string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ילידים, מתיישבים והשפה הערבית

עד מתי יישאר הציבור היהודי בישראל בבורותו הלשונית וירכוש מידע על סביבתו בעיקר דרך התיווך של מומחים לענייני ביטחוניזם, שלרוב בורים רק קצת פחות מהציבור עצמו בעניינים שאותם הם מתיימרים לפרשן? מחשבות בעקבות יום השפה הערבית בכנסת
מיכל הרמתי

ביום שלישי ח"כ יוסוף ג'בארין כינס את יום השפה הערבית בכנסת בפעם השנייה, שלרוע המזל נפל על י"ז בתמוז. גם אם מליאת הח"כים הייתה ריקה למדי, האולמות שהוקדשו ליום זה התמלאו בנשות ואנשי החברה האזרחית, ואפילו קודמה חקיקה למען לימודי ערבית בבתי ספר יהודים מגיל צעיר, עשינו עוד רבע פסיעונת קדימה.

מלבד מהדיון בנושא במליאה בסוף סופו של היום, התקיים כנס שבו השתתפו ח"כים, חוקרים ואנשי החברה האזרחית, עם שלושה יהודים שהעזו לעמוד במבחן ולנאום בערבית מול אולם מלא אנשי ציבור פלסטינים. ועדות הכנסת השונות דנו בבעיות הנגישות של הציבוריות הישראלית לחברה הפלסטינית בישראל- הוועדה לזכויות הילד, ועדת העבודה הרווחה והבריאות, הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול, ועדת המשנה לתחבורה ציבורית. רק ועדת החינוך והתרבות בראשותו של יעקב מרגי מש"ס דנה גם בכיוון ההפוך של הנגשת ידע: לימודי השפה הערבית בבתי ספר של יהודים. כראוי לפוסט שנכתב בעברית, ראוי שנתעכב על דבר הוועדה הזו.

כמו גם בכנס שנערך באולם המרכזי, גם בוועדת החינוך הביאו הדוברים היהודים סיפורים אישיים על החוויה המזרחית הקרועה מבית סבתא, חוויות לימוד השפה הצולעות וחומוס בכפרים שכנים. גם הדוברים הערבים נתנו מקום לרגש, גם על האובדן המזרחי היהודי של השפה, גם על תור הזהב הערבי בתקופת אל-אנדלוס וגם על חוויית החיים תוך תרגום מתמיד לחברת הרוב הבורה.

מלבד העובדה המסקרנת אותי כבר שנים, שכל דיבור על לימוד ערבית גורר נוסטלגיה ושלל תגובות רגשיות מורכבות, מה אפשר ללמוד מהיום הזה על שאלת המיליונים: מדוע אין חובת לימוד ערבית בצורה מקיפה בבתי ספר יהודיים, מגיל צעיר וגם לבגרות, של מדוברת וגם של ספרותית, על מנת שכל בוגרי מערכת החינוך הישראלית ידעו ערבית ברמה סבירה? למה ממשלות ישראל לדורותיהן מקפידות להשאיר את הציבור היהודי הנאור והמתוחכם בבורות עמוקה כל כך, כך שיישאר מיעוט מפוחד במזרח התיכון, ללא שמץ של מושג מה קורה סביבו בשכונה האזורית או בתוך מדינתו; ציבור שרוכש מידע על סביבתו בעיקר דרך התיווך של מומחים לענייני ביטחוניזם, שלרוב בורים רק קצת פחות מהציבור עצמו בעניינים שאותם הם מתיימרים לפרשן?

חוץ מתשובות מובנות מאליהן, שמתפתחות לעוד כל מיני כיוונים פוליטיים כמו חוק הלאום המדלג לו בין קריאות בכנסת, ובמיוחד כאשר ח"כים כמו ענת ברקו ואורן חזן מתעניינים בקידום חקיקה למען לימוד ערבית מגיל צעיר, נראה ששווה להפנות את המבט למשרד החינוך.

