string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בשם הגאווה המזרחית אתם מכשירים כל שרץ

בשם ה"גאווה" המזרחית תמכתם בדרעי וברגב וקיבלתם מנה חמה של שחיתות ופשיזם. אבל זה לא הספיק לכם – עכשיו אתם מעבירים את נאמנותכם למחנה הציוני. כי גם השמאל הלבן וגם השמאל המזרחי השחור לא באמת רוצים אלטרנטיבה, אלא רק נתח מהעוגה
אבו לילא (סמיר אלאחמד)

נולד בכפר קרע אל תוך מציאות הממשל הצבאי. את לימודיו האקדמיים סיים באוניברסיטת תל אביב. פעיל פוליטי לשעבר ופעיל חברתי בהווה. כיום הוא מנהל עסק משלו, לומד לטבען עוגיות שהוא אוהב לאפות ומחדש את ההיכרות עם אלוהים

אל תבלבלו את השמאל היהודי, ובוודאי לא את המזרחים והמזרחיות במחנה זה, עם עובדות. בשם "הגאווה" המזרחית תמכתן ותמכתם בדרעי וטובות וטובים אף תמכו ברגב, וקיבלתם מנה חמה של שחיתות ופשיזם. אבל זה לא הספיק. עכשיו אתם מעבירים את נאמנותם למחנה הציוני, אותו שריד של מפא"י. ואני לא מדבר רק על פרופ׳ סמי שטרית – מדובר במקהלה שלמה שבחירתם של אישה או איש מזרחי למפלגה כלשהי מרוממת את הגאווה העדתית האבודה שלהם, והם מוכנים בשם כך להכשיר כל שרץ.

יצור הכלאיים המכונה שמאל בישראל הוא יצור חדל אישים שמפנטז על לנין וסטלין וסופר את הדיבידנדים שלו מהכיבוש ומשוד רכושם ואדמותיהם של הפלסטינים, שנשארו בנס בתוך גבולות המדינה היהודית. מאז ומתמיד, כלומר מאז הוקמה מדינת ישראל על חורבות וחשבון הפלסטינים, משחק שמאל זה במגרש ובכלים של הימין, עד שהציבור היהודי מאס במנגינה צורמת האוזניים שלו והעביר את נאמנותו העדרית לימין האותנטי (להזכירכם, מרצ תמכה בכל המלחמות שיזמה המדינה היהודית, והקומוניסטים תמכו במלחמת 48').

וכדי שלא תקפצו מיד, אני כן יודע להבחין בין הליכוד לבין המחנה הציוני לבין מרצ, ויודע אפילו להבחין בהבדלים הקטנים שבתוך מרצ עצמה. אלא שהבדלים אלה מתגמדים נוכח ההסכמה מקיר לקיר על עליונותו של הגזע היהודי וההכרח במדינה יהודית אקסקלוסיבית. דעו לכם, אתם שם מאחורי מסכות "השמאל", שהמאבק שלנו, הפלסטינים פה והפלסטינים שם, הוא מאבק שחרור מהכיבוש ומהקולוניאליזם שלכם. אנחנו ואתם זה לא שתי מדינות שיש ליישב את הסכסוך ביניהן בחתימה על הסכם שלום – אנחנו עם ללא מדינה ואתם עם שיש לו מדינה. אנחנו עם שאתם כובשים, מדכאים, מנשלים ועוד עושים מזה כסף.

ערימות של מלל נלעסו בבחירות האחרונות בפיהן ופיהם של פמיניסטיות ואנשי שמאל מזרחים כדי להכשיר את דרעי ומפלגתו, אך גם את רגב ושאר החבורה המרקדת על דמם של הפלסטינים – בתנאי שהם ממרוקו (אברהם צרפתי ואדמון עמרם ז"ל מתהפכים בקברם). ואילו בפריימריז הנוכחיים במפלגת העבודה זכינו לעוד ערימות מלל בזכות המחנה הציוני שהעמיד בראשו נציגים מרוקאים.

איני מבטל לרגע את כוח ההשפעה של נציג מזרחי בראש מפלגה בישראל. אבל לא לשכוח ש"שינויים" לא תמיד מניבים תוצאה חיובית. שינוי כזה הביא לכם את רגב וקיבלתם מנה של פשיזם, ולפני זה הביא לכם את פרץ כשר ביטחון וקיבלתם פשעי מלחמה בעזה ובלבנון

אני מסכים שעלייתם של אבי גבאי ועמיר פרץ לסיבוב שני מסמלת שינוי כלשהו. איני מבטל לרגע את כוח ההשפעה של הנראות והנוכחות של נציג/ה מזרחי בראש מפלגה בישראל. אבל בבקשה לא לשכוח ש"שינויים" לא תמיד מניבים תוצאה חיובית (רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם); שינוי כזה הביא לכם את רגב וקיבלתם כאמור מנה של פשיזם, ולפני זה הביא לכם את פרץ כשר ביטחון וקיבלתם פשעי מלחמה ברצועת עזה ובלבנון. בחירת פרץ את גבאי לא באה כתוצאה משינוי מהפכני בתפיסה של המחנה הציוני – השינוי התאפשר רק לאחר שבוז׳י הרצוג הצליח להרוס את המפלגה. שינוי כזה משול למינוי פלסטיני כשר בממשלת נתניהו, או בחירת פלסטיני כנציג במפלגתו של בנט.

השמאל היהודי המיואש, חדל האישים, לא רוצה להתאמץ להציב פה אלטרנטיבה של ממש אל מול תהליכי הפשיזציה של החברה היהודית בישראל, אל מול שלטון הדוצ'ה הדורסני. השמאל הלבן והשמאל המזרחי השחור מעדיפים לנהוג לפי מיטב המסורת של ההיגד: If you can’t beat them join them, or claim that they have changed. ועכשיו, משאלה חוסים בצלו של המחנה הציוני, הם ימהרו לטעון שהמפלגה השתנתה ויתלו את השינוי בעצם בחירתם של שני מרוקאים.

אבל גבאי או פרץ, שאחד מהם ייבחר לעמוד בראש המחנה הציוני, באים לבד. כלומר, הם יעמדו בראש המפלגה ולצדם כל שאר מעצבי דרכו של המחנה הציוני וקובעי האידיאולוגיה והמדיניות שלו. אף אחד מהם לא יביא אתו צוות שמסוגל לעצב את המחנה הזה מחדש. למחנה הציוני יש מנגנון חזק שקובע את המדיניות שלו, ואת זה הוא ירש מימי מפא"י הידועים לשמצה. אלא מה, כנראה שמה שמעניין את הנוהרות והנוהרים אחרי גבאי את פרץ הוא לא באמת השינוי המהפכני בתפיסות מחנה זה או אחר בישראל; אותן ואותם מעניינת יותר ההגמוניה, כלומר מה צבע עורו של השולט היושב על העוגה וחלוקתה. הם לא רוצים להישאר מחוץ לחלוקה, הם רוצים נתח מהשלל. אחרת איך אפשר להסביר את תמיכתם בדרעי או ברגב? (וראו למשל את המקרה של אובמה השחור וכישלונו לחולל שינוי מזערי במדיניות ארה"ב, בגלל אותו מנגנון משומן).

ויותר חשוב, מחנה זה לא יצליח להחליף את משטרם של ביבי-רגב-בנט-שקד. החברה הישראלית שוקעת ברובה עמוק-עמוק בפאשיזם, ושום נס נוסח מחנה ציוני עם מסיכה שחורה לא ישנה זאת.

במציאות הנוכחית, רק התערבות בינלאומית נוסח דרום אפריקה יכולה לכפות על ישראל פירוק של המשטר הפשיסטי שלה. רק כפייה יש בה כיום כדי להוביל את ישראל לקראת שינוי מהפכני. כי כל עוד הקאובוי הישראלי המתפרע במזרח ושודד את רכושם ואדמותיהם של הפלסטינים לא ישלם את המחיר, הוא לא יחדל ממעשיו.
 
 
 

———————————————————

ובקשה קטנה מאיתנו

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

לחצו כאן כדי להמשיך לתרומה

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יואב

    "איך אפשר להסביר את תמיכתם בדרעי ורגב?"
    יש לך את זה ביותר יהירות לבנה-יהודית?

    1. אחד

      מה זה קשור ליהירות לבנה-יהודית? הרוב המוחלט ביותר של היהודים מישראל, בין אם לבנים ובין אם שחורים, הם ציונים. בן אדם שחושב שהציונות אינה אידיאולוגיה ראויה, יגיד במקרה של כל ציוני איקס – ״איך אפשר להסביר את תמיכתם באיקס?״. כלומר, ״היהירות״ מופנה כלפני כמעט כל הישראלים היהודים, ללא הבדל מוצא.

  2. נתן

    על רקע מה שקורה בסוריה, לוב, עיראק עזה תימן מיצריים ולבנון ועל רקע מצבם הכללי של הערבים במזרח התיכון אתה באמת חושב שאתה נמצא בצד שאמור לחלק עצות לאחרים?

  3. גבריאל

    "הסכמה מקיר לקיר על עליונות הגזע היהודי"? אם תכפיש באופן כה גורף המאמרים שלך לא ישכנעו אף אחד. כמו כן, הרצון לכונן מדינת יהודים ולשמור עליה ככזאת אינו נובע מתחושת נעלות, כי אם מתוך התפיסה שרק כך ניתן למנוע רדיפה עתידית של היהודים.

  4. עודד אסף

    מאמריו של אבו לילא חשובים לי, וגם במאמר הנוכחי יש כמה נקודות שאני יכול להיות שותף להן; בעיקר ההבחנה ברפיסותה של ה"תקווה" שתלו בפרץ ובגבאי (עכשיו, אחרי התותאות ב"מחנה הציוני", נשאר גבאי, והוא המושיע …), ובהיצמדות למפלגת העבודה
    -"המחנה הציוני", מסגרת פוליטית שעתידה מאחוריה וגם העבר שלה מפוקפק מאוד. אבל, לצערי, מאמרו של אבו לילא לוקה באותו ליקוי שהשיח הפוליטי המתוקשר והפופולרי בישראל ממחזר . מהו ה"שמאל", שכותב המאמר מכוון אליו את חיציו? הייתי מצפה שמאמר כזה יימנע מהכללות מטשטשות. יש – והיו – בי אזרחי ישראל היהודים בודדים וגם קבוצות של שמאל , שגישתם רחוקה מרחק עצום מהגישות האופייניות ל"מחנה הציוני" ו/או למרצ בכל הקשור לתפיסה של זהויות לאומיות ו"עדתיות", לכיבוש ולהשלכותיו, לשתלטנותם ולשלטונם של נרטיב אחד ושל היסטוריוגרפיה יהודית-שבטית-דתית אחת ויחידה על כל השיח הפוליטי הרשמי, וכמובן – בכל הקשור למהלכים המדיניים , הכלכליים והצבאיים של ממשלות ישראל . יהודים-ישראלים הלוקחים חלק בקבוצות שמאל אמיתיות כדוגמת תעיוש או מפלגת דעם (ואלה שתי דוגמאות בלבד. יש עוד. ויש להזכיר גם חלק קטן בתוך חד"ש; להזכיר בזהירות, ולהבחין בין א' לבין ב', אך להזכיר בכל זאת!) אינם חלק אורגאני מתוך איזושהי מאסה גדולה לאומנית, כוחנית, "יצור כלאיים" ( זה ניסוחו של אבו לילא) השוגה ב "תקוות/אשליות" סביב כל מיני ידוענים פוליטיים לרגע (גם כשהידוענים האלה הם "מזרחיים"), או ,סתם, מעדיפה אסקפיזם.

    היסחפות לתוך הכללות גורפות היא גם יועצת לא טובה כשמשתדלים לבחון תופעות היסטוריות רחוקות. לתמיכתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית בהקמתה של מדינה יהודית, ב-1948, היו גורמים רבים, פנימיים וחיצוניים, והיה לה קונטקסט מורכב ורגיש, ואל לנו להאשים עכשיו את אמיל תומא, או את אמיל חביבי (שתי דוגמאות. ויש עוד) בשיתוף פעולה גרידא עם הפרויקטים של בן-גוריון וכד'. כך גם כשמדובר ביהודים כמו עקיבא אור – שאכן, כבחור צעיר, נלחם ב-1948 – או עודד פילבסקי (שהאמין בכל לבו בעקרונות של סוציאליזם ואחוות עמים כשהצטרף, למשך כמה שנים , למפ"ם בראשית דרכה) – אותם אנשים שייסדו לקראת 1960 את 'מצפן'; וגם באלה שכבר אחרי הניצחון המהיר וה"קל" ב-1967 הבינו את האסון העומד בפתח (סופרים ומשוררים ואנשי תיאטרון, ומרצים וחוקרים מסוימים, ומייסדי שי"ח), גם אם לא כולם חפרו – ואמנם, חבל שלא העמיקו, אך שוב: כדאי להבחין בניואנסים ובקונטקסט! – בשורשים ההיסטוריים הרחוקים ( מ-1948 אחורה).

    ייתכן מאוד שכל התקדימים הללו, אם לומדים אותם היטב, ויחד איתם – הבחנות דקות יותר על המפה הפוליטית בישראל העכשווית – יתרמו לדיון שאינו בשיא הלהט (נראה לי שהמאמר הנוכחי לוהט מדי, ואבקש את סליחתו של כותב המאמר אם אני מגזים); דיון שהמסקנות מתוכו , הן האינטלקטואליות והן הפרקטיות, יהיו משמעותיות יותר. אכן – הרי כך טוען הכותב – אפשר שרק לחץ בינלאומי חזק ישנה כאן את המציאות. אני , כשלעצמי, סבור שלחץ מבחוץ אינו יכול להיות משמעותי אם אין גם עידוד לתודעה פוליטית אלטרנטיבית בישראל; ורצוי שתודעה זו תימנע מ"הכל – וכולם -ותמיד".

  5. עמית

    לצערי הרב, מסכים לכל מילה. הורדת נתניהו כשלעצמו אינה מטרה – יש להוריד את כל תפישת העולם הלאומנית-יהודית-גזענית ולהחליפה בתפישת עולם דמוקרטית שוויונית אמתית.

  6. עופר

    אוף, הערבים האלה. תמיד הם מקלקלים הכל. מתי תפסיקו להיות, או לפחות, תפסיקו להיות ערבים?

  7. יוסףה מקיטון

    צודק לחלוטין, ובדיוק בגלל זה יש את "מזרחית משותפת".

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    לימין נטו אין רוב בכנסת בודאי לא בכלל אזרחי ישראל. אם המרכז-שמאל( לא כולל לפיד וכחלון הימננים והמתחזים ל,,מרכז׳׳ יוכל להרים את האתגר שהציבה קרולינה לנדסמן ולהעביר את החרדים שלא ששים לשרת בצבא מהפטמות שהם יונקים מאתנני הימין ולהגיע לידי הבנה עם המשותפת על בסיס תמיכה שלהם במהלכי שלום. אפשר יהיה ליצור גוש חוסם לימין. הרי רוב אזרחי ישראל לא ממש מתלהבים מלספח שטחים מעבר לקו הירוק או לזרוק ערמות כסף להתנחלויות. הם למרבה הצער בולעים את הסתת ההפחדה של נתניהו ו את שקרי ה,,הסברה׳׳ וכך מתאפשר המשך שלטון הימין הקיצוני.

  9. דן וקסלר

    צודק בכל מילה, אין בשורה לא ב"שמאל"-לבן ולא בשמאל/ימין שחור כל עוד הם ציונים.
    אבל אם הפיתרון הוא רק פעולה חיצונית כמו בדרום אפריקה המשמעות היא שהמצב של הפלסטינים לא רק שלא ישתפר בעשורים הקרובים אלא ילך וייעשה גרוע.
    חייבים לעבוד גם מבפנים! (גם בדרום אפריקה זה מה שנעשה)
    במצב הפוליטי הנוכחי בו תעשיית הנשק של ישראל מספקת לה כוח בכל העולם ובמקביל התמיכה מארה"ב נמשכת ואף מתחזקת אין סיכוי שלחץ חזק באמת ישנה את המציאות פה.
    למרות ההצלחות של ה-BDS, שהן חשובות ללא ספק, המציאות פה לא תשתנה רק בדרך הזו.
    הפסקת המציאות הגזענית קולניאנסטית במקום הזה אפשרית רק בעבודה גם מבפנים.
    אסור להתייאש למרות שכל הנסינות עד היום כשלו אחרת כאילו אמרנו הכיבוש הציוני פה להישאר ואין לנו מה לעשות לגבי זה

  10. חזי

    אני חושב שזה מה שנקרא פעם "הברית האשכזית-פלסטינית"