string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הבוגדים של היום הם הגיבורים של המחר

השמאל הציוני נזהר מרדיקליות כי הוא פוחד להישאר לבד, בלי שבט. העניין הוא שיש שבט אחר, גדול יותר – והשבט הזה נמצא בחוץ. למשל שבט ה-BDS הגדל והולך בעולם. אלה בעלי הברית שלנו כי אין לנו בני ברית בתוך השבט המקומי. תגובה לאורי אבנרי
רוחמה מרטון

במאמרו השבועי המופץ ברחבי העולם, אורי אבנרי מגיב לדברי במסיבת יום הולדתי ה-80. וכך טוען אבנרי:

"אחדים מידידיי מאמינים שהמלחמה כבר אבודה. שכבר אי-אפשר לשנות את ישראל מבפנים. שרק לחץ מבחוץ יכול לעזור. למרבה המזל, כך הם מאמינים, יש בחוץ כוח המסוגל לעשות את העבודה בשבילנו. קוראים לו בי-די-אס – הקיצור באנגלית ל"חרם, ביטול-השקעות, עיצומים". אחת הידידות האלה היא ד"ר רוחמה מרטון. קודם כל, יש לי התנגדות עמוקה לטענה שאין ביכולתנו לעשות דבר להצלת המדינה, ושעל כן עלינו לשים את מבטחנו בזרים, שיעשו את העבודה שלנו במקומנו".

תשובתי לאבנרי:

בשום מקום ובשום זמן לא אמרתי שאני/אנחנו, השמאל הלא-ציוני המכונה הרדיקלי, רוצים או מצפים שמישהו בעולם יעשה את המלחמה שלנו. זה לא רק לא מוסרי אלא שזה גם טיפשי וגם לא מעשי. ממלחמת האזרחים בספרד, מלחמה שנכשלה, ועד דרום אפריקה, מלחמה שהצליחה, וכל המאבקים האחרים – תמיד בני המקום נלחמו ונהרגו יחד עם תומכיהם בעולם. אף פעם לא בנפרד. מבחינה זו השמאל הרדיקלי בישראל מצוי בחברה ממש טובה. אורי, אין לך רשות לומר עלי/עלינו שאנחנו מצפים שמישהו בעולם יעשה את המאבק בשבילנו, כי זה ממש לא נכון.

רוחמה מרטון. צילום: שירז גרינבאום, אקטיבסטילס
רוחמה מרטון. צילום: שירז גרינבאום, אקטיבסטילס

האם המאבק שאתה מכנה המאבק ל״שחרור לאומי יהודי״, מאבק שלקחת בו חלק ב-48 יכול היה לצלוח ללא העזרה מבחוץ? המאבק הנכון בימינו, לדעתי, הוא המאבק האנטי קולוניאלי והאנטי אפרטהיידי. מי שמשלה עצמו שניתן לנצח במאבק זה ללא עזרה מבחוץ שוגה באשליה מסוכנת הנסמכת על גאוות הגברבריות הציונית-ישראלית. אני, אני ואני.

שאלת השלום אינה רלוונטית היום. זו שאלה נוחה מדי, יפה מדי, ובלתי מעשית בהווה. התמיכה בשלום אינה עמדה פוליטית אלא מס שפתיים. מכיר אתה מישהו בימין או בשמאל שלא לדבר כלל על המרכז הקיצוני, המתנגד לשלום?

שאלת ההווה היא שאלת הכיבוש והאפרטהייד. זו השאלה הרלוונטית היום. למאבק האנטי קולוניאלי יש מסורת נכבדה. ולמאבק באפרטייד יש אסטרטגיה שהוכיחה עצמה. נכון שמי שנאבק על שינוי פוליטי אמיתי, ולא רק על הצלת המדינה, צריך לוותר על הפריווילגיות הניתנות לו במשטר האפרטהייד. וזה כולל את הפריווילגיה של להיות טובים ויפים תמיד.

האם באמת צריך להזכיר שאין כזה דבר "קצת" דמוקרטיה כמו שאין קצת הריון? ממש כמו שאין דמוקרטיה בישראל.

הזכות לחיים פוליטיים היא הזכות החשובה ביותר. היא מותר האדם. בלי הזכות לחיים פוליטיים – זה כמו 'תנו לחיות לחיות'. להילחם על הזכות למרפאה בשטחים הכבושים זה כמו להילחם על אבוס לסוס. המשטר הטוטליטרי מצמצם את האזרח ל"בעל זכויות" – הזכות לאכול, הזכות לגור, הזכות לחינוך ולבריאות – זה צמצום האדם/האזרח למצבה של חיה כאשר נשללת הזכות לחיים פוליטיים. מי שלא מוכן להיאבק על זכויות פוליטיות לכולם, נלחם רק על יופיו שלו.

