string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

איפה הביקורתיות של האקדמיה כשמדובר בילדי תימן

בימים האחרונים התנהלה תכתובת מיילים סוערת בקבוצה אקדמית פנימית, שעניינה פרשת ילדי תימן. הבורות וההכחשה שנחשפו בה מעידות משהו על אחריותה ומעמדה של האקדמיה הישראלית לסיפור מזה 60 שנה, ועל היותה גוף שבמקום לכונן ידע – מונע אותו מן הציבור. יופי של קוד אתי
נעמה קטיעינעמה קטיעי

‫פעילה מזרחית, חברה בעמותת עמר"ם‬

ההנחה הבסיסית של רבים מאיתנו היא שיש דבר כזה ידע "אובייקטיבי" ו"מדעי" – שנוצר כתוצאה ממחקר וניסוי במסגרת ממוסדת סמכותית ונטולת פניות. לעומתו, ישנו ידע "עממי", "אלטרנטיבי", כזה שמגיע "מהשטח". מוסדות כמו האקדמיה, ארכיונים ממשלתיים או מערכת המשפט הם גופים שאנו נוטים לתפוס ככאלה שמייצרים ידע אובייקטיבי ותקף ההופך ל"אמת". אפשר לכנות גופים כאלה כ"גופים מורשים לכינון ידע״. אלא שבתקופה האחרונה קיבלנו הצצה נדירה לאופן שבו פועלים האחרונים באופן פרדוקסלי דווקא כגופים ש"כינון ידע" אינו בדיוק בראש מעייניהם, בלשון המעטה.

לאורך השנים נחקרה פרשת חטיפת ילדי תימן מעט מאוד במסגרת האקדמיה הישראלית. את מספר החוקרות והחוקרים שהעזו לעסוק בנושא כחלק ממחקרם ניתן למנות על כף יד אחת. מספר עבודות הדוקטורט שנכתבו כאן בנושא הוא – תחזיקו חזק – 0. פרשה שנחשדת כפשע נגד האנושות, שכוללת העברה בכפייה של ילדים מקבוצה אתנית, סחר בבני אדם, ניסויים בניגוד לקוד אתי מדעי ורפואי – למעשה לא נחקרה במסגרת האקדמיה הישראלית. עבודת הדוקטורט היחידה שנכתבה בנושא היא עבודת הדוקטורט של פרופ' שושנה גרבר-מדמוני, והיא נכתבה בחו"ל. עבודת התזה של שושי זייד הפכה ברבות הימים לספר ״הילד איננו״, אולם בקשותיה להמשיך לעבודת דוקטורט בנושא נדחו.

לאורך השנים נכתבו מאמרים נוספים על ידי מספר מועט להחריד של חוקרות וחוקרים מתוך האקדמיה, אולם ה"ידע המוסמך" שאקדמאים ואקדמאיות ממשיכים להפיץ – ממש בימים האחרונים – מבוסס דווקא על מחקרו של דר' דב לויטן, שבמהלך השנים התאים את עמדתו לגירסה הממסדית לפיה רובם המוחלט של הילדים נפטרו כתוצאת ממחלות ומטיפול לקוי של ההורים. לויטן ממשיך להכחיש את הפרשה כשהוא מסתמך בין השאר על הטענה כי "מעולם לא נמצאו ילדים תימנים במשפחות אשכנזיות". זאת למרות שלאורך השנים האחרונות נחשפו עשרות מאומצים ממוצא תימני ו/או מזרחי שנמצאו בקרב משפחות אשכנזיות, שאומצו באופן מפוקפק, אם בכלל. האם ייתכן שחוקר רציני אשר חוקר את הפרשה כבר 35 שנה אינו מכיר את הגילויים הללו?