למה ממשלות ישראל לדורותיהן מקפידות להשאיר את הציבור היהודי הנאור והמתוחכם בבורות עמוקה כל כך, כך שיישאר מיעוט מפוחד במזרח התיכון, ללא שמץ של מושג מה קורה סביבו בשכונה האזורית או בתוך מדינתו

משרד החינוך מתנגד בפועל לחקיקה שיכולה להתערב בעצמאות הפדגוגית שלו. כמו כל משרד שבנוי מסופו של דבר מפקידים, הוא ממלא את חובותיו במאמץ הקטן ביותר האפשרי, ואין בכך כדי לומר שהפקידים אינם עובדים מסורים וטובים. אין שום תחום ידע בחינוך שמעוגן בחקיקה, ואין סיבה שמשרד החינוך יהפוך עולמות כדי להפוך את עורו של מקצוע הערבית בצורה מקיפה ומסיבית ויקבע לעצמו יעדים בעלי חזון מרחיק לכת.

יתרון הקביעות שיושג אם תעוגן למידת הערבית בחקיקה הוא ברור; קצת פחות ברור מה הסיבה שבזכותה מגיע לשפה כזה מהלך מיוחד. טיעון צרכי הביטחון לא עלה ביום הזה, אבל עלו הרבה טענות שקריות וכנות בדבר דו קיום ושלום. האם ניתן להוציא את הפוליטיקה מהשפה ולראות בה נטו תקשורת, כמו שטען ח"כ חיים ילין (מחנ"צ)? האם הסיבה לקבע את למידת הערבית בחוק היא בשביל לרפא את הסכיזופרניה של הקולוניאליסטים ששבו למכורתם, כמו שרמזה זועבי, שאמרה גם שעבור היהודים העניין הוא בטיפוח קשר נורמלי וטבעי לאזור הזה, תוך הכרה והכרות עם ההיסטוריה של אלפי השנים האחרונות במולדת, ההיסטוריה שעד כה הציונות רק ניסתה להשכיח?

ידיעת השפה הערבית לא מהווה גשר לשלום וגם לא לדו קיום, רק הכרה וצדק יכולים לקרב בין לבבות של עמים. תקשורת בין אנשים תלויה אמנם בשפה, אבל גם במיליוני ניואנסים של התנהגות יומיומית הדרושים כדי שא.נשים יוכלו לפתח אמון והערכה אחת לשני. למי שחזונו הפוליטי כולל את הנמכת היוהרה האדנותית של היהודים, ידיעת ערבית היא לאו דווקא אחד הצעדים המשמעותיים בכיוון. מצד שני, חקיקת חוק חובה ללימוד ערבית מגיל צעיר ועד בגרות זהו צעד שניתן לקחת אותו- בצורה פחות או יותר טובה ושלמה- שיש עליו הסכמה ציבורית לא צרה שהוא "טוב ליהודים".

אמנם לא ניתן לבנות על צעד כזה שיניב את החלב והדבש הדביקים שהבטיחו לנו כאן, ודווקא ניתן להבטיח שאם ממשלת ימין תעביר אותו הוא ישמש כמעין תגית הכשר מפוקפקת לנטיות הליברליות והדמוקרטיות של הפוליטיקאים הגזעניים ביותר. בכל זאת, במבט ישיר וארוך טווח על המציאות העגומה במרחב מהירדן לים, דומה שאף מהפכה ושום סוג של דה-קולוניזציה לא יוכלו להתרחש כאן בלי שהכוח להתוודע בעצמם למתרחש בפוליטיקה האזורית ישוב לידיהם של אזרחי ישראל היהודים. שום מהפכה לא תוכל להתרחש בלי שתוכנס בנו הענווה של לא לדעת תמיד הכי טוב את הכול, וגם לא בלי אפשרות רחבה של שיתופי פעולה אופקיים בין עבריים וערביים.

מיכל הרמתי היא דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת חבל הבסקים ופעילה פוליטית בירושלים

———————————————————

ובקשה קטנה מאיתנו

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

לחצו כאן כדי להמשיך לתרומה

haokets_693x237_01

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליכודניק

    א. הוראת ערבית ככלי להכרת המרחב: איני בטוח כלל שזה כלי יעיל. ישראלים רבים דוברים וקוראים אנגלית (בודאי יותר משאפשר לקוות שיילמדו ערבית)- ועדיין רוב המידע על הפוליטיקה והחברה בעולם מגיע מהתקשורת הישראלית. האם זה גורם לתקשורת הישראלית לתאר במדויק את העולם? כמה ישראלים בכלל קוראים אתרי חדשות זרים?

