string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הוא מגלם את תפקידי האחרון

שיר לשבת
מחמוד דרוויש

מערבית: ראובן שניר

הוּא מְגַלֵּם אֶת תַּפְקִידִי הָאַחֲרוֹן, בּוֹדֵד, יָחִיד עַל בָּמָה,
מְאַרְגֵּן מַקְהֵלָה מְבֻלְבֶּלֶת וִיגֵעָה.
כְּבָר כִּבּוּ אוֹרוֹת, אֶחָד אֶחָד הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה
וְהוּא עוֹדֶנּוּ מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּדָמוֹ וְרוֹאֶה בּוֹ קֶצֶף עַל מִפְתָּן.

הוּא מְגַלֵּם תַּפְקִיד שֶׁל עֵד וְשֶׁל חָלָל קָדוֹשׁ, טֶרֶם נִשְׁבַּר אוֹ הוּבַס,
בּוֹדֵד, מְשַׁפֵּץ אֶת אֲשֶׁר קָרַס אֶצְלוֹ וְאֶצְלֵנוּ וּבְיַרְכְּתֵי בָּמָה:
– הַיֵּשׁ צֹרֶךְ, אַבָּא, בְּתֵאַטְרוֹן?
– יֵשׁ גַּם צֹרֶךְ בִּמְשׁוֹרֵר בַּדֶּרֶךְ לְקוֹרְדוֹבָה
בּוֹדֵד, יָחִיד הוֹלֵךְ הוּא לְקוֹרְדוֹבָה,
רַק אֲנִי מַאֲמִין לִכְזָבָיו, כַּזְּבָן מַמָּשׁ כָּמוֹנִי.

מחמוד דרויש – חמישים שנות שירה, הוצאת קשב לשירה (2015)

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איזה גורן

    מודה ומתוודה. אינני מבין הרבה בשירה ( אוהב מאוד פזמונים, מקאמות, חמישירים, חריזה)
    כך שאינני מבין מה רצה דרוויש להביע בשיר המוצג, אך דבר אחד ברור לי עד מאוד. לאף אדם בעולם\ איש אישה, מלך ושליט אין שום זכות לאסור, לעכב, למנוע בעד סופר, משורר, צייר ומלחין מליצור ומלהציג את יצירותיו. ומי שעושה מעשה נבלה כזה הוא בריון, קלגס, דיקטטור וחדל אישים.