string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פיצול האישיות של "הארץ"

בעודו מנפנף בדגל הדמוקרטיה וזכויות האדם, הרי שבכל מה שנוגע לפרשת ילדי תימן – המצפון העיתונאי של "הארץ" מקולקל

אני אוהבת את "הארץ", מפני שהוא עיתון מעמיק ואינטליגנטי.

אני לא אוהבת את "הארץ", מפני שבעודו מנפנף בְּדגל הדמוקרטיה וזכויות האדם, הרי שבכל מה שנוגע לפרשת ילדי תימן – המַצפוּן העיתונאי שלו מקולקל.

זה מעניין, הפנים הכפולים האלה. עשרות ידיעות, מאמרים ומאמרי-מערכת סובבים בעיתון הזה כל חודש סביב זכויותיהם של פלסטינים, עובדים זרים ולהט"בים, והכל בלהט נשגב ובאמונה עמוקה באדם, ברַווחתו ובכבודו; ואילו כשמדובר בַּפרשה המזוויעה הזאת, של ילדים שנחטפו מהוריהם בשנות החמישים (כן, יש כבר מספיק עדויות על חטיפתם השיטתית, וגם על מכירתם), פרשה שמעורבת בה מערכת ממוסדת וכוחנית של הסתרת מידע והשמדת ממצאים – מתעקש "הארץ" כבר שנים לא לדעת כלום.

לזכותו של העיתון צריך לומר שהוא עקבי. הוא מעולם לא אהד את מאבקם של ההורים לחשיפת האמת (כשם שאף פעם לא אהד את האקטיביזם המזרחי בכלל), ואפילו סלד ממנו; החֵל מן ההכרזה שטענות ההורים על חטיפת הילדים הן "פסיכוזה מתמשכת" (נתן דונביץ', 1985), וכלה בחגיגות סיום הפרשה ש"הארץ" ערך עם פרסום דו"ח ועדת-החקירה (2001). אֶת זה באמת קשה לשכוח: עוד לא יָבשה הדיו על דפיו של הדו"ח הזה – שהוא מסמך טיוח חסר-בושה, וכבר הזדרז העיתון לפרסם מאמר-מערכת המברך על המוגמר. סוף פסוק, הכריז המאמר בנימה של סיפוק; זהו. לא מדברים ולא כותבים על זה יותר. איזה כיף וּבַרוּך שפטרנו. זה היה מביך, וכמובן – לַקוי מבחינה עיתונאית, מפני שכותב המאמר לא טרח לעשות את מה שנדרש מעיתונאי: לקרוא את המסמך קריאה מדוקדקת ולבחון אותו מנקודת מבט ביקורתית, כפי שראוי לעשות עם כל מסמך ממסדי.

ואם לא די בכך, בימים שלאחר מכן פורסמו בעמודי הדעות שלל טורי-דעה המברכים על קבורתה של הפרשה. רק אדם אחד במערכת, אהוד עין-גיל, טרח לקרוא את הדו"ח קריאה ביקורתית ופירסם את דעתו על הדו"חות האישיים התמוהים שנשלחו למשפחות.

וְלא, סידרת הכתבות של יגאל משיח במוסף "הארץ" בין 1995 ל-1997 איננה משקפת את הקו המערכתי של העיתון, אלא את יושרתם המקצועית של עין-גיל, של דב אלפון (שהיה אז עורך המוסף) ושל משיח עצמו, שהבינו את מה שכל עיתונאי הגון מבין מיד: שהעדויות – גם של ההורים וגם של בעלי-תפקידים בְּמערך הקליטה של שנות ה-50 –  מעלות חשד כבד לפשעים שיטתיים שנעשו כלפי העולים וכלפי ילדיהם.

כעת, כשמתברר שהדור השני והדור השלישי של המשפחות קורבנות-החטיפות נאבקים לחשיפת הפרשה  – היכן עומדת מערכת "הארץ"? ובכן, באותו מקום שבו עמדה ב-2001; זאת אומרת – לא במקום טוב במיוחד.

