שהעד לא הזדעזע מספיק מהאלימות הפלסטינית שבסרטון, הוא גם התעלם מהאלימות לכאורה בשירה של טאטור

לגבי הסרטון השלישי, לעד הוצג קטע ממנו והוא נשאל מה ראה. הוא ענה שראה זריקת אבנים ועוד סבב במעגל האלימות משני הצדדים. כעת הבהיר לנו הסניגור מה חיפשה התובעת בסרטון: הוצג בו גם רכב דורס שלושה נערים. עו״ד רמתי אמר כי צילום הדריסה שבסרטון מוכר לו כמקרה בו מתנחל דרס נערים פלסטינים. אבל הוא מיהר להבהיר כי עדותו בנושא, כמו גם דעתה של התובעת, אינה יכולה להתקבל על ידי בית המשפט כאימות לתוכן הסרטון וכתחליף לנהלים המקובלים להצגת ראיה במשפט פלילי. התובעת רצתה להוכיח כי כפי שהעד לא הזדעזע מספיק מהאלימות הפלסטינית שבסרטון, הוא גם התעלם מהאלימות לכאורה בשירה של טאטור.

התובעת חרדק עמדה על החשיבות שבית המשפט יצפה שוב בסרטונים, כדי להבין את ההקשר לעדותו של העד. היא הציעה שבית המשפט יעשה זאת יחד עם הסניגור כבר בישיבה זו כדי לוודא שלא השתנה בהם דבר מאז הוצגו בבית המשפט בישיבה הקודמת, אך עו״ד רמתי סרב.

הגירסה האלימה ביותר ששמענו, אם כי בצורה מופשטת, הייתה תיאורי העלילות שסיפרה השופטת. למרבה הצער, כמו מרבית דבריה, דברים אלו לא נרשמו בפרוטוקול. היא הסבירה לסניגור כי אם, למשל, נראה בסרט כיצד מרוצצים ראשי חתולים אבל העד כינה זאת ״משחק עם חתולים״ יש בכך כדי להעיד על גישתו של העד.

*

בהצגות המודרניות נהוג לפעמים לשתף גם את הקהל בהצגה.

בשלב הדיון על היכולת לשנות סרט יו-טיוב לאחר שכבר פורסם, טענה התובעת שידוע לה היטב כי סרט שפורסם אינו ניתן לשינוי בלי שישתנה הקישור. הסניגור הסביר כי הוא חושב אחרת אך הוסיף כי הוא אינו מומחה כשם שהתובעת אינה יכולה להעיד כמומחית בנושא. העברתי לו פתק בו כתבתי כי יש לי יו-טיוב וכי אני נוהג לערוך סרטים לאחר פרסומם. הוא הציע להביא בו במקום עד בעל ניסיון בפרסום סרטונים שיוכל להעיד בשבועה.

לבסוף החליטה השופטת כי מכיוון שאין בידה להכריע בשאלה העובדתית האם ניתן לערוך סרטונים לאחר העלתם לאתר, היא לא תקבל בשלב זה את הקישורים. היה זה ניצחון ראשון במאבק הסיזיפי של ההגנה במשפט שבו כבר עברה התביעה הרבה גבולות והגיעה למחוזות הזויים.

יואב חיפאווי הוא פעיל חברתי ופוליטי, מכסה את משפט טאטור בבלוג חיפה החופשית

 

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רחמן חיים

    שופטת בעלת דעה קדומה הסבורה כי אין בדל ראייה לאכיפה מפלה במדינה שכל כולה גזענות ואפלייה של הערבים, המזרחים החרדים הרוסים האתיופים ומי לא, צריכה היתה להיות מספיק ישרה ומלכתחילה לפסול עצמה מלנהל משפט זה. על השופטים בישראל ללמוד ממקורות. אל השופטים בישראל: לא צריך להתעמק הרבה; ראו ספר סיפורי הילדים 'סיפורי חז"ל לילדים' שם השופט אומר 'פסול אני' (מלשפוט אותך, כשראה את האיש שיום קודם בא לו עם כיבוד). והכיבוד שכאן הוא הדעה הקדומה.

  2. נפתלי אורנר

    נראה בעליל כי השופטת אינה אוביקטיבית כלל והיא עוינת את הנאשמת. לא ברורה לי הזמנת עו"ד איתו התייעצה הנאשמת לעדות על התייעצות זו שכן קיים חיסיון על שיחה בין עו"ד ללקוחו

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    דווח חשוב מאוד מהמשפט, המבהיר היטב את מה שאפשר לצפות ממערכת המשפט הישראלית כשזה נוגע ליחס כלפי פלסטינים גם כשהם אזרחי ישראל ולא רק הנתיניםהחיים בממשל צבאי. מהמשטרע אין בכלל מה לצפות.