בניגוד לחוקרים מתוך האקדמיה, שנהנים מתדמית של חוקרים אובייקטיביים, כאלה שיודעים "לשים את הרגש בצד", הרי שחוקרים מחוץ לאקדמיה מוצגים כמי שיש להם נגיעה אישית לפרשה, ולכן נתפסים כבלתי כשירים לחקור אותה

לעומת מיעוט המחקרים במסגרת האקדמיה, בולט ריבוי המחקרים והמאמרים שנכתבו דווקא מחוץ לה – על ידי פעילים/ות וחוקרים/ות עצמאיים/ות. מיותר לציין שמחקרים אלה נתפסו ועדיין נתפסים כ"לא רציניים". בניגוד לחוקרים מתוך האקדמיה, שנהנים מתדמית של חוקרים אובייקטיביים, כאלה שיודעים "לשים את הרגש בצד" ולערוך מחקר נטול פניות, הרי שחוקרים מחוץ לאקדמיה מוצגים ככאלה שיש להם נגיעה אישית לפרשה, ולכן נתפסים כבלתי כשירים לחקור את ההתרחשויות. מדוע סבורים אותם "גופים מורשים לכינון ידע" שקורבנות הפרשה אינם יכולים לחקור את העניין בעצמם? הרי לא יעלה על הדעת למנוע מחוקרים ממוצא אשכנזי לחקור את שואת היהודים, נכון? אבל חמור מכך, האין זה מוזר שחוקרים באקדמיה מעולם לא התבקשו להסביר מה הנגיעה האישית שלהם לפרשה כשהם מביעים את דעתם בנושא? הרי אם ניקח בחשבון שמדובר בפשע על רקע גזעני, ושיותר מ-90% מהסגל הבכיר באוניברסיטאות הוא ממוצא אשכנזי, לא יהיה זה מופרך להניח שלפחות חלק מהסגל האקדמי הבכיר קשור בצורה כזו או אחרת באחראים? מדוע לא נדרשים החוקרים המכחישים את הפרשה להצהיר מי היו הוריהם והיכן היו באותם ימים? האם ייתכן ש"נגיעה אישית" רלוונטית כשהיא נוגעת לחוקרים מקרב הקורבנות, אך הופכת לפתע שקופה דווקא כשהיא נוגעת לחוקרים שאולי קשורים באחראים?

ספריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, 1983. צילום: HARNIK NATI, לע״מ
ספריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, 1983. מספר עבודות הדוקטורט שנכתבו כאן בנושא הוא 0. צילום: HARNIK NATI, לע״מ

נראה שחוקרים מקרב אותם גופים המורשים לכונן ידע, אינם מרגישים שהם צריכים להתנהל בשקיפות או לתת דין וחשבון למישהו. בימים האחרונים התנהלה (ואולי עוד מתנהלת) תכתובת מיילים ערה ונסערת בקבוצה אקדמית פנימית, ובה דיון שעיקרו "פרשת ילדי תימן – היה או לא היה". אנשי אקדמיה שמעולם לא חקרו את הנושא ולא ברור אפילו אם טרחו לקרוא כתבה אחת בעניין, ממשיכים להכחיש את הפרשה ברמת דיון וידע של טוקבקיסט ממוצע, לאחוז ולהפיץ את הגירסה הממסדית כאילו מדובר במחקר עדכני, וכל זה מבלי לתת את הדעת למעמדם כחוקרים, ולמשמעות שניתנת לדבריהם כמי שמחויבים לקריטריונים של מחקר מדעי. "אני רק מעבירה מידע", מציינת פרופסורית בעלת שם עולמי כשהיא בוחרת להעביר מידע מסוג אחד בלבד. האמנם? רק העברת מידע?

מתוך עמוד הפייסבוק של פרופ׳ רחל אליאור.
פוסט מתוך עמוד הפייסבוק של פרופ׳ רחל אליאור (שהוסר אחרי זמן מה). ״רק מעבירה מידע״

כדאי לשאול מדוע הדיון הזה, שנוגע באופן ישיר וכאוב לרבים מאיתנו, מתנהל הרחק מעין הציבור, ומבלי שרוב החוקרים שחוקרים את הפרשה הזו במשך עשרות שנים נמצאים בו? האם מדובר בתכתובת שיש בה כדי לפגוע בפרטיות של מישהו? האם האקדמיה היא מוסד בטחוני שהדיונים שלה צריכים להתנהל בפורומים סגורים? ואולי בעצם כן? אולי היא באמת סוג של מוסד בטחוני? שכל מטרתו לשמור ולשמר את האליטה הצחורה של מדינת ישראל?

