string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

מה בין חינוך פוליטי לאידיאולוגי

חינוך פוליטי אינו נקי מעמדות וערכים, אך הוא מתנגד לכל סוג של "תעמולה", שטיפת מוח, הצדקת עמדה ללא אפשרות לנהל דיון או דיאלוג. לתשומת לב הפילוסוף כשר, שבחר להצעיד אותנו למחוזות המקארתיזם
ורדית דמרי מדר

דו"ח אסא כשר מפחיד אותי. באמת. לא רק כמרצה, מחנכת או מי שמרגישה שמרחב חופש הביטוי שלה הוצר בשנים האחרונות, אלא בעיקר בשל התפיסות החינוכיות העומדות ביסודו. תחושתי היא שזה הצעד הבא. לאחר ההשפעות על תוכניות הלימודים בבתי הספר ובגנים, הגיע זמנה של ההשכלה הגבוהה למשטור הדעת והמחשבה.

לפי דברי ההקדמה של אסא כשר לקוד, אני מניחה שמה שהביא אותו להתגייס לכתיבת הקוד היא חשש שמא מרצים ומרצות משתמשים בפודיום המרצה שלהם על מנת לכפות על תלמידיהם את תפיסת עולמם ואת עמדותיהם הפוליטיות, חשש שגובר במיוחד בשל העובדה שהסטודנטים הם קהל שבוי.

אם כך הדבר, חבל שהוא צעד והצעיד את כולנו למחוזות המקראתיזם. פשוט ונכון יותר היה להכיר את ההבחנה שטבע פאולו פריירה בין חינוך אידיאולוגי לחינוך פוליטי, וכמובן את הפיתוח של צבי לם, ולפעול ליישומה באקדמיה.

חינוך פוליטי הינו חינוך שמטרתו המרכזית היא  פיתוח יכולת הלומד לגבש עמדה עצמאית אגב יכולת לנתח בצורה ביקורתית את המציאות. הלכה למעשה, כולל החינוך הפוליטי את חשיפת התלמיד לאינטרסים העומדים מאחורי החלטות, דעות קדומות המשפיעות על מדיניות והשפעות סמלים ולחץ דעת ההמון על תפיסות חברתיות. חינוך אידיאולוגי, מנגד, מכוון לטפח אצל הלומד אמונה מלאה ומקיפה בצדקת הדרך של פתרון אחד, הידוע למחנך מראש, כאשר כל פתרון אחר מסומן בסימני זיהוי שלילים. במילים ברורות יותר, החינוך האידיאולוגי מציג נרטיב אחד בלבד אגב  שלילת כל נרטיב אחר והפיכתו ללא לגיטימי.

ההבדל בין חינוך אידיאולוגי לחינוך פוליטי אינו שהאחד "נייטראלי" בניגוד לשני אשר כולל עמדות אידיאולוגיות. חינוך פוליטי אינו נקי מעמדות וערכים – כלל וכלל לא, אך הוא מתנגד לכל סוג של "תעמולה" שטיפת מוח, הצדקת עמדה אחת ללא אפשרות אמיתית לנהל דיון או דיאלוג. כשר אמור לחשוש מהחינוך האידיאולוגי ובצדק, אבל היה עליו לתמוך בחינוך הפוליטי כחינוך שמעורר מחשבה ומקדם עשייה ציבורית ואחריות חברתית.

כשר אמור לחשוש מהחינוך האידיאולוגי ובצדק, אבל היה עליו לתמוך בחינוך הפוליטי כחינוך שמעורר מחשבה ומקדם עשייה ציבורית ואחריות חברתית.

אבל כאשר כשר כולל בתוך ההגדרה של פעילות פוליטית אסורה "כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות – בכנסת או מחוצה לה – או התנגדות ישירה לעמדה כזו באופן מפורש", הוא חוטא לחינוך הפוליטי שכן ברור מהו טיב המעשה החינוכי היחידי שיתאפשר בתוך כותלי הכיתה.

דיון על חוק ההסדרה הוא דיון פוליטי, כך גם דיון בגובה קצבאות הבטחת הכנסה ובאחריות המדינה כלפי ענייה. אלוהים אדירים, אפילו אפקט החממה היום הוא דיון פוליטי. אלא שאי התייחסות לסוגיות אלה היא פוליטית הרבה יותר שכן השתיקה אינה הופכת את המרצה ל"נייטראלי" אלא רק לתומך ומאשרר את המציאות הקיימת על מבני הכוח ששולטים בה.

