סרפד בגן הוורדים - פוקוס שבי גביזון

את שני סרטיו הראשונים הקדיש שבי גביזון לשתי תמות מרכזיות בהוויה המודרנית: החתירה לאושר והחיפוש אחר האהבה • מגזין קולנוע דרום
ג׳אד נאמן

גן הוורדים אשר ״לא הבטחתי לך״ הוא גן האהבה. למרבה הפלא, גם הסרפד הוא דמות בסיפור אהבה. אמה החורגת של הנסיכה הפכה את אחד עשר אחיה לברבורים. כדי לגאול אותם מן הכישוף היא אורגת להם כותנות עשויות סרפד צורב. אסור לה להוציא הגה; כל מילה שלה כמו פגיון תינעץ בלב אחיה המכושפים. היא ממשיכה לשתוק גם כאשר המלך פוגש אותה ביער, מתאהב בה ונושא אותה לאישה, וגם כשהיא נידונה למוות כמכשפה. בדרך אל המוקד היא ממשיכה לארוג את כותנות הסרפד. המון זועם תוקף אותה, אך אז צונחים מן השמיים אחד עשר ברבורים עטורים כתרי זהב ומעופפים סביבה, מסוככים עליה. הנסיכה משליכה עליהם את כותנות הסרפד שארגה והברבורים חוזרים ולובשים את דמותם האנושית. כולם, חוץ מן האח הקטן. בכותונת שלו חסר שרוול שלא הספיקה לארוג, ובמקום אחת הזרועות נותרת כנף. על כנף הברבור מעופף לו שבי גביזון וטווה את עלילות סרטיו.

את שני סרטיו הראשונים הקדיש שבי גביזון לשתי תמות מרכזיות בהוויה המודרנית: החתירה לאושר והחיפוש אחר האהבה. אהבה רומנטית היא סימן היכר מובהק, אם לא נס ודגל, של עידן המודרנה. שורשיה נטועים בעבר הרחוק של הרומנסה הביניימית, אהבה אבירית, אהבה אסורה במגע שהתגבשה לכדי אייקון במיתוס הביניימי ״טריסטן ואיזולד״. ומעשה שהיה כך היה. גיבור החיל טריסטן, בן אחותו של מארק מלך קורנוול, הפליג בספינה אל אירלנד בשליחות המלך על מנת להביא אליו את הנסיכה איזולד המיועדת להיות מלכת קורנוול. בעת ההפלגה שתו טריסטן ואיזולד את שיקוי האהבה שהיה מיועד למלך מארק ולאיזולד והתאהבו עד כלות החושים. כך נולד מיתוס של אהבה בסתר. באחד הימים נמלטו טריסטן ואיזולד מחצר המלך מארק ונדדו ביערות העבותים בדרום אנגליה. המלך מארק ואבירי החצר יצאו למרדף ובאישון לילה גילו את השניים נמים שינה עמוקה על מרבד דשא ביער. חרבו של טריסטן הייתה מונחת שלופה בין שני האוהבים לאות כי לא נגעו זה בזו. למראה האהבה הטהורה, נמלאו המלך וחבריו חמלה ושבו אל הארמון. אולם מה למיתוס ״טריסטן ואיזולד״ ולסיפור ׳חולה האהבה׳ בסרטו של שבי גביזון?

בסרט "חולה אהבה בשיכון ג׳״, שבי גביזון מציב במוקד העדשה את האהבה הרומנטית בכבודה ובעצמה. העלילה מתרחשת בשנות התשעים בשיכון שנבנה בשנות החמישים וגרים בו עולים ממדינות צפון אפריקה. ויקטור (משה איבגי) הוא רווק בן ארבעים ומשהו, שמתגורר בדירת שיכון עם אמו וסבתו ומפעיל שם תחנת טלוויזיה בכבלים, שעליה מנויים רבים מבין תושבי שיכון ג׳. כל ערב הוא משדר סרטי פעולה וסרטי אהבה ובשעות המאוחרות גם פורנו. יום אחד מגיעים לשכונה מיכאלה וגדי זוג תל אביביים מצוחצחים. ויקטור מתאהב. הוא מחזר בהתמדה ובנחישות אחר מיכאלה הבלונדית היפה שלא נענית לחיזוריו, דוחה אותו פעם אחר פעם. כאשר כלו כל הקצים, מזמין בן הזוג שלה את ניידת המשטרה שמרחיקה סופית את ויקטור מאהובת ליבו מיכאלה. ויקטור שוקע למלנכוליה ומן השכונה הוא מועבר למחלקה הפסיכיאטרית.

