string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

האם וכיצד תצייתו לקוד האתי האקדמי?

סקר בקרב מרצות ומרצים
העוקץ

לכבוד התפתחויות הסופ״ש שנחתו על כולנו תחת הכותרת ״הנדון: קוד אתי של התנהלות אקדמית ראויה בין פעילות אקדמית לפעילות פוליטית״, המסמך המדובר שהגיש פרופ׳ אסא כשר לשר נפתלי בנט, ערכנו סקר קצר בין אנשי ונשות אקדמיה ושאלנו כך: האם ובאיזה אופן, בכוונתך לשנות את מערכי השיעור שלך כדי שיתאימו לקוד האתי החדש של אסא כשר? (פוסט מתפתח – עקבו!)

* * *

ד"ר יאלי השש, מרצה למגדר ולהיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם

אין בכוונתי לשנות את מערכי השיעור שלי. אולי אוסיף שיעור על תפקידו של הפמיניזם בכלל והפמיניזם האקדמי בפרט בעידן ההתקרנפות.

להב הלוי, מרצה לעיצוב בבצלאל

לא מתכוון. והקורס שלי כל כך פוליטי, שבשנת הלימודים הקודמת בצלאל נאלצו להזמין משטרה להרגיע רוחות בעקבות עבודה שנעשתה במסגרתו. כמו שאני אוהב לומר לסטודנטים: תעשו פוסטר שקורא להשמיד את העם הפלסטיני מצדי, אם זה מה שאתם חושבים, אבל בשני תנאים – אחד, שתדעו להגן על הטענה שלכם, ושניים – שהפונט יהיה טוב והצבעים יפים. אדרבא. שיבואו לפטר אותי.

פרופ' הלל כהן, ראש מרכז צ'ריק לחקר הציונות, הישוב ומדינת ישראל באוניברסיטה העברית

כמי שחוקר את ההיסטוריה של יחסי יהודים-ערבים בארץ ומלמד בתחום הזה, אני מודע למצוקה של סטודנטים בעלי רקע של ימין-ציוני או שמאל-ציוני כאשר הם נתקלים בתפיסות המבקרות את הציונות. הרמה השטחית של הוראת היסטוריה בתיכונים רבים בארץ והעדר כלי ניתוח אצל סטודנטים רבים, אך מגבירים את המצוקה ומקשים על דיון מעשיר. לדעתי אסור לזלזל במצוקה הזו. הקוד האתי המוצע מזכיר לנו שלמצוקה הזו שותף גם הממסד הישראלי (שלמצוקה שלו אני פחות אמפטי, אפילו להפך), ויש המנסים לעשות מכך הון פוליטי. אלא שזה לא מפחית מהקושי האמיתי של הסטודנטים. אני, אם כך, תומך בסעיף הקובע שעל מרצה להסביר לסטודנטים שלו במילות נועם את אמירותיו הנתפסות על ידיהם כפוגעניות או כלא-הוגנות פוליטית, ואכניס את הסעיף הזה לסילבוס.

ד"ר מימי חסקין, מרצה לספרות וראש החוג לספרות בסמינר הקיבוצים

הקוד האתי מורגש לי כמו סתימת פיות המעוררת בי תגובת נגד. אמשיך להיות מאוד פוליטית בשיעוריי, אמשיך לשקף את יחסי הכוח בחברה, ללמד ספרות מודרת, לעודד את הסטודנטיות/ים שלי לעשות כך בעצמן/ם.

ד"ר ת'אבת אבו ראס

לא אשתף פעולה עם הקוד האתי של אסא כשר. אמשיך ללמד בדרך שלי בלי לשנות מהתכנים והתכנונים שלי. זה לא קוד אתי. זה ציד מכשפות. כל דבר במדינה הוא פוליטי – גם חלוקת כרוז בעד לימודים אוניברסיטאיים בחינם.

ד"ר חמוטל צמיר, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון

אני לא מתכוונת לשנות כלום במערכי השיעור שלי, גם משום שאקדמיה לא זקוקה לקוד אתי, וגם משום שקוד אתי האוסר להביע דעות פוליטיות מבוסס על תפיסה שגויה לחלוטין – שלא לומר מופרכת ומגוחכת – של מהות ההוראה והמחקר באקדמיה.

