string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

השמאל צריך לצאת מאזור הנוחות שלו

״בעולם הרפואה יש שיח כזה של ׳אנחנו רציונליים, מדעיים, ואתם הנפגעים – רגשיים, לא קוהרנטיים׳״, אומרת הדס זיו מ'רופאים לזכויות אדם', על המהלך המורכב שהיא מובילה לחיבורו של הארגון לנושא החטיפות של ילדי תימן. ראיון על אתיקה רפואית ועל גבולות הסולידריות של ארגוני השמאל והיכולת לחבק מאבק בלי לנצל אותו
תמי ריקליס ויונית נעמןתמי ריקליס ויונית נעמן

עורכות אתר העוקץ

בכתבה שפורסמה ב"ישראל היום" לפני ימים ספורים ועוררה הדים רבים, בעיקר ברשתות החברתיות, מתוארים ניסויים רפואיים שבוצעו בילדי העולים מתימן בשנות החמישים. הכתב יאיר אלטמן מביא עדויות מהפרוטוקולים שנחשפו לציבור בסוף דצמבר 2016 ובהן חקירה של ד"ר ג'ורג' מנדל, מנהל בית החולים לילדים בראש העין, על ידי עו"ד דרורה נחמני רוט, פרקליטה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהייתה חברה בוועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי. "לא היה צורך לבקש רשות מההורים," אומר ד"ר מנדל. "רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים… לקחו ילדים שמתו מכל מיני סיבות ובדקו את העורקים שלהם… בדקו את הלבבות שלהם."

ניתן היה לצפות שכתבה כזו תזעזע את אמות הספים של החברה בישראל, אך בעוד התקשורת הממוסדת עסקה בזה ברפיון רב, ברשת חלק ניכר מהתגובות הוקדשו למתקפה על מהימנות הכתבה ולניסיונות הפרכה של העומד מאחוריה. נפגשנו עם הדס זיו, מנהלת פעילות ציבורית וועדת האתיקה של 'רופאים לזכויות אדם', ארגון זכויות האדם הראשון – והיחיד עד כה – שהצטרף לפני כשלוש שנים למאבק למען הכרה בפשעים הגזעניים שבוצעו בחסות המדינה בשנים ההן ולמען פיצוי למשפחות הנפגעות. זיו חברה לפעילים בעמותת עמר"ם והעבירה את הארגון כולו תהליך: "ארגונים הם לא בני אדם," היא אומרת. "בני האדם שבתוך הארגון צריכים לבדוק האם הם רוצים להניע תהליך בתוך הארגון שלהם. בכלל לא משנה מה המנדט שלהם. זה שאנחנו כרל"א הוזמנו לזה ושרוצים אותנו שם, בשבילנו זו מתנה. אם יש משהו גדול שקורה ויש לי יכולת לתרום את הנוכחות שלי במרחב באופן שעשוי להשפיע, זה חייב לקרות."

לקראת שבוע המודעות פרסם רל"א קריאה לארגוני הרופאים והאחים והאחיות לנקוט עמדה ברורה ופומבית ביחס לחלקה של קהילת הבריאות בחטיפות:

19105996_484374898561882_8523419024867561583_n

"בישראל 2017, גם לאחר חשיפת הארכיונים אין המדינה מכירה בפשעיה, ואינה פועלת לאיתור הנחטפים, "נכתב בקריאה. "הקהילה הרפואית הייתה צריכה להיות בין המובילות בתהליך ההכרה, בראש ובראשונה בלקיחת אחריות לחלקם של הרופאים והאחיות שלקחו חלק בחטיפה או היו עדים לה. מעבר להיבט הפלילי והמוסרי הברור- הופרו בפשעים אלו באופן אכזרי ובוטה הכללים של האתיקה הרפואית, את חובת המטפלים למטופליהם."

ספרי לנו איך החלה הפעילות שלכם ברל"א בנושא.

