string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

גם כאן דרוש מניפסט כמו זה של קורבין

המניפסט של הלייבור מציע אלטרנטיבה ברורה למדיניות הכלכלית של המפלגה השמרנית בבריטניה ב-126 עמודים של הצעות מפורטות בתחומים השונים, חלקן רדיקליות. הציבור בישראל הנאנק תחת מנהיגים שלא משרתים אותו, יכול להרוויח מניסוח רעיוני כזה שישמש כמצפן
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

ב-18 באפריל הודיעה ראשת הממשלה הבריטית, תרזה מיי, על בחירות בזק שתערכנה ב-8 ביוני (היום). ביום למחרת אישר הפרלמנט הבריטי את ההצעה ברוב מוחץ. ב-16 במאי פרסמה מפלגת הלייבור בראשות ג'רמי קורבין את מצע המפלגה בכותרת: 'עבור הרבים, לא עבור המעטים'("For The Many Not The Few").

המניפסט של הלייבור מציע אלטרנטיבה ברורה למדיניות הכלכלית של המפלגה השמרנית בבריטניה. הפתיח מצהיר: "בואו נבנה בריטניה טובה יותר, מדינה שבה כולם יכולים להתקדם בחיים, לקבל ביטחון בעבודה ובבית, לקבל שכר הוגן על העבודה שהם עושים, לחיות את חייהם בכבוד הראוי להם. מדינה שבה אף אחד לא מושאר מאחור'. המניפסט בן 126 העמודים כולל הצעות מפורטות, חלקן רדיקליות, אינו מנסה לטשטש את ההבדלים בין המפלגות ואינו מבקש להתחנף לבוחרים.

פרסום המניפסט הביא לתגובות, ברובן הגדול שליליות, ואף כונה בין השאר: 'מניפסט ההתאבדות'. הפרשנים סברו שפרסום המניפסט יפגע בלייבור. הדעה המקובלת היתה כי הכרזה על מדיניות רווחה ברורה תפגע במפלגה, כי אסור לאמר שמאמינים בזכויות אדם, אסור לתמוך במעורבות ממשלתית בדיור, אסור להציע הסתייגות ממדיניות ההפרטה של תאצ'ר או להציע צעדים כלכליים לטובת הכלל שאינם מקובלים על ידי האורתודוכסיה הכלכלית הניאו-ליברלית וקהילת ההון-שלטון וכו'. לדעת פרשנים אלה, הדרך הטובה ביותר למפלגת הלייבור לזכות באהדת המצביעים היא להפוך למפלגה פסבדו שמרנית, Tory lite, כפי שעשה בלייר.

קורבין והלייבור חשבו אחרת. הסקרים שניבאו ניצחון מוחץ לשמרנים למחרת ההודעה על הבחירות מורים – כבר לאחר פרסום המניפסט ובעקבות הראיון של מיי וקורבין בטלוויזיה הבריטית – על צמצום הפער לאחוזים בודדים.

המניפסט של הלייבור: אלטרנטיבה ברורה לשמרנים

כלכלה, תשתיות ודיור

1. הקמת קרן לאומית שתשקיע 250 מיליארד ליש"ט בעשור הקרוב בשדרוג הכלכלה.
2. הקמת בנק להשקעות לאומי כחלק מתוכנית לספק 250 מיליארד ליש"ט בהלוואות במשך עשר השנים הבאות באנרגיה, תחבורה ותשתית דיגיטלית.
3. בניית מיליון בתים חדשים, כולל 100,000 בתי המועצה ואיגודי דיור, עד סוף הפרלמנט הבא.
4. הגבלת עליית שכר הדירה לאינפלציה וקביעת בחוק של סטנדרטים מינימליים בנכסים להשכרה.
5. בניית 4,000 בתים עבור אנשים עם היסטוריה של מחסור בדיור.
6. אספקת רשת פס-רחב מהירה ביותר שתכסה את כל המדינה עד 2020.

