string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

סקנדל ״המאמר בהארץ״ והציונות המשיחית

על מנת להציג אלטרנטיבה למחנה הימין המשיחי חייבים קודם כל להבין את הבעיה, ולא להיסחף לדיון השטחי במאמרו של יוסי קליין נגד אלה ״שיותר מסוכנים מילדה עם מספריים או מהחיזבאללה״
לב גרינברג

סוציולוג פוליטי מאוניברסיטת בן גוריון

הריקושטים בעקבות מאמרו מחולל המהומה של יוסי קליין ב״הארץ״ (״אליטה חסודה שלנו״, 13.04) מוכיחים כי טענתו העיקרית, לפיה יש מחנה פוליטי אלים וכוחני מאד השולט בישראל ומוביל אותה לאבדון, נכונה; תגובותיו של המחנה הזה הן אלימות ובלתי סובלניות, ורוב הפוליטיקאים נגררים אחריו. הבעיה העיקרית במאמרו של קליין, עיתונאי מקצועי וותיק (העורך הראשון של ״כל העיר״ ו״חדשות״), היא שהוא כתוב באופן פרובוקטיבי כדי לעצבן ולהכעיס, ואכן כפי שנטען נגדו עושה הכללות גסות והשוואות מיותרות ומקוממות. הוא אולי הוכיח את קיומו של מחנה אלים ודומיננטי, אבל לא קידם שום הבנה של התופעה, אלא קבר את הדיון על ידי שימוש בשיח השבטי הא-פוליטי של ״הם ואנחנו״, המגייס תמיכה על בסיס פחד והזדהות מיידית עם אחד הצדדים. כך למשל, אחרי ההתקפה על קליין ועל ״הארץ״, כל מי שמסכים שיש קבוצה משיחית לאומנית מסוכנת בישראל מיד חייב להתייצב בדום לצדם.

יצירת מחנות שבטיים על ידי טשטוש זהותו המדויקת של המחנה הפוליטי היריב מאפשרת לקליין להתחמק מדיון בהקשר הפוליטי וההיסטורי שאפשרו את צמיחתו. לא מדובר בכלל הציונות הדתית, או בדתיים לאומיים, אלא בקבוצה משיחית שפירשה את המלחמה ב-1967 כהתערבות אלוהית וציווי ליישב את כל ארץ ישראל. יש מי שמכנה אותם ״הקוקיסטים״, בגלל הישענותם על תורתו של הרב קוק, מנהל מרכז הרב. אבל אי אפשר להבין את צמיחת כוחם בלי להבין את התמיכה שקבלו מתנועת העבודה, זו שמיסדה את השליטה הצבאית ״הזמנית״ בפלסטינים. ראשי אחדות העבודה ורפ״י התווכחו ביניהם איפה בדיוק צריך להתנחל בחברון, בתוך עיר האבות (אלון) או מעליה בקרית ארבע (דיין). וראשי השומר הצעיר התפעלו מהנוער האידיאליסטי שמוכן להמשיך את מפעל ההתיישבות שהם החלו עוד בתקופת המנדט.

התנועה הקיבוצית והמושבים העדיפו להתנחל על קרקעות פוריות ״נקיות״ מערבים. זה ההבדל בין ה״התיישבות״ של השמאל לבין הימין, שמוכן להקים יישובים באמצע אזור פלסטיני מיושב

