string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בגיהנום הזה אין שום יופי

בית החולים אברבנאל הוא מוסד שצריך להיסגר, ולא להיות לוקיישן להפקות אופנה נוצצות שמוחקות את החולים והחולות ושהמוחות העומדים מאחוריהן לוקים בעצמם בתפיסת מציאות מעוותת
עדי סדקהעדי סדקה

קולנוענית ופעילה חברתית

לפני כחודש הגיעה לאוזניי שמועה שהולכת להצטלם הפקת אופנה בין כותלי בית החולים לבריאות הנפש בבת ים, המוסד המוכר והידוע לשמצה ״אברבנאל״. לרגע חשבתי שעובדים עליי. שלא ייתכן שמישהו חושב שזה מקום שמתאים להפקה נוצצת. שלא ייתכן שמישהו בכלל חושב שבמקום הזה, שהוא לא פחות מגיהנום עלי אדמות למאושפזים בו ולבני משפחותיהם, יש איזהשהו יופי שצריך להנציח. אבל לא רק שלא עבדו עליי, מסתבר שמשרד הבריאות בכבודו ובעצמו אישר את ההפקה הזו.

וכך, שלשום יצא הסרטון של הפקת האופנה ״אברבנאל – זה לא סוף העולם״ (מטעם המגזין המקוון Efifo, ״הבית של האופנה בישראל״), המתעד דוגמניות במסדרונות בית החולים, בחדרי הבדיקות ובמחלקות הסגורות. בזמן האחרון התפתח טרנד משונה של צילום הפקות בתוך מוסדות של בריאות הנפש והצגתם באופן אחר לחלוטין מהמציאות הקשה שקיימת בהם. למשל, לפני כחודש יצאה פרסומת של בית החולים ״גהה״, שמציגה את בית החולים כריזורט וספא.

הפרסומת, שאין לדעת מה חשבו הקופירייטרים כשהגו אותה, מציגה כמובן אמת אחרת לחלוטין ממה שחווים המטופלים והמטופלות, והיא עוררה תרעומת גדולה כשהתברר שבית החולים עצמו הוא שהזמין ואישר אותה. את אותה התרעומת מעוררת כעת הפקת האופנה באברבנאל, שבדברי ההסבר שלה נכתב כי מטרתה היא ״להאיר את פגועי הנפש בישראל, ה׳שקופים׳ החיים בתוכנו, באור חיובי שיש בו עתיד ותקווה. החיים באברבנאל לא פשוטים, ובין כל החולים מצאנו צוות שמאמין במסרים שלנו ומקדיש את חייו לטפל באדם האחר והשונה״.

כשאני הגעתי לאשפוז באברבנאל לא חיכתה לי מיטה מוצעת ולא מסדרונות נקיים. באוויר היה ריח של שתן ודמעות והקירות היו מלאים בסדקים ובשריטות. בחדרים לא היו וילונות לבנים ובעמדת האחיות לא חיכו לי פנים מחייכות. במהלך האשפוז שלי לא לבשתי בגדים במידה שלי, אלא כמה מידות מעליי, שלא נדבר על בגדים נקיים מכתמים. לא אכלתי אוכל שמזוהה כדבר בר אכילה ולא היו בהישג ידי מים קרים או צלולים לשתייה. בחדר שבו ישנתי לא ישנתי לבד, אלא עם עוד שתיים או שלוש נשים, ולא היה אפילו חלון שניתן להביט ממנו החוצה. הפסיכיאטרים במקום לא נמצאים באמת בסביבה והיחס שלו זכינו היה ברובו מחפיר.

אולם למוחות שמאחורי הפקת האופנה כנראה לא היה אכפת מהאמת, והם בחרו לנצל את ההזדמנות שניתנה להם לצילום בתוך המוסד וגרמו למקום להיראות כמו בית הבראה נוצץ. שלא תהיה שום טעות: אברבנאל הוא מוסד שצריך להיסגר, והמצב הקשה שלו ידוע לכל. עדיף לו היה נסגר כבר לפני שנים, אבל אני מוכנה להתפשר גם על היום. והנה במקום מהלך כזה, יש אנשים שעסוקים בניצול הכאב שלנו ובהפצת שקרים בעד "יצירתיות".