מיסוי ושכר

1.שיעור מס של 45% יתחיל מהכנסה של מעל 80,000 ליש"ט לשנה, במקום  150,000 כיום.
2. החזרת המס בשיעור של 50% למקבלי השכר הגבוה, מעל 123,000 ליש"ט לשנה.
3. תוספת מס הכנסה על 5% העליונים. צפויה להביא הכנסות של 6.4 מיליארד ליש"ט.
4. העלאת מס החברות ל- 26% – עלייה של יותר משליש, צפויה להביא הכנסות של 19.4 מיליארד ליש"ט.
5. החזרת דרגת מס חברות נמוכה לעסקים קטנים.
6. ביטול דרישה לדיווח רבעוני לעסקים עם מכירות מתחת ל-85,000 ליש"ט לשנה.
7. מתן סמכויות נוספות לרשויות המס לפעולה כנגד אנשים וחברות הנמנעים מתשלום מס. צפוי להוליד הכנסות של 6.5 מיליארד ליש"ט.
8. קביעת מס מיוחד על חברות המשלמות שכר מעל 330,000 ליש"ט לשנה.
9. צמצום אי – השוויון בתשלומי השכר באמצעות חקיקה של 'היטל שכר מופרז' על חברות עם מספר גבוה של עובדים בשכר גבוה.
10. הטלת מגבלה של יחס 20:1 על הפער בין שכר העובדים הנמוך ביותר לשכר הגבוה ביותר בתאגידים בסקטור הציבורי ולתאגידים המקבלים חוזים מהממשלה.

בריאות, טיפול וסיעוד

1. מימון נוסף של יותר מ- 30 מיליארד ליש"ט לשירותי הבריאות הלאומיים  NHS על ידי תוספת מס הכנסה על 5% העליונים.
2. הגדלת המס על ביטוח רפואי פרטי וקיצוץ בחצי בתשלומים ליועצי הניהול.
3.עצירת תוכניות לשינוי ולצימצום שירותי הבריאות הלאומיים.
4. הקמת שירות טיפול וסיעוד לאומי.
5. השקעה של 8 מיליארד ליש"ט בשירותים בתקופת הפרלמנט הבא, כולל  מיליארד ליש"ט בשנה הראשונה.
6. שיפור תנאים לעובדי הטיפול, וביטול המגבלה של 15 דקות לטיפול.

זכויות עובדים

1. הקמת משרד עבודה כדי להשקיע באכיפת זכויות העובדים.
2. הוצאת חוזי שעות אפס אל מחוץ לחוק.
3. איסור על התמחויות ללא תשלום.
4. הגדלת שכרם של המשתכרים פחות משכר מינימום ל-10 ליש"ט לשעה עד 2020.
5. מתן זכות גישה לאיגוד מקצועי ולייצוג על ידו לכל עובד, והבטחת הנגישות של איגודי העובדים למקומות העבודה.
6. פעילות נחושה כנגד שיטת הבלוף של העסקת עובדים כעצמאים, והרחבת הזכויות של העובדים השכירים לכל המועסקים.
7. כל העובדים יקבלו זכויות שוות מהיום הראשון, בין אם זה עובד במשרה חלקית או מלאה, זמני או קבוע.

פרופ' נועם חומסקי – אני הייתי מצביע לג'רמי קורבין:

ובינתיים בישראל

בתחום המדיני-בטחוני, קראנו ולמדנו על עמים שנכנסו למסלול של חורבן וחיסלו את עצמם לדעת. המרד הגדול ברומא שהביא לחורבן בית המקדש, ומרד בר כוכבא-רבי עקיבא שהביא לחורבן יהודה, הם דוגמאות להרס עצמי בתולדות עם ישראל. אנו נמצאים היום במסלול דומה.

ההשקעות העצומות במפעל ההתנחלות, השילוב המסתמן של קבוצות לאומניות, דתיות וחרדיות החותרות למדינה תוקפנית ומתפשטת על בסיס הלכתי, וההשפעה ההרסנית של כוח צבאי הפועל בסביבה אזרחית – מכופפות את חוט השדרה המוסרי, מדרדרות את עוצמתה הכלכלית והצבאית של החברה הישראלית, ויביאו בסוף התהליך לאובדן המדינה.