יישום הקוד המוצע יוביל לחינוך אידיאולוגי שהוא הלכה למעשה הפנים של תועמלנות שלטונית. מפחיד לא פחות שיישום הקוד ימנע חינוך פוליטי שהוא המפתח לחיי חברה פתוחה ובריאה, כזו שלא חוששת ממחלוקות אלא ניזונה מהן. לתשומת לב הפילוסוף כשר שאמור לדעת דבר או שניים על חברות משני הסוגים הללו.

עו"ד ורדית דמרי מדר היא המנהלת המקצועית של המרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית בירושלים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חזי הזקן

    האם הסילבוס של השיעור עוסק בחוק ההסדרה, קצבאות, או אפקט החממה? אם לא, אז נא לשמור את הדיון בנושאים אלו לאחרי השיעור. אם כן, אז נא להוביל דיון ענייני בנושאים אלו ולשמור למינימום את הלהט המטיפני.

    די פשוט, לא?

    1. ליכודניק

      חזי, קלעת לנקודה.

      הבעיה העיקרית בכיתות אינה הטיה פרטית של מורים ומרצים, אלא הטיה מוסדית. היא מתבטאת בסילבוס ובהכשרת המורים.

      האם הסילבוס כולל את תולדות תנועת הקיבוצים או עיירות הפיתוח?
      הרחבה על התפתחות המוסדות הלאומיים של ישראל, או על מודל "קהילות מדומיינות"?
      גם ברמת הסילבוס יש ויכוחים פוליטיים.

      1. רחמן חיים

        הסילבוס מתבסס על הידיעות הקודמות בתחום ועל המקצועיות שרכש המרצה במשך תקופת לימודיו/מחקריו. טעות לחשוב שהמוסד הוא קובע את הסילבוס. המוסד אמנם צריך לאשר סופית של הסילבוס שיהיה ברמה אקדמית נאותה, אך המרצה בעיקר הוא שקובע. אני מרצה בטכניון ומספר זאת ממקור ראשון.

    2. רחמן חיים

      נכון די פשוט. אך מניין לך שהמצב שונה ממה שאתה מבקש? האם היית בשיעור כזה? לידיעה אני מרצה בטכניון.

  2. איל

    הבעיה היא שאין קשר בין קוד כשר לבין מה שאת טוענת שהוא אומר. לא ברור איך קראת אותו? את נכשלת בכשל איש הקש.

    הקוד המוצע בכלל לא אוסר על ביטויים פוליטיים כאשר הביטויים הם חלק מהקורס וחלק מהתחום הנלמד. את פשוט לא מבינה מה כתוב בקוד. את ממציאה דברים שלא כתובים בו ואחר כך מבקרת בחריפות את הדבר שהמצאת.

    בפרק א(3) נכתב:

    "דיון אקדמי במסגרת קורס, בהתאם לסילבוס של הקורס, במסגרת דיסציפלינה אקדמית מסוימת, בסוגיה שיש לה נגיעה לנושאים שיש בהם פעילות פוליטית, תוך הצגה מקצועית ומכובדת של הטיעונים לכאן ולכאן, אינה בגדר פגיעה בסטודנטים, הטעונה הגנה של המוסד"

    כל מה שנאסר אתית הוא בסך הכל אמירות פוליטיות בכיתה שאינן מתחיבות מנושא הקורס.

    ראי הרשימה של פרופ' בועז סנג'רו המסבירה היטב למה הביקורת הנפוצה על הקוד חסרת בסיס

    https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4176100

    מעבר לכך לדעתי המונח "חינוך" הוא מונח לא מתאים לסטודנטיות וסטודנטים באקדמיה. מדובר בהקניית השכלה ולא בחינוך. מדובר בבני אדם בגירים ובגירות שאינם צריכים להתחנך אלא להשכיל.

    1. איילת

      אייל, אתה מיתמם. ביטויים כמו ״הצגה מקצועית ומכובדת״ הם עמומים ונתונים לפרשנות. מהדברים (תערובת של קללות, שחצנות וזילסול בנוסח אני ואפסי) שאמר כשר עצמו על האקדמיה ועל המתנגדים לקוד האתי שלו לא נותר ספק איזו פרשנות מבין אלה האפשריות תקבל עדיפות.

      1. איל

        איילת, ודאי שהניסוח נתון לפרשנות. וכי יש טקסט שלא נתון לפרשנות? האם החוקים שלנו לא נתונים לפרשנות? אפשר בכלל לנהל תקשורת בלי שתהיה נתונה לפרשנות? גם השאלה מתי את נחשבת מבצעת עבירה ומתי לא, נתונה לפרשנות החוק הפלילי.

        אם כל פעם שטקסט יהיה נתון לפרשנות לא ייכתב אז לא ייכתבו טקסטים בכלל ולא יועברו מסרים באמצעות שפה.