אין טעם להיכנס לכל התכתובת, שהיא אות ומופת לאופן שבו הכחשה מתכוננת באמצעות הפנטזיה של גוף מכונן ידע לגבי עצמו, אולי מספיק לצטט את תגובתה התמוהה של פרופ' בכירה להיסטוריה, שטוענת בדיון כי "זכרונות אישיים אינם מחקר היסטורי. בתור היסטוריונית מקצועית, אני יודעת היטב מהו ההבדל" (האם גם זכרונותיהם של ניצולי שואה או החלוצים אינם נחשבים לבסיס היסטורי? האם ההיסטוריונית המקצועית אינה מכירה את תחום המחקר הנקרא "היסטוריה אוראלית"?); או את תגובתה של פרופ' אחרת העוסקת במחקר גנטי, שדוחקת בעמיתיה להבהיר את ההטעיות שנעשו, לטענתה, בנוגע לחשיפת הניסויים הקליניים, במקום לגשת ולקרוא את המסמכים שנחשפו ובמקום לדרוש מעמיתיה את הפרוטוקולים והתיעוד של אותם ניסויים כדי להבין באמת ובתמים מה התרחש שם; ואולי את תגובתו של פרופ' בכיר למרצה בכירה שביקרה בלשון חריפה את המחיקה של עדויות הקורבנות לאורך עשרות שנים: "מעמד אקדמי אכן מחייב אבל גם בהתנסחות ובסגנון… כתיבתך היא דמגוגיה לשמה ושפת רחוב… אני מזמין אותך וגם אחרים לשלוח לנו את המסמכים המעידים על חטיפות ממסדיות." מדוע גוף ידע שאמור להיות ביקורתי, חשדן ונטול פניות ממהר לאמץ ולהפיץ שוב ושוב את הגירסה הממסדית, במקום להזדרז ולחקור לעומק את הדברים בעצמו? הרי אלה הם ה-חוקרים, לא?

אלה שאמונים על המחקר ומחזיקים את כל המשאבים הכלכליים והסימבוליים לכינון הידע, הם אלה שדורשים מהקורבנות לבצע את המחקר עבורם, כתנאי לכך שיאמינו להם, ובסיכומו של עניין מסמנים את אותו מחקר חוץ אקדמי כ"רגשני ובלתי קביל"

אולי כי אותו גוף אינו באמת מעוניין במחקר מעמיק, לפחות לא תמיד. התכתובת הזו לא נועדה להפיץ "ידע". התכתובת הזו נועדה לחזור ולהבהיר לדור החוקרים הצעיר שמדובר בקונספירציה של חבורת משוגעים, שאין שום טעם וסיבה לחקור את הדברים, ושמי שמתעקש להתייחס ברצינות לעדויות של הקורבנות מסתכן בלהיות מסומן כחוקר לא מקצועי, "רגשני" ובקיצור כחוקר/ת שאינו ראוי להיכנס למועדון הזה שנקרא "אקדמיה". התכתובת הזו נועדה להזכיר לחוקרים ולחוקרות הצעירים את הקוד האתי הבלתי רשמי שמונהג כאן כבר שישים שנה, זה שאומר "אסור לדבר על דברים שעלולים לערער על הלגיטימיות של האקדמיה עצמה".

אז בואו נסרב לקוד האתי הזה. בואו נשים את הדברים על השולחן – אותה אקדמיה, שבמשך שישים שנה היתה חלק ממנגנון ההשתקה של הפרשה הזו, נזעקת עכשיו על "עלילת הדם". את עדויות הקורבנות הם מוכנים לקחת ברצינות, בתנאי שיציגו בפניהם מחקרים על הפרשה, על היקפיה, כמה מאומצים התגלו ומה מידת המעורבות הממסדית. מחקרים, שהם בעצמם נמנעו ואף מנעו את ביצועם. אלה שאמונים על המחקר ומחזיקים את כל המשאבים הכלכליים והסימבוליים לכינון הידע, הם אותם אנשים שדורשים מהקורבנות לבצע את המחקר עבורם, כתנאי לכך שיאמינו להם, ובסיכומו של עניין מסמנים את אותו מחקר חוץ אקדמי כ"רגשני ובלתי קביל". וכך, גוף שאמור לכונן ידע למעשה מפעיל מנגנון שחוסם כל אפשרות לכינון ידע. וכך, ממשיך הגלגל להתגלגל לו, ומחקרים לא נעשים, ואלפי עדויות מבוטלות וחוד החנית האקדמית נשארת טהורה וצחה כשלג. פלא שאת הדיון הזה מתעקשים המכחישים "המקצועיים" לנהל הרחק מעין ציבורית ביקורתית?

