string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פרץ וגבאי הם לא מרציאנו או בן הרוש

מפלגת העבודה הנוכחית לא תיקנה את החטא המפא"ינקי הקדמון, ומנהיגיה לא יכולים להרשות לעצמם לברוח מעיירת הפיתוח או מהמעברה שבה גדלו – אך האם שנים של מחיקה עצמית יוכלו להוליד את השינוי הזה?
רפאל בלולו

מכל עבר אנחנו שומעים על המהפכה שעוברת מפלגת העבודה, מעצם כך שהיא מעמידה בקודקוד המירוץ לראשותה שני ישראלים-מרוקאים ויוצאת נגד "המסורת האשכנזית" שלה. אך יתרה מכך, רבים מסמנים את המפנה לכאורה הזה כמהלך שיבריא את המפלגה ויביא סוף-סוף את הבוחרים שנטשו למפלגות המרכז, ובעיקר את "האלקטורט המזרחי" המהווה לרוב את המסה הקריטית שיכולה להחזיר את העבודה חזרה לשלטון.

האלקטורט המזרחי נוטה להיתפס כלא מחויב מפלגתית, כאשר בין הסיבות חוסר בית פוליטי מובהק, התמיינות היסטורית אל תוך מפלגות עם תשתית ציונית-אשכנזית וניסיון של מנהיגיו להיטמע בתוך מפלגות מסורתיות. והנה כאן הציבור המזרחי, "הליכודניקי", זה שיכול להמליך ראשי ממשלות, אמור למצוא את עצמו בדמות זהותם של ראשי המפלגה החדשים. אז רק כדי לסבר את האוזן; מפלגת העבודה הנוכחית לא תיקנה את החטא המפא"ינקי הקדמון שלה, היא רק העבירה את בוחריה ללפיד ולמפלגות המרכז. הוואקום שנותר, לצד הניסיון להצטרף לשיח הרב-תרבותי האופנתי, הביאו את המפלגה לנסות אפיקים חדשים. אבל האפיקים הללו הם "אפיקים גנאלוגיים", כלומר הם עוסקים בצורה ולא במהות הפוליטית והתרבותית.

פרץ וגבאי (במלעיל) הם לא מרציאנו או בן הרוש. והחברה הישראלית הנוכחית אם תרצה לתקן את חוסר שיוויון ההזדמנויות שהיא מציעה, תוכל לעשות זאת רק כשתדע לבחור מועמד/ת לראשות הממשלה שמיצגים בחייהם את הפריפריה העמוקה – יהיו אלו מזרחים בני השכונות או ישראלים-פלסטינים – מועמדים שהם לא תוצר של כלכלה מופרטת או עסקנות מפלגתית רבת שנים המציבה אותם כסיפור הצלחה ישראלי ומנקה אותם מהסממנים השליליים לכאורה הקשורים בתרבות המזרחית הישראלית (תרבות לא מערבית, דמיון גדול מדי לערביות, מסורת ודת). כל אלו, כך אפשר לקוות, יכולים לייצר מנהיגה שמגיעה מהשטח, מנהיג שבעצם חוויית החיים שלו יידע לשרטט את עיקרי השלטון סביב עקרונות חברתיים ומדיניים המניחים את האזרח הפגיע במרכז המגננה השלטונית, ויסייע לו להגיע אל חיים בטוחים יותר הכוללים בתוך זה תפיסות מדיניות, כלכליות ותרבותיות.

עימות1
פרץ וגבאי בעימות באולפן ynet (צילומסך). במקרה הטוב, מדובר בעדכון תוכנה
אחד הדברים הבולטים שיצטרכו המועמדים לעשות הוא לדבר על המרוקאיות שלהם, על התשתיות שבנתה העבודה כמפלגה המייסדת – מהן סובלים רבים עד ימינו, ועל שאלות הקשורות בצדק חלוקתי, מסי ירושה, דיור ציבורי, הסללה בחינוך ועוד

כל מה שקורה כרגע במערכת הפריימריז של העבודה הינו קפיטליזם בחסות פוליטיקת הזהויות, מצד אחד, והכחשה גורפת של הזהות המעמדית-אתנית בישראל. פרץ וגבאי, מתוך זהירות פוליטית מחושבת ומובנת מצידם, מחזרים אחרי קולות ותיקי המפלגה ומבטלים על הסף את הדיון האתני בישראל אך במקביל גם קורצים לקהל הצעיר יותר, הן האשכנזי והן המזרחי, זה שיודע לזהות חברה ישראלית פוסט כור היתוך ולדבר במונחים של קבוצות תרבותיות. אולם הקריצה הזו היא קריצה קוסמטית, המאפשרת שימוש שטחי בזהות מבלי להתעמת הם הקורלציה הפוליטית שלה; וכך אנחנו נשארים סטריליים ומשמרים את השיח המרכזי – לא מחדשים דבר כפי שגבאי מבקש לעשות ולא מתעדכנים מן הטעויות כפי שפרץ טוען לזכותו, וזוהי כמובן לא מהפכה בזהות של מפלגת העבודה אלא במקרה הטוב, עדכון תוכנה.

