string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כך הועלמו מהתודעה הפליטים הסורים של 1967

בניגוד לפליטים הפלסטינים בגדה ובעזה, סיפורם של פליטי סוריה טושטש והוסתר מהתודעה הישראלית, ועד היום גורס הנרטיב ההיסטורי הרשמי כי ברמת הגולן לא התגוררו תושבים סורים, ואם היו כאלה – הם נמלטו מרצונם החופשי. קצת עובדות
עירית גל

בין הפליטים הסורים הנמלטים מארצם הבוערת אל ארצות אירופה שהואילו לפתוח בפניהם את שעריהן, נמצאים גם בני הדור השני לפליטות, זו שהתרחשה לפני 50 שנה עם כיבושה של רמת הגולן הסורית ב-1967 בידי הצבא הישראלי. בניגוד לפליטים הפלסטינים בגדה ובעזה, סיפורם של פליטי סוריה נמחק מהתודעה הישראלית עוד לפני שנצרב בה. העובדות נעלמו, סיפורם הוסתר, טושטש, נמוג כלא היה.

בשלהי שנות ה-90 נשלחתי מטעם התוכנית "מבט שני" לתעד את סיפורם של הדרוזים בגולן. התבקשתי לבחון, מדוע שמרו אמונים למולדתם הסורית וסירבו לקבל על עצמם את האזרחות הישראלית – על אף שמדינת ישראל הטיבה איתם עד מאוד. במהלך התחקיר הופתעתי לגלות סיפור אחר לגמרי. התברר כי עם פרוץ מלחמת 67׳, הייתה רמת הגולן מאוכלסת באזרחים סורים וכי הדרוזים שנותרו שם ושאיתם שוחחתי היו רק מיעוט מתוכם. חיפשתי עדויות לכך בספרי ההיסטוריה אך התושבים הסורים נעלמו כלא היו, לבסוף נמצאה אנציקלופדיה אחת יחידה ובה נרשם כי בעת כיבוש הרמה הסורית התגוררו בגולן יותר מ-100 אלף בני אדם.

במהלך התחקיר והצילומים העידו חיילים שלחמו ברמה, בני קיבוצים ומושבים תושבי עמק הירדן והדרוזים עצמם, ומפי כולם נשמע אותו הסיפור בדיוק – רמת הגולן שנתפשה בתודעה הישראליות כשוממת וריקה מאדם הייתה מיושבת באזרחים בדיוק כמו הגדה המערבית עם כיבושה. הכתבה צולמה ונערכה, אולם כבר עם שידור הפרומו הגיע בריצה ראש הדסק לענייני ערבים ודרש לעצור את שידורה על מנת שלא נעשה מעצמנו צחוק. הוא קבע כי מעולם לא היו אזרחים בגולן, להוציא את כוחות הצבא הסורי, והראיה היא ש״כולם יודעים את זה״.

על מנת שלא יהיו אי הבנות, הוזמן לשיחת אולפן היסטוריון בכיר מתחום המזרח תיכון, אלוף משנה במי"ל שאף כיהן כמושל של כמה ערים בגדה וכשגריר ישראל בטורקיה. תוך כדי שידור הכתבה התקשר המומחה הנבוך אל חבריו המומחים אף הם, אבל אף אחד מהם לא הבין על איזה אזרחים סורים אנחנו מדברים בכלל.

אז איך הצליחו להעלים אותם?

עם פרוץ מלחמת 67׳, שנרשמה כהישג אסטרטגי מזהיר – כזה שאיפשר למדינת ישראל להרחיב את שטחיה ולשנות את מיקומו הטופוגרפי של הגבול החדש מהעמק אל ההר – התגוררו ברמת הגולן בין 130,000-150,000 בני אדם, מרביתם אזרחים שחיו בכ-275 ערים וכפרים ובהם עיר המחוז אל קוניטרה שבה התגוררו כרבע מכלל התושבים, מיעוטם אנשי צבא ובני משפחותיהם .

