במקום שלום עכשיו, קופה עכשיו

חובבנותם הפוליטית של פעילים מזרחים רבים התומכים במירי רגב רגב נובעת מהאמונה שהם, בניגוד לאלה שהיו שם לפניהם, יוכלו לתמרן את המערכת טוב יותר. הם לא מבינים שהם עבדיו הנרצעים של שלטון אשכנזי
מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

כתבה בגלריה, שעסקה בהשתתפותה של שרת התרבות מירי רגב בפסטיבל כתר המזרח ובהחלטה לקיימו בחוף צאלון ולא בטבריה כמו בשנים עברו, הובילה (שוב) לפולמוס סוער בפייסבוק על אודות מירי רגב כן או לא, וביתר שאת – על מי מקרב הפעילים המזרחים לצדה ומי נגדה.

ישנם שני סימנים לחובבנות של פעילים מזרחים בפוליטיקה הישראלית: הראשון מתבטא כדרישה קבועה ואוטומטית להזדהות עם "העדר", השני הוא הישענות על מנגנונים למדידת "פופולריות" ו"עממיות". אולם למעשה, אף אחד למעשה לא יודע מה "העם רוצה". הדרישה הישירה או המשתמעת להזדהות מוחלטת עם "העדר" היא רעיון דכאני – זהו רעיון נטול כבוד ואנטי-דמוקרטי, שפתם של בעלי אגרוף ובריונים, והוא מוביל בהכרח ובמהירות להסתאבות מוסרית.

פירות הבאושים של שני סימנים אלו הם פוליטיקה מזרחית של אימפוטנציה מחד ושחיתות אישית וקבוצתית מאידך. אלה היו תוצרה של עסקנות מזרחית לאורך כל ההיסטוריה של פעילות מזרחית במפלגות השלטון למיניהן: החל במפא"י, דרך הליכוד וכלה במפד"ל. זוהי פוליטיקה חסרת משמעות חברתית, אשר מונעת על ידי מניפולציה צינית, ואולי מספיק לשאול את השאלה: האם אורן חזן מדבר את קול העם?

פעולה מזרחית רלבנטית חייבת להיות נטועה במחשבה פוליטית מרחיקת לכת וראות. אין שום סיבה להיות חלק מעדר אם אין העדר מונחה על ידי מאמץ להשגתם של יעדים פוליטיים ברורים ופומביים. יעד מזרחי-אזרחי פוליטי ורלבנטי חייב להימדד על ידי יכולתו לתרום לשינוי של הקיים, לקידומו של סדר חברתי חדש ודמוקרטי יותר. אם כך, האם מדיניותה של מירי רגב תורמת להעמקה, הרחבה והכלה דמוקרטית של קהלים שעד עתה "לא נספרו" בחברה הישראלית? לדעתי, התשובה היא בבירור שלילית.

אין שום אפשרות לראות את מדיניותה של שרת התרבות כפעולות המקדמות הליכים דמוקרטיים, הליכים שבאמצעותם זכויות האזרח של כל האזרחים זוכות לעידוד, תמיכה וחיזוק מהשלטון. על כן, אין כל טעם לתמוך במדיניות שכזאת. חובבנותם הפוליטית של פעילים מזרחים רבים התומכים ברגב נובעת מהאמונה שהם, בניגוד לאלה שהיו שם לפניהם, יוכלו לתמרן את המערכת טוב יותר. סוג מחשבה שכזה הנחה פעילים מזרחים רבים לאורך השנים. אולם גישה זו משכפלת את התפיסה שמזרחים ומזרחיות הם "דיירי משנה" בחברה הישראלית, פוזיציה המאופיינת על ידי ארעיות, היעדר שורשים ונדיפות.