"אני חושבת שתום מהגר (פעיל עמר״ם) העלה פוסט בפייסבוק, ופניתי אליו ושאלתי איך אפשר לעזור. ביקשתי פגישה עם עמר"ם שאליה הלכתי עם אסף (קינצר, מנהל הניו מדיה של העמותה – ת״ר וי״נ). הם סיפרו לנו מה הם עושים והתחושה הראשונה שלי הייתה שהמאבק של עוזי משולם התרחש ממש מזמן והייתי כנראה ילדה ולכן לא זוכרת. הייתי ממש בשוק כשהבנתי שלא הייתי ילדה, ושזה קרה בשנת 1994. שאלתי איך אפשר להיכנס לזה, מאיזו זווית, והכי רלוונטי כמובן היה צוותי הרופאים, האחיות, הרווחה. אז עוד לא נפתחו הפרוטוקולים והחלטנו ללחוץ על ארגונים רפואיים, משום שזו הפרה מטורפת של האתיקה הרפואית ושל כל מה שמקצוע הרפואה אמור לייצג. ביקשנו בהתחלה שייפגשו ויקשיבו לנו – ונקיים דיון. הם סירבו.

ידענו שנצטרך להסביר לארגון למה אנחנו עוסקים במאבק לגבי משהו שקרה בעבר, וידענו גם שזה יהיה מאתגר להציע להצטרף למאבק מזרחי. זה אומר לצאת מאזור הנוחות שלנו, ללא ספק

״אחרי הפגישה, היה לאסף ולי ברור שצריך להביא את זה לארגון. לשנינו לא היה ספק בצדקת המאבק, אבל ידענו שנצטרך להסביר לעמותה למה אנחנו עוסקים במאבק לגבי משהו שקרה בעבר, וידענו גם שזה יהיה מאתגר להציע להצטרף למאבק מזרחי. זה אומר לצאת מאזור הנוחות שלנו, ללא שום ספק. רל"א עוסקת בפליטים, בחסרי מעמד, בענייני הפרטה ובפערים בישראל. אחת לכמה זמן צצים דברים שלא נכנסים תחת הקטגוריות הברורות של הפעילות, כמו למשל כמו הניסוי באנתרקס בחיילים, שהייתה שאלה למה אנחנו ולא עשרות הארגונים האחרים שפועלים למען חיילים עוסקים בכך, והתשובה לזה הייתה יותר ברורה – מדובר כאן ברפואה, בהפרה של אתיקה וכו׳. וזה גם לא היה עניין שקרה לפני עשרות שנים. אז הבאנו את הנושא לארגון, ועדת האתיקה שלנו דנה בו, ככה התחלנו."

רל״א פנתה להסתדרות הרפואית ולהסתדרות האחיות, וקיבלה תשובות יבשות ביותר (המובאות מטה): ״החטופים צפויים להיות בני 70-60 שנה ולמיטב ידיעתנו לא נעשו פניות על ידי אנשים בוגרים אלו לאיתור ההורים הביולוגיים או לביצוע בדיקות גנטיות לצורך חשיפת שורשיהם״, כתבו מהר״י. ואילו האחיות ענו ״מוטב שתפנו לערכאות המתאימות״:

אחיות
מכתב התשובה של לשכת האתיקה בהסתדרות האחיות והאחים בישראל, 28.01.16
הרי
מכתב התשובה של לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל, 17.07.16

״הם לא נרתמו לנושא, וזה לא מפתיע אותי״, אומרת זיו. ״מדובר במקצועות מאוד שמרניים. התגובה המדוברת של ד״ר יובל רבינוביץ' בפייסבוק מהימים האחרונים (שבין היתר נכתב בה: ״אני אגיש לכם את הניתוח המקצועי הלא פופולרי ואגיד שלא היה שם כלום״) היא בדיוק האופן שבו הממסד מגיב: אנחנו מקצוענים, אנחנו רופאים, זה לא יכול לקרות אצלנו. מצופפים שורות. הם נתלים בעבר ובתאוריית הבלגן וטוענים ש׳מאז יש לנו קודים אתיים, מאוד השתפרנו, אנחנו לא מוציאים מהבית בלי תהליך אימוץ ראוי׳. כך שאם הם כבר מודים שמשהו לא בסדר בעבר, היום כבר תיקנו את הכול. אבל: א. גם היום קורות עוולות, ההווה אינו מקסים כמו שאתם מנסים לצייר אותו. ב. אולי בגלל שלא מודים בעוולות העבר, ממשיכים לעוול גם היום.