תליית מודעות על מוניות שירות לקראת ההפגנה למען הכרה בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, 25.09 בתל אביב. צילום: תומר
תליית מודעות על מוניות שירות לקראת ההפגנה למען הכרה בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שתתקיים ב-25.09 בתל אביב. צילום: תומר

למרות היוּמרה ההומניסטית-ליברלית שלו, נמנע "הארץ" גם היום מלנקוט עמדה מוסרית בנושא הזה. הכתף הקרה שהוא מַפנה לַמשפחות הפגועות, בעקביות, היא כמעט הצהרתית: תעזבו אותנו מזה; לא מעניין אותנו. גם כשהוא מפרסם ידיעות על הפרשה, הוא עושה זאת ללא שום מעורבוּת אקטיבית.

עמדה מוסרית? מחויבוּת לחקירה עיתונאית? אחריות ציבורית? מעקב שוטף? מאמרי-מערכת? ממש לא. כך, למשל, זה נראה בַּידיעה שפירסם עופר אדרת בנובמבר 2016 על המלצתו של השר צחי הנגבי לחשוף את המסמכים החסויים הקשורים לפרשה: "הליקויים בעבודת הוועדות וגילויי הרשלנות והגזענות… באותן שנים, היו כר פורה לַחשדנות של המשפחות כלפי הממצאים". וגם: החומרים שייחשפו "עשויים להקל במעט את המצוקה של משפחות רבות שילדיהן נעלמו".

חיישני החשד העיתונאי הבריא של העיתון, שמנטרים את הממסד בחריצות יומיומית כדי לאתר מעשי-עוול, ושמתריעים (בצדק) כשמתנחל פוגע בפלסטיני או כשעובד זר נופל מבניין – החיישנים האלה מכובים כשמדובר בקורבנות החטיפות

במערכת "הארץ" סבורים שהכל טוב, אם כך. זה רק המשפחות שמתלוננות; זה יהיה באמת נחמד אם יהיה דבר-מה שיקל עליהן, המִסכֵּנוֹת. לא שזה נוגע לנו, כמובן; לנו, כולנו; ה-אנחנו הזה, דוברי הציבור המכנה את עצמו דמוקרטי, ליברלי ונאור. מה אכפת לנו, אנחנו. חיישני החשד העיתונאִי הבָּריא של העיתון, שמְנַטרים את הממסד בחריצות יומיומית כדי לאתר מעשי-עוול, ושמתריעים (בצדק) כשמתנחל פוגע בפלסטיני או כשעובד זר נופל מבניין – החיישנים האלה מכוּבים כשמדובר בקורבנות החטיפות. המשפחות הן שחושדות בממצאי הוועדות, לא מערכת העיתון; לַמשפחות יש בעיה של מצוקה, לא לַחֶברה הישראלית כולה, ולא לערכים של זכויות-אזרח, מוּסר, צדק ואמת. לכן שום אקטיביזם עיתונאִי איננו מופעל כאן, ואפילו לא שמץ של אחריות חברתית; לכל היותר מידה מסויימת של עניין מסתייג וקריר.

אני תוהה מתי שינה "הארץ" את עורו.

לפני שנים רבות קרא סבי את העיתון הזה בקביעות. הוא וילדיו, תושבי תל-אביב הקטנה שלפני קום המדינה, היו אנשי אצ"ל, ימניים-לַייט וליברלים בנשמתם, שלא חיבבו את מפא"י המושחתת ומצאו ב"הארץ" בית רעיוני ואינטלקטואלי.

האם סבי היה קורא את העיתון הזה היום, אילו היה עדיין חי? אני לא בטוחה; לא בטוחה שהוא היה מקבל את האופן שבו "הארץ" של היום בורר את החזיתות של האקטיביזם העיתונאִי שלו. אבל אִמי כבר עשתה מעשה. לאחר שנים רבות שבהן קיבלנו את העיתון כל בוקר, היא התקשרה למחלקת המנויים וביקשה לבטל את המנוי. למה? שאל אותה המוקדן. בגלל העוינות שלכם כלפי המזרחים, היא ענתה לו חד וחלק. ויותר לא קראנו את "הארץ". אולי כבר אז התמצק הדנ"א של העיתון לַמירקם מפוצל האישיות שלו.