ראוי שהאקדמיה תכיר במעמדה המפוקפק ביחס לפרשת ילדי תימן, ותבין שלפחות במקרה הזה – לא רק שהיא אינה מתפקדת כגוף מכונן ידע, אלא שהיא מונעת מהפרשה להיחשף על כל רבדיה. על האקדמיה לבצע כאן מהלך רפלקסיבי, להצביע על מגבלותיה שלה, ולהכיר בכך שיש מחקרים שאין לה אפשרות ובעיקר אין לה אינטרס לעסוק בהם, מכיוון שפרשה כזו עלולה לערער באופן יסודי ביותר על מבני הכוח שהאקדמיה עצמה עומדת עליהם. האקדמיה פעלה ועדיין פועלת כחלק ממנגנון ההשתקה, היא חלק מהפשע המתמשך הזה, ולא רק שאין לה זכות לדרוש מאיתנו הוכחות – היא זו שצריכה לקחת אחריות ולהסביר לנו איך ייתכן שהיא בעצמה לא חקרה ברצינות ובכנות את הפרשה הזו עד היום.

———————————————————

ובקשה קטנה מאיתנו

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

לחצו כאן כדי להמשיך לתרומה

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. גדעון סינואני

    כך פועלת האקדמיה לגבי הכיבוש זה לא חדש

  2. מאיר עמור

    נעמה קטיעי, על תפקידה השמרני והריאקציוני של האקדמיה הישראלית-יהודית, זאת אומרת אקדמיה ישראלית-יהודית המתנהלת ומנוהלת על פי קוד ואידיאולוגיית האשכנזיות.

    יוסף דחוח הלוי העורך של עיתון ״אפיקים״ היא אחד מהמנועים נגד-שכחה והשכחה.

    יוסף דחוח הלוי מעולם לא הרפה מחקירת העלמם של ילדי תימן. זו היתה משימת חייו. זו היתה משימה לה הוא הקדיש את מירב כוחו ומשאביו. האנושיות שלו היתה הדלק שהניע את דרישתו החד משמעית: חקירה, אמת, משפט צדק. כל זאת על מנת לממש ולהציע בסיס לפתרון הכאב.

    יוסף דחוח הלוי – אנושיותו העצומה היא מורשת של כבוד. אדם משכמו ומעלה.

    1. חזי

      איך לבטא דחוח?

  3. דני

    האובססיה שלך עם אשכנזים, האנלוגיות המופרכות והחוזרות ונשנות לחקר השואה, הטענה שחוקרים אשכנזים הם חשודים בפני עצמם ולכן לא אוביקטיבים כביכול וההאשמות הגורפות כלפי הממסד האקדמי, הם כשלעצמם מבהירים למה יש כאלה שמתייחסים אליך בחשדנות רבה, ובצדק. השכנוע הפנימי העמוק שלך, לא הופך את הטענות שלך לנכונות. עד היום אין שמץ של ראיה לכך שהיתה חטיפה מאורגנת בהקפים גדולים, שהיתה מעורבות ממסדית, שהיו ניסויים רפואיים וכך הלאה. זה נותר ברמה של אגדה אורבנית או תאורית קנספירציה ולא מעבר לכך. כשלים נקודתיים, ואפילו פליליים אם היו, הם חמורים וטרגיים כשלעצמם, אבל לא מבססים טענות מהסוג שאת מעלה. עם זה את לא רוצה להשלים, ומנסה לכפות את עמדתך על כולם, תוך שימוש בכל מנגוני האשמה והצביעות של עידן הפוליטיקלי קורקט הנוכחי.

    1. רחמן חיים

      ברגע שהסתירו את הפרוטוקולים למשך שבעים שנה, כל הגופים הממסדיים חשודים. זה הגיון פשוט.