במהלך הקרבות ותוך כדי נסיגת הצבא הסורי הצטרפו למנוסה כמחצית מהאזרחים שביקשו לעצמם מחסה באזורים בטוחים מפני ההפגזות, ממתינים להפסקת האש על מנת שיוכלו לשוב אל בתיהם. אולם בפועל כל מי שנשאר בצדו השני של קו הפסקת האש לא הורשה לחזור. בהמשך הוכרזו התושבים הסורים שניסו לחזור כמסתננים בלתי חוקיים, ולעתים ירו חיילי צה"ל לעבר החוזרים על מנת להפחידם ואלה שהצליחו להיכנס נשפטו ונעצרו.

לוחמים לשעבר ותושבי עמק הירדן שהגיעו לרמה עם תום הקרבות העידו על חיילים סדירים שישבו בסמוך לקו הפסקת האש מאחורי שולחנות שנלקחו מהבתים, ואילצו את תושבי רמת הגולן הסורים לחתום על מסמכים לפיהם הם עוזבים את בתיהם ועוברים אל השטח הסורי מרצונם החופשי.

אחרי תום ימי הלחימה נשארו ברמת הגולן עשרות-אלפי בני אדם, כמחצית מתושביה הסורים. כולם גורשו, למעט התושבים הדרוזים. האוכלוסייה האזרחית שהייתה מורכבת ברובה ממוסלמים סונים ובהם גם כמה אלפי פליטים פלסטינים ממלחמת 48׳, צ'רקסים ואחרים הועברה אל מעבר לגבול באופן מסודר ביותר.

לוחמים לשעבר ותושבי עמק הירדן שהגיעו לרמה עם תום הקרבות העידו על חיילים סדירים שישבו בסמוך לקו הפסקת האש מאחורי שולחנות שנלקחו מהבתים, ואילצו את תושבי רמת הגולן הסורים לחתום על מסמכים לפיהם הם עוזבים את בתיהם ועוברים אל השטח הסורי מרצונם החופשי.

יש להניח, כי אותן רשימות המעידות על הטרנספר השקט שהתרחש ב-67׳ בגולן מונחות עד היום באחד הארכיונים הצבאיים, שכנראה לא יפתחו לעיני הציבור עוד שנים הרבה מטעמי בטחון המדינה.

מג׳דל שמס, 1967. צילום: משה מילנר / לע״מ
מג׳דל שמס, 1967. צילום: משה מילנר / לע״מ
טנק ישראלי בקוניטרה, 1967. צילום: משה מילנר / לע״מ
ג׳יפ ישראלי בקוניטרה, 1967. צילום: משה מילנר / לע״מ

אחרי המלחמה התרחשה ביזה בקנה מידה רחב למדי, אבל מעשי טבח כפי שמבצע בשאר אל-אסד באזרחיו לא התרחשו, להפך – הגירוש התרחש באופן מסודר וממוסד, גירוש שקט. אל עיר המחוז קוניטרה נכנסו שיירות כלי רכב צבאיים וכרוז הודיע ברמקולים כי התושבים מתבקשים לעזוב שאם לא כן הם עלולים להיפגע. לאחר שיצאו את העיר ולאחר תקופה שבה עמדה העיר היפה על מבניה ההיסטוריים והמיוחדים ריקה מאדם, היא נהרסה עד היסוד. מבני מגורים, מרכזים מסחריים, בתי קולנוע, בתי חולים, בתי ספר, גני ילדים, בתי קברות, מסגדים וכנסיות נחרבו לחלוטין בהפגזות והפצצות אוויריות של צה"ל.

תושבי הכפרים שנאחזו בבתיהם וחששו לצאת נדרשו אף הם לעזוב ולצעוד אל עברו השני של הגבול. בימים שלאחר המלחמה הובאו אל הגולן בולדוזרים וטרקטורים מכפרי וקיבוצי עמק הירדן ובמבצע מהיר מאין כמותו נהרסו כול הכפרים עד היסוד, להוציא כמה מבנים שהושארו שם לצרכי אימונים צבאיים.

תוך תקופה קצרה התהפך עולמם של עשרות-אלפי בני אדם: אנשי חינוך ורפואה, פקידים, מנהלים, סוחרים וחקלאים איבדו את אדמתם את בתיהם ואת כל רכושם. רק קשישה אחת לבדה שכל העדים כולם זוכרים היטב נשארה באחד הכפרים עוד כמה שנים, עד שהלכה לעולמה.