קבוצות לאומניות החותרות למדינה תוקפנית ומתפשטת על בסיס הלכתי מכופפות את חוט השדרה המוסרי, מדרדרות את עוצמתה הכלכלית והצבאית של החברה הישראלית, ויביאו בסוף התהליך לאובדן המדינה

המתנחלים הפכו מתנועה שנהנית מתמיכה ממשלתית סמויה או גלויה לחלק מהממשלה. חלק מהדור השני והשלישי של המתנחלים, שגדל וחונך בשטחים, מיליטנטי יותר מהדור הראשון. האידיאולוגיה של תנועות אלו התפתחה לכיוונים מסוכנים פי כמה: מיישוב וסיפוח של הגדה המערבית להתפשטות טריטוריאלית לגבולות "הארץ המובטחת", מדו-קיום עם הפלסטינים למדיניות של גירוש, מסובלנות דתית להקמת המקדש והרס המסגדים, וממדינה דמוקרטית חופשית למדינת הלכה תחת שלטון רבני. ישראל תהיה המדינה היחידה בעולם עם מדיניות התפשטות מוצהרת ועוצמה צבאית הנדרשת למימושה.

במרץ 1980, פרסם יעקב טלמון ב"הארץ" מאמר ענק בכותרת "המולדת בסכנה".  המאמר של ההיסטוריון החשוב ביותר בעת ההיא רצוף אזהרות מפני מה שעלול וצפוי לקרות מול הפלסטינים ובין הישראלים לבין עצמם. נאמר בו בין היתר:

"אין לי הקל בספקות, שמהניסיון לשלוט במיליון-ורבע ערבים בניגוד לרצונם צפויה לנו השחתה שתשים ללעג ולקלס את היפים בחלומותינו על תחיה לאומית ורוחנית … ותתיש את כוחנו להתגונן מפני עוינות שכנינו והתנגדות חברת העמים … אנו מזמינים צרות רבות כאשר אנו נאחזים בעמדותינו כבדברי אלוהים חיים וכך נופלים בשבי קנאים פונדמנטליסטיים."

טלמון הזהיר מאובדן חוש פרופורציה בהערכת כוחה האמיתי של ישראל, מהתמקדות בעניינים מדיניים וצבאיים ומאמונה משיחית ללא הבנת אותם גורמים שבעולם דמוקרטי חשיבותם אינה פחותה מכוח פיזי, ובעצם הם תנאי להפעלתם האפקטיבית של עניינים מדיניים וצבאיים. הסטת תשומת הלב מאותן בעיות כלכלה וחברה, שבלי פתרונן אין עצמה צבאית אמתית ואפקטיבית. שלושים ושבע שנים אחר פרסום דברים אלו ברור יותר ויותר שטלמון צדק.

מפגינים ברחוב השוהאדא בחברון, 27.2.2015. צילום: cc by-DAVID HOLT
מפגינים ברחוב השוהאדא בחברון, 27.2.2015. צילום: cc by-DAVID HOLT

בתחום הכלכלי-חברתי מספרים לנו שהכלכלה פורחת, האבטלה בשפל, הבורסה מגיעה לשיאים והמשק הישראלי צומח. מספרים לנו שאנו עשירים מאי פעם ומתעשרים מיום ליום. ואכן יותר ויותר ישראלים יוצאים לחופשות בחול ומכירות רכב בישראל קובעות שיאים חדשים. אך באותו זמן אומרים לנו שאין מספיק כסף לספק לכל האזרחים קורת גג, לתת לילדינו חינוך ראוי, אין מספיק כסף לבריאות, אין אפשרות לממן תקנים לרופאים מתמחים, אין מספיק כסף למשכורות שניתן לחיות מהן לשכירים, לרשת ביטחון לעניים, לפנסיות לזקנים, אין מספיק כסף להגנת הסביבה, לשמורות טבע ולפארקים, אין מספיק כסף לאמנויות, והרשימה ארוכה.