אם "הארץ" רוצה להיות רלבנטי, ואם הוא רוצה לגלות יושרה עיתונאית – עליו להתעשת ולהוביל את המאבק לחשיפת האמת בפרשה החמורה הזאת. אין עוד פרשה כזאת בהיסטוריה של מדינת ישראל שמכילה אלמנטים זועקים כל-כך של פשע, מוסר, פגיעה בזכויות-האדם, מערכת משפט מעוּותת ומנגנוני-הכחשה אגרסיביים שמתעללים בַּמשפחות, ושמוסתרת מן הציבור כבר קרוב לשבעים שנה.

ו"הארץ" שותק.

האם הוא יהיה מוכן להיאבק על זכות הציבור לדעת ועל עשיית צדק לַמשפחות, לפחות כמו שהוא נאבק על זכויותיהם של הפלסטינים ושל העובדים הזרים, או שליברלים נאורים מחפשים את הצדק רק מעבר לגדר?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. כרמלה לכיש

    איך, איך, נעשו חטיפות ילדים, שקרים להוריהם על מות הילדים, העברתם למשפחות אשכנזיות תמורת כסף או בגין "רחמים " על הילדים שמוטב להם לגדול בתנאים טובים אצל משפחות שיאמצו אותם. איך נעשתה נבלה כזאת? הרבה ילדים או לא הרבה, איך בכלל זה היה אפשרי? קוראי " הארץ" הוותיקים זוכרים את העיתונאי אריה גלבלום שכתב על העולים מהמזרח ומצפון אפריקה הרבה רעות והדביק את כל התוויות שאחרים כמוהו רק התלחשו אודותיהם.

    1. סמולן

      כמכחיש-חטיפות גמור שהתרכך קצת (ורק קצת), אני מצטרף לטענה. הארץ, ודאי, היה חלק מהפתולוגיזציה של המזרחים, ולמעשה גם של האוסט יודן. לא ברור מיהם אותם "אשכנזים עשירים" שרכשו תינוקות ממוצא תימני, מזרחי ומזרח אירופאי, אבל דבר אחד ברור: למרות השואה, אין באתר עמר"ם ילדים ממוצא ייקי. במילים אחרות, הארץ מגלם את המיליה שצרך את השירותים האלו, בלי קשר להיקפיהם: גם אם החטיפות מנו אלפים, וגם אם מנו עשרות (אני מאמין בעשרות), הכסף והזלזול הקיצוני בעולמם של האחרים היה שייך בעיקר לקוראי וקוני הארץ, הקהל של גלבלום.

      ובנוסף, ולא בקטנה: הארץ קיים, כמסורת עסקית ומשפחתית, כבר כמעט מאה שנים. הוא אחד השרידים היחידים לעבר הישראלי, אותו עבר שהוא מכפיש, אותה זהות שהוא מנסה לרסק, כלומר להעביר טרנספורמציה מכאיבה אך הכרחית. אבל גם אם נעזוב את הפטרנליזם והניכור המובנה, מדובר במאגר מידע עצום. ולכן, עמוס שוקן בהכרח יודע את כל מה שצריך לדעת על ילדי תימן (ומזרח, ואשכנז*). צריך פשוט לשאול אותו, עם אפיסטמולוגיה קצת חושדת, ומעט אומץ: לפי הידוע – כלומר, השמועות –
      מ י שתשאל את השאלה לא תעבוד יותר בעתונות הישראלית לעןלם.