במהלך ובימים שלאחר הקרבות יצאה אל הפועל תוכנית נוספת לפיה החליטה ישראל להתיר לכ-7,000 תושבים דרוזים שחיו בגולן להישאר בכפריהם, מתוך הנחה שבעתיד תתברר כשגויה לפיה הדרוזים ישנו את עורם בהתאם לשלטון החדש ויעבירו את  נאמנותם מסוריה לישראל – כפי שעשו זאת אחיהם הדרוזים הישראלים שאף משרתים בצבאה. קציני צה"ל דרוזים תושבי הכרמל שנשלחו לסייר בג'יפים בכפרי הגולן הכריזו בערבית ברמקולים כי כל התושבים מתבקשים לצאת אל נקודות מפגש שליד הגבול, להוציא את אחיהם הדרוזים שרשאים להישאר בבתיהם תוך הבטחה כי לא יאונה להם כול רע. מנקודות המפגש הללו העביר הצבא הישראלי את האוכלוסייה שאינה דרוזית לצדו הסורי של קו הפסקת האש.

וכך קרה שהאזרחים הסורים היחידים שנשארו בגולן הם תושבי ארבעה כפרים דרוזים שישראל הואילה בטובה להותירם במקומם עד עצם היום הזה.

קציני צה"ל דרוזים תושבי הכרמל שנשלחו לסייר בג'יפים בכפרי הגולן הכריזו בערבית ברמקולים כי כל התושבים מתבקשים לצאת אל נקודות מפגש שליד הגבול, להוציא את אחיהם הדרוזים שרשאים להישאר בבתיהם תוך הבטחה כי לא יאונה להם כל רע

הפליטים שאיבדו את בתיהם בגולן שוכנו בסוריה בכמה מחנות, בעיקר במחוזות דמשק ודרעה. חאפז אל-אסד האב לא מיהר לשקמם מתוך תקווה כי התערבות בינ"ל תשיב לסוריה את השטח הכבוש ותושביו יוכלו לחזור. ב-1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות שבא בעקבות מלחמת 1973, אל-קוניטרה הוחזרה לסוריה כשהיא הרוסה לחלוטין ומועצת האו"ם הרשיעה את ישראל והטילה עליה את האחריות להרס העיר בזדון. הנשיא אל-אסד מצדו החליט שלא לשקם את העיר והותיר אותה כמאוזוליאום של חורבן והרס למבקרים. לפי הערכות כלליות מונים כיום פליטי 67׳ וצאצאיהם יותר ממיליון וחצי בני אדם.

יש לומר כי ביחס לפליטים הפלסטינים שמלחמת 67׳ הותירה אותם ללא זהות וללא מולדת, שפר גורלם, אם אפשר להתבטא כך, של הפליטים הסורים שגורשו אל שטח המדינה שאליה השתייכו ולפחות לא איבדו את אזרחותם.

קונטירה ב-2001. צילום: Christian Koehn, CC BY-SA 3.0
קונטירה ב-2001. צילום: Christian Koehn, CC BY-SA 3.0

מנהיגי מדינת ישראל דאז טענו כי בכוונתם להחזיק ברמה הסורית באופן זמני וכי ישיבו אותה לבעליה רק בתמורה להסכם שלום. בפועל, כחודש ימים לאחר המלחמה כבר הוקם בגולן היישוב היהודי הראשון, "מרום גולן" שמו, שמתיישביו ניכסו לעצמם לא רק את האדמות, אלא גם מספר עצום של בעלי חיים ושדות מעובדים. כשנתיים אחרי המלחמה אישרה ממשלת ישראל תוכנית שכללה את סיפוח הגולן ויישובו במתנחלים יהודיים. ב-1981 חוקקה כנסת ישראל את "חוק רמת הגולן" לפיו הגולן סופח באופן רשמי למדינת ישראל. כיום מתגוררים בגולן 22,000 מתנחלים ב-32 יישובים יהודים ובהם העיר קצרין.