ד"ר גל לוי, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה

אין בכוונתי לשנות דבר. יש לי שתי דוגמאות טריות מהשבוע. 1. אילו הייתי מציית לקוד האתי, הייתי צריך לסתום לסטודנטים שלי בקורס על מדינת הרווחה את הפה כאשר החלו מתווכחים ביניהם אם הסוגיה העדתית עדיין רלבנטית להבנת החברה בישראל. 2. הייתי צריך להימנע מלהציג נתונים על הקשר בין ייצוג של פוליטיקאים מההתיישבות הציונית ביו"ש מול פוליטיקאים מעיירות פיתוח לבין ההעדפות התקציביות של ההתיישבות הציונית המאוחרת על פני זו המוקדמת.

ד"ר דנה קפלן, מרצה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה

אילו הייתי מצייתת לקוד האתי לא הייתי יכולה ללמד על ההסטוריה של התגבשות זהות וקולקטיבים להטב"קים ועל המאבק הפוליטי המתמשך להכרה, לא הייתי יכולה ללמד על פרקטיקות מיניות שאינן נורמטיביות (למשל: פורנו), ולא על מה שמכונה "דמוגרפיה יהודית" ועל ההיסטוריה היוגנית של סקסולוגיה בתקופת היישוב. סיכוי רב לכך שגם לא הייתי יכולה לדבר על אי שוויון מעמדי.

ד"ר גליה זלמנסון לוי, מרצה בנושאים של צדק חברתי בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת בן גוריון

אני מלמדת חשיבה פוליטית ופדגוגיה ביקורתית. ללמד בלי פוליטיקה במובן הרחב, זה ממש לא אפשרי. אז כנראה שלא אשנה דבר. מה גם שבעיני, כל בחירה של טקסט ושאל האופן בו מתקיים השיעור היא בחירה פוליטית. אני חושבת שהתפקיד של הקוד האתי הזה הוא אותו תפקיד של תביעות השתקה כלפי נשים המתלוננות על פגיעות מיניות וחושפי שחיתויות. האפקט עובד לא פחות מהקוד עצמו.

איל שגיא ביזאוי, מומחה לקולנוע מצרי, אמנות ותרבות פופולארית בעולם הערבי

"…לתפישתי החיים הם פוליטיים, על אחת כמה וכמה החיים במרחב הישראלי-פלסטיני הזה, ובוודאי בכל מה שקשור לתרבות ואמנות. מכאן, שהשיעורים שלי הם שיעורים פוליטיים בעליל. בין אם יפה הדבר בעיניכם ובין אם לאו, שלא כמו מרצים שקרנים הטוענים לאובייקטיביות, אני מעדיף לשים על השולחן את האמת הסובייקטיבית שלי כבר בתחילת הקורס, להצהיר על-כך מבלי לנסות להסתתר מאחורי מעטה של אובייקטיביות מעושה, להביע את דעותיי, ולבקש מהסטודנטים והסטודנטיות שלא יקבלו את דברי כתורה מסיני. שילכו ויקראו ויחקרו ויבחנו ויגבשו את השקפותיהם וינסחו את דעותיהם, ובתנאי שיהיו מבוססות על ידע… כך גם אמשיך לעשות. אתם מוזמנים לפנות לראשי המחלקות בהן אני מלמד ולבדוק מה עושים איתי. לא אשנה אף לא מילה אחת במערך השיעור." לפוסט המלא של איל שגיא ביזאוי

ד"ר הללי פינסון, מרצה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון

אין לי כל כוונה לשנות כלום. לא בסילבוס ולא בדיונים הפוליטים הערים המתקיימים במסגרת השיעורים שלי.

ד"ר חיים וייס, מרצה לספרות חז"ל באוניברסיטת בן גוריון

אני לא מתכוון לשנות דבר וחצי דבר ממערך השיעורים שלי. השינוי היחיד שאני מתכוון לעשות הוא לשוחח עם התלמידים והתלמידות באופן ישיר בפתיחת כל שיעור בשבוע הקרוב על המשמעות החמורה של הקוד והמלצותיו.

פרופ' לב גרינברג, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון

סוציולוגיה מתמחה בחשיפת מנגנוני הכוח והשליטה בחברה, ואופני ההתנגדות אליהם. מתוך הדיסציפלינה גם נובעת אתיקה של מחויבות לחברה (זה ה"חומר" הנחקר שלנו) ומתחייבת אחריות אזרחית למה שקורה מסבבנו. קבלת קוד אתי של משטרת מחשבות וקומיסרים פוליטיים תהיה, מבחינה זאת, בגידה בסוציולוגיה ובחברה אליה אני מחויב.

