string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הריגתהּ

שיר לשבת בשבוע של קציר דמים
פאט פארקר
עוד בנושא

תרגום: יעל לוי-חזן

עַכְשָׁו לֹא כּוֹאֶבֶת כָּל־כָּךְ
הַמַּחְשָׁבָה עָלַיִךְ מֵתָה
לֹא קוֹרַעַת אוֹתִי מִבִּפְנִים,
לֹא מְחוֹרֶרֶת כִּיסֵי זַעַם.
מַחְשָׁבוֹת עַל אַרְבַּע
הַבָּנוֹת שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס,
יְלָדוֹת, נִצּוֹלוֹת
שֶׁל גֵּיהִנּוֹם טֶקְסַס, נִצּוֹלוֹת
שֶׁל עֹנִי צוֹרֵב נְשָׁמָה,
נִצּוֹלוֹת שֶׁל מֶנְטָלִיּוּת
שֶׁל עִיר קְטַנָּה, נִצּוֹלוֹת,
עַכְשָׁו שָׁלוֹשׁ
לֹא כּוֹאֶבֶת כָּל־כָּךְ.

פְּעֻלָּה

פַּעַם פָּחַדְתִּי
מִשִּׂיחוֹת טֵלֵפוֹן בַּלַּיְלָה –
אַף פַּעַם לֹא בַּיּוֹם.
מָוֶת, כְּמוֹ הָעַרְפָּד,
פּוֹחֵד מֵהַשֶּׁמֶשׁ
אַף פַּעַם לֹא בַּיּוֹם.
"הָלוֹ, פָּאטִי".
"הֵי, אָחוֹת גְּדוֹלָה
מָה קוֹרֶה?
אֵיךְ הַיְּלָדִים?"
"פָּאטִי, ג'וֹנְסִי יָרָה בְּשִׁירְלִי.
הִיא לֹא שָׂרְדָה אֶת זֶה".

הָלוֹ, הָלוֹ מָוֶת
אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁעַכְשָׁו יוֹם?
הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה מִדַּי הַיּוֹם.
הָלוֹ, הָלוֹ מָוֶת
עָשִׂיתָ טָעוּת
בָּאתָ לְכָאן מֻקְדָּם מִדַּי, שׁוּב.
חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, מָוֶת,
הָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי וַאֲנִי בְּדִיּוּק נִפְגַּשְׁנוּ
בַּחֲגִיגָה לִכְבוֹדְךָ.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת
הַחֲזָקוֹת שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס
וְקָבַרְנוּ אוֹתוֹ.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת הַחֲזָקוֹת
שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס,
וְדָאַגְנוּ לָאַלְמָנָה שֶׁלּוֹ.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת
הַחֲזָקוֹת שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס
וְלָחַצְנוּ יָדַיִם עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת
הַחֲזָקוֹת שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס
וּבָחַרְנוּ אֶת הַפְּרָחִים הַנְּכוֹנִים.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת
הַחֲזָקוֹת שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס,
הָלַכְנוּ זְקוּפוֹת וְחָגַגְנוּ אוֹתְךָ.
בָּאנוּ, אַרְבַּע הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ
וְהוֹדַעְנוּ לְחֶבְרוֹת הַבִּטּוּחַ
דָּאַגְנוּ לְתַשְׁלוּמִים מִבִּטּוּחַ לְאֻמִּי
אָסַפְנוּ אֶת הַסְּכוּם שֶׁל חַיָּיו.
"אֲנַחְנוּ חַיָּבוֹת לִהְיוֹת חֲזָקוֹת בִּשְׁבִיל אִמָּא".
הִיא הָיְתָה הַבַּת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס.
אֲנִי הָרְבִיעִית.
וּבְמוֹתוֹ נִפְגַּשְׁנוּ.
אַרְבַּע הַשָּׁנִים שֶׁהִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ – נֶעֶלְמוּ.
וְדִבַּרְנוּ.
הִיא תִּתְגָּרֵשׁ מֵהַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט.
תַּחְזֹר לַלִּמּוּדִים – תַּתְחִיל מֵחָדָשׁ.
יַחַד נִהְיֶה חֲזָקוֹת
וְנִדְאַג לָאַלְמָנָה שֶׁל בַּסְטֶר.
הַמְּשׁוֹרֶרֶת חוֹזֶרֶת לַמִּשְׁפָּחָה.
הַבַּת הָרְבִיעִית בָּאָה הַבַּיְתָה.