    2. ג. אביבי

      כמו אביו האידיאולוגי, דיוויד אירווינג מכחיש השואה המורשע, טוען כאן "דני": "עד היום אין שמץ של ראיה לכך שהיתה חטיפה מאורגנת בהקפים גדולים, שהיתה מעורבות ממסדית, שהיו ניסויים רפואיים וכך הלאה….".
      זאת, למרות שיש עדויות מצולמות על רופאים שמעידים שהם אכן בצעו ניסויים בילדי התימנים וגרמו למותם של רבים מהם. יש תיאורים על השיטות בהם מחקו מראש את סימני הזהות של החטופים ע"מ שלא יחזרו להוריהם, על הלוגיסטיקה של החטיפות. ישנן עדויות של 2000 מקרי חטיפה של הורי וקרובי החטופים. אבל התועמלן החולני הנ"ל מספר לעצמו ולנו שזה רק בכאילו. לשיטתו היו פה ושם כמה חריגות נקודתיות (שנמשכו על פני 6 שנים…) אבל בכללי הממסד היה צדיק ולא הזיק למזרחים.
      באטימות נפש פתולוגית ובחזרה אובססיבית מטופשת על המנטרות הקבועות שלו -"תאורית הקונספירציה", "אגדה אורבנית" (של אלפי עדים, אבל לא מהגזע הנבחר שלו) –
      הוא מנסה לשכנע את המזרחים שישכחו מהכל. התעמולה של "דני" לא נופלת בחומרתה ובארסיותה מזאת של הנאו-נאצים ומכחישי השואה.
      אם משהו היה טוען כאן, שכל סיפורי השואה הם אגדה אורבנית של יהודים עם דמיון מפותח או חלק מתאוריית הקונספירציה, ושלא הושמדו כלל 6 מיליון יהודים בשואה – אלא שהיו רק כמה מקרים חריגים וכו' – הוא היה מסולק מכל אתר כולל העוקץ.
      מדוע, אם כן, אתר העוקץ נותן יד חופשית למכחישנים גזעניים אטומי נפש ומצפון לשטוח את תעמולתם הזוועתית נגד קרבנות פשעיי הממסד האשכנזי הגזעני?
      למה הזילות הזאת בכבודם של קרובי קרבנות הפשעים האלה?

      1. דני

        אתה הולך ומשתפר מפעם לפעם…עכשיו כבר השווית אותי לדיויד אירווינג, מה השלב הבא, יוזף גבלס או אולי אדולף בכבודו ובעצמו? אתה מזכיר לי מה שנדמה לי שמשה סנה המנוח רשם לעצמו פעם, כשהטיעון חלש אז יש להרים את הקול. זה שתחזור אלף פעם על המנטרות שלך בדבר הוכחות ואלפי עדים וכו' וכו', לא משנה את העובדות. העובדות הן שלמרות שלוש ועדות חקירות, למרות אנשים שעוסקים במחקר הנושא הזה שנים, אין שום הוכחות ושום ראיות ממשיות שהיו עומדות במבחן משפטי מינימלי לאף אחת מהטענות הגורפות בדבר "פשעי הממסד", ניסויים רפואיים ושאר הסיפורים שלך. לכל היותר יש ממצאים נקודתיים בכמה מקרים של אימוץ, שגם הם לא חד משמעיים. אם היו הוכחות חד משמעיות, הויכוח הזה לא היה מתקיים. אתה יכול לקרוא לי מכחיש, אבל זה בסדר להכחיש פיקציות. ודרך אגב, ההשוואות שלך לשואה הן דוחות למדי ומהוות כלי דמגוגי זול ומכוער במיוחד. אני מבין שאתה לא מת על אשכנזים, אבל להשתמש בענין הזה כטקטיקת ויכוח זה באמת דוחה.

