string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לא תמצאו בשורה חדשה ב״נטו משפחה״

התוכנית החדשה של השר כחלון נותנת כסף לציבור העובדים והעובדות, אבל אל תטעו לחשוב שהוא הפסיק לקדם אידיאולוגיה ניאו-ליברלית, כרגיל
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

התוכנית החדשה של השר משה כחלון כפי שפורסם ב״דה-מרקר״ כוללת ארבעה נושאים (מלבד העלאת הקצבה לנכים, שהוגשה כתוכנית נפרדת): הגדלת והשוואת נקודות זיכוי להורים עובדים בגין ילדים, סבסוד צהרונים, הגדלת מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) וביטול מכסים על בגדי תינוקות, הנעלה ומכשירי סלולר. בכל אלה אין חדש. כחלון ממשיך לדבוק באדיקות במדיניות הניאו-ליברלית עליה הוא אמון מיום שנכנס לתפקידו.

״נקודות הזיכוי״ הן הקיזוז ממס ההכנסה שחל על העובד או העובדת בשנת העבודה, בגין ילדים שיש למשפחה. הגדלת מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) גם הוא ניתן לעובד או עובדת לפי מספר הילדים שיש למשפחה. שתי הדרכים האלה נועדו להוסיף הכנסה לאנשים עובדים ונשים עובדות – גם כדי לתמרץ אנשים לצאת לעבודה, וגם כדי לנסות ולמנוע את התופעה של עובדים עניים. יש לברך על הצעדים הללו, אבל צריך גם לזכור: הרעיון הזה של תמרוץ עובדים ועובדות הוא רעיון ניאו-ליברלי, שמקורו בגישה הנקראת Flexicurity, כלומר גמישות וביטחון תעסוקתי במסגרת מדיניות של שוק העבודה האקטיבי.

גמישות – היכולת לפטר עובדים בקלות. ביטחון תעסוקתי – המדינה יוצרת מצב בו קל לעובדת המפוטרת למצוא עבודה חדשה, הכנסת העובדת מובטחת (בעזרת קצבאות דמי אבטלה וכדומה) וכך גם הפנסיה. גמישות וביטחון תעסוקתי הן חלק מגישת ההשקעה החברתית המאפיינת מדינות מסוימות בקפיטליזם הפוסט-תעשייתי. כחלון מוכן להוסיף רק לאנשים עובדים -וכך בהתאם לגישה הניאו-ליברלית המאמינה בתמרוץ עובדים ומתנגדת למתן קצבאות, אין נגיעה בחלק של הקצבאות. בייסורים רבים הסכים כחלון לעשות טובה לנכים ולהעלות את הקצבה ב-50%. אבל גובה קצבת הנכות צריך להיקבע לא בסחר-מכר ותירוצים שאין כסף בקופת המדינה, אלא לפי העיקרון של זכויות אזרח חברתיות. הנכים לא יוכלו לחיות מקצבה שפחותה משכר המינימום (שגם הוא נמוך עדיין ממה שהוא צריך להיות).

חשוב לזכור, ואת זה כחלון לא זכר מעולם, שללא תמיכה של מערכת קצבאות סבירה, לא ניתן לקיים את הזכות לחיים בכבוד. הדרך היחידה לשמור על הכנסה שתאפשר קיום בכבוד היא העלאת הקצבאות

בגישת ה״השקעה החברתית״ וה״גמישות ובטחון תעסוקתי״, ישנם חלקים ניאו-ליברליים וחלקים סוציאל-דמוקרטיים. הניאו-ליברלים מדגישים את התניית הקצבאות ביציאה לעבודה ומסכימים לתמרוץ של מענקי עבודה, הסוציאל-דמוקרטיים כוללים מענקי אבטלה נדיבים לשנה ואפילו שנתיים, הכשרות ממשיות ועזרה אמיתית במציאת עבודה, מעונות מסובסדים לילדים כדי להוציא נשים לעבודה והשקעות בחינוך כדי לתת הזדמנות שווה. ב״נטו משפחה״, סבסוד הצהרונים שייך לסוג זה של תוכניות שיש לברך עליו; אבל אין טיפול מקביל בצד של עובדות הצהרונים והמשפחתונים – כאשר האחרונות מועסקות בתנאים מחפירים ממש. חשוב לזכור, ואת זה כחלון לא זכר מעולם, שללא תמיכה של מערכת קצבאות סבירה, לא ניתן לקיים את הזכות לחיים בכבוד. גם לפי שיטתם של הניאו-ליברלים, הנכים והקשישים אינם יכולים לעבוד, והדרך היחידה לשמור על הכנסה שתאפשר קיום בכבוד היא העלאת הקצבאות.

במדינות אירופה הקשישים זוכים לפנסיה מכובדת, המורכבת משתיים-שלוש שכבות כשהמדינה תומכת, מסבסדת או לפחות מסדירה. אצלנו אין פנסיה כזו. ובכל מקרה, תמיד יישארו קשישים שלא צברו מספיק פנסיה, ובהם חייבים לתמוך בהם בקצבאות סבירות.  צריך לזכור גם שהזיכוי ממס הכנסה מיטיב רק עם מי שמשלם מס הכנסה ולא מיטיב עם העשירונים הראשון והשני, לפי נוסח תוכנית האוצר עצמה.  

לסיכום, התוכנית החדשה של השר האנטי-חברתי כחלון היא בגדר חלוקת כספים לעובדים שעליה יש לברך. אבל אין כאן תוכנית שלמה, ויש בה סרבנות עקרונית ואידיאולוגית לטפל בצד הקצבאות וההשקעות בתשתית חינוך נכונה. ללא המערכת השלמה הזו, קשה להניח שבעתיד יהיה שינוי ממשי בפערי ההכנסה ורמת העוני, בהם כידוע ישראל מובילה.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות