string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מכתב לאקדמאים רשלנים וחובבנים

לנוכח השתיקה העיקשת של אנשי ונשות אקדמיה וההכחשה הבוטה של חלק מהם, עמוס נוי חוזר איתם אל הבסיס עם כמה עקרונות אקדמיים שהיו יכולים להאיר את דרכם בנוגע לחטיפת ילדי תימן
עמוס נויעמוס נוי

בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה

אל: הסטודנט/ית ___________

הנדון: מדוע קיבלת ציון 45 בעבודה סמינריונית בנושא ״חטיפת ילדי תימן״ שהגשת בקורס בהיסטוריה, ומה עליך לשפר כשתאלצ/י לחזור על הקורס בשנה הבאה

 

כללי

עבודתך רשלנית, חובבנית, ומביכה, ואינה עומדת בשום סטנדרט אקדמי מינימלי. היא מעידה שלא הצלחת להפנים מיומנויות אקדמיות בסיסיות, ההכרחיות לקריירה האקדמית שאליה שאיפתך.

מקורות מחקריים

איפה היית בשיעור על מקורות ביבליוגרפיים? אתה מסתמך בעקביות ובאדיקות לא ביקורתית על מאמר אחד בן 30 שנה, שכבר בעת פרסומו זכה לביקורת על רמתו הירודה, ושפורסם באכסניה חסרת חשיבות, נכתב על ידי חוקר חסר כל מוניטין אקדמי (אז ומאז), שלא כתב שום דבר נוסף ראוי לציון (אז ומאז).

ניתן היה לצפות להתייחסות ושימוש בספרות מחקרית עדכנית על הנושא (למשל: מדמוני, זייד, סנג׳רו, וייס).

ניתן היה לצפות להתייחסות ושימוש בספרות מחקרית עניפה ועדכנית על תופעות דומות (הפקעת ילדים ומחקר וניסויים רפואיים באוכלוסיות מוחלשות) במדינות אחרות בתקופה הנדונה (למשל: אוסטרליה, קנדה, צרפת/אלז׳יריה, שווייץ, ארה״ב, אירלנד).

ניתן היה לצפות להתייחסות ושימוש בספרות מחקרית עניפה ועדכנית בנושאים תאורטיים ומתודולוגיים של עדוּת, זיכרון פרטי, והיסטוריה בעל פה בכלל (ר׳ להלן), ושל ארכיונים רשמיים, והפוליטיקה הבעייתית שלהם כמקור היסטורי (ר׳ להלן).

ניתן היה לצפות להתייחסות ושימוש בספרות מחקרית מתגבשת ועדכנית בשאלות של האקלים האינטלקטואלי הציוני-ישראלי שעשוי היה לאפשר פעולות מעין אלה ולספק להם תשתית פסוודו-מדעית אידיאולוגית מתחומי הרפואה הציבורית, הגנטיקה, הפסיכולוגיה, והחינוך, ובעיקר – תפיסות של גוף, היגיינה, בריאות הציבור, הורות ופוריות, שבמרכזן ואריאציה מקומית של תאוריות של ״גזע״ ושל ״השבחת גזע״ גופנית ורוחנית (אאוגניקה) פופולריות ורבות השפעה, ושדובריהן המרכזים היו שיבא, מאיר, רובין. אי אפשר להתעלם לחלוטין מהמחקרים של פלק, הירש, קירש, דוידוביץ, רוזין, שוורץ, לייבלר, מלמד ואחרים/ות בהקשר זה.

מקורות ראשוניים

כנראה לא הקשבת אפילו בשיעור הבסיסי על מקורות ראשוניים. כשכותבים ברצינות, אי אפשר להתעלם ממידע עדכני: מפתיחתם של הפרוטוקולים של ועדות החקירה, מעשרות מקרים של איתור מאומצים מזרחים במשפחות אשכנזיות בהליכי אימוץ משובשים, לא תקינים, ו/או לא חוקיים, מעבודת התיעוד המקיפה של עמותות, ומעדויות מצטברות (הסותרות הכחשה ״רשמית״) של אנשי ונשות מימסד ביחס לתהליך.

היסטוריה בעל-פה

האם נעדרת מהשיעור החשוב על ״היסטוריה בעל פה: סיכונים ואפשרויות״? עדויות חוויתיות המבוססות על זיכרון פרטי הן בעייתיות: הן חלקיות, מעורפלות, משתנות, מושפעות מאווירה ציבורית ומהקשר דיאלוגי. מצד שני, הן מקור חשוב, ולעתים יחיד, להיסטוריה לא ממוסדת ולא רשמית מפיהן של קבוצות מוחלשות, מושתקות, ומודרות.

זלזול וביטול אוטומטיים של עדויות כבר מזמן אינם כלי העבודה של מחקר היסטוריוני רציני, בוודאי לא בהיקף כזה ובדימיון כזה בפרטיהן. יתר על כן, בחרת להסתמך ללא שיפוט ביקורתי על עדויות בודדות של אנשי ממסד ש״יש להם מה להפסיד״.

למעלה מאלף עדויות דומות להפליא (החל משנות החמישים) ומשוללות כל אינטרס של רווח ממשי או סמלי, שהביאו למעידים/ות רק כאב והתנכלויות, מחייבות לפחות התייחסות – תאורטית וספציפית – ואף עשויות להעביר את ״נטל ההוכחה״ ההיסטוריונית מאישושן להפרכתן. זלזול וביטול אוטומטיים של עדויות כבר מזמן אינם כלי העבודה של מחקר היסטוריוני רציני, בוודאי לא בהיקף כזה ובדימיון כזה בפרטיהן. יתר על כן, דווקא בחרת להסתמך ללא שיפוט ביקורתי על עדויות בודדות של אנשי ממסד ש״יש להם מה להפסיד״.