        1. אובייקטיבי

          אביבי ודני דנים דיון שווא שבו הם מציגים עמדה נוקשה וקיצונית לפרשה באופן דיכוטומי: היה או לא היה, הכל או כלום, שחור או לבן. כל אחד מהם מתבצר בעמדתו ועיוור ומתנגד לראיות סותרות קיימות.
          אך המציאות תמיד הרבה יותר מורכבת ובתווך זה יש מקום רחב לחקור ולדון בפרשה של היעלמות מאות/אלפי ילדים בישראל ממשפחותיהם.
          ואין להסית את הדיון לעניינים לא רלוונטיים, רק כדי לבטל את העובדה הזו.
          גם הוועדות עצמן חשפו ווידויים של בעלי תפקידים מעוררי חשד, שלא נחקרו לעומקם, הציגו שיעורי תמותה גבוהים מהנורמה ביחס לאותה תקופה בארץ של ילדי העדה ילידי הארץ, וכן עד היום נתגלו מאומצים בבגרותם שאומצו בדרך של מרמה, ויש מקום לחשוד בהיקף רחב יותר של חטיפות ילדים לאור נסיבות היעלמותם, וסביר גם להניח אם כן, שרובם לא שרדו ללא אמם.
          עובדה נוספת היא שלא כל מקרי ההיעלמות נחקרו וגם לא כולם דווחו לוועדות.
          אין שום מקום בעיני להשוות לשואה באירופה שבו הוכחדה רוב יהדות אירופה באכזריות וממניעים של שנאה גרידא.
          אך גם היתממות של "לא היה כלום כי אין כלום" ולא היה כלום מקוממת ולא מקובלת.
          מעשי שחיתות נפוצים היום וכך גם בעבר.
          ובהחלט הגיע הזמן לעשות צדק בעניין.

          1. דני

            ככל הידוע, אחרי 60 שנה אין ראיה חותכת למקרה אחד אפילו של חטיפה. והמקרים של אימוצים מעוררי סימני שאלה , גם הם מעטים. אז מי שמעלה תאוריות על חטיפות המוניות בגיבוי הממסד, מעלה טענות חמורות מאד, שאין להן בסיס עובדתי ממשי. חשד זה לא מספיק בשביל טענות מהסוג הזה. צריך הוכחות, לא ספקולציות. מה גם שאפילו אם היו מתגלים מעשי שחיתות נקודתיים, זה כשלעצמו לא מבסס תאוריות גורפות על מעורבות שלטונית במעשי השחיתות האלו. אני מסכים איתך בדבר אחד, הויכוח הזה כבר מזמן לא רציונלי, אבל זה שלאנשים יש כאב וכעס, שיתכן שבחלקו גם מוצדק, עוד לא אומר שכל טענה שלהם היא נכונה.

        2. ג. אביבי

          אתה ממחזר את המנטרות הנבובות שלך שוש ושוב, כפי שמנגנון התעמולה של מוריך האידאולוגיים סבר ש"אם חוזרים על שקר בלי סוף, בסוף הציבור ישתכנע…".
          שר בכיר בממשלת ישראל המקורב לחקר פרשת הזוועות האלה הודיע שכל 3 הוועדות עסקו בהסתרת האמת במקום לחקור אותן.
          וכן, אתה צודק שאתה לא גבלס-את-אדולף. לא בגלל "טוהר הלב" שלך, אלא כי לא הגעת למעמדם ולכוחם.

          1. דני

            יפה שאתה מסתמך על נפתלי בנט, השר אליו התייחסת, ואם אתה כבר מצטט את בנט, אז אל תשכח שהוא אמר גם שצריך לבדוק האם הטענות אמיתיות או שמדובר בתאוריית קונספירציה. בכל מקרה, כפי שחזיתי, אתה ממשיך להתעלות על עצמך, ועכשיו אכן השווית אותי לגבלס ואדולף. מעניין מה הלאה, אולי אקודם לדרגת דארת ויידאר, מושל הגלקסיה האפל? בכל מקרה, אני לא ארד לתעלות הביוב האלו עם השוואות ומחמאות נגדיות. מי שלא מסוגל להתמודד בטענות וקורא לאחרים בשמות מהסוג הזה, הוא יצור פאטתי ודוחה ואסתפק בכינויי גנאי מתונים אלו.