    אם כבר, הייתי מקים מרכז מידע שיתרגם ידיעות, מאמרים, ספרות וכו' מערבית.

    מעבר לכך, שיעורי חובה בנושא כלשהוא הם הדרך הבטוחה להביא לשינאה ולאפתיה כלפי נושא כלשהוא. האם מישהו מכיר מישהו שהתעניין בתנ"ך, מתמטיקה או ספרות בגלל לימודים בתיכון?..

    ב. ככלי להכיר את הערבים, יש כלי פשוט ומיידי: פתיחת אזורי הרישום ברמה ארצית, עם סוג של התחשבנות בין הרשויות המקומיות, כך שנאמר רבע מתלמידי תיכון יוכלו להיות מחוץ לרשות המקומית. מן הסתם, הרבה בדואים ובאר-שבעים יבואו לתיכון של עומר וכו'.

    1. עוזי קטן

      אם אתה ליכודניק אז מומלץ שתקרא רק את הביביתון "ישראל היום".

    2. דפנה

      פיני בדש כבר מחכה להם בכניסה לישוב. ולא, מה שהוא מחזיק ביד זה לא פרחים.

      1. פיני בדש

        תגובה זו היא בגדר הוצאת לשון הרע.

        צפו לתביעה, העוקץ.

  2. חזי

    אם תכריחו ישראלים ללמוד ערבית כדי להטמע במרחב, הם פשוט יעזבו את המרחב. הדרך היחידה לגרום למישהו ללמוד משהו זה להפוך את הלימודים למשתלמים מבחינה פיננסית או אינטלקטואלית (ההוכחה היא הישראלים שהתחילו ללמוד סינית בעשור האחרון). במקרה זה אפשר להשיג את זה אך ורק דרך פיתוח כלכלי ותרבותי של העולם הערבי באופן כזה שיהפוך לאלטרנטיבה למערב. כל הנסיונות לעשות את זה במאה שנים האחרונות העלו חרס בידיהם, אבל אולי יש לכם רעיון טוב איך לעשות את זה, העוקץ.

  3. יואב

    הנחת היסוד של המאמר לא מובנת לי. צריך לקדם לימודי ערבית כדי שנקרא על מה שקורה במזרח התיכון בשפת המקור ולא כדי לקדם דו קיום עם הפלסטינים??

    1. דןש

      ראשית, מן הראוי ללמוד ערבית במדינה ובמרחב בו אנו חיים. אינני בטוח משזה צריך לבוא מכח החוק – הדבר צריך לבוא באמצעות הסברה ושכנוע, כפי שהדבר נעשה לגבי 5 יחידות.
      באשר ללימוד עצמו – לומדים בעיקר ערבית ספרותית ולא ערבית מדוברת. מה שאינו מביא להבנה וליצירת הקשר בין האוכלוסיות. חייבים להתרכז בעיקר במדוברת וללמד את הספרותית למען שאר הרוח.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    לימודי הערבית עד עכשיו הם ליצור עתודה לש יודעי ערבית בשרות השב׳׳כולא למען הידברות בין יהודים לערבים ,פלסטינים או אחרים. מן הראו להקנות את העגה המקומית השאמית לֹ ,,סוריה הגדולה׳׳ כמה שיותר מוקדם רצוי בגנים דו לשוניים או הכיתות הנמוכות ביסודי.

  5. kevin

    השפה הערבית אינה שפה "ילידית" אלא היא התפשטה בגלל הכיבוש הערבי. היא הכחידה שפות אחרות כגון: ארמית,אשורית, אכדית,פיניקית,ברברית, בבלית, וכו'.השטחים הכבושים ע"י האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית הם למעלה מ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל יבשת אירופה, ששטחה רק 10,600,000 קמ"ר. אבל לפי הכותבת כיבוש והתנחלויות זה "זכות" ששמורה ליהודים בלבד.