string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

במלכודת השחיתות

המסקנה ההגיונית שעולה מתרבות השחיתות הפוליטית הפושה כאן היא שיש להגביר עוד את עצמאותו של השירות הציבורי ולחזק את יכולתו לעמוד מול לחצי פוליטיקאים, בעלי הון ותאגידים כלכליים. אך ראש הממשלה ושרת המשפטים מקדמים הצעות לשינויים שישיגו בדיוק את ההפך
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

מלבד זעם וגועל, אחת מתופעות הלוואי שחש מי שמנסה לעקוב אחר המתרחש בחודשים האחרונים בישראל היא תחושת סחרחורת. מצעד החשודים בשחיתות הולך ומתארך. בעוד אתה מנסה לשנן את שמות החשודים ולמקם אותם בפרשת השחיתות הרלוונטית האחרונה, צצה ועולה פרשת שחיתות נוספת עם גיבורים חדשים.

ניקח לדוגמה את אחת מערוגות השחיתות הפוריות – ערוגת השלטון המקומי. גיא ליברמן מנה ב"ידיעות אחרונות" לפני יומיים את ראשי הערים שבשנה האחרונה הוגשו נגדם כתב אישום או המלצה של המשטרה להעמידם לדין: איתמר שמעוני מאשקלון, אילן שוחט מצפת, יהודה בן חמו מכפר־סבא, ישראל זינגר מרמת־גן, יוסי בן דוד מיהוד־מונוסון, ועתה גם יורם שמעון, ראש מועצת מבשרת ציון, החשוד במתן הטבות במיליוני שקלים לאיש העסקים רמי לוי, שבתמורה להטבות העסיק את אשתו של ראש המועצה כמנהלת שיווק ואת ראש המטה של שמעון כמנכ"ל הקניון שבבעלותו. נדמה שאם המשטרה הייתה מקדישה משאבים רבים יותר לברר מה מתרחש בשלטון המקומי בישראל, שורת הצועדים במסדרונות חדרי החקירות הייתה מתארכת הרבה יותר.

הסחרחורת מחריפה כשעוברים לשחיתות המשתוללת במישור הארצי. ניקח למשל את יובל שטייניץ, שר האנרגיה. בשבוע שעבר נעצרו בחשד לקבלת שוחד בפרשת הצוללות שניים ממקורביו – רמי טייב (יועץ התקשורת שלו) ושלמה שרן (מי ששימש ראש לשכתו וראש לשכת ראש הממשלה נתניהו). השבוע נחקרו באזהרה שני מקורבים נוספים של השר – יועץ לשעבר שלו ואיש עסקים פעיל ליכוד. נדמה ששטייניץ, שבסביבתו טענו "שהוא המום מהפרסומים", הופך למתחרה ראוי למורו ורבו, ראש הממשלה, לזכייה בתואר "הפוליטיקאי המוקף במספר החשודים בשחיתות הרב ביותר הטוען שאין לו מושג מה קורה סביבו".

השחיתות במישור הארצי לא באה לידי ביטוי רק בשחיתות פוליטית של עסקנים ומקורבים, המקריבים את האינטרס הציבורי עבור טובות הנאה אישיות, אלא גם בתופעה שהכלכלן האמריקאי ג'וזף סטיגלר כינה "שבי רגולטורי", שבה נבחרי ציבור האמורים לדאוג לאינטרס הציבורי מפקירים את אחריותם ודואגים לאינטרסים של אלה שאמורים להיות מפוקחים על ידם.

השחיתות במישור הארצי לא מתבטאת רק בשחיתות פוליטית של עסקנים ומקורבים, המקריבים את האינטרס הציבורי למען טובות הנאה אישיות, אלא גם בדאגה לאינטרסים של מי שאמורים להיות מפוקחים על ידם.

 

ב"הארץ" פורסם השבוע כי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה התעלמו ממכתבו של פרקליט מחוז חיפה איתן לדרר, שהעלה טענות חריפות נגד בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה בפרשת מכל האמוניה בחיפה. לדרר העלה חשש שבכירים אלה פועלים ממניעים פסולים לטובת האינטרסים של חברת כימיקלים חיפה. טענות דומות העלה מבקר המדינה יוסף שפירא נגד בכירים במשרד להגנת הסביבה. במכתב ליועץ המשפטי לממשלה טען המבקר שיש חשש לפלילים בהתנהגותם המיטיבה כלכלית עם חברת חיפה כימיקלים, על חשבון בטיחותם של תושבי מפרץ חיפה. רגולטור נוסף שזכה לדו"ח מיוחד של מבקר המדינה הוא שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת שמונה לתפקיד על ידי ראש הממשלה נתניהו. פילבר, המצוי במעצר בית, חשוד שפעל להיטיב עם חברת בזק שבבעלות שאול אלוביץ', ידידו הקרוב של נתניהו, תוך הפקרת האינטרס הציבורי.