״אתם אומרים שפעם לא הייתה מודעות, ואתם מסתמכים על זה שלא היו קודים אתיים. אבל חייבים לזכור שאחרי מלחמת העולם השנייה היו משפטי רופאים, הייתה מודעות רבה מאוד לנושא – במיוחד במדינה שהיו בה נפגעים רבים כל כך. ׳קוד נירנברג׳ מדבר על הסכמה מדעת בניסויים בבני אדם. אז מה, הם לא הכירו את זה? או נניח, לא הייתה דרושה הסכמה לניתוחים אחרי המוות. לא נדרשה הסכמה? יופי. אבל מה עשיתם עם הגופות? הסכמה מדעת לקבורה כן היה צריך? איך נעלמו כל כך הרבה גופות? כולם קיבלו את הגופות שלהם רק המשפחות של חטופי תימן לא? יש פה איפה ואיפה. מלבד זאת, אני שרפתי ארכיונים? אני העלמתי עדויות במרתפים? זה שהילד נעלם, כולם רואים. תביאו אתם את ההוכחות.

הדס זיו2
הדס זיו במשרדי רל״א, 18.06.17. ״אני שרפתי ארכיונים? אני העלמתי עדויות במרתפים?״ צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן

״אחד החוקרים שעבדו עבור ועדת החקירה הממלכתית מספר, שכאשר הוא הגיע לרמב"ם הוא גילה שהארכיונים של השנים ההן מוחזקים בכלל בבניין אחר, ואף אחד לא טרח ליידע אותו על כך. אז יש פה המון הסתרה. אם אין למדינה מה להסתיר, הם לא היו מתאמצים כל כך למנוע גישה לחומרים. לבתי חולים יש ארכיונים שלהם, וזה מאוד מטריד שהמידע הזה לא נגיש לציבור. לא הכול בידי המדינה״.

איך המשכתם מהנקודה הזו של סירוב הר"י ולשכת האחיות לבקשתכם?

״היינו שותפים לבקשה לפתיחת הפרוטוקלים של דיוני הוועדה. אחד הדברים המשמעותיים הוא העובדה שהמעורבות שלנו בנושא גרמה לנו לבחון לעומק את העבודה שלנו. הבנו שאנחנו חייבים לפעול כדי למגר את הגזענות ברפואה. הסתכלנו על כל מיני תופעות שמתרחשות בשדה הזה והבנו שמדובר במסננת ולא בכשל נקודתי. הוצאנו את הדו"ח על ״גזענות ברפואה וסגרגציה במערכת הבריאות – שכולל פרקים על ילדי תימן, הדפו-פרוברה, תרומות דם ועוד. כמו כן, נציגים מאיתנו חברים בוועדה שמינו במשרד הבריאות: ׳הוועדה המתכללת בנושא גזענות, אפליה והדרה במערכת הבריאות׳. בכתב המינוי של הוועדה מופיע נושא הדפו-פרוברה, ואנחנו רשאים כחברים בוועדה להעלות איזה נושאים שאנחנו רוצים. אני העליתי את הצורך להכיר בפרשות עבר, אני מקווה שזה אכן יצליח. הוועדה הזו היא בשורה טובה. אני רואה שהם רציניים ולוקחים את העבודה ברצינות, אבל בכל מקרה הצהרתי על כך שאני שומרת על העצמאות המחשבתית שלי.