        האם לא לכתוב קוד אתי בכלל הופך את המצב הנורמטיבי לברור? האם כאשר לא נכתב קוד אתי בכלל מרצה לא אמור להציג הצגה מקצועית ומכובדת? אם הדברים לא כתובים אז כבר כן ברור מהי הצגה מקצועית ומכובדת?

        בהרבה מההבחנות שלנו יש מקרי גבול. אבל מעצם קיומו של מקרה גבול לא נובע שלהבחנה אין ערך. עדיין יש מקרים שאפשר להסכים עליהם שכאן יש הצגה מקצועית ומכובדת ובמקרה אחר במובהק אין הצגה מקצועית ומכובדת.

        לפחות לגבי קוד אתי פרשנות פחות מהווה בעיה מאשר בחוק העונשין למשל מפני שקוד אתי לא חורץ גורלות אישיים להבדיל מחוק העונשין.

        מעבר לכך מי שחושב שאפשר לשפר את נוסח הקוד מוזמן להציע ניסוח משופר. יש הבדל בין טענה שצריך לשפר את הניסוח או להציע קוד אחר לבין טענה שלא צריך בכלל קוד אתי. יש הבדל בין טענה שצריך לשפר את הניסוח לבין אי הבנות לגבי מה שנכתב בקוד וייחוס סיכון עקב קבלת הקוד שאין בו ממש.

    2. עופר

      אייל, מתוך הקוד האתי (הפסקאות האחרונות):
      "חבר הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה העוסק בפעילות פוליטית, מחוץ לקמפוס, ישמור על המוניטין האקדמי של המוסד שהוא נמנה עם הסגל האקדמי שלו, לכן יימנע מניבול פה, חירוף וגידוף, זלזול גס, הכללות חסרות שחר או מופרזות בעליל וכל ביטוי אחר שאין לו מקום בהתבטאות אקדמית במסגרת שום דיסציפלינה.

      חבר הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה העוסק בפעילות פוליטית, מחוץ לקמפוס, יפעל באופן המאפשר לשמור על אמון הציבור בתקינות האקדמית של המוסדות להשכלה גבוהה ובדיסציפלינות הפועלות בהם. "לכן, [חברי הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה,] תמיד עליהם להיות מדויקים, לגלות איפוק מתאים, לבטא כבוד לדעותיהם של אחרים, ולעשות כל מאמץ להבהיר שהם אינם מתבטאים בשם מוסדותיהם".

      זה מה שאמר כשר בעצמו על ההתנגדות לקוד האתי שלו:
      "99% של ההתבטאויות שאני ראיתי בימים האחרונים בקשר לקוד האתי לא ענייניות. מה הבעיה של האנשים האלה עם הקוד האתי? הבעיה שלהם זה בנט, ברגע שבנט חתום על משהו אז הם יהיו נגד, זה כל הסיפור.אנחנו צריכים לשמור על האקדמיה מפני הזוהמה הפוליטית הזו. לא לתת לסטנדרטים הנמוכים של הזוהמה הפוליטית להכנס לדיון האקדמי."

      האם לא צריך לדעתך להפעיל את הקוד האתי קודם כל כנגד מי שניסח אותו?

      1. איל

        עופר, גם אם נניח שכן, מי שחושב שצריך להפעיל את הקוד נגד אסא כשר אז אם הקוד יתקבל אז יהיה אפשר להפעיל אותו גם נגד כשר. הטענה הזאת אינה נגד הקוד אלא נגד התנהגותו של כשר.

        מצד שני התבטאויות נגד כשר אישית במהלך הדיון לרבות מצד חברי סגל אקדמי היו אישיות ופוגעניות הרבה יותר מההתבטאות המצוטטת של כשר כך שהשיח הנוכחי על הקוד מאשר את הצורך בקוד אתי.

  3. ישראל ישראלי

    כאשר כל הטיעונים שלך כנגד הם בעצם טיעונים לזה שצריך את הקוד האתי אני מגיע לשתי מסקנות עצובות :
    1. כמו הרבה מעמיתך הגבת מתוך רפלקס מותנה נגד כל מה שלא נתפס בעינייך שמאל טהור ונעלה
    2. לא קראת את הקוד של אסא כשר.

    1. איל

      למי אתה מתכוון ב- "כל הטיעונים שלך"? אלי או אל אדם כלשהו שמתנגד לכל מה שאינו שמאל נעלה?

  4. דןש

    חייבים תמיד להביא את כלל/מגוון הדעות/ההתייחסויות ולעורר ויכוח בקרב התלמידים. אין דעה אחת נכונה או שגויה.
    השתיקה היא המצב הגרוע ביותר, כי דעות התלמידים יגיעו ממקורות "אפלים". זה יצור מצב של "סגירות" במקום בו חייבת להיות פתיחות.