דיירי משנה חיים עם תחושה כי המחר טומן בחובו סכנה. הם עלולים להיזרק מהדירה; מגוריהם הם בגדר מתת חסד, טובה או קומבינה שעושה עמם השלטון. ארעיות זו מדרבנת תחושה קבועה כי חייבים לנצל את הרגע, חייבים לדפוק קופה לפני שייסגרו שערי שמי החסד

דיירי משנה חיים עם תחושה עמוקה כי המחר טומן בחובו סכנה. הם עלולים להיזרק מהדירה; מגוריהם הם בגדר מתת חסד, טובה או קומבינה שעושה עמם השלטון. ארעיות זו מדרבנת תחושה קבועה כי חייבים לנצל את הרגע. חייבים לדפוק קופה לפני שייסגרו השערים של שמי החסד. במקום "שלום עכשיו" הם אומרים: "קופה עכשיו". ה"עכשיו" הוא הפילוסופיה היחידה. על כן, מוצגת התביעה להציג חזית אחת ואחידה, ולצד זאת מופיע הציווי "להיות עממיים" בכל מחיר. זאת אומרת, לטעון כי אתה מדבר את "שפת העם" תוך הסתרה של המלאכותיות, ההונאה, ההסתה והסחת הדעת. בדיוק עם ארעיות כזו חיו לאורך שנים תושבי  "עמידר" ו"עמיגור", החברות המשכנות שמדינת ישראל הקימה במיוחד בשביל מזרחים. כי ציניות הוא שמה האמצעי של הציונות.

אולם מזרחים אינם דיירי משנה בחברה הישראלית. מזרחים הם אזרחים מלאים בחברה הישראלית. ככאלה, מזרחים חייבים להיאבק על הרחבת ההיקף של זכויות האזרח והאדם שלהם ולעמוד על כך שיהיה להן תוכן. זכויות דיור נגזרות מזכויותיהם כאזרחים בחברה הישראלית – לא כמתת חסד של השלטון. הזכות לקורת גג, לעבודה, לחינוך, לבריאות ולתמיכה בעת אסון – כל אלה הן זכויות אדם. בדיוק כפי שהזכות להביע עמדות פוליטיות מבלי לפחד מהשלטון, להתאגד באופן פתוח ועצמאי על בסיס צרכים ורצונות, להתארגן פוליטית וחברתית על מנת לקדם יעדים משותפים, לבחור כאזרחים ולהיבחר כנציגים – כל אלה הן זכויות אדם בנוסף להיותן זכויות אזרח. אזרחים אינם דיירי משנה בבית של השליט. הם הבית. מזרחים זקוקים וזקוקות לדמוקרטיה חברתית כמו אוויר לנשימה.

ומן העבר השני של המתרס, מנהיגים שלא תורמים להכלה מרחיבה של זכויות האזרח והאדם אינם מנהיגים אלא משרתי שלטון. מקוששי הקולות המזרחים הם אלה שקיומם הפוליטי תלוי באמונה של אדוניהם כי הם "פופולריים". כי הם – ולא אחרים – מייצגים "עממיות", כי הם מי שקשובים, ועל כן גם מדברים את רחשי לבו של הציבור. זוהי תמציתם של תעמולה ושקרים פוליטיים, אסטרטגיה פוליטית של חובבנות מזרחית המתממשת במציאות כפוליטיקה צינית של דיכוי. זוהי לא הנהגה, זוהי שרתנות. מדובר ב"לחם ושעשועים" כאסטרטגיה של הסחת דעת.

הסתה והסתרה אינן המצאה יהודית-ישראלית. זו היתה האסטרטגיה באצטדיוני ההרג של רומא הקיסרית, אסטרטגיה לביסוסה של שחיתות אישית וקולקטיבית. תומכי רגב מגלמים באופן מלא את תפיסת המזרחי כ"דייר משנה". תומכים אלה הם משרתיו ועבדיו הנרצעים של שלטון חמסני, אנטי דמוקרטי שהוא אמנם יהודי, לאומי וציוני, אך הוא בעיקרו שלטון אשכנזי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רחמן חיים

    כל עוד המזרחים לא יאמצו לעצמם גישה של שוויון בפועל לכל בשטעטל שנבנה כאן, השטעטל ימשיך להתקיים ולעולם לא תהיה להם לא מדינה ולא אזרחות, כפי שחלמו ובאו לכאן.