״חוץ מזה, אנחנו רוצים להביא את העדויות שיש לנו, ונעמה קטיעי (פעילת עמר״ם) עזרה לנו מאוד, כתבנו יחד את נייר העמדה. בקרוב ייצא ספר על נושאים ביו-אתיים – ביו-אתיקה עוסקת בעיקר בסוגיות הקשורות לתחילת החיים ולסופם, כלומר כל מה שקשור בהפלות, באבחונים גנטיים לתינוקות, ומהצד השני בהמתות חסד, במצבים של דמנציה וכולי. במסגרת הזו אני כתבתי פרק על גזענות ברפואה בישראל, והתייחסתי בו לשלוש פרשות: זריקות הדפו-פרברה, הפרדת יולדות וילדי תימן.

״עכשיו, בשבוע המודעות, חקרתי את הפרוטוקולים וחיפשתי עדויות של נהג אמבולנס, אחיות, רופאים. כל יום אנחנו מוציאים בפייסבוק עדות כזו כדי לתמוך בקריאה להכרה ולצדק".

מחנה העולים עתלית. צילום: זולטן קרוגר KLUGER ZOLTAN, לע"מ
מחנה העולים עתלית. אם אתם כל כך מוטרדים מזה שאנחנו כרל"א הגבנו למה שנחשף בעיתון, אז תלכו עצמאית לפרוטוקולים, תקראו ותתרשמו. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

חלק מהטענות המושמעות היום קשורות בכך שהפרסום על הניסויים הופיע ב"ישראל היום" של אדלסון, המכונה ביביתון ומחולק בחינם. מדברים על כך שזה ספין, שהעיתוי נוח לנתניהו ועוד ועוד.

"בסדר, נגיד שזה ספין. אני אומרת לכל המוטרדים למיניהם, תנו קצת קרדיט ותקראו את הפרוטוקולים בעצמכם. אם אתם כל כך מוטרדים מזה שאנחנו כרל"א הגבנו למה שנחשף בעיתון, אז תלכו עצמאית לפרוטוקולים, תקראו ותתרשמו.

״אני עצמי קראתי כל מה שכתוב תחת השם ׳מנדל׳ בפרוטוקולים. ׳ישראל היום׳ לא הגזימו. הסיפור הגדול הוא כמובן הסיפור של החטיפות. במה שקראתי – ומדובר בעשרות-אלפי מסמכים, ככה שלא קראתי אלא את קצה קצהו של חומר בנושא – לא מצאתי ראיות למחנות של ניסויים וכולי, אבל אני לא מומחית ולא חקרתי לעומק את נושא הניסויים. מה שהוא עצמו אומר, מנדל, ומופיע בעדויות זה לחלוטין לא בסדר. אז מה, העובדה שהדברים שלו פורסמו ב׳ישראל היום׳ מכשירים את השרץ? ואם זה היה מתפרסם ב׳הארץ׳?

אתה זכאי לא להזדעזע, אתה אדיש, זכותך. אבל למה אתה משמיץ אותי על הזעזוע שלי? פתאום אנשים שלא מגיבים על שום דבר שאנחנו עושים, מתעוררים להגיב. מקטינים את המשפחות ואת הכאב שלהן בלי שייעשה צדק

אני אומרת לאנשים כמו רבינוביץ' ואחרים, אתה זכאי לא להזדעזע, אתה אדיש, זכותך. אבל למה אתה משמיץ אותי על הזעזוע שלי? פתאום אנשים שלא מגיבים על שום דבר שאנחנו עושים, מתעוררים להגיב. מקטינים את המשפחות ואת הכאב שלהן. אני מוכנה לשלוח לכולם דפים מצולמים, מובאות, לחפש, להטריד את עצמי, אבל אני לא אוהבת שמזלזלים בכאב הלא יאומן של אנשים חיים ושל אנשים שכבר מתו בלי שייעשה איתם צדק. בכלל, בעולם הרפואה, יש שיח כזה של 'אנחנו רציונליים, אנחנו מדעיים, ואתם הנפגעים – רגשיים, לא קוהרנטיים.'"

למה, בעיניך, הפרשה הזו תופסת היום יותר תאוצה?