באותו זמן התנועה הקיבוצית והמושבים העדיפו להתנחל על קרקעות פוריות ״נקיות״ מערבים. זה ההבדל בין ״ההתיישבות״ של ״השמאל״, שבאה אחרי ״ניקוי השטח״ מערבים, לבין התיישבות הימין, ההתנחלויות, שמוכן להקים יישובים באמצע אזור פלסטיני מיושב כדי לממש זכותנו על כל הארץ. כך המשיך הליכוד החל מ-1977 את ההתפשטות הטריטוריאלית לכל הגדה המערבית ועזה, כדי למנוע אפשרות של חלוקת הארץ נוסח ׳הם שם, אנחנו כאן׳ של השמאל. אבל המכנה המשותף בין שני גושי המפלגות גדול מזה המפריד: לכל יהודי באשר הוא בעולם יש זכות גדולה על הארץ לעומת זכותם של הערבים הילידים. כולם מסכימים למשטר פריבילגיות ליהודים, המכונה מדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן כולם זקוקים למפלגות הדתיות המבחינות מיהו יהודי כשר וקובעות מיהו האזרח השווה יותר. לא בכדי הפך המחנה הפוליטי של הלאומנים המשיחיים לקבוצה דומיננטית בפוליטיקה הישראלית.

השיח השבטי מטשטש זהויות ביודעין ובמתכוון, כי גיוס התמיכה בו אינו על בסיס עמדות אלא על בסיס רגשות שייכות ל״אנחנו עליון״ שהוא תמיד טוב מ״הם״. כדי להיחלץ מהשיח הזה, חייבים להגדיר מי היא הקבוצה המסוכנת שעלינו לחשוף ולהיאבק בה פוליטית? המאמר של קליין הצליח לקומם רבים, גם כאלה שמתנגדים לכיבוש ולהתנחלויות, כי ברור שלא מדובר בכל ״הציונות הדתית״ או ה״דתיים לאומיים״. גם לא מדובר בכל ״המתנחלים״, כאשר רבים מהם נמצאים בשטחים כפתרון דיור נוח. בקרב הדתיים הלאומיים יש זרמים שמוכנים להתפשר טריטוריאלית (גושי התנחלויות) או להכיר בזכויות הפלסטינים ולחיות איתם בהסדר קונפדרטיבי.

אבל בהחלט לא מדובר רק במפלגת הבית היהודי. המחנה הפוליטי המסוכן כולל קבוצות וארגונים רבים, מנהיגים רוחניים, רבנים וישיבות, ורשתות וקשרים ביניהם. המחנה הפוליטי הזה חי ברובו בהתנחלויות בגדה המערבית, אבל לא רק. והוא חודר למוסדות מדינה, משרדי ממשלה, ולצבא, וזאת קבוצת הלחץ הגדולה ביותר בליכוד. הם חמושים ומטילים אימה, בראש וראשונה על הפלסטינים, אבל בלחצם גם על הצבא, פוליטיקאים ופקידי המדינה.

הקמת כוכב יאיר, 1987. לכל יהודי באשר הוא בעולם יש זכות גדולה על הארץ לעומת זכותם של הערבים הילידים. צילום: הנריק נטי / לע״מ
הקמת כוכב יאיר, 1987. לכל יהודי באשר הוא בעולם יש זכות גדולה על הארץ לעומת זכותם של הערבים הילידים. צילום: הנריק נטי / לע״מ

כדי להפוך את הדיון לפוליטי חייבים לזהות את התופעות, להבחין ביניהן ולתת שמות מדויקים יותר, ולא ״הם ואנחנו״ שבטי. פעם הצעתי לקרוא לקבוצות המתנחלים שניסו לחבל באופן אקטיבי בהסכמי אוסלו הם ״קנאי יש״ע״כדי להדגיש את הזיקה בין הקנאות הדתית לדבקות בארץ ישראל השלמה. אפשר לקרוא להם גם ״הימין המשיחי״, ״מחנה הציונות המשיחית״. הם לא רק ״אליטה״ כפי שטוען קליין (כדי להתנער מהטענה שהיום עדיין שולטת ״אליטה אשכנזית״) אלא קהילה גדולה, רחבה, מרושתת ומאורגנת, המסוגלת להגיב על כל אירוע פוליטי ולנצל אותו לטובתה  – החל מפרשת החייל אלאור אזריה ועד לפרסום מאמר עוין ב״הארץ״.