רוב תושביה הדרוזים של רמת הגולן שנותרו בכפריהם ומונים כיום כ-24,000 תושבים, בחרו לשמור על נאמנות לסוריה מולדתם ממנה הופרדו בניגוד לרצונם. הצעירים נשלחו ללמוד בדמשק, בנותיהם ובניהם ביקשו לעצמם בני זוג משני עברי גדר הגבול. ישראל ניסתה לכפות עליהם את אזרחותה, אך הם סירבו לקבלה. שנים מספר הם חיו תחת משטר צבאי וכל פעילות לאומית מצידם נתפשה בידי ישראל כבגידה. רבים מהם הואשמו בריגול, נעצרו ונאסרו לתקופות ארוכות.

היעלמותם של אזרחי סוריה ממלחמת 67׳ לא התרחשה מעצמה: היסטוריונים שחיברו את ספרי ההיסטוריה שלהם לא בדקו את העובדות, אלא להפך – קיבלו את הגירסה הרשמית שהכתיבה להם המדינה, העתיקו אותה איש מרעהו וכך בחלוף השנים הפך השקר לאמת. רק בעשור האחרון החל להופיע תיעוד באתר "זוכרות" ובעיתון "הארץ", אולם גם היום גורס הנרטיב ההיסטורי המרכזי בישראל כי ברמת הגולן לא התגוררו תושבים סורים ואם היו כאלה, הם נטשו את בתיהם, עזבו, נמלטו, ברחו מרצונם החופשי.

עד לתחילתו של עידן האינטרנט היו תושבי הכפר הדרוזי מג'דל-שמס שלמרגלות החרמון נוהגים לעמוד על "גבעת הצעקות" ולקרוא במגאפונים לעבר בני משפחותיהם בצד הסורי שמעבר לגבול. משפחות שהתפצלו, קרובים, שכנים ומכרים היו מבקשים איש את שלום רעהו, מתעדכנים בחדשות ומספרים מי נולד ומי מת, מנופפים לשלום.

מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, חזרו הצעקות אל הגבעה. תושבי הכפרים הערבים בני העדה הדרוזית שבצד הישראלי צופים בעיניים כלות בקרובי משפחתם הנמלטים מהזוועות שמבצע בהם נשיאם בשאר אל-אסד, והם אינם יכולים להושיט יד ולהעניק להם מקלט בביתם,

קו הפסקת האש שקבעה המלחמה מלפני 50 שנה ושהיה לגבול קבע עדיין מפריד ביניהם.

עירית גל היא במאית סרטי התעודה "סדקים באבני הבזלת", "כוחותינו לא שבו", "לילה לבן", "העמק הנעלם" ועוד, מחברת הספר "מבירות לג'נין" ביחד עם אילנה המרמן

*

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. גולני

    הערות:
    1. לפי נתוני האו"מ מספר תושבי הגולן ערב הכיבוש הישראלי נע בין 85 אלף ו-120 אלף. רובם המכריע ברח.
    2. "ההיסטוריון הבכיר" שגילה בורות בנושא אוכלוסיית הגולן לא היה בכיר וגם תיאורו כ"היסטוריון" לוקה בהגזמה-רבתי. מדובר בצבי אל-פלג, שהיה מושל צבאי בתקופת המימשל הצבאי הממאיר והמושחת שהוטל על אזרחיה הפלסטינים של ישראל (בין 1948 ודצמבר 1966), ומושל צבאי לתקופות קצרות לאחר מלחמת יוני 1967 בנפת ח'אן יונס שברצועת עזה ובאזור שכם שבגדה המערבית. הזמנתו כמרואיין בנושא רמת הגולן ואוכלוסייתה דומה לראיון עם גולדה מאיר על איכות הריקוד של הבולשוי בלט; עם בנג'י שקרניהו על אמירת אמת בפוליטיקה; ועם שרה שקרניהו על יחס נאות למשרתים.
    3. והכי חשוב: הסיבה העיקרית להעלמות הפליטים הסורים מהתודעה הייתה מדיניותה הקיצונית של סוריה שהתנתקה לחלוטין מהפורומים הבינלאומיים, ניתקה את יחסיה עם מדינות המערב העיקריות, ואף החרימה את ועידת הפיסגה בח'רטום. וכך, בניגוד לירדן, מנעה הדיקטטורה הסורית מהעתונות הבינלאומית את האפשרות לסקר את גורל הפליטים של רמת הגולן. אגב, ב-1967 חאפט' אל-אסד לא היה שליט סוריה; הוא היה אז שר ההגנה ומפקד חיל האוויר. הנשיא ב-1967 היה ד"ר נור אל-דין אל-אתאסי. אסד (האב) היה לנשיא בהפיכה שהתרחשה בנובמבר 1970.