״בין היתר, אני חושבת שעמותת עמר"ם ידעה למנף טוב את המדיה החברתית, ולא לפחד מלהיות ברורים וישירים. המון פעמים דיונים הולכים קיבינימט כי אומרים לך שתביא הוכחות, והשפה צריכה להיות אקדמית, משפטית, הערות שוליים. פה לקחו את העובדה הכללית ולא נפלו לבור שתמיד הארגונים והאקדמיה נופלים בו. להגיד ׳אני צודק. תוכיחו לי אחרת׳, בלי להתבלבל מדברים שמורידים מאבקים. לגבי החשיפה של הפרוטוקולים, שהיא לא הכול אבל בכל זאת נותנת עוד חומר – אני לא יודעת למה הממשלה הנוכחית עושה את זה. הימין לא מאתמול בשלטון, ואולי זה צירוף של נסיבות. התקשורת המסורתית עדיין לא שם. חוץ מכתבה פה כתבה שם, היא היתה יכולה להרים הרבה יותר את הסיפור הזה.

ארגוני הנשים חד משמעית צריכים לבקש סליחה, הנשים שעומדות בראשם יודעות יפה מאוד על מה הן יושבות. בעיניי זו חרפה. ולמה ארגוני נשים אחרים שלא קשורים לויצ״ו והדסה לא פועלים לחשיפת האמת?

״ארגוני הנשים צריכים לעמוד אחד אחד – ויצ״ו, נעמת, הדסה, וכמו כן ארגונים כמו הסוכנות היהודית וצים, שלכולם יש ארכיונים – ולתת דיו ןחשבון. ארגוני הנשים חד משמעית צריכים לבקש סליחה, הנשים שעומדות בראשם יודעות יפה מאוד על מה הן יושבות. בעיניי זו חרפה. ולמה ארגוני נשים אחרים שלא קשורים לויצ״ו והדסה לא פועלים לחשיפת האמת? ניצחון מבחינתי יהיה כמו שקלינטון התנצל על הניסויים שעשו בשחורים, הנשיא וראש הממשלה יביעו התנצלות פומבית, יפצו את המשפחות. ניצחון מבחינתי יהיה כשהדסה, ויצ״ו וכל הארגונים שלקחו בזה חלק יתנצלו״.

אסף קינצר: ״בעיניי יש משמעות לזה שמדובר בדור שלישי. הקונטקסט השתנה, 1994 הייתה עונת הפיגועים הגדולים, אוסלו, השיח הישראלי-פלסטיני הוא הרי תמיד דרך קלאסית להזיז הצידה את הדברים הנחשבים "חברתיים" הקשורים בפרשות פנים יהודיות. העיתונות הממסדית עשתה את זה כל הזמן, גם עם הפנתרים ואחרים. אז בימים שבהם עוזי משולם ויתר הפעילים התבצרו ביהוד, היה לה קל למתג אותם כסהרוריים. הם הפילו על הרב משולם והחסידים שלו את מושג ה׳כת׳ וגמרו אותם. מי יקשיב למה שיש להם להגיד כשהם מתוייגים ככה? עכשיו הפייסבוק זו זירה שאפשר להוליד בה את הנושא מחדש ולמתג אותו מחדש. זה כבר לא משהו ששייך לכת של הזויים, זה קונטקסט מחודש, שאחרי למעלה מ-20 שנה של עוד מנחת הזרוע השלטונית, ולאור ההתפתחויות שחלו בשיח החברתי, מתקבל היום יותר טוב."

הדס זיו: ״אבל עם כל ההצלחה היחסית של העידן הזה, צריך להיזהר, כי עוד לא הצלחנו. החגיגות מוקדמות מדי״.

בימים שמאז פרסום הכתבה ב"ישראל היום", נפוצו ברשתות החברתיות דיונים באשר לתפקידם של ארגוני זכויות אדם או גופי שמאל. רבים מוחים נגד השתיקה הרועמת של רובם לאורך השנים ובייחוד עכשיו.   

