string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כאשר ברירת המחדל היא מקלדת

אותה ביורוקרטיה מקוונת הממררת את חייו של דניאל בלייק בסרטו של קן לואץ׳, מככבת בשנים האחרונות בתוכניות ממשלתיות המתגאות במלת הקסם האופנתית ״חדשנות״. אולם מהפכה דיגיטלית היא לא התשובה
חדוה ישכר

לפני כחצי שנה החלפתי בפעם הראשונה את התור הרגיל בקופה המהירה, בסניף שופרסל שבאזור מגורי, לקופה בשירות עצמי. זמן רב מדי הקדשתי ממקומי בתור לקופה המהירה המשתרך לאטו להתבוננות בקופות העצמאיות השכנות, שמספרן עלה עד מהרה משתיים לארבע, ובנשים ובגברים הצעירים בהרבה ממני, שבחרו להיות הקופאים של עצמם וחסכו לעצמם זמן המתנה יקר. המעבר לקופה בשירות עצמי לווה בהתלבטות לא קלה, כי היה לי ברור שהבחירה בקופה זו כמוה כהעדפת הרובוט על פני העובדת האנושית. סירבתי לקבל על עצמי את תפקיד הקופאית המחליפה העובדת במרכול ללא שכר, ועוד להיות זו שבגללה קופאיות יפסידו את מקום עבודתן. אבל יום אחד, בעודי ממתינה עם סל מצרכים רזה במיוחד לקונה שפשפשה ארוכות בארנקה בחיפוש אחר שלושה שקלים, התגברתי על המחסום ועברתי קופה. זה היה קל ונוח, וכך הפכה הקופה בשירות עצמי לברירת המחדל שלי.

קופות בשירות עצמי הופיעו בכמה מסניפי שופרסל עוד באוקטובר 2009, כעשור לאחר הטמעתן המוצלחת ברשתות קמעונאיות רבות בעולם. בכתבות שליוו את הופעתן, העריך מנכ״ל הרשת כי בתוך שנה תשתלבנה הקופות החדשות בכל סניפי הרשת. זה לא קרה. בטווח הקרוב הקופות העצמאיות עדיין לא מסכנות את עבודתן של הקופאיות ברשתות הקמעונאיות, מה שמעלה הרהורים נוגים באשר למידת האמון שיש להנהלות הרשתות בצרכנים הישראלים.

האמת היא שאינני מצטערת על האיטיות שבה חודר העידן הדיגיטלי לחיינו. שינויים עמוקים בהרגלי החיים דורשים זמן והשארת מרחב פתוח לאלה מאיתנו שמתקשים להסתגל לעולם האלקטרוני או למי שמסרבים להתרגל אליו מתוך עיקרון. והם לא מעטים. אחד מהם הוא גיבור סרטו האחרון של קן לואץ׳, ״אני, דניאל בלייק״. בלייק, נגר בן 59 מניוקאסל שבצפון-מזרח בריטניה, לקה בלבו, ובהוראת רופאיו הפסיק לעבוד. תביעתו לקבלת גמלה בעבור אובדן כושר עבודה נדחית על ידי רשויות הרווחה הסבורות שהוא כשיר לעבודה. חלק ניכר מזמנו מעביר בלייק במרכז התעסוקה, בניסיונות חוזרים ונשנים לערער על החלטת הוועדה המקצועית, אולם אינו מצליח למלא את הטפסים המקוונים הנחוצים לזימונו אל ועדת הערעורים. אנשים טובים מנסים ואף מצליחים לעזור לו, אך הוא מצפה ממערכת הרווחה הממומנת מכספיהם של משלמי המסים שתתפקד היטב ותפעל לטובתו ולא נגדו, והוא צודק. בתשובה להערת אחת העובדות כי ברירת המחדל במרכז התעסוקה היא מקלדת, עונה בלייק מנהמת לבו כי ברירת המחדל שלו הוא עיפרון.

אם חשבנו שבעקבות המעבר לביורוקרטיה דיגיטלית יתפנו עובדי השירותים החברתיים להעניק טיפול קשוב יותר לפונים אליהם, הרי שטעינו. הביורוקרטיה הדיגיטלית לא רק מצמצמת את השירות