ד"ר אורי מור, מרצה ללשון עברית באוניברסיטת בן גוריון

למעשה הקוד לא משנה הרבה מבחינתי, כי את הדעות הפוליטיות שלי הקפדתי לא להביע בצורה מפורשת אלא לתת להן להתבטא באופנים אחרים, כדי לעודד תלמידים לחשוב בעצמם. אבל מכיוון שהקוד כל כך מסוכן, אני לא מתכוון להתיישר לפיו, כך שלא יהיה לו ביטוי גלוי כלשהו בשיעורים.

ד"ר יופי תירוש, מרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

למזלי, נושאי ההוראה והמחקר שלי, למשל הדרת נשים, הם נושאים נטולי חשיבות ציבורית, שאינם שנויים במחלוקת – ענייני נשים.

ד"ר דודו רוטמן, מרצה לספרות ופולקלור, המכללה האקדמית אחוה

ההצמדה של המונח "אתי" לקוד שתפקידו להגביל את החופש האקדמי היא שקרית ומכוערת. אין קשר בין אתיקה למה שנדרש על פי הקוד הזה. חלק מן השיעורים הנותרים של הסמסטר הקרוב יוקדשו לדיון על פולקלור אקדמי, ואני מניח שרוב הדוגמאות יעסקו בקרנפים אקדמאיים. אם וכאשר השטות הזאת תכנס לתוקף כוונתי להישאר אתי, ולא להיות מקודד בשום דרך, כלומר להתעלם, באופן מאד לא אלגנטי.

יואב רונאל, מרצה במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל

באופן עקבי בשיעורים שלי, כאשר עולה נושא פוליטי – מה שקורה לא מעט, ולרוב בצורה ספונטנית – אני מקפיד להגיד שעמדתי היא אך ורק עמדתי, ושהדיון הפוליטי לא אמור לשכנע מישהו בעמדה כלשהי, אלא רק לנסות ולדבר על התנאים בהם אנו חיים, בצורה ביקורתית ככל האפשר. אני גם חושב שללמד מחשבה ביקורתית בלי להעלות את הנושא הפוליטי זה בזבוז זמן של כל הנוגעים בדבר. בתוך המסגרת הזו אני לא רואה דרך שבה הקוד האתי החדש ישנה את מערכי השיעור שלי.

ד״ר ענבל ארנון, בלשנית ופסיכולוגית התפתחותית, במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית

התשובה הקצרה שלי היא שאני לא מתכוונת לשנות אף מילה במערכי השיעור שלי. התשובה הארוכה היא שאני אנצל את פרסום הדו״ח הזה כדי לדבר עם הסטודנטיות והסטודנטים הנהדרים שלי על זה שהוראה היא מעשה פוליטי במובן הרחב והטוב של המילה. אי אפשר ללמד בלי להביע עמדה פוליטית במובן הרחב של המילה: כשאנחנו מתארים את העולם אנחנו מביעים עמדה ובטח כשאנחנו חושבים איך לשנות אותו.

ד"ר יעל ברדה, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

אני מלמדת קורס שנקרא חברה בישראל. השנה, לראשונה, החלטתי שלא יהיה בוחן בקיאות שידרוש קריאת קאנון. הסברתי לסטודנטים שאני לא יודעת מהו הקאנון הנדרש כדי להכיר את החברה בישראל ולנתח אותה סוציולוגית. כל שיעור – אם זה על הממשל הצבאי, על מעברות וקרקעות ומאורעות ואדי סאליב, הפגנות שהוביל בגין נגד השילומים, הקמתה של תנועת ש"ס והדיון סביב הסכמי אוסלו ושאלת הבטחון – קראנו כמה טקסטים מאוד ביקורתיים ובדקנו מה התיאוריה של כל טקסט ומהי גם העמדה הפוליטית המובלעת בתיאוריה או במסקנות. הסטודנטים השקיעו וכתבו על הסוגיה, על המבט התיאורטי ועל יישום של הטענה בחיים האקטואליים. הקורס, שהוא חובה בשנה ג, זוכה לנוכחות חובה, לדיונים ערים והשתתפות מאוד רחבה ובעיקר לזה שסטודנטים מכל הקווצות, חילוניות ודתיות, מתנחלים ופלסטינים משתתפים, מביעים עמדה ושותפים למסע הזה שנקרא הניתוח של החברה בישראל. בעקבות הקוד האתי, נתקין בכיתה לחצנים מיוחדים עבור יחידת הפיקוח. כל פעם שמישהו יאמר משהו שנוי במחלוקת ציבורית, המפקחים יוכלו ללחוץ על הלחצן שיחריש את אוזני הסטודנטים. כי בעידן הטכנולוגיה, עדיף שהצנזורה תהיה בלייב ולא נשאיר שיקול דעת זה או אחר למרצות או לסטודנטיות. שיקול דעת הוא בדרך כלל פוליטי ממילא.