"אני חושבת שהארגונים – בארץ ובעולם – חווים משבר. העולם התקדם לשלב הבא, והכלי של מאבק למען זכויות אדם צריך לצמוח ולהתרחב. השדה של זכויות האדם הפך להיות מינימליסטי, משפטי, ואנחנו מאותגרים כל הזמן על ידי קבוצות שזכויות האדם שלהם נפגעות אבל העבודה של זכויות האדם לא עוזרת להן. צריך לזכור שהכלי הזה נועד לשרת חזון ושהכלי עצמו הוא לא חזון.

הזכות לבריאות ולאתיקה רפואית לא יכול להיות רק בפלסטין. צריך להסתכל גם בחצר האחורית שלנו. אנחנו נזהרים שרל"א לא תרכב על המאבק הזה, ומקפידים לא להצטייר כמי שמבקשים לגזור קופון

״המאבק הזה תורם המון לרל"א. הרופאים שלנו לומדים מזה להיות קצת פחות יהירים, קצת יותר רגישים. במובן העמוק של זה, שהזכות לבריאות ולאתיקה רפואית ולכבוד למטופל זה לא יכול להיות רק בפלסטין. צריך להסתכל גם בחצר שלנו. אנחנו נזהרים שרל"א לא תרכב על המאבק הזה, ומקפידים לא להצטייר כמי שעוזרים במאבק שהוא לא ׳שלנו׳ או כאילו שאנחנו מבקשים לגזור קופון. אני חושבת שאחת הבעיות של ארגוני זכויות אדם בכלל היא שלפעמים הם מחבקים מאבקים כל כך חזק שהם מתים מחוסר חמצן. רציתי שיהיה ברור שאנחנו מצטרפים ולא מובילים. אני באה מתוך כבוד גדול וצנעה. המסקנה מהפעילות שלנו עד כה היא שרוב האנשים מתייחסים לפעילות שלנו בהערכה רבה. זה אומר שאם באים ׳נקי׳, גם מקבלים אותך ככה.

״בקשר לביקורת על אי המעורבות של הארגונים, אפשר להגיד שזה מעט מדי, מאוחר מדי, וזה נכון. צריך להכיר בעיוורון של ארגוני זכויות אדם. לשמאל אמיתי, חברתי, פוליטי, צריך להיות עניין עצום בנושא הזה ואולי זו אפילו הזדמנות לשמאל להחיות את עצמו מהאסקופה הנדרסת שהוא הפך להיות. כמובן, בתנאי שיבוא לזה לא נצלני; הוא לא צריך לבדוק אם יש לו דובר עם בקבוק מים על הבמה".

ביום רביעי הקרוב 21.06 תתקיים בכיכר ציון בירושלים הפגנה לציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן

לקריאת כל החומרים ש״העוקץ״ פרסם במשך השנים על חטיפת ילדי תימן

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שבתאי לוי

    מה הבדל שבין הניסויים הרפואיים שנעשו כאן, לבין הניסויים הרפואיים שביצע השטן הנאצי מנגלה?. בשני המקרים, הקורבנות היו יהודים!.
    שבתאי לוי

  2. אלי

    למי שלא מבין זה הולך ככה: ביביעיתון מספרסם כתבה על רשעות השמאל, בוז'י מציעה הצעת חוק להכרה ופיצויים, הליכוד דוחה. במדינת הגמדים רעש מהומה, הפגנה גדולה ביום רביעי. ביבי מכיר ומפצה, המחיר שולי, כמה דרכמות למשפחות והכרה,זאת בכלל לא עולה כסף. הליכוד – הבית של המזרחים, הסוף.

  3. סמולן

    הדס זיו: "במה שקראתי – ומדובר בעשרות אלפי מסמכים, ככה שלא קראתי אלא את קצה קצהו של חומר בנושא – לא מצאתי ראיות למחנות של ניסויים וכולי, אבל אני לא מומחית ולא חקרתי לעומק את נושא הניסויים".

    כי כדאי להבהיר:

    1. פעם, לפני שבוע, נטען שהפשע היה חטיפה לאימוץ. הממסד טען שהיתה תמותה גדולה, אבל לא האמינו לו. היום, נטען שבוצעו רציחות מתוכננות.

