string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

גדי טאוב, קולוניאליסט רחב לב

במסווה של זכויות אדם ואוניברסליזם, טוען גדי טאוב כי סיום הכיבוש יחמיר את מצב זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים. לבד מהאוריינטליזם הטמון בטיעונו (מוטב להם כיבוש מערבי נאור), טאוב לוקה בחוסר הבנה חמור ביחס למשטר הדיכוי הישראלי. תגובה
עופר כסיף

כבר התרגלתי לעמדותיו החשוכות של גדי טאוב ואיני מופתע יותר מהשטחיות והרדידות שעליהם באופן שיטתי מושתתים דבריו. אבל מאמרו "פוליטיקה כתרפיה" (הארץ 25.8.17) שבר מבחינתי את שיאי הנלעגות, אפילו של טאוב המנוסה בכך עד מאד. טאוב טוען כי סיום הכיבוש יחמיר את מצב זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים, מה שהופך לדידו את מתנגדי הכיבוש בשם ההגנה על זכויות האדם לנרקיסיסטים העסוקים בתרפיה קבוצתית: לא מצב הפלסטינים מעניין אותם, הוא טוען ("הפלסטינים יכולים מבחינתם להיצלות באש הגהינום"), אלא מירוק מצפונם.

אינני חולק על כך שאכן ישנם כאלה שכל עניינם הוא "מה טוב ליהודים". פרדוכסלית, קבוצה זו נמנית עם אותו "שמאל ציוני" שעמו נוהג טאוב עצמו להזדהות. אמור מעתה, טאוב כורך את עצמו עם אלה שאותם הוא מבקר, שלא לומר – להם הוא בז כ"עוטי פוזה", עוד דבר שבו יש לטאוב ניסיון עשיר. אבל מאמרו של טאוב לוקה לפחות בעוד שתי בעיות. ראשית, הוא מתעלם מכך שהזכות להגדרה עצמית לאומית הוכרה זה מכבר כאחת מזכויות האדם. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (מטה האו"ם, 16.12.66) קובעת כי: "לכל העמים זכות להגדרה עצמית. בתוקף זכות זו חופשיים הם לקבוע את מעמדם הפוליטי ולשקוד בחופשיות על פיתוחם הכלכלי, החברתי והתרבותי".

טאוב עצמו, אגב, כתב בזמנו שהזכות להגדרה עצמית, למרות שהיא קולקטיבית במהותה, רלוונטית גם לזכויותיו של הפרט ("זהות והגדרה עצמית", ידיעות אחרונות 30.6.09). כלומר, את רצונו של העם הפלסטיני להשתחרר מעול הכיבוש הישראלי ולכונן את מדינתו העצמאית ראוי לראות כמימושה של זכות אוניברסלית של הפרט, ולא רק כזכות קולקטיבית. אבל ניכר שדבר זה פרח מזכרונו של טאוב או, לחילופין, מעניין אותו כקליפת השום.

אך הבעיה הגדולה ביותר לטעמי במאמרו של טאוב נוגעת לתפיסתו הקולוניאליסטית (יש שיאמרו אוריינטליסטית) על סתירותיה – שוב, במסווה של זכויות אדם ואוניברסליזם. היה זה הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל, הליברל הגדול, שהצדיק את שלטונה של בריטניה בהודו בטענה שההודים אינם מהווים ציבור מתורבת שיוכל לעשות שימוש ראוי ונאות בחירות עד אשר יחונך כדבעי בידי הציוויליזציה הבריטית. בדומה לו, מסיק טאוב שמצבם של הפלסטינים הפרימיטיביים תחת שלטון עצמי יהיה גרוע יותר בעצם ערביותו מאשר תחת שלטון הכיבוש הישראלי הנאור מעצם מערביותו.

טאוב מסיק שמצבם של הפלסטינים הפרימיטיבים תחת שלטון עצמי יהיה גרוע יותר בעצם ערביותו מאשר תחת שלטון הכיבוש הישראלי הנאור מעצם מערביותו

אניח לרגע בצד את הפטרנליזם הגזעני שבאמירה הזו לטובת התמקדות בסתירות העולות ממנה בלבד. במקביל לתמיכתו בשלטון הבריטי בהודו, טבע אותו מיל את הביטוי "דיקטטורה נדיבה". לפי מיל, מושג זה מתייחס למשטרים שבהם השלטון מרכז בידיו את כל העוצמה והשליטה אך לא משתמש בהן לדיכוי נתיניו, הממשיכים ליהנות מחירות מלאה כל עוד אינם יוצאים נגד השלטון. משטר שכזה, מסביר מיל, סובל מסתירה פנימית שסופה להוביל לביטולו. בשלב מסוים, מסביר מיל, תתפתח ביקורת ואף התנגדות לשלטון, מה שיחייב אותו לבחור באחת משתי אפשרויות: לדכא את הביקורת וההתנגדות, לוותר על "הנדיבות" ולהפוך לדיקטטורה במשרה מלאה, או – לאפשר את הביקורת ואת ההתנגדות, להסתלק מהרודנות, ולאמץ "נדיבות מלאה".