כדאי שנשאל את עצמנו: האם אנחנו אספירין לכיבוש? פלסטר לאפרטהייד?

אני רוצה לאפשר לצעירים המוכנים להיאבק כלים שאפשר לחשוב בעזרתם. חשיבה ביקורתית. במילים אחרות – לא לשחק במגרש של השלטון, בתוך האג'נדה של השלטון. עלינו ללמוד להצהיר שאיננו מקבלים יותר את כללי השלטון. שאנחנו פורצים את גבולות המותר והאסור שלו. וזה אומר לקחת סיכון ולוותר על הפריווילגיות שלנו הנמצאות בתוך גבולות השלטון. משום שכמו שאמר אמרסון, ״אדם הגון אינו מציית לחוק באופן טוב מדי״.

מפת מזג האוויר שהישראלים היהודים רואים כל יום במהדורת החדשות היא גם מפה מנטלית. מפה של ארץ אחת, מדינה אחת, שלטון אחד. אבל בפנים, בתוך הפרטים של המפה הזו, מה הם תנאי האזרחות? מה הם תנאי הזכויות? כשמסתכלים היטב אז רואים שיש אפרטהייד. זו היא נקודת המוצא – שיש כאן משטר צבאי לחלק גדול מהאזרחים.

נשאלת השאלה, איך נלחמים בזה?

צריך לבנות מחדש את ארגוני זכויות האדם על בסיס תפיסה של מאבק. לא ארגונים של שלום. השלום נמצא בעתיד. הבעיה נמצאת בהווה. כל עוד הישראלים היהודים שלא תומכים ב-ב.ד.ס. חושבים שאפשר לשנות מבפנים –הם משולים לאותו שפן שרצה לשנות את האריה מבפנים. ואכן האריה טרף אותו. השפן אמנם נכנס לאריה אבל בזה הסתיים סיפורו. לשנות מבפנים כיום – זו אשליה. שמאל רדיקלי לא יכול לחשוב ולפעול כך.

 השלום נמצא בעתיד. הבעיה נמצאת בהווה. כל עוד הישראלים היהודים שלא תומכים ב-ב.ד.ס. חושבים שאפשר לשנות מבפנים –הם משולים לאותו שפן שרצה לשנות את האריה מבפנים.

השמאל הציוני פוחד מרדיקליות כי הוא פוחד להישאר לבד. בלי שבט. העניין הוא שיש שבט אחר, גדול יותר – והשבט הזה נמצא בחוץ. למשל שבט ה-BDS. ההולך וגדל בעולם. הוא בעל הברית שלנו כי אין לנו בני ברית בתוך השבט המקומי.

צריך לדעת שמבפנים אנחנו מעטים מדי וחלשים מדי. לא נוכל לעשות הרבה בלי בני ברית מבחוץ. זו היא בדיקת הגבולות. הבוגדים של היום הם הגיבורים של המחר.

אורי אבנרי אומר:

"אבל, לדעתי, הטלת חרם על ישראל עצמה תהיה שגיאה. אילו הוטל, הוא היה דוחף את כל הציבור הישראלי לידי המתנחלים, בעוד שתפקידנו הוא דווקא לבודד את המתנחלים בשטחים הכבושים ולהפריד ביניהם לבין הציבור בישראל. תפקידנו כאן הוא להתבסס מחדש, להתארגן מחדש ולהכפיל את מאמצינו להפלת הממשלה הנוכחית ולהבאת מחנה-השלום לשלטון".

ואילו אני אומרת לאבנרי, אתה עוסק בעתיד משוער, השערה שאין לה ביסוס מלבד הפחד להשאר לבד, המתבטא באמירה ש"הציבור הישראלי כולו יחבור למתנחלים". אבל רוב החברה הישראלית כבר חברה למתנחלים. הם היום חוד החנית של האתוס הישראלי, מה שהיו הקיבוצים בעבר.

ה-BDS הוא המנוף היחיד הבלתי אלים שיכול לגרום לחברה הישראלית יהודית להרגיש את עול וכאב הכיבוש כאשר יאלצו לשלם את מחירו.