    2. הדס זיו מספקת את חותמת המומחיות הרפואית. זה כנראה תפקידה. ולכן, כדאי לשים לב שהיא בעצם מוחה על אפני דיבור שנראים לה גסים ופוגענים. לא יאומן, אבל במחי יחצנות ליכודניקית, המחאה הזו מכשירה כעת טענות על מחנות השמדה.

    3. שאפו, בחיי. ללקט את "דם כושי" ולהפוך אותו מהבעת זעזוע ודאגה לחיי אדם, לכדי הודאה בנאציזם. מבריק.

    1. ציקי

      חייבים לומר שזה הקמפיין הראשון של השמאל מזה כמה שנים טובות שלא מגיע ממחנה הרק-לא-ביבי עם המימון החו"לי והרטוריקה הלעוסה.

  4. דני

    כולם חוגגים, ישראל היום מסיבותיו, וארגוני שמאל מסיבותיהם, כל אחד והחגיגה הפרטית שלו. וככה גם מנגנון ייצור הפייק ניוז עובד בעוצמה מירבית, ומגיע לשיא המרשים של לקיחת כתבה בעיתון, שלא תיארה למעשה עריכת ניסויים רפואיים בבני אדם, ויצירת מעין פיקציה מוסכמת שכאילו כן דיברה על כך. לגבי הדרישה ללקיחת אחריות של המדינה, זו נשענת אך ורק רק על הגיון הפוליטיקל קורקטנס שלפיו אם מישהו מיילל מספיק חזק ומאשים בקיצוניות מספקת, הוא בודאי צודק בכל דבריו. עולי תימן, ומזרח אירופה, צריכים בעיקר להודות למדינת ישראל, למרות שאף אחד לא חושב שקליטתם היתה מושלמת.

  5. נתן

    המאמר הזה הגיע בדיוק בזמן. כבר עברו 10 דקות שלמות מבלי שהתפרסם ברחבי הרשת מאמר שעוסק בפשעי השמאל הישראלי. שאפו.

  6. ?

    נכנסתי בסקרנות גדולה כדי לקרוא חוות דעת רפואית מקצועית שתסתור או לפחות תתיחס ברמה המקצועית להסבר של יובל רבינוביץ' לגבי התמונה בשער, לגבי בדיקות הדם לגילוי אנמיה חרמשית והניסוי שנכשל' בטיפול חדש בתת תזונה, הסברים שנשמעו הגיוניים ומניחים את הדעת, והופכים את הכותרת המזעזעת לריקה מתוכן מזעזע. במקום זה קיבלתי חוות דעת של פוליטיקאית, שהיא במקרה גם רופאה, שמסבירה למה הרופאים צריכים להפסיק להתעסק בבחינה מדעית של הראיות ולמה לא ראוי לקלקל סיפור טוב עם העובדות.

    1. אורח

      לבצע טיפול ניסויי בילדים ולגרום למותם נשמע לך הגיוני ומניח את הדעת?
      ילדים שלפני כן היו במצב מאוזן והחליטו לנסות עליהם טיפול חדש, בלי לבקש את רשות ההורים או ליידע אותם כמובן (שהרי ברור שאף הורה לא יסכים שיעשו ניסויים דווקא על ילדיו- אולי מלבדך כמובן, כי לך זה נראה הגיוני ומניח את הדעת).
      ארבעה ילדים שפשוט מתו סתם.
      וזה כמובן מה שידוע רק מהמכתב הספציפי הזה.

      "בפרוטוקולים צוטט מכתב של ד"ר קלמן יעקב מן, סגן מנהל רפואי של בית החולים, שאותו שלח ב־21 בנובמבר 1949 לד"ר מנדל: "ביקרתי בבית החולים שלנו בראש העין, ומצאתי כי באותו בוקר מתו שם ארבעה תינוקות שקיבלו טיפול אקטיבי. תינוקות אלו היו פחות או יותר במצב מאוזן לפי התנאים הפיזיו־פתולוגיים שלהם, אך לאחר שעירו להם תמיסות שונות… התרופף מאזן זה והם מתו".