ד"ר מירב אלוש לברון, מרצה לטלויזיה וקולנוע

לא משנה מה אני מלמדת, השיעור הראשון בכל קורס מוקדש אצלי לקשר שבין האקדמי לפוליטי, בין ידע וכוח, בין החזותי, האמנותי והאסתטי לבין הפוליטי. כשאני מלמדת למשל על ייצוגים תרבותיים בטלויזיה, על קולנוע ומחאה חברתית, על קולנוע ולאומיות, או אפילו תתפלא בנט, על מלנכוליה וטראומה בקולנוע – אני עושה פוליטיקה. אי אפשר לחמוק מזה. אני מהדהדת את עולמות המשמעות הפוליטיים שלי. אני מחלצת מהסטודנטים שלי את עולמות המשמעות שלהם. עכשיו רוצים למדוד לנו מהו שבגדר הבעת דעה. אולי גם נציב בשיעורים תצפיתנים בוגרי אסא כשר? בעיניי, מרצה חייב/ת ליצור מרחב דמוקרטי מהותי בשיעורים, לאפשר לריבוי להתקיים, להציף את חלל הכיתה באין מפרע וללא אפליה. אבל אף סוחר אתיקה בכסות נייטרליות מזויפת, שכל מעייניו האינטלקטואלים נתונים למבט השלטוני, לא יסתום לנו את הפה. לא בהרצאות, לא בכנסים ולא במחקר.

ד"ר זוהר ויימן קלמן, מרצה בחוג לספרויות זרות באוניברסיטת בן גורוין

ההוראה מבחינתי היא אקט פוליטי מובהק בפני עצמו. לכן אני עושה את זה. אני לא מתכוונת וגם לא יכולה לשנות שום דבר כדי להתאים לקוד האתי של אסא כשר!

ד"ר עפרי אילני, מלמד באוניברסיטת תל אביב וב-NYU תל אביב

הקוד האתי של אסא כשר הוא בדיחה מכעיסה, וחובה להתעלם ממנו. אבל הוא מאפשר לנו לחשוב על כמה היבטים של פוליטיות באקדמיה. שאותן אנסח בצורת כמה הערות:

א. מי ייאבק? מערכת ההשכלה הגבוהה היא מערכת הטרוגנית, המורכבת ממרצים בדרגות שונות של קביעות וביטחון. ברור שהשדרה המוגנת ביותר, שנהנית מהחופש הגדול ביותר, היא שדרת המרצים הבכירים, בעיקר אלה שזכו לקביעות. עם זאת, קשה לומר שהסגל הבכיר מניף בימינו את נס המרד נגד גזירות פוליטיות ואחרות. ובמקרה שבו הוא אכן מתמרד, הוא עושה זאת לעתים קרובות לצורך קידום האינטרסים הפרטיקולריים שלו, או תוך התעלמות ממעמדם השברירי של חברי הסגל הזוטר (שהסגל הבכיר הוא שאחראי לו, בהיותו הכוח הקובע במערכת).

ב. האם האקדמיה היא פוליטית? האידיאל השליט כיום של חוקר באקדמיה הוא זה של "החוקר המקצועי". במסגרת תפישה זו, החוקר הראוי אמור להציג תפוקה גבוהה של מאמרים בכתבי עת שפיטים בעלי אימפקט פקטור גבוה, לרוב בשפה האנגלית. הוועדות האקדמיות דוחפות את המועמדים בדרגות השונות שלא להתמקד בהוראה או במעורבות חברתית, פוליטית או תרבותית. "החוקר המקצועי" לא אמור לעסוק ב"שטויות" אלא לפרסם, לפרסם ולפרסם, בבמות שממילא אינן נגישות לציבור הרחב. מכאן שהמערכת בצורתה הנוכחית ממילא מדכאת כל צורה של עיסוק פוליטי, אפילו במובנו הרחב ביותר (מלבד כמובן פוליטיקה פנימית של המערכת האקדמית, שבה כולם עסוקים כל הזמן).