          2. הכחשה

            לדני, אני נגד שיח אישי שאינו ענייני, אבל במקרה שלך עצם העמדה הנוקשה שלך, המכחישה, המיתממת, העיוורת והמתעלמת מעובדות ומממצאים שכן נתגלו, למשל, אימוצים במרמה, ווידויים של בעלי תפקידים והתנהלות חמורה של חלק מעובדי ציבור דאז, כנראה גורמת לתגובות קיצוניות כלפיך בחזרה מצד קרבנות מסוימים.
            צר לי שאתה מפגין שוב ושוב את אטימותך. ולא פחות, מפליא ומחשיד ביטחונך הרב במסקנות לא מבוססות, שכן גם ה"וועדות" לא מחזיקות איזו הוכחה לגורלו של כל נעדר ונעדר, אלא רק מסקנות מדגמיות ריקות.
            האם יש לך אינטרס לעשות הרבה רעש של "לא היה כלום" כדי לחפות על מידע חשוב?
            כי אחרת לא ברור איך אדם בר-דעת לא שואל ומבקש הוכחות?
            גם אם תמשיך לחזור ולצעוק "לא היה כלום", זה לא יוסיף תוקף לרעשיך.
            חוץ מלהכחיש לא תרמת עד כה שום ראייה לדיון.
            ולכן יש כאלו פחות מאופקים, שבכאבם משקפים לך את התנהגותך המפריעה.
            הנחת המוצא שלך היא השגויה, והטענה שלך שהילדים מתו ללא שאתה מוכיח זאת היא הקיצונית. אתה הוא זה שחוזר על מנטרה ומצטט דברי "בעלי סמכא" שמעולם לא הוכחו! לא במסמכים, לא בקברים, לא בגופות.
            או במילותיך
            "מי שמעלה תאוריות על מוות המוני, מעלה טענות חמורות מאד, שאין להן בסיס עובדתי ממשי. חשד זה לא מספיק בשביל טענות מהסוג הזה. צריך הוכחות, לא ספקולציות".

            התירוצים וההצדקות שלך אם הפוליטיקאי הזה או האחר ידע על כך או לא, לא רלוונטית (נתבקשת כבר שלא לעשות פוליטיזציה מהפרשה), ומסיטה את הדיון מהעיקר, להיכן נעלמו ילדי עולי העדה הרבים שנולדו בארץ?

  4. נתן

    מבחינת כוהני וכוהנות הדת של פוליטיקת הזהויות הקורסת יש שני סוגים של בני אדם אלה שחושבים כמוני ואלה שמכחישים……

  5. רחמן חיים

    המערכת האקדמית בישראל ובראשה האוניברסיטאות הן מערכות גזעניות במהותן ומושחתות ביסודן. הרי איך אפשר לקבל כספי ציבור למחקר דרך רשויות המחקר ובאותו הזמן להכריז עליהן כברות בע"מ ולא להיות שקוף בפני הציבור?
    רחמן חיים – חבר סגל של הטכניון

  6. פנינה דרב

    "שפתיים יישקו" בא לי לחבק אותך על כתבך ועל לשונך. אני גאה בך. שאלוהים יתן לך ולכל חברייך הצעירים היפים והחסונים בנפשם וברוחם את הכוח, להמשיך ולפעול למען צדק חברתי ולמען שהדבר הנורא הזה, שלא נותן לנו שקט, שמכאיב בנפש ובגוף לא יחזור שנית. תודה אהובה.

  7. פנינה דרב

    "שפתיים יישקו" בא לי לחבק אותך על כתבך ועל לשונך. אני גאה בך. שאלוהים יתן לך ולכל חברייך הצעירים היפים והחסונים בנפשם וברוחם את הכוח, להמשיך ולפעול למען צדק חברתי ולמען שהדבר הנורא הזה, שלא נותן לנו שקט, שמכאיב בנפש ובגוף לא יחזור שנית. תודה אהובה.

  8. טמנסקי

    מרדכי וירשובסקי, אז חבר ועדת הפנים שהשתתף בישיבה ההיא, זוכר אותה היטב. "שאלנו למה זזים כל כך לאט וכמה זמן זה יקח", הוא אומר עכשיו. "לוועדת שלגי לא היו סמכויות של ועדת חקירה. תיאורטית אפשר היה לשקר לה. לא היתה חובה להתייצב לפניה או לכתוב לה, וגם לא היתה חובה להגיד את האמת כמו לפני ועדת חקירה. הקשיים היו קשיי אמת, אבל כל מה שאתה קורא בפרוטוקול לא היה קורה אם היו מקימים אותה לפני 40 שנה. חבר הכנסת שילנסקי ואני הצענו כבר לפני עשר שנים להקים ועדת חקירה בעלת סמכויות, אבל לא שמעו לנו. היו מספיק אנשים שהבינו שדברים שייצאו משם — יותר טוב שלא ייצאו
    https://www.haaretz.co.il/yemenite-children/1.2920584