קן לואץ׳ בן ה-80, שכוחו האמנותי עוד במתניו, והתסריטאי פול לברטי עימו הוא מרבה לעבוד, התקשו לגייס כסף לסרטם, אך לא הופתעו מהצלחתו בקופות ובפסטיבלים. בראיון שהעניק לואץ׳ לעיתונאי ה״גרדיאן״ טום סיימור, סיפר הבמאי על דברים ששמע מפי נפגעי מרכז תעסוקה שהיה המודל למרכז דומה המככב בסרטם, ומפי עובדים במרכז שדיברו בעילום שם מתוך חשש לאבד את מקום עבודתם. העובדים העידו על עצמם שהם עובדים ב״מלכודת ביורוקרטית שהוקמה מתוך כוונה לתפוס את הפונים למרכז בקלקלתם״. הם סיפרו על יעדים כמותיים שנקבעו להם על ידי הנהלת המרכז לגבי מספרם של מסורבי הגמלאות, ועל כך שהנימוקים למניעת קצבאות נכתבים במתכוון בשפה שאינה מובנת למרבית הפונים. לואץ׳ מציג את רשת הביטחון הסוציאלי כרשת של חורים שחורים, וכמערכת שלא מסייעת לאזרחים ואזרחיות מוחלשים, אלא מענישה אותם ברשעות. ואם חשבנו שבעקבות המעבר לביורוקרטיה דיגיטלית יתפנו עובדי השירותים החברתיים להעניק טיפול קשוב וסבלני יותר לפונים אליהם, הרי שטעינו. הביורוקרטיה הדיגיטלית לא מרחיבה אלא מצמצמת את השירות. כך, זועק סרטו של קן לואץ׳, נראית ומתנהגת מדינת רווחה מופרטת וכושלת.

I, Daniel Blake.
מתוך ״אני, דניאל בלייק״. בתשובה להערת אחת העובדות כי ברירת המחדל במרכז התעסוקה היא מקלדת, עונה בלייק מנהמת לבו כי ברירת המחדל שלו הוא עיפרון

כשההיגיון האתי מוחלף בהיגיון כלכלי

מטרת העל בהפרטת שירות חברתי היא רווחיות תוך קבלת משוב חיובי ממקבלי השירות, המכונים בשירות המופרט בשם ׳לקוחות׳. על כך כותבת חוקרת עולם העבודה והגלובליזציה, אורסולה היוז הבריטית, בספרה ״עבודה בכלכלה הגלובלית העולמית״.

משנות התשעים של המאה ה-20 מדינות מתנהגות כמו שחקניות שוק, ומתייחסות ליעילות אדמיניסטרטיבית כחיונית לסמכותן. המדינה הניאו-ליברלית היא מדינה תועלתנית תוקפנית המעוניינת להכפיף כל פעולה ציבורית, פוליטית ומשפטית להערכה כמותית מוכחת. ברגע שבו מקצוע מופרט ומותאם לתקנים, הלוגיקה המקצועית המכוננת שלו משתנה מ׳אתית׳ ל׳כלכלית׳, גם אם הוא נשאר בבעלות ציבורית. היוז מתכוונת בעיקר לשירותי הרווחה, הבריאות, החינוך והטיפול, שבהם תהליכי ההפרטה או ההסחרה הפכו את העובדים והעובדות המקצועיים לחסרי ביטחון תעסוקתי.

בניסיון להצדיק את העסקתם בעיני מעסיקיהם הם זונחים את כללי האתיקה המקצועית שהנחו אותם בעבר לטובת ערכים כלכליים. בחברה המופרטת עובדים אינם מוערכים או מקודמים על סמך איכות עבודתם, או הודות לשמירתם על כללים של אתיקה מקצועית. עובדי הרווחה, שהביורוקרטיה הממסדית מעניקה להם סמכות וכוח להתנשא על לקוחותיהם, הם, לאמיתו של דבר, עובדים לכודים בין מעסיק לא מרוצה מצד אחד, ולקוחות לא מרוצים, מצד אחר. לואץ׳ ולברטי מקפידים לשמור על אנושיותם של העובדים והעובדות גם ברגעים הקשים שבהם מתעוררת בנו, הצופים, צעקה פנימית רועמת: די, תפסיקו!

ראוי שנזכור כי עוד בשנות השבעים ספגה הביורוקרטיה של מדינת הרווחה טענות קשות נגדה. הפגנות הסטודנטים של 1968, בעיקר בצרפת ובגרמניה, כוונו גם נגד הקונפורמיות האפורה והניכור המשעמם של הקפיטליזם הישן שהתגלם במדינת הרווחה. הסטודנטים קראו לחופש ממגבלות ממסדיות, הוריות וחינוכיות, ניתקו את עצמם מן השמאל המסורתי המזוהה עם האיגודים המקצועיים ומפלגות השמאל, ודברו על חירויות אישיות ועל צדק חברתי בנשימה אחת. על כך כתב דיוויד הארווי בספרו על תולדות הניאו-ליברליזם, כי השמאל החדש לא זיהה את המתח הפנימי הקיים בין החיפוש אחד חירויות אישיות ובין התביעה לצדק חברתי לכול. ביקורת מדינת הרווחה הקיינסיאנית היתה אפוא בין הגורמים שהכשירו את הופעתה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, על רקע המשבר הכלכלי המתמשך של שנות השבעים.