מיל לא עמד על המתח המובנה בין תמיכתו בשלטון הקולוניאלי בהודו ובכלל לבין הסתייגותו מדיקטטורות נדיבות. שהרי סופה של כל קבוצת אנשים הנמצאת תחת שלטון קולוניאלי "נדיב" להתנגד לו, מה שיוביל את אותו משטר "נדיב" בדיוק לאותה דילמה שמיל מציין. מעבר להשקפתו הפטרנליסטית, הרי שטאוב בדיוק כמו מיל לוקה בחוסר הבנה על אודות משטר הדיכוי הישראלי בשטחים הכבושים (או מתעלם ממנו בכוונה).

לנוכח דבריו אולי צריך להזכיר כי אל מול ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש, ממשלת ישראל של היום, אף יותר מקודמותיה, פסלו את החלופה "הנדיבה" ובחרו בדיקטטורה אלימה, אכזרית ורצחנית מלאה. הפרת הזכויות השיטתית והיומיומית עד כדי ג'נוסייד זוחל שלהם ישראל אחראית איננה רק גרועה דיה בהווה מכדי להתריע היום מפני הסכנות העתידיות הרובצות לפתחו של העם הפלסטיני מעצמאות, אלא אף נובעת במידה רבה בדיוק מתפיסות "נדיבות" כשל טאוב. מוטב לו לאדון טאוב שייכלם ולא יגלה את דבריו, ליעל או לאף אחד אחר.

עופר כסיף הוא ד"ר לפילוסופיה ופוליטיקה

גדי טאוב בניו יורק, 25.8.2014. צילום: עמוד הפייסבוק של גדי טאוב
גדי טאוב בניו יורק, 25.8.2014. צילום: עמוד הפייסבוק של גדי טאוב
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליכודניק

    א. זכות להגדרה עצמית: טאוב לא מדבר על איזשהוא עם תיאורטי אלא על הערבים הקונקרטיים ביו"ש ובעזה. כמו כל זכות, גם זכות ההגדרה העצמית מוגבלת בידי זכויות אחרות. העזתים הראו שהם נחושים לנצל את ההגדרה העצמית שלהם כדי לשקוד בחופשיות על פיתוח מנהרות ורקטות כדי לפגוע באזרחי ישראל, וממילא זכותם להגדרה עצמית נפגעת. הרבה השתנה בדין הבינ"ל מאז 66', וישראל מקדימה את העולם בתחום.

    ב. פטרנליזם ובעיית "הכיבוש הנאור": האם לאחר ירי אלפי רקטות מעזה לישראל אחרי 2005, הכותב עדיין מאמין שהבעיה היא כיבוש יו"ש?.. אם כבר, הבעיה היא כיבוש 48'. ובקשר אליו, כל ממשלות ישראל היו-ולתקוותי, תהיינה- דיקטטוריות.

    1. עופר

      ליכודניק, אני לא ממש מבין את המונח "הגדרה עצמית", ומעדיף לדבר על הזכות לחיות בחרות, היינו ללא דיכוי. אם אני מבין נכון את עפר כסיף, אלה גם המושגים שג'ון סטיוארט מיל השתמש בהם. פיתוח אמצעי לחימה אצל מי שהחירות נשללת ממנו, לא רק שלא פוגעת בזכותו לחירות, אלא שברוב המקרים (אם לא בכולם), הוא כלי הכרחי בהשגתה.

      1. ליכודניק

        עופר, הדיכוי הישראלי בעזה חלש יותר מזה של לפני 67' (כי אז לא מכרנו להם סחורות, מים וחשמל). בעיני הם נלחמים על כיבוש ישראל, לא על חירותם.

        1. עופר

          ליכודניק, דעתי בעניין "חוזק הדיכוי" או "הכיבוד" שונה משלך. מכל מקום, מה שאמרתי נכון מהבחינה העקרונית גם לדיכוי "חלש".