כדי להפוך את הדיון לפוליטי חייבים לזהות את התופעות ולתת להן שמות מדויקים, ולא ״הם ואנחנו״ שבטי. כוחו של המחנה המשיחי ושליטתו בפוליטיקה הם בעיה חמורה, ולא כדאי להתעלם ממנה בגלל פרובוקציה של עיתונאי

כוחו של המחנה המשיחי ושליטתו בפוליטיקה הישראלית הם בעיה חמורה, ולא כדאי להתעלם ממנה ולהימנע מדיון מעמיק בגלל פרובוקציה של עיתונאי. הבעיה היא שהליכוד והעבודה יצרו מציאות שרק לקנאי יש״ע יש אסטרטגיה כיצד להתמודד איתה; אין שום אסטרטגיה אלטרנטיבית להמשך הפרויקט הלאומי של התיישבות על כל הארץ, לא ל״מחנה השלום״ ולא ל״מחנה הלאומי״ החילוני. לאף גורם פוליטי ציוני אין אסטרטגיה ברת ביצוע למימוש מצעו מלבד הבית היהודי.

מי שירצה להציג אלטרנטיבה למחנה המשיחי חייב קודם כל להבין את הבעיה ולא להתלהם נגד אלה שמסוכנים ״יותר מילדה עם מספריים או מהחיזבאללה״. הפרויקט הלאומי המתנחל המכונה (בטעות לדעתי) ״ציונות״ הוא המכנה המשותף בין תנועת העבודה הציונית לבין המחנה הלאומי. שניהם דוגלים בזכויות יתר ליהודים על הארץ, ובהצדקת פרויקט הדחיקה של הערבים. ״מחנה השלום״ מוכן להתפשר על שטח, אבל מתוך נימוק גזעני של הפרדה מ״הסיכון הדמוגרפי״. בקצרה, המכנה המשותף לכולם הוא היחס הגזעני לאחר הערבי, שהוא המקור לכל השיח השבטי של הם ואנחנו, המתפרק מאוחר יותר לדיכוטומיות א-פוליטיות נוספות כמו שמאל-ימין, דתיים-חילוניים, מזרחים-אשכנזים.

כל חברת מתיישבים אירופאית הגיעה בסופו של דבר להכרה בילידים ובזכויותיהם (ראו ארה״ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה) או שסולקה בכוח על ידי הילידים (ראו אלג'יריה, זימבאווה). אנחנו מתעקשים להישאר חברה מתנחלת ומסרבים להכיר בשוויון הזכויות הבסיסי – הרי מי ירצה לוותר על זכויות היתר ליהודים? כל עוד ממשיך להתקיים הקונצנזוס היהודי לשמר את זכויות היתר ליהודים ולקיים את הציונות כפרויקט התיישבותי, תמשיך קבוצת הקנאים המשיחיים להכתיב את האסטרטגיה הציונית. הם היחידים שמוכנים לפעול למענה וגם לסכן את חייהם למימושה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אורן יפתחאל

    מאמר יפה, שמחזיר את הדיון לפסים פוליטיים ולא שבטיים. אבל מדוע לא לקרוא לילד בשמו. מדוע 'קנאי ישע' או 'סרוגים' או 'קוקיסטים'? לסוציולוג מצוין כמו לב גרינברג ברור, והוא גם כותב כך, שהתנועה היא קולוניאלית, ובאה לנשל עם ילידי. אם כך, נקרא לפוליטיקה הזאת בשמה – תנועה קולוניאלית. השטחים כבר מזמן לא כבושים, אלא 'מקולנזים' (כלומר מיושבים ומאוזרחים), והמשטר שנוצר – אפרטהייד. כל אלה, כפי שגרינברג ודאי יודע, אינם חוקיים, לפי המשפט הבינלאומי ולפי אמנות עליהן חתומה ישראל. כאן יכולה וצריכה להתחיל הפוליטיקה וגם ניסוח האלטרנטיבה האנטי- והפוסט-קולוניאלית.