עוד בשנות השבעים ספגה הביורוקרטיה של מדינת הרווחה טענות קשות. הפגנות הסטודנטים של 1968 כוונו גם נגד הקונפורמיות האפורה של הקפיטליזם הישן, שהתגלם במדינת הרווחה

במובן הזה, השמאל החדש, כמו גם הפמיניזם הליברלי של הגל השני, שיתפו פעולה עם הקפיטליזם החדש ועם חסידיו הניאו-ליברלים. וכפי שכתבו לוק בולטנסקי ואווה צ׳יאפלו בספרם ״הרוח החדשה של הקפיטליזם״, התאגידים למדו את הלקח והחליפו את המבנה ההיררכי הקשוח של הקפיטליזם התעשייתי הישן בקפיטליזם מזן חדש, גמיש ומרושת, שמעריך ומאפשר יצירתיות אינדיווידואלית. רוחו החדשה של הקפיטליזם ידעה להשתמש לצרכיה בקריאה לשינוי, לשחרור ולאותנטיות שהשמיעו סטודנטים רדיקלים אשר הפגינו יחד עם פעילות פמיניסטיות נגד הסמכות הפטריארכלית.

בספרו החדש ״גבולות הניאו-ליברליזם – סמכות, ריבונות והלוגיקה של התחרות״, כותב הסוציולוג והכלכלן הפוליטי הבריטי וויליאם דייוויס על שנת 1968 כעל שנת המפנה הפרדיגמטי מחברת רווחה קיינסיאנית למשטר הניאו-ליברלי. אולם בניגוד למשבר הקפיטליזם של שנות השבעים שהצמיח את הניאו-ליברליזם, המשבר הקפיטליסטי של 2008, שעדיין לא הסתיים, לא הצמיח פרדיגמה חדשה אלא גרם לפירוק השיטה שהשתמשה בנו כבסחורות במשחק תחרותי, והפרה את הבטחותיה לצמיחה כלכלית לרווחת כלל החברה.

2016 תיזכר אף היא כשנת מפנה היסטורי, עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית והברקזיט בבריטניה. התנועות הפופוליסטיות המצליחות כיום במדינות הדמוקרטיות, ועליית הימין הלאומני והגזעני באירופה הן ביטוי להתנגדות המתרחבת לניאו-ליברליזם עד כדי ריסוק הדמוקרטיה. התנגדות זו אינה נובעת מתוך ביקורת על השיטה המוניטריסטית, או בדרישה לפיקוח שונה על השווקים, אלא מבטאת מיאוס מן הרציונליות הכלכלית שבשיטה הקפיטליסטית וממומחי הכלכלה שהכזיבו. נישואי הנוחות בין הקפיטליזם לדמוקרטיה הגיעו לקצם, מעריך הסוציולוג והכלכלן הגרמני, וולפגאנג שטרק, המתאר בספרו על קץ הקפיטליזם את הצפוי לנו בתקופת הביניים הדיסטופית שסופה אינו נראה באופק הפוליטי.

trump-graffiti
נישואי הנוחות בין הקפיטליזם לדמוקרטיה הגיעו לקצם. צילום: duncan c, cc by-nc 

מילת הבאזז החדשה של המדינה

מכאן אני חוזרת לביורוקרטיה המקוונת שמיררה את חייו של דניאל בלייק, ומבקשת לחבר אותה למילת הקסם האופנתית כיום: חדשנות. למען קידומה הקימה הממשלה בינואר 2016 רשות לחדשנות, ויחידות לחדשנות מוקמות בזו אחר זו במשרדיה, בחברות ציבוריות ומסחריות ובאקדמיות. בדצמבר 2013 קיבלה הממשלה החלטה על המיזם הלאומי ״ישראל דיגיטלית״, ההולם את הדימוי החביב עלינו של ׳אומת ההיי-טק׳. שנה לאחר מכן הצטרפה המדינה לפורום המדינות הדיגיטליות המובילות שעמו נמנות גם בריטניה, דרום קוריאה, אסטוניה וניו-זילנד. בכנס שהתקיים באסטוניה בנובמבר 2015 הציגה המשלחת הישראלית שיטה מקורית להכשרת ׳מובילים דיגיטליים בממשלה׳. המובילים הם עובדי מדינה בכירים שישתלבו לאחר הכשרה מתאימה במיזם ויצעידו את המגזר הציבורי, לפי החלטת הממשלה, ל׳מהפכה הדיגיטלית׳ של המאה ה-21.