          1. ליכודניק

            נו, והיכן הגבול? עד איפה אפשר להצדיק פגיעה בחפים מפשע בשם ההתנגדות לדיכוי? זו שאלה מעשית מאוד-
            לכל דיקטטור ותוקפן יש איזה דיכוי היסטורי נגדו הוא יוצא: לנאצים היה את הסכמי ורסאי, על יפן הקיסרית היה אמברגו רציני בגלל פלישתה למנצ'וריה, לדאעש ואל-קעידה יש את המשטרים הערבים שנתמכים בידי המערב וכיבוש אל-אנלדוס ופלסטין מידי הערבים. האם בעיניך זה מצדיק את מעשיהם?

            אמת המידה שלי פשוטה:
            – האלימות במאבק לעצמאות צריכה להיות יחסית לעוצמת הדיכוי
            – העצמאות צריכה להיות מוסרית בעצמה, כלומר להועיל למדוכאים יותר משהיא פוגעת בסביבתם
            ומבחינתי, הערבים ביו"ש ובעזה נופלים בשני החלקים.

  2. סמולן

    ובכן, יש הבדל בין טאוב ומיל, למרות ששתי ההמלצות זהות לגמרי. ואני כאן לצדך, בדיוק בגלל שנראה שהדבר לא ברור.

    מיל טוען שההודים לא יקיימו ממשל עצמי יעיל ועל ראוי לרדות בהם בנדיבות, כנראה מטעמים הובסיאנים, העדר ממשל כדבר רע.
    אבל מיל לא מדבר על זכויות אדם, נשמה. הטיעון של מיל נופל גם אם מה שיחליף את הראג' היא מערכת דיכוי ברוטאלית כמו של החמאס ואבו מאזן, גם אם הודו נשלטת על ידי סטלין הודי. כי בכל המקרים האלו, יש שלטון עצמי. (אני לא באמת זוכר את מיל ומקווה שציטטת נכון).

    הטיעון של טאוב אחר, ותקף גם במצבים של שלטון עצמי יעיל. נניח, מדינה מחליטה לרדות באזרחיה, תוך שהיא משמרת סדר חברתי תפקודי אבל מוציאה להורג הומואים. במצב הזה, המדינה תפקודית הרבה יותר מאצל מיל, ועדיין יש או צריכה להיות שאלה באם עצמאות תקדם זכויות אדם. (את טאוב, לעומת מיל, בכלל לא קראתי; מקווה וכו')

    לענ"ד ובכפוף לסוגריים האחרונים, טאוב לא מתעניין בפחסטינים אלא בשמאל האנטי ציוני, כלומר באתר הזה ודומיו. ומה שהוא מנסה לעשות, זה כמובן לחשוף רדידות אינטלקטואלית, להטריל ולעצבן, אבל גם להעלות לדיון את מעמד המטרתיות במאבקי זכויות אדם. וכאן יש שאלה רצינית: כמה אתה מאמין שפעולה למען זכויות אדם עלולה לפגוע בזכויות אדם? כי היסטורית, פעילים נוטים לא לחשוב על העניין הקטן הזה, ממש כפי שהם לא מוטרדים מזכויות היהודים לנשום.

    1. עופר

      ליכודניק, גם לכל משטר מדכא יש אוסף של תירוצים כדי להצדיק את עצמו ואת המשך המצב הקיים. אחד, נפוץ במיוחד, הוא, שמה שהוא עושה זה "ביטחון" לעומת מה שעושים לו שזה "טרור". שני, נפוץ לא פחות, הוא, שהוא עושה את זה "לטובת המדוכא", שהרי אם יתנו לו חופש, הוא לא יידע מה לעשות איתו ורק יפגע בעצמו.

  3. קרן שלום

    מחזקת את דבריך.
    אני לא קוראת אותו כבר שנים.