הפקת האופנה הזאת מעלה שאלות רבות, כמו למשל למה מלכתחילה בחרו לצלם במוסד הידוע כבעייתי מאוד מבחינת התנאים הטיפוליים שהוא מציע? למה בכלל לנצל בציניות את נושא התמודדויות הנפש להפקת אופנה? איפה היו המאושפזים והמאושפזות בזמן הצילומים – האם הזיזו אותם למחלקות אחרות או שהם נחשפו למהלך הצילומים שכביכול היו אמורים להציג אותםן? וכמובן שמעל הכל מהדהדת השאלה מה לכל הרוחות חשבו שם במשרד הבריאות ובבית החולים כשאישרו את כל זה?

כל הסיפור הזה הזכיר לי שלפני בערך חמש שנים הגעתי לפתחו של ״אברבנאל״, לצלם סצינה לסרט הדוקומנטרי שביימתי על התמודדות הנפש שלי. לא תכננתי לצלם בתוך בית החולים (היה לי קשה מאוד רק לעמוד מבחוץ, אז לא יכולה בכלל לחשוב מה היה קורה לו הייתי נכנסת שוב לגיהינום הזה) ובטח שלא לצלם מטופלים ומטופלות אחרות. תוך שלוש דקות הגיע אלינו מאבטח ודרש שנתרחק מהמקום. בסוף הספקנו לצלם רק את שלט הכניסה, ואת הסצינה עצמה צילמנו בגן משחקים הצמוד לגדר בית החולים. הצעקות והבכי מתוכו נשמעו גם ככה עד לשם. לא הופתעתי שביקשו ממני להתרחק מהמקום ולא לצלם, האמנתי שזה מתוך צנעת הפרט ואולי גם מהחשש שהמצלמה תנציח את האמת הנוראית שבית החולים מסתיר בתוכו.

טריילר סרטה של עדי סדקה, ״השד לא כזה נורא״:

״אברבנאל הוא מותג שלילי שסובל מתדמית ומיחסי ציבור שליליים באופן אובייקטיבי״, מסר בימים האחרונים דובר משרד הבריאות. ״אנחנו יוזמים לא מעט שיתופי פעולה ולכן אנחנו מברכים על כל יוזמה שמוציאה את היחס למוסד מגבולות הז'אנר המקובלים, לעולמות אחרים כמו אופנה וקולנוע. כמובן שהאישור ניתן בכפוף לנהלים של שמירה על חיסיון רפואי ופרטיות מטופלים". אם כך, הפקת האופנה הזאת נועדה מבחינת משרד הבריאות ליחסי ציבור אומללים. אומרים שאין דבר כזה פרסום רע, אבל במקרה הזה נדמה לי שמצאנו את היוצא מן הכלל. הפקת האופנה הזו מסריחה מקילומטרים מעיוות מציאות קשה מאוד. ושוב, כמו תמיד, המוסד הוותיק לבריאות הנפש מקבל נכשל ביחס שלו למתמודדי ומתמודדות הנפש המאושפזים בו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. alanh

    כאשר קראתי את זה הגרון נתפס מזעם. אכן מסריח מהראש עד הזנב. ״אברבנאל הוא מותג שלילי שסובל מתדמית ומיחסי ציבור שליליים באופן אובייקטיבי״. נכון מאוד. Well-earned.

    כמישהו שהיה ניסיון מר עם המוסד הזה, לא כפציאנט אלא כבן/ת זוג משך 3 שבועות לפני כ7 שנים, עדיין לא התגברתי לגמרי ועדיין לא מצליח לעזוב את זה מאחור לגמרי. בדרך כלל אני כותב יפה ומצליח להתבטא אך זה פשוט משאיר אותי ללא יכולת לבטא עד תום מידת הזעזוע והזעם.

    מגיע למישהו כלא על הדבר הזה. ואני חושב שזה מקל מידי. צריך לאשפז את המפיק/ה ל3 שבועות במקום הזה לפחות כעונש (כמעט) ראוי.