הבעייה היא שהשגשוג של המדינה בשנים האחרונות אינו בר-קיימא. הוא עומד על שני כרעי תרנגולת: מחירי נדל"ן גבוהים וחוב טובעני, המבוססים על שערי ריבית נמוכים במיוחד. העלייה במחירי הנדל"ן הביאה לכך שחלק מהאוכלוסיה 'התעשר' או שכך זה נראה לו. והגורם השני משתקף בחוב ההולך וגדל של משקי הבית, שאיפשר את רמת החיים הנוכחית. מצב זה לא יכול להימשך זמן רב. מחירי הדיור והנדל"ן נמצאים כבר היום ברמות שאזרחים רגילים לא יכולים לעמוד בהם, ורמת החוב שמשקי הבית יכולים לשרת אינה יכולה לעלות הרבה יותר.

גרוע מזה, המצב הנוכחי רגיש לכל זעזוע או שינוי כלכלי כפי שמשתקף גם בהודעות ובאזהרות של בנק ישראל. עלייה ברמת הריבית לכיוון שערי הריבית שהיו נהוגים לפני המשבר של 2008 יכולה להוריד את מחירי הנדל"ן ולמוטט מספר רב של משקי בית שלא יוכלו עוד לשלם את הריבית ולהחזיר את חובותיהם. אירועים אלו יכולים להביא למשבר בבנקים ובגופים הפיננסיים שהילוו כספים כולל משכנתאות לשוק הנדל"ן.

מחירי הדיור והנדל"ן נמצאים כבר היום ברמות שאזרחים רגילים לא יכולים לעמוד בהם, ורמת החוב שמשקי הבית יכולים לשרת אינה יכולה לעלות הרבה יותר

בישראל קיימת כיום קבוצת מיעוט שהשתלטה על הממשל והשלטון על בסיס אידיאולוגיה אמונית-לאומנית. מולה קיים רוב אזרחי, שאני מעריך אותו בקרוב למיליון וחצי עד שני מיליון אזרחים, שמתנגד לאידיאולוגיה הזו, מאות אלפי ישראלים שנקעה נפשם מהמציאות הקיימת, המרגישים שזו לא המדינה והחברה שבה הם רוצים לחיות, שבמקום עם מלוכד עם סולידרית חברתית, המציאות היא של מנהיגים המובילים לכיוונים משיחיים מסוכנים, המשרתים קבוצות לחץ אינטרסנטיות, החושבים לטווח הקצר, שאינם פועלים למען העם.

את הרוב הזה אפשר לראות במצטרפים לתנועות כמו 'דרכנו', 'נשים עושות שלום', ובמחאה החברתית של 2011. במצביעים הצבעות מחאה ואין ברירה למפלגות 'מרכז', החל מ'שינוי' דרך 'הגמלאים' ועד 'יש עתיד'. הבעיה היא שהרוב הזה מבוזר ואימפוטנטי מבחינה פוליטית. בין השאר, מכיוון שאין לו בסיס ערכי ומעשי מגובש, מכיון שאין לו קורפוס רעיוני מגובש ומשותף. במצעים של גופים אלו נראה הרבה מילים יפות, הצעות אמורפיות, ושום דבר. קשה מאוד לזהות במצעים אלו בסיס רעיוני ומעשי לפעולה פוליטית בישראל.

אפשר וצריך, לדעתי, להוציא מסמך דומה למניפסט הלייבור גם בישראל, במיוחד על רקע השאלות הקיומיות העומדות על הפרק הן בתחומים המדיניים-בטחוניים והן בתחומים הכלכליים-חברתיים.  מניפסט שיתן בסיס ערכי מוגדר עם תשובות ברורות לשאלות הקיומיות העומדות על הפרק, שבדומה למניפסט של הלייבור, יגדיר מטרות כלכליות – חברתיות ויוסיף עליהן חזון ציוני ומטרות פוליטיות וחברתיות ברוח מגילת העצמאות. מניפסט שיסמן דרך למפלגה קיימת או לגופים האזרחיים החדשים שהוקמו בשנים האחרונות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עודד אסף