אחד הדברים הבולטים שיצטרכו המועמדים לעשות אם ירצו לעורר שינוי הכרה אמיתי ולא קוסמטי, הוא לדבר על המרוקאיות הישראלית שלהם. לא מתוך פולקלור או טיקט, אלא מתוך הוויה רצינית של ההזדמנות להנהגה אחרת: להביא את השוליים אל המרכז, לדבר אל הזהות הערבית המצויה בקרב רבים מאזרחיה של ישראל ובכך להחליש את הניכור שחווה ישראל אל המרחב וישראלים בני המרחב המוסלמי לעצמם, לדבר על התשתיות שבנתה מפלגת העבודה כמפלגה המייסדת – תשתיות מהן סובלים ישראלים רבים עד ימינו, ולהעלות לדיון שאלות הקשורות בצדק חלוקתי, מסי ירושה, דיור ציבורי, הסללה בחינוך, מחיקה תרבותית והחייאתה, והפערים בתקציבי התרבות.

המנהיגים החדשים של מפלגת העבודה לא יכולים להרשות לעצמם לברוח מעיירת הפיתוח או מהמעברה שבה גדלו, הם לא יכולים לברוח מהאחים והאחיות שלהם, מהאחיינים והאחיניות שלהם ומהסיפור של הוריהם – לא רק כפצע פתוח שהמדינה לא באה איתו חשבון, אלא כגורם מהותי באי השיוויון בישראל, המציב את ההזדמנות של ילד מעפולה או מדימונה כבלתי אפשרית ביחס לזה המגיע מרעננה או גבעתיים.

אני לא יודע אם שנים של מחיקה עצמית יוכלו להוליד את השפה המתבקשת הזו. ובכל זאת יש פה פתח להזדמנות ועל המועמדים לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. מבחינתם זה גם אפשרות להיכנס להיסטוריה.

———————————————————

ובקשה קטנה מאיתנו

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

לחצו כאן כדי להמשיך לתרומה

haokets_693x237_01

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. תן לקהל הבוחרים להתעלם מהפיל שבחדר

    מאמר מעולה, מסכים עם כל מילה.
    גם על ההיטמעות שלנו במרחב השמי אליו אנחנו שייכים היסטורית ותרבותית.

    אבל זה עדיין מוקדם ויש סיכון לא קטן לפוליטיקאים: בוחרי המפלגה עדיין אשכנזים ורבים מהם אשכנזים עתיקים. לומר להם בקול ברור שראשי המפלגה שלהם מזרחיים יכול לגרום לחלקם לחטוף שבץ. וזה לא הזמן המתאים לאבד בוחרים כי כל קול חשוב בפרימיריז.

    בבחירות הכלליות זה בטוח יגיע ואם יעשה נכון יכול גם לעבוד ואם הבחירה תהיה בין ביבי + דוסים לבין לפיד + זחיחות כללית, לבין מועמד סביר (לא גבאי) מהעבודה אז יש מצב שהעבודה תגרוף כמה קולות.

    אפילו את שלי – ליכודניק שמבין שהגיע הזמן להזיז את המטוטלת לצד השני לפני שנהפוך לאיראן

  2. דרור

    1. כלומר: פרץ שבא משדרות וגבאי שבא מהקטמונים, אינם מה"פריפריה העמוקה", רק מכיון שהם הצליחו? אם הם היו מחוסרי דיור או מובטלים אז היו מקובלים על הכותב? אני לא מתלהב בעצמי לא מארגוני העובדים ובטח שלא מהקפיטליזם אבל לא ברורה לי עמדתו של הכותב.
    2. "הזהות הערבית המצויה בקרב רבים…. ישראלים בני המרחב המוסלמי .." זו כנראה תפיסה ששותפים לה מעט מאד מזרחיים. רובם, כך נראה, רואים את עצמם אחרת לגמרי. לצערי אולי, אבל עדיין.
    3. "לדבר על התשתיות שבנתה מפלגת העבודה כמפלגה המייסדת – תשתיות מהן סובלים ישראלים רבים עד ימינו…." נראה כחלק מהטיעונים המעגליים ואין סופיים לפיהם אסור להצביע לעבודה (אני בד"כ באמת לא מצביע להם…), וזה ממש מחמם את ליבו של נתניהו , כמנהיג המפלגה שבאמת רומסת את כל הדברים שהכותב כאילו רוצה.