  4. זיו משה קהת

    הפתרון למתח שאתה מציג בדבריו שלמיל בד בבד עם דברי טאוב נורא פשוט ואף נוכח בדבריו של מיל, כך שקשה לי להאמין שלא התעלמת ממנו במכוון. מיל כמו גדי מדבר על פטרנליזם זמני, מסויים, ביחס לאוכלוסיה המקומית, הוא אינו דרש זאת באופן עקרוני,זאת לעומת קביעותיו העקרוניות הליברליות ביחס לשלטון הנדיב הפרדוקסלי-הרסני שהיו מוחלטות ועל זמניות עם קיבעות אלו הוא אינו מתעלם מהמציאות הקונקרטית. ועם כמה שבעיניך קלוניאליזם הוא מילה גסה, ברור כיום שהשלטון הבריטי תרם רבות להודו וליותה דמוקרטיה. העובדה שכיום אנו מכירים בדרכים אחרות וגישות שונות להתייחסות לתרבויות נחשלות אין בה כדי לשנות עובדה זו כמו גם הנזקים החמורים שהסב הקולוניאליזם (בין היתר אגב הוא אחראי ליצירת העם והלאומיות הפלשתינית).

  5. י.ד.

    הדה-קולוניאליזם מאפריקה התברר כהצלחה גדולה מבחינת זכויות האדם באפריקה. מיליוני אפריקאים מתים בזמן שהנאורים במערב מצחצים את כפיהם ומרגישים מוסריים.
    העובדה שהוא לא מעורר מחשבה נוספת מצד הנאורים מלמדת על יחסם לעובדות.

  6. אבג

    אין כמו מאמר תאורטי ותלוש מהמציאות שבה שכל העולם הערבי בעצם כבוש על ידי מנהיגיו (כולל הרשות שבה לא היו בחירות כבר 12 שנים) ובכל מקום שאינו טובע בנפט טובע בדם. ישראל ניסתה פעם אחת בעזה והתוצאה הייתה רעה בעיקר לתושבי עזה ולכן כל מי שצועק די לכיבוש בעצם מאחל לפלסטינאים חיי סבל שלא יהיו שונים בהרבה מאילו שבעזה וגזר דין מוות לרבים מהם (להטב"ים, נשים לא ציתניות, שמאל פלסטיני אם קיים כזה).

  7. Adam Marin

    Taub's response from Down Under, even under the fog of jetlag, only reaffirms his Orientalist, patronising approach. How else could you celebrate JS. Mills? Perhaps he should go and tell Indians what a Great Soul Mills was in justifying the civilising project of Empire. So remarkable is Taub’s a-historical and superficial rejoinder, that dubbing Arab regimes as cruel and unjust vis a vis the “enlightened” West… rolls off his tongue without a hint of irony. But than he quickly summons the Oriental in him and assumes the “dugri” style so popular amongst “reformed” Israelis of the left—those who saw the light and can now confidently declare “been there done that”…… “Really, let’s face it, Arabs are inherently backward, corrupt and dictatorial”. Such reformed leftists seem to be so jaded that moral integrity and intellectual laziness is all that remains. Sad! (from your mates in Australia!)

  8. Yoni Lebowitsch

    גדי, הקלות שבא אתה נושא את משא האדם הלבן מעוררת קנאה. אתה באמת טוען שזכויות הפרט של נתינינו הפלסטינים בשטחים כרגע מרובות יותר מזכויות הפרט שסביר להניח שיהיו להם במדינה שהם יהיו אזרחיה? שנזכיר פה איך וכיצד זכויות הפרט של הפלסטינים בשטחים נשמרים? את מידת הסעד שהמדינה ומוסדותיה מעניקה לנתינים כאשר אותן זכויות עומדות במבחן?

    להזכירך גם, באשר השמאל מתרכז יותר בזכויות הפרט הנרמסות של הפלסטינים, אותו שמאל מתמקד יותר בזכות הבסיסית להגנה ואזרחות שווה במסגרת מדינה אחת. האם אתה טוען שבמסגרת מדינה שוות זכויות זכויות הפרט של הנתינים הפלסטינים יתמעטו?

    בוודאי שלא. במקום זה אתה ממציא איש קשׂ. איש השמאל שחרד אך ורק לזכות הקניין/הגנה עצמית/חופש הפולחן/חופש הדיבור.

    לאותו איש קש אתה פונה ואומר. בשם הנרקסיזם שלך אתה מקריב את זכויות הפרט של, נניח אישה נוצריה, פמיניסטית, פלסטינית . אותה אישה תאכל חייה במדינת החמאס דאע’ש שבוודאי תבוא. מדינת ישראל וצבאה הוא מה שבגללו היא לא נמכרת לעבדות..

    כמובן, כמובן שלא נישאל אותה מה היא רוצה. ואם היא תכתוב שיר על הרצון שלה למדינה עצמאית (בוודאי טעות. היא לא קראה מספיק רשימות של טאוב), נשלח אותה למעצר. אבל הכל לטובתה. אם היא תכתוב על השוביניזם והשמרנות בחברה הערבית ראשׂ הממשלה ישתף בפייס, ואם היא תירצח על זה, את זה בוודאי נשתף בפייס (תראו כמה הם נוראיים), אבל את המשטרה זה לא יעניין.