מימין: מחנות העולים עתלית. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ. משמאל: ד"ר דב לויטן באולפני ערוץ 10 (צילומסך)
מימין: מחנות העולים עתלית. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ. משמאל: ד"ר דב לויטן באולפני ערוץ 10 (צילומסך)

ארכיונים ויחסי כוח

גם מהשיעור על ״ארכיונים, שומרי הסף, ויחסי כוח״ התעלמת לחלוטין. כפי שהראנו בעשרות דוגמאות, בארץ ובעולם, ההנחה שמסמכים בארכיון רשמי וממוסד הם מקור שאמינותו מובטחת באופן אוטומטי הופכת מחקר המתיימר להיות היסטורי לתועמלנות. מניפולציה של ארכיונים, סילוף של תכניהם, והנגישות המוגבלת והחלקית אליהם – בתואנות של בטחון, צנעת הפרט, אובדן חומרים, או תקלות טכניות – היא פרקטיקה מקובלת של ארגונים ומוסדות, בעיקר כשהם מתגוננים. אפשר היה לצפות ממך לפחות לדון באופנים שבהם שקללת את אמינות הארכיון ביחס לאמינות העדויות.

רפלקסיה והטייה

חבל שלא הקשבת בשיעור על ״המחקר חוקר את עצמו: רפלקסיה והטייה״. דיברנו שם על ״רגישות אפיסטמולוגית״ – שהיא הנטייה לייחס אמינות לנרטיבים היסטוריים בהיעדר מקורות או בהינתן מקורות חלקיים או עמומים. בית גידול (הביטוס), אידיאולוגיה ורשתות חברתיות עשויות להוביל מחקר לא זהיר ולא רפלקסיבי להטיות גסות. צריך להיזהר: העובדה שהנפשות הפועלות בדרמה היסטורית שאנחנו מתיימרים לחקור ״מוכרות לנו״, כלומר מזכירות לנו דמויות מסביבתנו ומשפחתנו, ושדימוין המוסרי מאוים על ידי המחקר שלנו, עשויה להשפיע עלינו גם בניתוח עובדות ומקורות. כפי שלמדנו, הדיון בשאלת ה״התכוונות״ הסובייקטיבית יכול לבוא רק אחרי בירור של עובדות ותהליכים. ובירור כזה חייב לבוא תוך בדיקה עצמית מתמדת.

צאו ולמדו: ארכיון חטיפת ילדי תימן בהעוקץ

———————————————————

ובקשה קטנה מאיתנו

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

לחצו כאן כדי להמשיך לתרומה

haokets_693x237_01

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יוסףה מקיטון

    משעשע ומדוייק :)

  2. נתן

    מלכתחילה היה לי חשד שכל המאבק לבדיקת "חטיפתם" של ילדי תימן אורגן על ידי מי שהגו את "הערבים נוהרים" , לא רק שהמאבק מתוחזק ומתודלק על ידי ערוץ השלטון (ערוץ 20) , אלה שמדובר במחאה היחידה בעולם שאין לה שום טענה ודרישה לשלטון . הניסיון שנערך בשבת על ידי פעילי המאבק לפוצץ את המחאה בפ"ת, שהיא המחאה שבאמת מפחידה את נתניהו , מוכיחה שצדקתי.

  3. אבי

    תודה רבה. אני מרצה להיסטוריה יהודית באירופה בימי הביניים ובדיוק כעת כתבה לי תלמידה עבודה על התופעה המכונה בטעות "עלילות דם" שבהן נטען שהאשכנזים חטפו תינוקות נוצרים כדי להכין מדמם מצות. לאור טיעונך הנ"ל אני מבין שבעצם מאחר שיש מאות עדויות לחטיפות כאלו, במקומות שונים וזמנים שונים, החל מאנגליה במאה ה-11, דמשק במאה ה-19 ורוסיה ב-1911, יש סבירות גבוהה שהעדויות נכונות (הרי צאצאיהם עשו את אותו דבר לילדי תימן), והטענה על "עלילה" היא טענת כזב שאיננה מודעת לכל ההיבטים המתודלוגים של המחקר שהבאת כאן. אני אתן לה נכשל

  4. דני

    אם הכל כל כך פשוט, למה שהד"ר המכובד לא יתפנה ויערוך בעצמו מחקר מעמיק בסוגיה? רטוריקה לשמה זו חוכמה די קטנה. ודרך אגב, במחקר מעמיק בסוגיה הכוונה למחקר שיוכל לתת תשובות חד משמעיות לשאלות העובדתיות שבמחלוקת, לא רק לעסוק באמירות כוללניות או מתודולוגיות ביחס לאידיאולוגיות ותפיסות מחקריות. בקיצור לחפש אמת, ולא נרטיב. בלה-בלה פוסט מודרניסטי לא נותן תשובה. בלי קשר, אני די בספק אם לאקדמיה יש יכולות להתמודד בסוגיה עובדתית כזו ולחשוף מידע חדש. זה מצריך מחקר בהקף ענק, ושימוש בסמכויות חקירה שיש רק לרשויות. וצריך להיות ברור ומוסכם שמי שרוצה להעלות טענות מאד מרחיקות לכת בדבר תעשיית חטיפות וניסויים רפואיים בארגון השלטונות, ושרוצה שלטענות יהיה משקל ממשי, צריך להתכבד ולהוכיח אותן בצורה הרבה יותר ממשית מכפי שנעשה עד היום.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X