    אני שותף לתגובתה של יעל לוקר-בילצקי. יש במאמרו של אמנון פורטוגלי המון כוונות יפות, אבל, משום מה, "שוב חוזר הניגון הישן"…; שוב – "עם מלוכד" וכיו"ב… הרי יש כאן יותר מעם אחד. ומהי , בכלל, משמעותו החברתית-פוליטית האמיתית של "מלוכד"? מי מלוכד – ומי צריך להיות מלוכד – עם מי, באיזה קונטקסט, ולאילו מטרות? זאת ועוד: מהו טיבו של אותו "רוב אזרחי" שכותב המאמר נשען עליו? האם הוא רוב, בכל מקרה? מה הן עמדותיו הבסיסיות, פרט לאיזושהי אי-נחת אמורפית, על בסיס זה או אחר, ממהלכים אלה ואחרים של הקואליציה (ליתר דיוק: גם של כל הקואליציות שקדמו לזו הנוכחית)? מה היא מחויבותו של "רוב" זה – ובעצם, לא בטוח שזה באמת רוב; וגם אם הוא רוב, לעת-מצוא ובסקרים מזדמנים ומתחלפים של דעת קהל, הרי אין לכך משמעות ברורה בטווח ארוך – מה היא מחויבותו למאבק פוליטי עקשני? מניפסט הלייבור, לפחות בהקשר העכשווי, טוב מאוד וחשוב, ובאמת חורג מקיפאון בן עשרות שנים בשיח הפוליטי הרווח בעולמנו – ובישראל (זה ברור). האם כותב המאמר מסוגל להצביע על גרעין מרכזי, משמעותי, בקונסנזוס הישראלי – החל במרצ, דרך "המחנה הציוני" ו"יש עתיד" (שאכן, ולצערנו, יש להן בסיס רעיוני די משותף, שלא כפי שמנסח זאת כותב המאמר; והבסיס הזה רחוק מעמדה שמאלית,שוויונית, דמוקרטית אמיתית, על כל מה שאמור להשתמע ממנה – מהים עד הירדן) – גרעין שיהיה מסוגל לחתום על מניפסט הלייבור? לדעתי – אין כזה. ממש לא.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    למתעניינים בזירה הפוליטית הבריטית,אני מפנה למאמר חשוב שהתפרסם במוסף ,,הארץ׳׳ מה9.6. ,,קחו למשל את דאדלי׳׳ עיירה באיזור תעשיה כבדה, ברובה לשעבר, המקבילה הבריטית ל,,חגורת החלודה׳׳ בארה׳׳ב. ממנה עולה היאוש מהלייבור של המוני פועלים שראו בו עשרות שנים את מייצגם הם רואים בו את מי שבגד בהם לטובת מעמדות הביניים.
    ואז או הפסיקו להצביע בכלל . ולא ראו במפלגות הקיימות מייצג של האינטרסים שלהם. או כמו המרואיינים בכתבה, פנו לימין הפופוליסטי. קורבין למרות המצע הראדיקלי שלו בנושא זכויות עובדים אינו אופציה בשבילם בשל עמדתו בנושא ההגירה. הפועלים ראוים במהגרים מתחרים על מקומות העבודה ומורידים את שכר העובדים.
    סיבה נוספת, שכמו אצלנו אין להפחית ממשמעותה היא זלזולו ברגשות לאומיים.
    ,,מנותקים, נמאסתם׳׳.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    כמו גב׳ לוקר בילצקי גם אני לא מבין למה צריך לדחוף,,ציונות׳׳ לכל מקום. אני גם מזדהה
    עם יתר תגובתהזה הופך את המדינה האמורה להיות דמוקרטית לבולשביקית שרק לאידאולוגיה של השלטון ו,,הקונסנסוס׳׳יש מקום בזירה הפוליטית. למה מצביעי ,,אבודה׳׳ נוהרים לחסות בצלו של היפיוף החלול. זה נשגב מבינתי להבין. הוא הרי איש ימין כלכלי ולאומן השוטם את ,,כל הזועביז האלה׳׳ . והוא יעביר את קולותיהם לממשלות ימין. הוא גורש מהממש ופתאום נהיה ,,אופוזיציה׳׳ וטוען לשלטון. על סכוייו של קורבין ,למרות המצע שלו בנוגע לזכויות עובדים ראי/ראה תגובה קודמת שלי לפוסט זה.