ג. מה המשמעות של פוליטיקה באקדמיה? לכאורה, כולנו פוליטיים. לפחות אנשי מדעי הרוח. כולנו מצטטים את ולטר בנימין המרקסיסט, את פרנץ פאנון האנטי-קולוניאליסט ואף את ג'ודית באטלר האנטי-ציונית. אבל מה המשמעות של הציטוט הזה? בסופו של דבר, השיח האקדמי הביקורתי מתפקד כיום בסך הכול כשפה בינלאומית של חרושת האקדמיה הגלובלית. בסביבות מסוימת, חובה להזכיר, מצוות אנשים מלומדה, בכל הרצאה את השם פוקו או דלז, כמעין מקבילה אקדמית ל"הסכמות" בעולם החרדית. ועם זאת כולנו יודעים שהאקדמיה היא מערכת שמרנית להפליא. המרצים והסטודנטים משחקים, לפיכך, בהצגה של נאורות או רדיקליות, שבו כל אחד ממלא את תפקידו, בעודם מתנהגים במציאות שמחוץ לטקסט האקדמי באופן המנוגד לחלוטין לתוכן ההרצאות או המאמרים. יותר מכך: הדיוק "הפוליטי" משמש לעתים קרובות כאמצעי נוסף של משטור ושל סינון. יש מקום לשאול, באיזו מידה משחק השפה הזאת משפיעה על המציאות, ואם כן – באיזו צורה.

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דני

    כולכם מנצלים עמדות כוח מובהקות כדי לכפות את עצמכם על קהל שבוי התלוי בכם. מה שלא מונע מכם כמובן להטיף מוסר לכל העולם.

    1. אורן

      דני, אין מה לעשות, משרד החינוך הוא גוף פוליטי. נקווה שלא יצליח להיכנס לאקדמיה.

      1. דני

        ברור שצריך לשמור על חופש הביטוי, אבל יש גם הרבה ניצול לרעה של מרצים את עמדות הכוח שלהם מול הסטודנטים.

  2. פרופ' ריאד אגבאריה

    לא מתכוון לשנות ולציית לקוד של בנט. הקוד הפנימי של אוני' בן-גוריון הוא היחידי המחייב אותי.

  3. אשה אחת עצבנית

    אם אני הייתי עורכת העוקץ הייתי מעלה מישהו עם דיעה הפוכה או לפחות עם השגות לגבי סעיפים כלשהם, פשוט כדי לייצר מראית עין של פתיחות ורוב דעות (אפשר להגחיך ולרדת עליו כמובן). זה א"ב של עיתונאות ונלמד בשיעור השלישי בתקשורת.

    (בשיעור השלישי – כי בראשון לומדים את חמשת ה W ובשני ש "כלב נשך שוטר" זה לא חדשות אבל "שוטר נשך כלב" זה כותרת ראשית).

    1. דני

      הסיבה לקרוא אתר כמו העוקץ זה כדי 'לדעת את האויב', להבין מה השמאל הקיצוני חושב. לזכותם, פה ושם גם אפשר להפיק תובנות חיוביות מהקריאה, ביחס שלך בערך 1 ל-10. הערות על פלורליזם תקשורתי לאתר כזה פשוט לא רלבנטיות, זה כמו להכנס לאתר חרדי ולהגיד להם שיתנו ביטוי גם להשקפות חילוניות.

      1. עוזי קטן

        'לדעת את האוייב' זהו בדיוק המונח בו השתמשת, ואכן קוד אתי שכזה שמנסה למנוע הבעת דעות פוליטיות מתאים מאוד לצבא שקציניו סרים למרותו של הדרג מדיני, ושם ההפרדה בין פוליטי ואפוליטי היא ברורה.
        האקדמיה לא אמורה להיות זרוע של הדרג המדיני אלא רק במדינות טוטליטריות…

  4. ציקי

    הכותבים לעיל ממילא הפכו את האקדמיה לבלוג האישי שלהם, אז שיתכבדו ויפרשו מהמעש האקדמי.

  5. דפנה

    אלה הן התגובות הראויות לגישתם הפטרונית והמסוכנת של בנט וכשר.
    אבל הכי אהבתי את תגובתה של ד"ר יעל ברדה, שבכמה מילים ספורות הפליאה להראות את גודל האבסורד, וגם הצליחה להצחיק אותי.
    תודה.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X