  2. דןש

    הבעיה היא שמרבית מדינות העולם הן מדינות לאום ו/או הנשלטות ע"י לאום או שבט חזק.
    לפיכך היהודים ( אלו המוגדרים ע"י הממסד ו/או ע"י עצמם ו/או ע"י מי ששכנו בקרבם/בשליטתם ), לא מצאו באף מדינה את מקומם. העולם דחה אותם מקרבם ואישר להם/לנו להקים את מדינתם/מדינתנו. המיקום המתאים/הראוי ביותר להקמת מדינה יהודית היא מדינת ישראל, הוא בארץ ישראל, אשר על פי ההיסטוריה בה הפכנו ממשפחה לעם וכאן התקיימו בעבר מדינות בשליטה יהודית.
    יחד עם זאת מתוך ההכרה שקיימים גם אחרים ( הפלסטינאים ) הטוענים מנימוקים שלהם, על זכותם על הארץ, מגיע גם להם להקים מדינה באותו חבל ארץ. כלומר, כפי שמגיעה ליהודים מדינה משלהם כך מגיעה לפלסטינאים מדינה משלהם – לפיכך אין ברירה לחלוק את הארץ בין שתי התנועות הלאומיות. כמובן, כאשר כל אחת מהמדינות היא מדינה דמוקרטית, המכילה את המיעוט החי בתוכה, בשוויון מלא ובזכויות מלאות. ההאשמה בגזענות של אלו הדוגלים בשתי מדינות לשני העמים, היא השוואה נלוזה, שאינה "מחזיקה מים".

  3. יעקובי

    הכותב חי בלה-לה-לנד שמאלני. אלה המאמינים בזכותם של היהודים להתיישב ברחבי ארץ ישראל אינם קבוצה "משיחית" אלא רוב רובו של הציבור היהודי בישראל. רוב המתנחלים אינם אנשים דתיים, לך תבקר באריאל, באלפי מנשה ובברקן. השמאל חי בעולם שיצר לעצמו, כי שם נוח לו לקטלג את האחרים. עם ישראל ינצח אתכם.

  4. יפתח ס.

    אמור מעתה, ימין משיחי, או גוש דתי לאומי משיחי. הבהרה ראויה לפרובוקציה המתלהמת המבורכת של קליין.