    1. סמולן

      אין דבר מסוכן למהפכה כמו הרגע שאחרי ההשתלטות על הארמון. ומה שאתה רואה היא תדובה טהרנית טיפוסית ורגילה לגמרי, כזו שמתעלמת מהברור מאליו (אף מנהיג לא "ייצוגי": אובמה שחור טיפוסי? דוד לוי באמת דומה לשאר הבית שאנים? לא, הם מנהיגים, יוצאי דופן בהגדרה). אבל ההתעלמות הזו, עיקרה ומהותה היא חרדה מהרגע שבו מזרחים יאמרו שבעצם טענות הדיכוי הותיקות כבר לא ריאליות, ויופיעו אנשים חדשים עם טענות דיכוי חדשות. הותיקים, על אף שהם משוכנעים שמאבקם ממש לא מומש, יאלצו להצטרף לפרלמנט בקפה של קודמיהם: אהרן ברק שמאמין שהמהפכה החוקתית עדיין נדרשת, הרביזיוניסטים שחושבים שעדיין לא קיבלו צ'אנס למשול, ובן גוריון שחשב שהוא ממש לא הקים מדינה יהודית, כלומר חברת מופת וכו'. אגב, גם בית הקפה עצמו ארכאי לגמרי: סברינות ונס קפה עלית.

  3. נתן

    המאמר הזה מוכיח דבר אחד – נתניהו בלחץ וכל כהני הדת של פוליטיקת הזהויות קיבלו הוראה להסתער. אני נותן פה הימור – בשבועות הקרובים אנחנו צפויים לשלל מאמרים פרי עטם של "המזרחים המקצועיים" שמסבירים שגבאי הוא לא באמת מזרחי , הוא "משתכנז" הוא "מתחנף" , הוא שכח "מה זה להיות מזרחי" ועוד שלל סיסמאות מבית היוצר של "הערבים נוהרים לקלפיות". כי לימין ולחסידיו השוטים מקואליצית "אכלו לי שתו לי" נח שהמיצגים של המזרחים בישראל יהיו דרעי הגנב רגב הוולגרית וחזן השיכור.

    1. יובל ב

      נתן אני מסכים במאה אחוז – יש בהחלט תחושה שכהני פוליטיקת הזהויות בישראל נמצאים עובדים בשביל הימין

  4. מרקס

    אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני

  5. עוזי קטן

    רפאל בלולו הנכבד. התורכים אומרים "פארה" "פארה" או "יוואש" "יוואש". קודם נראה שתישבר סוף סוף תקרת הזכוכית ומרוקאי יעמוד בראש הפירמידה.
    אבי גבאי חדר למעוז צאצאי מפא"י וחלקם כבר חורקים שיניים ומתקשים לקבל אותו.
    צריך לתת בו אמון ולזמן לעשות את שלו.

    מצד שני, הליכוד מונהג ע"י אשכנזים באופן מסורתי ללא שינוי. ביבי מספר סיפורים לחבריו בליכוד שהוא ספרדי על מנת לקבע את מעמדו בליכוד לשנות דור קדימה.

  6. נעה

    התגובה הראשונה בלבלה אותי – איראן היא לא חלק מהמרחב השמי?
    מה זה המרחב השמי הזה, מתי הוא מתחיל ? האם מדובר גם בזה שמלפני הג'היליה, או מזה שמחק את ה"ג'היליה"?
    בלגן.

    1. נעה

      במחשבה נוספת אפרופו ג'היליה, נראה שהבערות היא כאן ממש ועכשיו ממש.
      איפה שמים את אברהם ומערת המכפלה? מה עושים עם הפסוק: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: (בראשית כה 8-9).
      ואיך זה בכלל שייך לעניין המרחב השמי? החלטת אונסקו. בקיצור – אנחנו בכלל לא מכאן ולא שייכים למרחב השמי.

      1. נעה

        דיוק בעקבות המייל השבועי של אורי אבנרי: "
        "אונסק"ו לא קבע שמערת-המכפלה שייכת לפלסטינים. הוא פשוט קבע שהאתר ממוקם בפלסטין.

        למה בפלסטין? מפני שלפי החוק הבינלאומי נמצאת העיר חברון בפלסטין, ארץ שהוכרה על-ידי האו"ם כמדינה תחת כיבוש. גם על פי החוק הישראלי, חברון אינה חלק מישראל, אלא איזור הנמצא תחת כיבוש צבאי ישראלי.

        אני אסיר תודה לעידן לנדו, פרופסור ישראלי-לשעבר החי בארצות-הברית, שהטריח את עצמו וקרא את הטקסט המקורי של ההחלטה ושלח אותו אלינו באי-מייל. ברגע שקראתי אותו הכיתי על המצח. איך יכולתי להיות כל-כך טיפש?

        החלטת אונסק"ו הוגנת ומדויקת. נאמר בה שהאתר קדוש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות".

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X