המסקנה ההגיונית שעולה מתרבות השחיתות הפוליטית הפושה כאן היא שיש להגביר עוד יותר את עצמאותו של השירות הציבורי ולחזק את יכולתו לעמוד מול לחצי פוליטיקאים, בעלי הון ותאגידים כלכליים. אולם ראש הממשלה ושרת המשפטים שקד מקדמים הצעות לשינויים שישיגו בדיוק את ההפך. תחת כסות אידיאולוגית של "משילות", שני האנשים האלה – המתעבים את השירות הציבורי – מקדמים צעדים מחלישים כגון, צמצום ועדות האיתור במשרות בשירות המדינה, הגדלת מעורבות נציגי השר בהליך הבחירה והפיכת משרת המשנה למנכ"ל של משרדים ממשלתיים למשרת אמון. עושה רושם שעוד נתגעגע לימי "התום המוסרי" שבהם אנחנו חיים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאיר עמור

    היי יוסי,
    לדעתי אתה שוגה במסקנה ההגיונית שלך. הגברת עצמאותו של השירות הציבורי לא תיתכן ללא הגדרה ברורה של אזרחות ישראלית. בישראל אין אזרחות ברורה. אין הגדרת סמכויות למדינה ואין גבולות לפוליטיקה של הפוליטיקאים. בישראל אין אזרחים. ועל כן גם אין את שלטון החוק. איני רואה בשלטון החוק את חזות הצדק וגן העדן. אבל בלי שלטון החוק מקבלים את האופרציה הקיימת בישראל: על החלשים אוכפים את החוק בעוד החזקים (כלכלית, פוליטית, תרבותית או אחרת) עוקפים את החוק. אי אפשר להמשיך ולהתעלם מהעובדה שההזמנה לעבור על החוק ולבצע פשעים חברתיים שכולם מסתכמים בשחיתות חברתית ופוליטית נובע מעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הפער שבין אי ההגדרה של האזרחות וזכויות היתר המוענקות ליהודים (בעיקר ליהודים אשכנזים ולאשכנזיות כדרך חיים) הוא עצום. העדרו של שלטון החוק הוא אינטרס פוליטי מהמעלה הראשונה לחזקים בחברה הישראלית. שם הבעיה לא בעצמאותו של השירות הציבורי. שירות ציבורי לא יכול להיות עצמאי אם אין את שלטון החוק. ראה מה שקורה בצבא ההגנה לישראל. האם יש שירות ציבורי יותר חיוני מצבא ההגנה לישראל? איך מקבלים שם החלטות על רכישת צוללות? תחשוב מה עושים שם כאשר צריך להחליט על מטוסים? אם אתה רוצה תחום ״אזרחי״ באיזה מדינה דמוקרטית מפקירים את המשאב החיוני ביותר של החברה: אדמה בידיהם של מתי מעט שכבר שלושה דורות חשים כי הפעולה שלהם היא ״חלוצית״ בעוד שאפשר בהחלט להגדיר את פעולתם כשחיתות מיבנית מהמדרגה הראשונה?

    1. ליכודניק

      מאיר, מה הקשר?
      – אתה מבלבל בין "שלטון החוק" ו-"מדינת כל אזרחיה". אפשר לקיים את שלטון החוק גם כשיש אפליה מעמדית- זה היה המצב ברוב ההיסטוריה (למשל, לנשים לא היו זכויות אזרח). בעלי הכוח חמסו את החלשים אך לא זה את זה.
      – וכן מבלבל בין "שלטון החוק" לניקיון כפיים. "שלטון החוק" משמעו שפקיד לא יכול להוציא תקנה שפוגעת בשרירות בציבור מסוים לתועלתו. זה לא מה שהפוסט מתאר- הפקיד "שלנו" מטה חוזים בהסתר.
      ואז, מה המשמעות של "חיזוק השירות הציבורי"? הכשרה מקצועית? ישראל מובילה בשיעור האקדמאים, אני מניח שזה נכון גם בשירות הציבורי; כוח ארגוני (מגבלה על מעורבות פוליטיקאים)? ייצור חונטה קשיחה שמתנגדת לכל מעורבות חיצונית, לטוב ולרע, ומנותקת מהעם. פיקוח משפטי? יבריח מנהלנים ואנשי מקצוע טובים לשוק הפרטי.

      הפתרון פשוט- שקיפות ובקרה דמוקרטית של הכנסת, הדירקטוריון, מועצת הרשות המקומית וכו'.