    1. רחמן חיים

      תודה על ההערות והארות.

    2. אחר

      גולני היקר,

      כך משנים היסטוריה דקה אחרי שנכתבה.
      הינך בהחלט צודק לגבי הנשיא המכהן, ככל הנראה רק פיספסת את תוכן הכתבה בו הכותבת מתייחסת לשנות ה- 70' המוקדמות ולא ל- 1967.

      כך או כך – הנתונים מטלטלים!

  2. יאיר כידן

    קוו החציה,
    קוו פרשת המים ביחסי הדרוזים בגולן הוא כנראה אוקטובר 73.
    במהלך דרסתי של יומיים חזרה רמה"ג למעשה לדיים סוריות והאיתות לאוכלוסיה הדרוזית היה ברור.
    לפני כן ההתייחסות הייתה "אל אחינו" דרוזים מהרמה שרתו בבסיסי צה"ל, שכחתי את שמו של מי שהיה בעל המסעדה המפוארת ביותר במג'דל שמס – שהיה לפני כן טבח בצהל. כמו כן גויסו שטינקרים רבים.

    אקט החזרת תעודות הזהות הישראליות – אחרי 73 למשל.

    פעולות ביצורים נרחבות שביצעה ישראל אחרי 73 בגולן בהיקפים שלא נודעו לפני כן, כמו למשל הנחת שדות מוקשים נרחבת.

    דרוזים הופעלו על ידי המודיעין הסורי לניט
    רולי מוקשים לצורך יצירת "פרצות" דהיינו מעבר נקי בשד"מ – ביצוע פשוט למימוש במסווה של "רועים" המגיעים עד גדר המערכת עצמה וממנה עד בכלל.

    ראוי לזכור את יכולת הסחיטה המובנית בכך שקרוביהם הרבים של הדרוזים בגולן היו בצד הסורי. זהו אמצעי לחץ יעיל.

    לעניין הריסת הכפרים, לחלקה הייתי נוכח ובוצעה בתחום זמן של בין שלושה שבועות או חודש חודשיים אחרי יוני – כשהכוונה ברורה – ליצור עובדות – אין לסורים לאן לחזור, ומרגע ההריסה חדלו נסיונות החזרה (לא היה שום מכשול או גדר פיזי אז)
    מרבית המבנים הין בבניית גוויל, דחפור D8 מספיק לו לגעת בפינת המבנה ובפינה השניה והמבנה קורס.

    נשארו מבנים "עמידים" מבטון ברובם מבני הצבא הסורי.

    1. אור

      אתה קצת מצחיק. "הפעולה" החתרנית שלך זה בסה"כ משהו שבת זוגתך תיכננה, הרי זאת הסיבה שהיא באה לארץ (אע"פ שמשפחתה רואה את המולדת במקום אחר (בקווקז) והיא עצמה נולדה בצרפת..)

      עובדות אלטרנטיבות ?
      מצ"ב הכתבה, פרי עטה של עמירה הס:
      http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2906139

    1. תמי ריקליס

      תודה, תוקן

  3. דני

    אנחנו רק מעלימים מהתודעה, באשר ושות' מעלימים באופן כללי. תסתכלו על מה שקורה שם, שחיטות המונית וטיהור אתני בענק, זה מה שמחכה לנו אם המשנה של האתר הזה תתגשם אי פעם.