הָלוֹ, הָלוֹ מָוֶת
מָה אָמַרְתָּ לִי?
עַכְשָׁו יֵשׁ שָׁלוֹשׁ.
בָּאנוּ, שָׁלוֹשׁ הָאֲחָיוֹת
שֶׁל שִׁירְלִי ג'וֹנְס
וְדָאַגְנוּ לְאִמָּא שֶׁלָּהּ.
בָּחַרְנוּ אֶת הַפְּרָחִים הַנְּכוֹנִים
הִתְקַשַּׁרְנוּ לְחֶבְרוֹת בִּטּוּחַ
דָּאַגְנוּ לְתַשְׁלוּמִים מִבִּטּוּחַ לְאֻמִּי
וְשָׂרַפְנוּ אֶת הַגּוּפָה שֶׁלָּהּ.
בָּאנו, שָׁלוֹשׁ הָאֲחָיוֹת
שֶׁל שִׁירְלִי ג'וֹנְס.
לֹא הָיִינוּ חֲזָקוֹת.
"זֶה טוֹב", הֵם אָמְרוּ,
"שֶׁבַּסְטֶר מֵת.
הוּא בָּטוּחַ הָיָה הוֹרֵג
אֶת הַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט".

צֶדֶק

הָיֹה הָיָה גֶּבֶר שָׁקֵט
הוּא נִשָּׂא לְאִשָּׁה שְׁקֵטָה
הֵם חָיוּ יַחַד
חַיִּים שְׁקֵטִים.

לֹא כָּךְ, לֹא כָּךְ
הָאֲחָיוֹת שֶׁלָּהּ אָמְרוּ,
הָאֱמֶת יָצְאָה לָאוֹר
כְּשֶׁהִיא שָׁכְבָה מֵתָה.
הוּא הִכָּה אוֹתָהּ.
הוּא הֶאֱשִׁים אוֹתָהּ
בִּדְבָרִים אֲיֻמִּים
וְהוּא הִכָּה אוֹתָהּ.
יוֹם אֶחָד הִיא עָזְבָה.
"הָלוֹ, הָלוֹ מִשְׁטָרָה
אֲנִי אִשָּׁה
וַאֲנִי מְפַחֶדֶת.
בַּעֲלִי מִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אוֹתִי".
הִיא הָלְכָה לַבַּיִת שֶׁל אֲחוֹתָהּ,
גַּם הִיא הָיְתָה אִשָּׁה לְבַד.
הַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט בָּא וְהִכָּה אוֹתָהּ.
שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָיוּ מְפֻחָדוֹת.
"הָלוֹ, הָלוֹ מִשְׁטָרָה
אֲנִי אִשָּׁה
וַאֲנִי מְפַחֶדֶת.
בַּעֲלִי מִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אוֹתִי".

אַרְבַּע הַבָּנוֹת הַחֲזָקוֹת
שֶׁל בַּסְטֶר קוּקְס
בָּאוּ לִקְבֹּר אוֹתוֹ
הַשְּׁלִישִׁית נָשְׂאָה אֶקְדָּח.
"לָמָּה יֵשׁ לָךְ אֶקְדָּח?"
"לַהֲגָנָה – לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן".
"אַתְּ יוֹדַעַת לִירוֹת בּוֹ?"
"כֵּן, לָמַדְתִּי הֵיטֵב".
"הָלוֹ, הָלוֹ מִשְׁטָרָה
אֲנִי אִשָּׁה לְבַד
וַאֲנִי מְפַחֶדֶת.
בַּעֲלִי מִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אוֹתִי".
"גְּבֶרֶת, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם
אִם הוּא לֹא מְנַסֶּה לִפְגֹּעַ בָּךְ.
לְכִי לַשּׁוֹפֵט וְתוֹצִיאִי צַו הַרְחָקָה
שֶׁבַּעֲלֵךְ יַנִּיחַ לָךְ".

הִיא מָצְאָה דִּירָה
עִם חֲבֵרָה.
הִיא תַּתְחִיל
שׁוּב חַיִּים חֲדָשִׁים.
צַו גֵּרוּשִׁין זְמַנִּי בַּיָּד,
הַסּוֹף שֶׁל הַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט.
הוּא בָּא לַבַּיִת שֶׁלָּהּ
וְהִכָּה אוֹתָהּ.
שְׁתֵּי הַנָּשִׁים פָּחֲדוּ.
"הָלוֹ, הָלוֹ מִשְׁטָרָה
אֲנִי אִשָּׁה לְבַד
וַאֲנִי מְפַחֶדֶת.
בַּעֲלִי לְשֶׁעָבַר מִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אוֹתִי".
"אַל פַּחַד, גְּבֶרֶת,
יְחַפְּשׂוּ אוֹתוֹ".
זֶה הָיָה מְאֻחָר מִדַּי
כְּשֶׁתָּפְסוּ אוֹתוֹ.
יוֹם אֶחָד גֶּבֶר שָׁקֵט
יָרָה בְּאִשְׁתּוֹ הַשְּׁקֵטָה
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים מֵאָחוֹר.
הוּא יָרָה גַּם בַּחֲבֵרָה שֶׁלָּהּ.
אִשְׁתּוֹ מֵתָה.
שָׁלוֹשׁ הָאֲחָיוֹת
שֶׁל שִׁירְלִי ג'וֹנְס
בָּאוּ לִשְׂרֹף אֶת הַגְּוִיָּה שֶׁלָּהּ.
הֵן לֹא הָיוּ חֲזָקוֹת.