  2. אבג

    הדרתם מזרחיים במשך 70 שנים מכל תקציבי התרבות ועכשיו אתם מבקשים שימשיכו ללכת אחריכם כמו עיוורים רק כי אתם לא מחבבים את רגב שמנסה לעשות צדק חלוקתי? לא סתם אתם מדביקים לה כל כינוי גנאי שאתם מוצאים כי אתם מעדיפים שתתן תקציב להבימה כדי לחלק משכורות של מיליון ש"ח בשנה לשחקנים הפריבילגים שלכם ולא חס וחלילה תקציב למקומות עם תרבות מזרחים (יש בכלל דבר כזה? רק צכוב נחשב תרבות)

  3. דן ביטון

    ואני תוהה איפה עוד מאות ואלפים כמוך בקרב העדה המרוקאית .כיצד מתוך יותר משני מליון מרוקאים אין בנמצא מספיק מבריקים שהיו יכולים לעשות את השינוי עליו אתה מדבר . איפה הם ? זה לא הגיוני ! לא מתקבל על הדעת ! נכון , גיטאות עוני וחינוך בית ספרי מכשיל במכוון אינם דברים של מה בכך. אני כבוגר המכשולים הדרמטיים האלה יודע טוב מאוד עד כמה זה קשה ואכן גדודי מזרחים סביבי מבית חלש שלא קיבלו שום תרומה בבית הספר היסודי הגיעו למגמות ספרות וטבחות. מתוך סך העדה המרוקאית בארץ היתה אמורה להיות כמות כשרונות גדולה בהרבה !!! היכן הם ??

  4. שאול סלע

    טיעוני ההגנה של הני זובידה שחסם אותי כי כתבתי שמזרחים הם אינדיבידואלים

    [..]אז יש לי תשובות:
    1. אני מדבר בשמי – ואולי לא כל אלו שמקבלים את הביקורת הזו (חסן, כחלילי ועוד) באותו מעמד – אני נציג ציבור במשרד התרבות כי אני רוצה לשנות. לא אינני מרויח מכך שקל – אני רק מוציא מכיסי הפרטי ומשלם על כך בשעות עבודה שנשרפות. לא אינני חושב שאני צריך לעשות דין וחשבון למישהו או לאנשים שבשמך שנים ישבו על אותו סיר הבשר ועל הדרך דאגו למשפחות שלהם – ולכל החבר'ה לעבודות. כן, גם עם לימור לבנת הם עבדו כמו גדולים ודאגו לרשת את העצמם עוד ועוד לתוך המערכת. מעניין אחרי שנים שזה היה בסדר פתאום כשיש שרה מזרחית ומזרחים שמגיעים למקומות השליטה כולכם הפכתם להיות טהרנים?

    2. לעבוד על נושא התרבות בארץ עם שרת התרבות אינו אומר שאנחנו מקבלים את תפיסת העולם שלה כולה – ואת זה אמר רועי בראיון שלו – אבל רבים החליטו להתעלם. זה לגיטימי אבל מטומטם![..]

    זה חדש בשבילי שמירי רגב עוסקת בתרבות ועוד יותר חדש בשבילי שאם רועי חסן אומר דברים בראיונות אז יש לקבל את גירסתו כתורה מסיני..

    אם הני זובידה בא לשנות שיסביר לנו מה הוא הצליח לשנות ,ואיך הוא מתכוון לשנות.

    כאשר לפני כמעט שנה ומחצה היקשיתי על הני זובידה בבלוג שלו בטענות שמירי רגב אמרה על הסודנים והאריתראים סרטן,מסלול ההתחמקות שלו היה הבנת הנקרא שלי.

    תשובתו האינטלגנטית היתה

    [..]שאול קראת את (כול) מה שכתבתי ?[..]

    הטענות הקשות והמוצדקות שלי הוסטו לכיוון "הבנת הנקרא" של שאול סלע

  5. דניאל אמסלם

    כמזרחי אני כותב שעורכי האתר עושים מניפולציות ומתנשאים על אותם אלה שהם כביכול מיצגים אותם (המזרחים).