  4. רמי חלד

    רק מדוע היית צריכה לשבץ בכתבה את הקביעה שבשאר אל-אסד מבצע מעשי טבח בעמו. צאי וחקרי את ההיסטוריה הסורית הקרובה ותופתעי שגם ה"אמת" הזאת אינה נכונה באותה המידה כמו ה"אמת" הידועה לכול שהגולן היה ריק מאדם ולא בוצע בו גירוש.

  5. ירון

    הנה דברים שאמר הרמטכ"ל דדו לממשלה בפרוטוקול סודי (מקור: ארכיון המדינה, תיק א-8161/10 19 בינואר 1968): פרוטוקול מס' 102 דיווחו של אלוף דוד אלעזר (“דדו”) על המתרחש ברמת הגולן, בחלקה הראשון של הישיבה שלפנינו, התמקד כמעט כולו במצב האוכלוסייה ברמה. אלעזר דיווח כי מתוך 85-80 אלף איש שהתגוררו ב-101 כפרים רשומים ובעיר קונייטרה נותרו כ-6,400 נפש, מהם כ-5,900 דרוזים. אלעזר תיאר את המשטר הכלכלי הנפרד שהחילה ישראל ברמה, ופירט שיטות שנקטה ישראל כדי למנוע מתושבי הרמה לחזור לבתיהם, ובכללן הפעלת לחץ כלכלי, הריסת בתים וכפרים, סגירת הגבול, מארבים וירי. לצד זאת הוא דיווח על היערכות תכנונית להתיישבות ישראלית ברמה, ותחילתה בפועל (מתוך מכון עקבות – http://akevot.org.il).

    מלבד עדות זאת, מיד עם תום המלחמה הוקמה ועדה של היסטוריונים וארכיאולוגים, שעברה יישוב יישוב בגולן, וחיפשה עדויות היסטוריות לכל דבר – רק לא תרבות ערבית. בכל מקום שלא נמצאו עדויות לקיום היסטורי של תרבות יהודית / נוצרית / ביזנטית, הוחלט להרוס. המבנים, הבארות, המסגדים סומנו, ובולדוזרים ויחידות חבלה עברו מכפר לכפר והרסו (ולעיתים בסיוע מהאוויר). הוועדה פעלה כשנתיים.

    השארת הדרוזים נעשתה בתוכנית הזויה שנרקמה לפני המלחמה, והוביל אותה משה דיין ו"ביטחוניסטים אחרים", לפיה יושארו הדרוזים ברמת הגולן, והם (ומשת"פים אחרים) יהוו מדינת חסות עתידית שתחצוץ בין ישראל לסוריה ולבנון. לפי התוכנית, ראשיה אותה מדינת חסות יהיו בובות של ישראל, בכדי לשנות את מאזן הכוחות עם סוריה ולבנון באזור. אלא שהדרוזים של 67' ראו מה קרה לאחיהם אזרחי סוג ב' בישראל, וסרבו לשתף פעולה עם המזימה הזו. גירסה דומה ניסה אריק שרון ליישם בלבנון עם באשיר ג'ומייל, ואח"כ בדרום לבנון עם צד"ל.

    1. מיכאל פדן

      במלחמת ששת הימים הייתי ביחידת הסיור של חטיבה 45, החטיבה כבשה את צפון רמת הגולן,כולל את כפרי הדרוזים , כמעט ללא קרב, צרפו אלינו משקיפי או"מ ביום הפסקת הלחימה וביחד קבענו את קו הפסקת האש בינינו לבין הסורים, החטיבה נשארה ברמת הגולן עוד כחודשיים , בחודשיים הללו סיירנו בכל הכפרים הנטושים והלא נטושים,האוכלוסייה הדרוזית לא נטשה את הכפרים, כולל חיילים דרוזיים שלחמו בצבא הסורי והחליפו את מדיהם לאזרחי ונשארו.
      הייתה בריחה של האוכלוסייה הלא דרוזית עוד לפני שצה"ל נכנס לכפריהם , כולל העיר קוניטרה , לא היה גירוש של התושבים המקומיים לאחר גמר הלחימה,
      לא צריך לשכתב את ההיסטוריה. המצאות מתאימות לעתיד לא לעבר.