מתוך ״שורו״.
מתוך ״שורו״. פארסה עתירת הומור ואירוניה על מסע להשגת האושר הנכסף

בסרטו הראשון של שבי גביזון, ״שורו״, חבורה תל-אביבית של נשמות תועות מסתופפת בחצר של גורו (משה איבגי), שמציע להם את משנתו בלוויית מתווה לאושר עלי אדמות. זוהי פארסה עתירת הומור ואירוניה על מסע להשגת האושר הנכסף. גלריה של צעירים בני שלושים או ארבעים ומשהו מבלים לילה-לילה בווילה של אחד מן החבורה ומבצעים פעולות טכסיות בהנחיית גורו חולמני ונמרץ. תחילה הם נלכדים ברשת האושר שהוא מציג בפניהם עד שהם נושרים מן המעגל בזה אחר זה והזיית האושר מתפוגגת. על אותה תשוקה לאושר, או שמא הזכות לחתירה לאושר, מספר גרשום שלום אנקדוטה מאירת עיניים. הפילוסוף היהודי-גרמני הרמן כהן היה ידוע בחוסר הסובלנות שלו כלפי הרעיון הציוני, וגרשום שלום כותב כי מפיו ״יצאה האמירה המעמיקה ביותר שאמר אי פעם מתנגד של הציונות״. כאשר הרמן כהן נשאל מה יש לו נגד הציונים, עמעם את קולו עד כדי לחישה רועמת ואמר כממתיק סוד: ״בחורים אלה רוצים להיות מאושרים!״ אמירה זו המצוטטת בספרו האוטוביוגרפי של שלום ״מברלין לירושלים״ אוחזת את השור בקרניו. בסרט ״שורו״ יצר שבי גביזון אמירה אירונית עתירת ניואנסים על אותו חיפוש לא-נלאה אחר אושר עלי אדמות.

כמו ב״שורו״, שבו חבורת זמר של הקיבוצים חולפת ברחוב ומשמיעה שירי עם ישראלים, ב״חולה אהבה בשיכון ג׳״ חבורת דיירי השכונה מצטופפים בדממה להאזין לסאונד של הסרטים, או שהם ניצבים נפעמים לקול קריאתו של אחד השכנים, גם הוא חולה אהבה, הזועק בקולי קולות אל אהובתו שנטשה אותו: ״אוולין!!!״

כמו ב״שורו״, שבו חבורת זמר של הקיבוצים חולפת ברחוב ומשמיעה שירי עם ישראלים, ב״חולה אהבה בשיכון ג׳״ חבורת דיירי השכונה מצטופפים בדממה להאזין לסאונד של הסרטים, או שהם ניצבים נפעמים לקול קריאתו של אחד השכנים, גם הוא חולה אהבה, הזועק בקולי קולות אל אהובתו שנטשה אותו: ״אוולין!!!״. בלילה על ספסל בגינת השכונה ניתך גשם שוטף ועם הטיפות הזולגות על פניו, האהבה הנכזבת של ויקטור מתגלגלת לייאוש שתוך זמן קצר הופך לדיכאון. בבית החולים לחולי נפש פוגש ויקטור חבורת זמר חדשה – מאושפזים שמאזינים ברוב קשב לקורות אהבתו הנכזבת. במוסד נרקמים יחסים ארוטיים בינו לבין יפהפייה צעירה וחידתית ושמה לבנה (חנה אזולאי-הספרי) ומרגע זה שופעת אליה אהבתו הנכזבת אל מיכאלה, הלא היא ׳לבנה׳ האולטימטיבית. משחק ׳דומה לא דומה׳ בין שתי נשים נחשקות מצד אחד ובין חבורת דיירי השכונה וחבורת המאושפזים מצד שני, מקדמים את הדמויות לקראת התרת העלילה. סוגרים ופותחים חלונות ודלתות בדירות העוני בשכונה ובפרוזדורי וחדרי בית החולים לחולי נפש. דרך החלונות נשקף בצבעים עזים עולמו הפנימי של ויקטור המשוטט, אותו ה Flâneur של המשורר הצרפתי בודליר שטבע בשירתו את דימוי האדם המשוטט, מי שמחפש לשווא אחר פשר חייו ההולכים וכלים. ״הוֹ מַה קָּשֶׁה הַדָּבָר לְהָבִין אֶחָד אֵת מִשְׁנֵהוּ, מַלְאָכִי הַיָּקָר, וּמַה קָּשֶׁה מַעֲבַר-הָרַעְיוֹן בֵּין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, וַאֲפִילּוּ בֵּין נְפָשׁוֹת הָאוֹהֲבוֹת זוֹ אֶת זוֹ!" המשוטט מתאווה ללכת לאיבוד בתוך המרחב, למצוא דרך לא-דרך, אולי חתחתים אל נפש הזולת ובעקבות זאת גם אל נפשו הנסערת המסתגרת. המשוטט מפנים את העולם החיצון אל תודעתו ותוך היזון חוזר, לעתים אלים, הוא חווה קתרזיס.