  5. נעם ברקוביץ

    מאמר שטחי ודוגמטי הלוקה באותה חולשה שאפיינה את מאמרו של קליין – בורות. הד"צים דתיים ציונים) ישמחו לאמץ בחום את שתי הקביעות העיקריות במאמר משום שהם עצמם ניסחו אותן. האחת, שאין הבדל בין מעשה ההתנחלות אחרי 67 להתיישבות מראשית הציונות ועד לאותה נקודה. והשנייה, שהם היחידים שמוכנים לפעול למען האסטרטגיה הציונית וגם לסכן את חייהם למימושה.
    לכותב נראה כי מספיק לתייג את הציבור הזה כ"קנאים משיחיים" כדי להסביר את התופעה, אבל במה זה שונה התיוג הזה מ"ילדות במספריים"? אלו סתם מלים. וכשהכותב אומר שחייבים "קודם כל להבין את הבעיה" ואחר כך מתאר את הד"צים כ"קהילה גדולה ומאורגנת" הוא מעיד על חוסר הבנה עמוק של הבעיה.
    ראשית חוכמה היא לזהות את כוחם האמיתי של הד"צים, ואת הפוטנציאל הפוליטי שמגולם בו, ובמקביל להבין את מטרותיהם האמיתיות. למיטב הבנתי, הד"צים מכתיבים היום את סדר היום הציבורי-פוליטי-ערכי בישראל, באמצעות הבית היהודי, חלקים גדולים בליכוד, שליטה במשרדי החינוך והמשפטים, שליטה בעשרות תנועות וארגונים בעלי תקציבי עתק כמו תנועת אמנה, המחלקה להתיישבות ועמותת אלעד, וגם מספר גדל והולך של נציגים בתקשורת. והם מאוד גאים על כך: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/343708
    באשר לפוטנציאל הפוליטי שלהם, קיימת היום ייתכנות לשליטה ישירה ומלאה שלהם במדינה בנסיבות שהליכוד יסתבך עם נתניהו ו\או עם עצמו, או בקונסטלציה של איחוד שבו הם אלו שינהיגו את האידיוטים השימושיים שלהם מהימין. אופס, כמעט אמרתי ימין חילוני, על אף שאין כבר כזה – ממירי רגב עד הצל, פניו של הליכוד הדתה.
    המטרה הסופית שלהם, והם אינם מסתירים שהם פועלים למימושה, היא מקדש ומלכות – דהיינו מדינת הלכה. מכאן שהמפתח להבנת הד"צים היא הרבנים שלהם ולא דרך ניתוח מרקסיסטי עבש. הרבנים הללו כבר נחשבים היום לגדולים בתורה והשפעתם חורגת מגבולות המחנה שלהם וזולגת, לא רק לציבור החילוני ולאמצעי התקשורת, אלא גם לעולם החרדי המתפורר לאיטו באין לו מנהיגות מוסכמת וכריזמטית.
    יותר מכל נגעה לליבי המלה "אלטרנטיבה" שהשתרבבה איכשהו למאמר. כאילו ניתן עדיין להילחם בהם בכלים פוליטיים קונבנציונליים. הם, שפועלים בצורה סדורה לפירוק הדמוקרטיה, עוסקים בלי הרף, באופן מסודר ומקצועי, גם בפירוק המעט שנשאר מערכי ה"סמול" (למשל הם מטיפים לקפיטליזם בסגנון הימין האמריקאי) ומוחקים בשיטתיות את ההיסטוריה הסוציאליסטית של המדינה ובונים עבר מצופץ שבו הימין הדתי הקים אותה. כל זאת יכול היה לשמש נקודת פתיחה למחקר עיתונאי מעמיק, אבל קה לראות גוף עיתונאי משמעותי שיתעסק איתם בצורה רצינית בימינו. בטח לא עיתון הארץ.

    1. ליכודניק

      המפתח לכוחם של הדתיים-הלאומיים, והימין בכלל, לא נמצא באידיאולגיה שלהם ולא בפרקטיקות הפוליטיות שלהם-
      ואף לא באידיאולוגיה ובפרקטיקה של הציבור הכללי,
      אלא אצל הערבים.

      ב-2005 האידיאולוגיה והפרקטיקה היו זהות, ושרון פינה את כל גוש קטיף וצפון השומרון בפחות משבוע, כשרוב הציבור תומך בשתיקה ו-"קנאי יש"ע" מתפנים כמו טאט'עלך.
      ב-2017 כמה התנגדות ציבורית היתה לפינוי עמונה והבתים בעופרה? אפס מאופס.

      הסיבה שאיננו נסוגים היא *לא* אידיאולגיה או "הכתבה של סדר היום הציבורי-פוליטי-ערכי בישראל" אלא, בפשטות, ההבנה שכל שטח שנפנה יהפוך לבסיס חמאס/אל-קאעידה-דאעש.

      ולגבי הקביעה במאמר "כל חברת מתיישבים אירופאית הגיעה בסופו של דבר להכרה בילידים ובזכויותיהם (ראו ארה״ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה) או שסולקה בכוח על ידי הילידים (ראו אלג'יריה, זימבאווה)"- מה קדם למה?..
      ארה"ב, קנדה ואוסטרליה דיכאו, טבחו וקלטו מהגרים במידה ששיעור האוכלוסיה הילידית ירד לפחות מ-5%*; במצב כזה קל ונוח להכיר בזכויות, שהרי זה צעד סמלי מעיקרו.
      ייכבדו יהודי התפוצות, יעלו ארצה, ייגדלו 5-6 ילדים כל אחד, וכשהערבים יהיו 5% מהאוכלוסיה ממערב לירדן נכיר בשימחה בהם ובזכויותיהם.