      * כמעט שאין "בלקן" בעמרם

  2. שי גרינשפון

    י סביב מקרים אמיתיים של ילדים שנמסרו לאימוץ לאחר שדווחו כמתים ( כנראה כמה עשרות כאלה) נבנתה בימינו תיאורית קונספירציה על אלפי תינוקות חטופים, על מזימה אשכנזית חוצות יבשות ואוקיינוס. אין דרישה לחקר האמת – כי כבר ממילא נפתחו כל הגנזכים, הצוות של צחי הנגבי ( ממוצא תימני בעצמו) חוקר ומעלה לרשת את המסמכים. אז הדרישה ל"הכרה בעוול" , השווא לשואה וכדומה – לא משכנעות. ממילא מפיצי תיאוריית הקונספירציה לא מנסים לשכנע אלא להפעיל לחץ באמצעים פסולים. כתבתי על זה כאן: https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1082170421913562&id=889821801148426

  3. רחמן חיים

    מי שקורא לעצמו נאור בשטעטל שנבנה כאן הוא גם צבוע. צביעות שמתבטאת בטאטוא כל נושא הנוגע לאפליית המזרחים ולשחיתות הממסד האשכנזי.

  4. נתן

    מה כל כך חשוב מה כותב עיתון דל תפוצה, ששנוא על ידי רוב האוכלוסיה, שמצבו הכלכלי בכי רע, ועתידו לוט בערפל? בשביל להבין את התשובה צריכים להכיר את המילכוד שבו נמצאים הפעילים המזרחיים בארגוני "אכלו לי שתו לי".
    מצד אחד הם זרוע חצי רישמית של השלטון הימני-דתי שמטרתם להגביר את ההסתה והשנאה נגד השמאל( תחת שם הקוד "אשכנזים"), אבל מצד שני הם חייבים לשמור על תדמיתם כלוחמי זכויות הנאבקים נגד המימסד.
    על מנת לפתור את הבעיה הזאת הם יוצרים מצג שוא שלפיו השלטון לא מורכב ממירי רגב,אריה דרעי, נפתלי בנט ומשפחת נתניהו אלה מי שיושב בשלטון הם הקיבוצים ,עיתון "הארץ", זהבה גלאון ויאיר גרבוז ואותו צריך לתקוף.
    וכך מרויחים פעמיים , גם לא לוקחים שום סיכון אמיתי וגם שומרים על תדמית של צ'ה גווארות עזי נפש הנלחמים ללא פחד בשלטון הדכאני.

    1. תרזה ממוסררה

      צודק נתן. גם אני רואה שרוב רובם של הפעילים המזרחיים לא פועלים לתיקון העוולות הגדולות או לחקירה מעמיקה של פרשת ילדי תימן, למשל. הם מסתפקים במחאות צעקניות ושטחיות, במקרה הטוב, ולחלוטין לא מבוססות, במקרה הפחות טוב.
      ביסוס הטענות, כמו שעשתה מיכל שטיינמן לעיל, הוא הדרך לנהל מאבק. אבל זו טרחה מרובה יותר מאשר מחאות בעלמא. לכן בסופו של דבר משקלן של המחאות האלה במאבק יהיה זניח, וחבל.
      גם שנאת אשכנזים היא לא דרך לשינוי חברתי אפקטיבי, היא לכל היותר דרך לאוורור של מרירות.

    2. דרור

      נתן צודק. לחלוטין.

  5. אלה

    מספיק להפצת עלילת דם ממחוזות רוסיה הלבנה של הצאר. לא חטפו ילדים. דמיון חולני קודח,אוכלוסיות נחשלות שמעולם לא ראו רופאים ופיתחו סיפורי מעשיות בעזרת עמותות מרושעות