  7. דןש

    חבל שפרשה, המהווה חלק בלתי נפרד מהקמת המדינה שבדרך ובהתבססותה, הופך לעימות ולניגוח פוליטי.
    היה או לא היה – בינתיים אף אחד לא קם והצהיר שהוא בין החטופים. גם פתיחת הפרוטוקולים, לא הציף את הנושא באור. בכל מקרה אם היה הוא נעשה מתוך מחשבה לטובת הילדים והמשפחות.
    יש לי הרגשה, שמנסים "לפתור" את ה"רעש" סביב הנושא באמצעות שלמונים. זה רק מביא להגדלת ה"רעש" ולמצטרפים נוספים. לא רק תימנים, לא מסיבות גזעניות – גם "לבנים" זכו לטיפול בלתי הוגן.
    המדינה שבדרך, שקלטה עליה מכל רחבי תבל, ממגוון של תרבויות ומנהגים, ממגוון של עיסוקים ויכולות, וממגוון של רמות השכלה – עשתה את המיירב. כולם רוססו בדי.די.טי, כולם שוכנו במעברות ובפריפריה, כולם קבלו את הבסיס המינימלי הראשוני להתבססות בארץ. מכאן והלאה, למרות המגבלות המנהליות, כל אחד היה לנפשו והתקדם על פי יכולתו. אחת הטעויות שנעשו והנמשכת עד עצם היום הזה ( אולי אפילו בחומרה יתרה ) שלא נתנו/נותנים "פוש" לכל אלו שמסיבות שונות נותרו מאחור.

    1. אורח

      לא מצליח להבין איך אנשים יכולים להגיד "הי או לא היה" "אין הוכחות" או דברים אחרים בסגנון.
      השאלה היא אם אתה רוצה לראות או לא.
      יש לא מעט סיפורים ועדויות על ילדים שנמסרו לאימוץ ללא קבלת רשות ההורים או ידיעתם- אם זה שונה בעיניך מחטיפות אז אני כבר לא יודע מה להגיד.
      יש לא מעט סיפורים על הורים שאמרו להם שהילד שלהם מת, ואחרי שהם צעקו ולא ויתרו החזירו להם את הילד (שפתאום קם לתחיה…)- אם זה לא מראה לך על כוונה לחטוף את הילד אז קשה לחשוב על משהו שכן.
      לא נכנס פה עכשיו לכל סיפור ולכל עדות, אבל אם באמת מעניין אותך להגיע לאמת ולא לקבל חיזוקים למה הדעה שאתה בא איתה מהבית היא הנכונה, אז אתה יכול לקרוא עדויות וחומרים שפורסמו אפילו כאן באתר תחת התגית "ילדי תימן", יכול לראות את העדויות באתר עמר"ם, יכול לקרוא את סדרת הכתבות שנעשתה בשנות ה-90 בעיתון הארץ וכו' וכו'.
      חומרים לא חסר, עדויות בלתי ניתנות לערעור לא חסר, עדויות של אנשי צוות (אחיות, נהגים, עובדי ויצ"ו ונעמת) לא חסר.
      השאלה היחידה היא אם אתה ניגש לכל החומר בדעה מוצקה ולא משנה מה תראה היא לא תשתנה, או שאתה ניגש באמת פתוח.
      לפעמים זה מרגיש שאנשים (ממוצא אשכנזי) מפחדים להודות שדברים מסויימים קרו כי הם מרגישים מסיבה מסויימת שזה כתב אישום כנגד ההורים שלהם או נגדם, וזאת פשוט מחשבה לא נכונה. אם צריך להאשים מישהו זה את מי שהיה מעורב ישירות בעניינים האלה ואת מי שידע ולא מנע. בטח שלא את כל האשכנזים.

      1. אורח

        ועוד דבר- "בכל מקרה אם היה הוא נעשה מתוך מחשבה לטובת הילדים והמשפחות"
        עדיף שתמחק את המשפט הזה…
        זאת בדיוק הגישה הגזענית והמתנשאת שהובילה לכל העוולות שנעשו שם.