"מצב החירום" והכרסום בזכויות העובדים

הממשלה ניצלה השבוע את תקנות שעת חירום להוצאת צווי ריתוק למדעני קמ"ג בדימונה. שוב, מצב החירום התמידי בישראל משמש לפגיעה בעובדים בעת סכסוכי עבודה
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

אחד האמצעים שבהם השתמש שלטון המנדט הבריטי כדי לדכא ולפגוע באוכלוסייה בארץ ישראל היה תקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945. התקנות הדרקוניות האלה, שהטילו הגבלות חמורות על זכויות יסוד כמו חופש הביטוי, חופש התנועה וזכות ההתאגדות, עוררו זעם רב בקרב האוכלוסייה היהודית. שופט בית המשפט העליון חיים כהן תיאר אותן כ"לגיטימציה פסולה של אכזריות, רודנות ויתר סימני ההיכר של מדינה פשיסטית". סביר היה להניח שהתקנות יבוטלו עם הקמת המדינה, אולם שלטון אינו נוטה לוותר על סמכויותיו, וכך בעקבות ההכרזה של מועצת העם על מצב חירום – המתקיים עד היום – חלק גדול מהתקנות נקלטו בשיטת המשפט הישראלית, וחוק יסוד הממשלה אף העניק לממשלה סמכות להתקין תקנות נוספות כאלה.

בתחילת השבוע עשתה הממשלה שימוש נוסף בסמכות זו כאשר אישרה תקנות שעת חירום להוצאת צווי ריתוק למדעני הקריה למחקר גרעיני בדימונה (קמ״ג), המקיימים עיצומים מחודש מאי האחרון למען שיפור תנאי עבודתם. הצווים מורים להם להתייצב לעבודה גם בעת שביתה מלאה או חלקית. על פי הצווים, אם לא יתייצבו לעבודה ניתן יהיה לפטרם.

היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע־פרגו, הודתה כי "השימוש בתקנות בהקשר ליחסי עבודה חיוניים הוא צעד דרסטי", אולם "נוכח החשש לגרימת נזק כבד לאינטרסים החיוניים של המדינה, יש סבירות בנקיטת צעד של התקנת תקנות לשעת חירום". נציגי העובדים, מצידם, חולקים על הטענה שעלול להיגרם נזק. יו"ר ועד המדענים כתב בתגובה: "במהלך חודשי השביתה נעתר ארגון סגל המחקר לבקשות המדינה והתיר פעולות רבות כאשר השתכנע בנחיצותן. אין גוף יותר אחראי לבטיחות מתקני הקריה מאשר מדעניה". חשוב לציין שאין זו הפעם הראשונה שבה ראש הממשלה נתניהו יוזם הוצאת צווים הפוגעים בזכות השביתה של העובדים במקום עבודה זה. בשנת 2010, הממשלה בראשותו, הוציאה צווי ריתוק דומים.

במדינה דמוקרטית, חקיקת חירום של הממשלה מוצדקת רק כשמדובר במצב חירום אמיתי, מצב חירום ביטחוני חמור או אסון טבע למשל, שכן חקיקה כזו פוגעת בזכויות יסוד של האזרחים ומפרה באופן בוטה את עקרון הפרדת הרשויות שלפיו הכנסת היא הרשות המחוקקת. אולם בישראל, "מצב החירום" התמידי משמש את הממשלה לאורך השנים שוב ושוב לטיפול בעניינים כלכליים שוטפים דווקא, שאין להם שום קשר למצב חירום אמיתי, בין השאר להוצאת צווי ריתוק לעובדים בעת סכסוכי עבודה שנועדו למנוע מהם את מימוש זכות השביתה – זכות שבית המשפט העליון הכיר בה כזכות יסוד.

סביר היה להניח שהתקנות יבוטלו עם הקמת המדינה, אולם שלטון אינו נוטה לוותר על סמכויותיו, וכך בעקבות ההכרזה של מועצת העם על מצב חירום – המתקיים עד היום – חלק גדול מהתקנות נקלטו במשפט הישראלי

כיוון שחוק יסוד הממשלה מסמיך את הממשלה להתקין תקנות כאלה, בין היתר לצורך "קיום אספקה ושירותים חיוניים", אין שום מניעה שראש הממשלה, שאינו ידוע כבעל רגישות מיוחדת לזכויות עובדים, לא יעשה בעתיד שימוש בסמכות זו לא רק כדי למנוע מהמדענים בתעשייה הגרעינית לשבות, אלא גם כדי לפגוע בזכות השביתה של עובדי בתי החולים, מקורות, הרכבת, ועובדים בסקטורים נוספים שיכולים להיכנס להגדרה הרחבה והעמומה של "שירותים חיוניים", דבר ששופטי העליון נוטים לאשר.

קשה להתעלם מסמיכות הזמנים שבין הוצאת צווי הריתוק על ידי הממשלה לבין האמירות שנאמרו לפני שבועיים בעליון על ידי השופטים נעם סולברג והמשנה לנשיאה אסתר חיות, האמורה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון, שהעלתה בהקשר של העיצומים שבהם נקטו עובדי חברת החשמל נגד הרפורמה העלולה להביא לפיטורי אלפי עובדים את השאלה "האם זכות השביתה קיימת", והוסיפה כי "לאחר 20 שנה, ייתכן שהגיעה העת לבחון מחדש את דיני העבודה". אמירה שאין לה אוהד גדול יותר מראש הממשלה.

פורסם בידיעות אחרונות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.