שיטוט בשכונה הוא דבר אחד, שם ניתן לפגוש פעם אחר פעם עולם מוכר, נעים או מאיים. במחלקה הסגורה שיטוט הוא דבר שונה, הוא פנימי, לעתים הוא מקפיא עד קטטוניה. זה  מה שקורה עם ויקטור לנוכח פגישה לא-פגישה עם מיכאלה הבאה לבקרו בבית החולים. ויקטור קופא על מקומו, הדיבר נעתק מפיו. מול המבוכה והבושה של ויקטור, מתפרץ זעם החולים המנפצים את אוסף התמונות שהביא ויקטור למחלקה הסגורה. איקונוקלזם הוא מונח המתאר ניתוץ איקונות, פסלי וסמלי האמונה והדעת. בפגישה עם מיכאלה, עקב התערערות האנושי, אנרגיה אצורה משתחררת. החולים שהיו נוכחים פסיביים, מתייצבים כהרף עין לצדו של ויקטור, למרוד בסדר האשפוזי שנכפה עליהם. המקום הופך למעין שדה קרב, מתמלא רסיסי זכוכית הניתזים מן התמונות המנופצות.

שבירת ״לוחות הברית״ הזאת מסמנת מעבר מן האנושי לאלוהי. בהזיית האהבה של ויקטור סרבנית האהבה שלו מיכאלה היא אלילת שקר, צלם בהיכל שאותו חייבים לנתץ. הפסקול של הסרט גובר על התמונה, קולות הניפוץ של הזכוכית יתמזגו עוד רגע עם ׳קריאת המואזין׳ של הסרט –  מי שקורא בלילות לאהובתו אוולין. לידידו האוהב הנכזב מארגן ויקטור פגישה עם אהובת לבו שנעלמה, עם אוולין. האוהב הנכזב מזהה אותה, מחייך אליה ואז תוך התעלמות מלאה פונה ממנה והלאה ושב אל עיסוקו – לחזור ולהשמיע זעקה קורעת לב – את שם אהובתו הנוכחת נפקדת ״אוולין״… הסרט שבתוך הסרט הוא הסיפור שלא סופר על אוולין, אהובה נוטשת ובוגדת, זו אשר ליבה גס באהבה הנואשת של ה״ויקטור״ שלה. ואולי לא היו הדברים מעולם. הפסימיות מלמדת אותי כי כל אהבה היא אהבה נכזבת וכל אהבה היא אהבה נואשת. על כך אפשר ללמוד, סרט אחר סרט, בסרטיו של שבי גביזון וגם בסרטים אחרים.

*

במסגרת ״פוקוס שבי גביזון״ יוקרנו סרטיו של הבמאי במהלך הפסטיבל. לכל הפרטים ולתוכנייה המלאה של פסטיבל קולנוע דרום

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.