      1. מאיר עמור

        ליכודניק
        לדעתי אתה לא כל כך מבין את המשמעות הפוליטית והחברתית של שלטון החוק הדמוקרטי. אתה חושב שמאחר שבמדינת ישראל יש חוקים אז זה שווה למשמעות של המושג ״שלטון החוק״. אין זה המצב. ישראל מוגדרת כמדינה יהודית. לדת היהודית וליהודים יש בה מעמד מועדף. ישנם יהודים המודעים – באופן גלוי ופתוח – שישנם חוקים שהם לא ימלאו. הסיבה שלהם: להם יש חוקים שהם תקפים יותר מהחוק של המדינה. בקיצור ולעיניין, אין בין שלטון החוק הדמוקרטי שאני מדבר עליו שום קשר ישיר למדינת כל אזרחיה. מאחר ואתה כנראה משיב לדיאלוג פנימי שלך, אתה מגיב מנהמות ליבך. אתה לא מעוניין להעניק לפלסטינים אזרחי ישראל אזרחות שווה ועל כן את טוען שאני מבולבל. במקום לומר לעצמך את האמת את מטיח בי קביעות שהן רחוקות ממה שטענתי. לסיכום: שלטון החוק הינה פרוצדורה דמוקרטית שבה נקבע העקרון שהמחוקקים קובעים חוקי יסוד מסויימים (ישנם כאלה שקוראים לכך חוקה) ולאחר שנקבעו חוקים אלה באמצעות רוב גדול יחסית של המחוקקים, כל אזרחי המדינה – ללא יוצא מן הכלל – שנית – ללא יוצא מן הכלל – כפופים לחוק. זה כולל כמובן את המחוקקים עצמם. מאחר ובישראל ישנה הסכמה בשתיקה שלא מכפיפים את הדת היהודית ואת היהודים השונים לשלטון החוק הדמוקרטי, נוצר מצב שבעלי הכוח כולל המחוקקים (אתה יכול לקרוא ״פוליטיקאים״ ו״פוליטיקה״) אינם כפופים לחוק. מצטרפים אליהם כמובן רבים שהם בעלי כוח, השפעה והון. בישראל המצב הוא שחזקים (לסוגיהם השונים) עוקפים את החוק ועל החלשים אוכפים החוק. זהו מצב אבסורדי וכמעט כולו נובע מההגדרה הבלתי פתירה של מדינה יהודית ודמוקרטית שלמעשה היא מדינה יהודית אם דמוקרטיה כשנוח וגם זה לא תמיד. מצב זה של ״העדר שלטון החוק״ נוצל על ידי החזקים חברתית בישראל במהלך 70 השנה האחרונות באופן מלא. אי אפשר להבין את שלטונה של הגמוניה אשכנזית ללא העדרו של שלטון החוק. אי אפשר להתעלם מהעובדה הפוליטית מספר אחת בישראל שפריבילגיה אשכנזית זו פעולה קבוע נגד שלטון החוק בישראל. הנה כתבתי לך תשובה בלי שום התייחסות לפלסטינים, שעליהם אתה למעשה רוצה לדבר. דרך אגב, אפשר לשאול אותך מדוע אתה לא מזדהה בשמך המלא?

  2. רחמן חיים

    מה מפליא בשטעטל שנבנה כאן. שטעטל זה הובא לכאן ישר ממזרח אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים. מאידך, מה יהיה עם הגוי שצריך לנצל אותו והוא לא נמצא במקום? אז בוא נביא לכאן מזרחים והם יהיו הגוי שננצל אותו (ופעם גם נשלוט עליו).

  3. נפתלי אור-נר

    ההבדל בין נתניהו חמירי רגב היא דרגת הבוטות. גם נתניהו פועל על פי התיזה של מירי: "מה שווה השירות הציבורי אם אנו איננו שולטים בו"

  4. ראלף

    מי שכותב "שיש להגביר עוד יותר את עצמאותו של השירות הציבורי", כנראה שמעולם לא נזקק לשירות זה. זה נעים ונוח להלין על שחיתות של ראשי רשויות וממש סבבה על השחיתות של נתניהו ושריו (וואו! הוא מקבל סיגרים במתנה!), אבל השחיתות האמיתית היא של הפקידים הקטנים, אלה שבאים במגע ישיר עם האזרח ובמקרה הטוב לא עושים את העבודה שלהם, ובמקרה הרע דורשים שוחד. זה גם הבסיס לשחיתות של ראשי הרשויות – מי שיש לו קצת יותר כסף מבין שהדרך לעקוף את ההתעללות של כל הפקידים הקטנים היא לשחד פעם אחת ובגדול את מי שעומד מעליהם. אם השירות הציבורי היה עושה נאמנה את עבודתו, לא היה צורך לשחד אף אחד.