מִשְׁפָּט שֶׁל מִישֶׁהוּ

"זֶה טוֹב", הֵם אָמְרוּ,
"שֶׁבַּסְטֶר מֵת.
הוּא בֶּטַח הָיָה הוֹרֵג
אֶת הַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט".
לֹא הָיִיתִי בַּמִּשְׁפָּט.
לֹא נִדְרַשְׁתִּי לְהָעִיד.
הִיא שָׁכְבָה עִם גְּבָרִים אֲחֵרִים, הוּא אָמַר.
לֹא, אָמְרוּ הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ.
לֹא, אָמְרוּ הָאֲחָיוֹת שֶׁלָּהּ.
זֶה שֶׁקֶר.
הִיא הָיְתָה שְׁחֹרָה.
אַתָּה לָבָן.
לָמָּה הָיִית שָׁם?
הָיִינוּ חֲבֵרוֹת, הִיא אָמְרָה.
עָזַרְתִּי לָהּ לְהַעֲבִיר
אֶת הָרָהִיטִים שֶׁבֵּית הַמִּשְׁפָּט
נָתַן לָהּ.
הָיִית לְבַד? הֵם שָׁאֲלוּ.
לֹא, שְׁנֵי גְּבָרִים בָּאוּ אִתָּנוּ.
הֵם הָלְכוּ עִם צִיּוּד.
הִיא שָׁכְבָה עִם נָשִׁים, הוּא אָמַר.
לֹא, אָמְרוּ הָאֲחָיוֹת שֶׁלָּהּ.
לֹא, אָמְרוּ הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ.
הָיִינוּ רַק חֲבֵרוֹת.
זֶה שֶׁקֶר.
גַּרְתְּ עִם הָאִשָּׁה הַזֹּאת?
כֵּן, אָמְרָה חֲבֵרָה שֶׁלָּהּ.
יְשַׁנְתֶּן בְּאוֹתָהּ מִטָּה?
כֵּן, אָמְרָה חֲבֵרָה שֶׁלָּהּ.
הֲיִיתֶן מְאֹהָבוֹת?
לֹא, אָמְרָה חֲבֵרָה שֶׁלָּהּ.
אֲבָל יְשַׁנְתֶּן בְּאוֹתָהּ מִטָּה?
כֵּן, אָמְרָה חֲבֵרָה שֶׁלָּהּ.
מָה יֵעָשֶׂה לַגֶּבֶר הַזֶּה?
הַאִם זֶה רֶצַח מִדַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה?
לֹא, אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים,
זֶה רֶצַח עַל רֶקַע רוֹמַנְטִי.
הוּא כָּעַס.
הַאִם זֶה רֶצַח מִדַּרְגָּה שְׁנִיָּה?
כֵּן, אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים,
אֲבָל לֹא נִקְרָא לָזֶה כָּךְ.
אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחְשֹׁב עַל הָרִשּׁוּם הַפְּלִילִי שֶׁלּוֹ.
נִקְרָא לָזֶה הֲרִיגָה.
הַמִּשְׁפָּט דּוֹמֶה.
מָה נַעֲשֶׂה עִם הַגֶּבֶר הַזֶּה?
הַבּוֹס שֶׁלּוֹ, גֶּבֶר לָבָן, בָּא.
זֶה גֶּבֶר שָׁחֹר שָׁקֵט, הוּא אָמַר.
הוּא עוֹבֵד טוֹב אֶצְלִי.
הָאֲנָשִׁים שָׁלְחוּ אֶת הַגֶּבֶר
הַשָּׁקֵט לַכֶּלֶא.
הוּא הָלַךְ לַעֲבֹד בַּיּוֹם.
הוּא יָשַׁן בַּכֶּלֶא בַּלַּיְלָה.
אַחֲרֵי שָׁנָה הוּא הָלַךְ הַבַּיְתָה.