אתר האינטרנט של המיזם מציין את שלוש מטרות העל הבאות: ״צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים וממשל חכם וידידותי״. נראה שקלישאת ׳צמצום הפערים׳ הפכה לקלישאת חובה בכל יוזמה ממשלתית עד שאי אפשר בלעדיה – ולא מפני שמישהו בממשלה חושב שצמיחה כלכלית ׳מואצת׳ באופן בלתי ברור תצליח לצמצם פערים כלכליים, מעמדיים או מגדריים, או מבין איך בדיוק פועלת החדשנות להאצת הצמיחה. באשר ליעד של ׳ממשל חכם וידידותי׳, קרוב לוודאי שקבוצות גדולות באוכלוסייה לא ידעו כלל היכן לחפש אותו.

קלישאת ׳צמצום הפערים׳ הפכה לחובה בכל יוזמה ממשלתית – ולא מפני שמישהו חושב שצמיחה כלכלית ׳מואצת׳ באופן בלתי ברור תצליח לצמצם פערים כלכליים, מעמדיים ומגדריים

ואם אפשר עוד להבין מדוע אנחנו מתפתים לחדשנות טכנולוגית כשאנחנו מחליפים את הטלפון התקין שלנו במכשיר חדש רק מפני שהוא חדש, קשה להבין איזו תרומה מהותית תורמת חדשנות למצבנו הכלכלי או לשירותי הרווחה, שיש בה יותר מאימוץ של טכנולוגיות תקשוב דיגיטליות. אם חדשנות בהגדרתה היא המצאת פתרונות חדשים לבעיות ישנות, אזי אין עדיין חדש בחדשנות חוץ מאשר במושג עצמו. כמו בבדיחה על חדר ההמתנה במרפאת קופת החולים שמתמלא באנשים בריאים כי החולים באמת נשארים בבית, כך הנזקקים ביותר לשירותים החברתיים נותרים שוב מאחורי הממשקים החדשניים.

אזרחים ואזרחיות ותיקים שאבדו את כושר העבודה שלהם כמו דניאל בלייק, אמהות יחידניות מובטלות כמו קאתי, הידידה החדשה שהכיר במרכז התעסוקה; הפועל הפלסטיני שנפגע מנפילה מפיגום בתל אביב, או המטפלת הסיעודית ממולדובה הסובלת מפריצת דיסק. בשבילם אין בשורה בחדשנות. את הפתרונות שיתאימו להם יש למצוא בחשיבה הומנית, בהוספת תקנים, בהרחבת השירותים ובשיפור איכותם. הביורוקרטיה הממשלתית אמנם זקוקה למהפכה הדיגיטלית, אך לא פחות מכך היא זקוקה למהפכה תפישתית שתגדיל את ההוצאה הציבורית, תרחיב את השירותים החברתיים ותדאג לביטחון התעסוקתי של האוכלוסיה העובדת. למיטב הבנתי, בעניינים המשמימים הללו לא צפויה להתקבל בקרוב החלטה ממשלתית מחייבת.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. זוהרה

    סרט חזק וחובה לראות, ממש מתסכל לעמוד כך מול הממסד.

  2. ליכודניק

    החדשנות האמיתית בתחום המסחר היא כמובן לא קופות בשירות עצמי, אלא הזמנות באינטרנט.
    מוכרים, בעלות חנויות, בוני מרכזי קניות וכו' נעלמים הרבה יותר מהר מקופאיות (או, לפי קצב הבניה שאני רואה במרכזי קניות בכל הארץ, צומחים פחות משיכלו).

    זו החדשנות שאני מצפה משירותים ממשלתיים- לפתוח ולסגור חשבון מים, ארנונה, חשמל וגז בקליק אחד; לקבל במייל הצעות עבודה רלוונטיות משירות התעסוקה; לשלוח ולקבל מסמכים במייל ולא בפקס; לבקש שיבוץ לגן ילדים מהבית וכו'. זה לא קריטי, אבל לרוב האזרחים (ולרוב הנושאים בהם המדינה מטפלת) זה מספיק. לא כל דבר הוא חלק מאיזו מזימה קפיטלו-אימפריאליסטית מרושעת.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    תודה לחדוה על המאמר אינני יכול אפילו לכתוב:,,ארוך מדי לא קראתי׳׳ כי כל פיסקא חשובה. כיליד 1931 גם אני לא יכול להסתגל ל לדיגיטליזציה הדוהרת. האטימות הממסדית לרווחת האוכלוסיהמצטרפת לשאר עוולות המשטר שחדוה מכירה היטב. כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X