      * 4.3% בקנדה, 2.7% באוסטרליה, 1.6% בארה"ב- כולל שיעור אדיר של בני נישואי תערובת

      1. דני

        כן, גם אותי ההשוואה לארה"ב וכו' הצחיקה. ודרך אגב, כרגיל ההשוואה של הישוב היהודי בישראל למודלים של קולוניאליזם אירופי היא אדיוטית.

      2. נתן

        המשפט "הסיבה שאיננו נסוגים " סותר את העובדה שישראל דווקא כן נסוגה ,אמנם רק אחרי שהופעלה נגדה אלימות אבל בסופו של דבר היא נסוגה מאותם שטחים מכיון שהבינה שלא רק שאינם חיוניים לקיום המדינה אלה אפילו פוגעים בה.
        ולכן בניגוד לדברייך המסקנה היא לא ש"אסור לסגת" אלה ש"אסור מלכתחילה לכבוש שטחים על מנת שלא ניתקע בהם עם הסיסמא אסור לסגת".

  6. אסתר בן חור

    מחד אתה תוקף את קליין על השימוש בפרובוקציה ומאידך ,איפה היה המאמר שלך לפני כן?

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    יעקב חזן התפעל מהאידיאליזם של גוש אמונים אע׳׳פ שהתנגד להתנחלות בשטחים הכבושיםץ זו כמובן טעות להעריץ מישהוא על עצם האידאליזם( מסירות נפש בלשונם של קנאי הימין הדתי) מוסוליני היה אידאליסט שרצה להחזיר תפארת האימפריה הרומית לאיטליה שלא לדבר על האיש שהינדבורג קרא לו הטר׳׳ש הבוהמי טרם שמינה אותו לקנצלר של גרמניה . הוא רצה לגאול את גרמניה משפל המפלה במלחמה. ללהחזיר שטחים שנגזלו ממנה ואף להוסיף מרחב מחיה במזרח ולטהר את העם הגרמני והטריטוריות שלו מיסודות המטמאים את טוהר הגזע….
    בהקצנה הלאומנית משיחית אשמים גם הרב קוק הקבליסט ש ,,ידע׳׳ שהציונות החילונית היא ,,אתחלתא דגאולה׳׳ והחלוצים הם ,,חמורו של משיח׳׳ משנות ה30. ובנו מנהיגו של גוש אמונים.

  8. אלי אמינוב

    לא ברור לי מדוע טוען לב גרינברג כי הפרויקט הלאומי המתנחל המכונה ציונות, מכונה כך בטעות. הטענה מובאת במשפט הארוך הבא: הפרויקט הלאומי המתנחל המכונה (בטעות לדעתי) ״ציונות״ הוא המכנה המשותף בין תנועת העבודה הציונית לבין המחנה הלאומי. שניהם דוגלים בזכויות יתר ליהודים על הארץ, ובהצדקת פרויקט הדחיקה של הערבים". אני חושש שגרינברג, למרות שהוא מתייחס לציונות (בצדק) כאל תנועה קולוניאלית אירופית, כנראה מנסה ליחס לה גם את מה שהיא מייחסת לעצמה – להיות מייצגת את הלאום היהודי האגדי שאינו קיים. פרויקט ההתנחלות בפלסטין ודחיקת תושביה הילידים וחיסולם כאומה, הוא הפרויקט ההיסטורי של הציונות על כל אגפיה. מתוך אסטרטגיה זו ומתוך הלוז האידיאולוגי שלה שהוא הפרדת היהודים מן האחרים, נובעת אותה התפתחות היסטורית של החברה הקולוניאלית היהודית העלולה להביאה אף להשמדה של אוכלוסיית הילידים.