הֲרִיגָתָהּ

"זֶה טוֹב", הֵם אָמְרוּ,
"שֶׁבַּסְטֶר מֵת.
הוּא בֶּטַח הָיָה הוֹרֵג
אֶת הַגֶּבֶר הַשָּׁקֵט".

אָחוֹת, אֲנִי לֹא מְבִינָה.
אֲנִי זוֹעֶמֶת וַאֲנִי לֹא מְבִינָה.
בְּטֶקְסַס הָיוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ.
שָׁחֹר אֶחָד הוֹרֵג שָׁחֹר אַחֵר
פָּחוֹת שָׁחֹר אֶחָד בְּטֶקְסַס.
אֲבָל כָּאן לֹא טֶקְסַס.
כָּאן קָלִיפוֹרְנְיָה.
עִיר הַמַּלְאָכִים.
הַאִם הַפֶּשַׁע שֶׁלּוֹ הָיָה קַל כָּל־כָּךְ?
ג'וֹרְג' גֶ'קְסוֹן יָשַׁב
שָׁנִים עַל שֹׁד.
אֶלְדְּרִיג' קְלִיבֶר יָשַׁב
שָׁנִים עַל אֹנֶס.
אֲנִי יוֹדַעַת עַל אֶחָד בְּטֶקְסַס
שֶׁיּוֹשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה
עַל אַחְזָקַת מָרִיחוּאָנָה.
הַאִם הַפֶּשַׁע שֶׁלּוֹ הָיָה קַל כָּל־כָּךְ?
מָה הָיָה הַפֶּשַׁע שֶׁלּוֹ?
הוּא רַק הָרַג אֶת אִשְׁתּוֹ.
אֲבָל הַגְּרוּשָׁה, אָמַרְתִּי.
לֹא סוֹפִית, הֵם אָמְרוּ.
הָרְכוּשׁ שֶׁלָּהּ הָיָה שֶׁלּוֹ,
כּוֹלֵל הַחַיִּים שֶׁלָּהּ.
גְּבָרִים לֹא יְכוֹלִים לֶאֱנֹס אֶת הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם.
גְּבָרִים לֹא יְכוֹלִים לִרְצֹחַ אֶת הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם.
הֵם חוֹשְׁקִים בָּהֶן עַד מָוֶת.

שָׁלוֹשׁ הָאֲחָיוֹת
שֶׁל שִׁירְלִי ג'וֹנְס
בָּאוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הַגּוּפָה שֶׁלָּהּ.
וְהֵן לֹא הָיוּ חֲזָקוֹת.
תַּקְשִׁיבוּ לִי עַכְשָׁו –
עָבְרוּ כִּמְעַט שָׁלוֹשׁ שָׁנִים
וַאֲנִי שׁוּב חֲזָקָה.
הִרְוַחְתִּי הַרְבֵּה אֲחָיוֹת.
וְאִם אַחַת מֻכָּה,
אוֹ נֶאֱנֶסֶת, אוֹ נִרְצַחַת,
לֹא אָבוֹא בְּשָׁחֹר־לְוָיָה.
לֹא אֶבְחַר אֶת הַפְּרָחִים הַנְּכוֹנִים.
לֹא אֶחְגֹּג אֶת מוֹתָהּ
וְזֶה לֹא יְשַׁנֶּה
אִם הִיא שְׁחֹרָה אוֹ לְבָנָה
אִם הִיא אוֹהֶבֶת נָשִׁים אוֹ גְּבָרִים.
אֲנִי אָבוֹא עִם כָּל הָאֲחָיוֹת שֶׁלִּי
וַאֲקַשֵּׁט אֶת הָרְחוֹבוֹת
בַּקְּרָבַיִם שֶׁל אֵלֶּה
אַחִים לְרֶצַחְנָשִׁים.
לֹא אַקְהֶה עוֹד אֶת הַזַּעַם
בְּאַלְכּוֹהוֹל וּבְכָבוֹד
לְבָתֵּי מִשְׁפָּט שֶׁל גְּבָרִים.
אָבוֹא אֶל אַחְיוֹתַי,
לֹא צַיְתָנִית.
אֲנִי אָבוֹא חֲזָקָה.

מתוך ספרה של פאט פארקר "איפה תהיו" שראה אור בהוצאת רעב.
מתרגמות השירה המכונסת בספר: יעל לוי-חזן, יעל דקל וחני כבדיאל.

צילום: cc by-העוקץ
צילום: cc by-העוקץ
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אברהם

    מזעזע בכל קנה מידה ואיך שהעולם מתקדם ומשתכלל אבל גם הולך אחורה כאילו שום דבר לא השתנה פה.