  6. יהודה תאומי

    יעל יקירתי,
    אני שייך לאלו שמסכימים עם כל מילה שכתבת מכיוון שטרחתי ללמוד. תגובות הנגד והטענות לקונספירציה באות מאלו שההיסטוריונים והעיתונאים הישנים שבנו נרטיב שקרי של אחדות (ועיתון הארץ בניהם) הצליחו עד לרגע זה לשטוף את מוחם ולעצב את דעתם רחוק מאוד מהאמת ומהעובדות הנחשפות.
    אני אופטימי בקשר לחקר האמת. את היכולת של עם ישראל להתאחד סביב האמת כפי שתתברר, לא ניתן יהיה לעצור. זו שיירה שמתקדמת ואת ההכרה בעוולות שנעשו לא ניתן יהיה למנוע.
    בזמן שאבותינו החלוצים הקימו לנו מדינה שהיא אחת היצירות המוצלחות שיש בעולם, הם עשו גם שגיאות. מי שמנסה לדבוק בניסיונות להחביא ולהסתיר שגיאות אלו לוקה במקרה הטוב בעיוורון.
    כדאי להמליץ על ספרה של שושי זייד ועל מחקרה של פרופ' שושי מדמוני (כתוב באנגלית) לכל אלו שאין להם הבושה להמשיך ולהפגין את בורותם בכתב ובעל פה.
    החשיפה החלה והיא ככדור שלג תלך ותגדל. היא מעודדת אנשים לחשוף את מכאובם ויתפלאו הטוענים לקונספירציה מזרחית כמה חטיפות של ילדים אשכנזיים קרו. זה לא אשכנזים נגד מזרחיים. זה היה בעבר ותיקים מנצלים מול קרבנות חדשים וחלשים והיום זה מאבק בין מחפשי האמת האחדות ועתיד הדורות הבאים לבין אלו המבקשים את הבלתי אפשרי – לשמר מראית עין שקרית של עם מושלם.

  7. ג. אביבי

    המאבק בהקשר העולמי.
    יפה כתבה יעל צדוק על הצביעות של העיתון הגזעני לאנשים החושבים עצמם לנאורים. המכחישים כאן מייצגים קשת "אנושית" מהם מורכבים כל הארגונים הניאו-נאציים בישראל ובכל מקום אחר. זהו מנעד הכולל מרפי שכל ("עלילת דם ממחוזות רוסיה הלבנה", "תאוריית הקונספירציה") ועד מכחישנים-שקרנים פתולוגים שנאלצים לסגת בהדרגה מההכחשה השקרית הגורפת (סמולן, גרינשפן ושאר נתןצ'יקים) הרוויה באמירות/רמיזות גזעניות.

    המסר שלנו – הנאבקים לשוויון אתני מלא ולחשיפת פשעי הגזענות האשכנזית בארצנו – לציבור הישראלי כולו צריך להיות: מה אתם מעדיפים, חברה שמתעקשת לשמור בהשתקות, בהלעגות גזעניות ובאיומים על ההיסטוריה ה"צדיקה לתפארת" של מדינת ישראל, או לחשוף את האמת הלא נעימה ע"מ להגיע לחברה צודקת הרבה יותר?
    מי שחברה הוגנת ואנושית בישראל יקרה לו – לא חשוב מה שיוכו העדתי – חייב לתמוך במאבק לחשיפת פשעי הממסד האשכנזי נגד התימנים, נגד ילדי המרוקאים ונגד האמהות האתיופיות.

    1. דני

      חבר הוגנת ואנושית היא חברה שלא תשקע בבלבולי מוח ומלחמות פנימיות מהסוג שאתה מקדם.

      1. תימני כינרת

        צודק דני!
        חברה הוגנת ואנושית לא תשקע בבלבולי מוח ומלחמות פנימיות.
        למשל הגרמנים. כשהם רצו להקים חברה יותר אנושית והוגנת הם לא השקיעו בבלבולי מוח כגון, המשרפות, מחנות ההשמדה, ההשמדות ההמוניות, השמדת הצוענים, היעלמותם הלא ברורה של אי-אלו מן היהודים ושאר לא אריים.
        הם סיפרו לגרמנים הצעירים בבתי הספר שאבותיהם תחת שלטון הרייך היו ג'נטלמנים אבל היה בלגן נוראי בגלל המלחמה הקשה,
        ובבלגן הזה נעלמו כמה יהודים, צוענים, שבויי מלחמה ….
        מבריק!

        1. דני

          איזו אנלוגיה מתוחכמת, אתה ממש חכם. והציניות והסרקזם שלך, שנון.