    באשר קצה קצהה של זכות פרט חיובית כלשהי עדיין עומדת לאותה נתינה פלסטינית ברמאללה, למדינת ישראל אין יד בזה. ומאידך זכויות הפרט האחרות שלה נרמסות בידי המדינה ביד רמה. חשוב לזכור את זה. סביר גם להניח שאם למשטר בישראל היה בעל ברית יותר נוח להמשך הכיבש מקרב הפלסטינים מאשר הרשות הפלסטינית, או לפניה אותם מוכתארים שהיא קידמה, שהיה יותר שמרן ויותר אכזר כלפי האוכלוסיה הפלסטינית עצמה, מדינת ישראל הייתה מקבלת אותו בברכה, כך שהעובדה שעדיין יש מעט חופש פנים פלסטיני בוודאי לא נובעת מנאורות הממשל הישראלי. .

    לכן יש גם מקום לתקווה: העובדה שבוודאי לא הכל חשוך בחברה הפלסטינית, למרות הקטסטרופה שבה הם חיים שבעים שנה, מראה שיש להם עם מה לעבוד אם וכאשר תינתן להם האפשרות.
    אם להמשיך עם החישוב התועלתני. התוחלת של סכום הזכויות לאורך זמן, תוך כדי המשך הכיבוש, הוא מאוד נמוך. ההסטוריה של עמים כבושים היא לא מבטיחה, ככל שדברים נוגעים לזכויות הפרט. מצד שני יש מספיק מקום לתקווה שלאורך זמן חברה פלסטינית (כמו כל חברה אנושית עם מספיק סולידריות) תלמד, פחות או יותר, לכבד כאלה זכויות.

    אבל גם זה לגמרי לא יורד לשורש הכשל בטיעון. גם אם ההסתברות למדינת חמאס היא ודאית, באשר אדם בוגר אומר לך, אלה החיים שלי, תסיר את ידיך מעלי ותן לי לקחת את גורלי בידי, הבקשה הזו לחלוטין, לחלוטין מכריעה מבחינה אתית, באשר כל מה שעומד מולה היא טובת אותו אדם עצמו. (והרי הטעון פה הוא לא כמה חמאס מסוכן לישראלים, אלא לפלסטינים עצמם) כמו שלאדם בוגר עומדת הזכות להתאבד, כך עומדת לו הזכות לקחת סיכונים על חייו ועתידו הוא. זוהי זכות פרט יסודית. כך שמבחינת זכויות הפרט של הפלסטיני המצוי, גם הכיבוד שלהם דורש מדינה עצמאית אם זה מה שמספיק מהם מבקשים.
    'שלח את עמי' זו הקריאה הפלסטינית שאתה מסרב להענות לה. וואטאבר. הטענה שאתה עושה את זה לטובתם הם היא פשוט מבחילה.
    .

  9. דןש

    זו אינה תפיסה "גסה" לצאת מתוך המחשבה מה טוב למדינת ישראל ולכלל אזרחיה.
    סיום הכיבוש והשליטה על הפלסטינאים חייב להיות בראש מעייניה של מדינת ישראל וככל שיוקדם יוטב.

  10. עופר

    לגדי טאוב, אני אנסה לבדוק אם הבנתי את הטיעון שלך. אתה טוען: "דמוקרטיות מערביות יותר טובות משלטונות ערביים" וכן טוען: "מצבן של זכויות האדם במובן הצר של המילה – זכויות מן הסוג המוגן בחוקה האמריקאית בעשרת התיקונים הראשונים – יתדרדר אם ישראל תצא מן השטחים". אם אני מבין נכון, גם לדעתך הפלסטינים זכאים לחיות תחת שלטון שהוא לא "אכזרי, אלים, מושחת ומכוער" (לשיטתך, ערבי) אלא תחת שלטון שהוא "צודק יותר, נדיב יותר, אנושי יותר וחופשי יותר" (לשיטתך, מערבי). אם כך, מאחר ואתה מודה שהכיבוש הישראלי לא נחשב לדמוקרטיה מערבית, אזי מדוע להמשיך אותו ולא להפוך את הפלסטינים כולם לאזרחי ישראל, מהים עד הירדן, וכך גם הם יהנו מהשלטון המערבי הצודק והנדיב?