אם הכיבוש והאפרטהייד יביאו לסבל כלכלי, תרבותי ומדיני בעקבות החרם העולמי, מאד ייתכן שאז יחול שינוי בתפיסת העולם הישראלית המבוססת מצד אחד על הרווח העצום למדינה ולאזרחיה היהודים מהכיבוש וההפרדה ומצד שני על שפנותו של המכונה השמאל הישראלי או מחנה השלום.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אלן ה

    לא כתוב ביוגרפיה קצרה של רוחמה מרטון אז אני אוסיף מויקיפדיה:
    "רוחמה מרטון (נולדה ב-3 בספטמבר 1937) היא פסיכותרפיסטית, פסיכיאטרית ופמיניסטית ישראלית, מייסדת ונשיאת עמותת רופאים לזכויות אדם."

    1. לקדחו דם

      אז רלא תומכים ב-BDS?

      מעניין

  2. רחמן חיים

    אכן כל מי שמעוניין בשוויון בשטעטל שנבנה כאן כדי שיהפוך למדינה, צריך לתמוך ב-BDS ולפעול להפלת הממשלה והמשטר הגזעני שכאן, המובילים את ישראל לכיוון גרמניה של שנות הארבעים של המאה הקודמת: בתמונה זו היהודים הם הגרמנים של אז והערבים הם היהודים של אז.

  3. דני

    מעניין אם גם עזרא פאונד וסלין חשבו ככה.

  4. רון

    BDS (ראשי תיבות של: Boycott, Divestment and Sanctions – חרם, מניעת השקעות, ועיצומים), הוא קמפיין לחרם על ישראל הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי.
    הגזען הערבי-מוסלמי, עומר ברגותי המייסד והעומד בראש תנועת ה– BDS- מכריז על מטרתו, חיסול מדינת היהודים:

    בי-די-אס-אם או בדס"מ, הם ראשי תיבות של פרקטיקה מינית הכוללת (Bondage) קשירה, (Discipline) משמעת, sadism, סאדיזם ,masochismמזוכיזם.
    בתנועת הב.ד.ס. חברים מזוכיסטים יהודים וישראלים רבים הלוחמים להחרים את עצמם. לכן מן הראוי להוסיף לתנועת הבדס את האות מ"ם – מזוכיסטים יהודים

  5. רון

    בי-די-אס-אם או בדס"מ, הם ראשי תיבות של פרקטיקה מינית הכוללת (Bondage) קשירה, (Discipline) משמעת, sadism, סאדיזם ,masochismמזוכיזם.
    בתנועת הב.ד.ס. חברים מזוכיסטים יהודים וישראלים רבים הלוחמים להחרים את עצמם. לכן מן הראוי להוסיף לתנועת הבדס את האות מ"ם – מזוכיסטים יהודים

  6. Mosheshy

    מזדהה עם רוחמה מרטון, ומה שכתבה הוא לעניין.

  7. אורי

    המאמר הזה הוא בדיוק הסיבה שהימין ימשיך לשלוט פה עוד שנים רבות. שמאל לא ציוני זה לגיטימי, אבל לומר שבמדינה הזאת אין דמוקרטיה זה אוקסימורון, כי במדינה בלי דמוקרטיה היו עוצרים תומכי חרמות בינלאומיים על המדינה. נותר לקוות שכותבת המאמר היא נצר אחרון לדור ישן ותלוש שצפוי להיעלם.

  8. סמולן

    B.D.S היא חתימתו המקוצרת של ברוך דה ספינוזה, אופטיקאי הולנדי.

  9. עודד אסף

    אני לא יודע מי זאת המגיבה הנקראת 'אנה קורמן' ( תגובה מס' 4 ברשימת התגובות הראשוניות, למעלה), ואחרי קריאת תגובתה – אני שמח שאינני יודע. היא משייכת את עצמה לאוניברסיטה העברית בירושלים… לא ברור לי אם היא עובדת שם באיסוף אשפה (הרי היא מגיבה בנוסח אשפתות), או שחס-וחלילה היא סטודנטית או מרצה (אפשרות לא סבירה; אבל אם זה נכון – יש בסיס לדאגה גדולה מאוד באשר לרמת התלמידים ו/או המורים במוסד אקדמי זה). ואולי – אולי… – היא טוקבקיסטית בתשלום? זה לא יוכל להפתיע אותי. כך או כך, היה מן הראוי לסנן את התגובה הזאת ולמחוק אותה באותה שנייה שבה התקבלה. אין הצדקה לכך שהתגובה זכתה לפרסום.

    ובאופן כללי , ברצוני להוסיף שהגיע הזמן – בעצם, כבר מזמן – שהמעגלים השמאליים והדמוקרטיים האמיתיים, שעדין מצליחים לשרוד בישראל, יפסיקו להתנהג בנימוס מוגזם ולהגיב באיפוק מוגזם להתקפות האלימות (המילוליות, ומפעם לפעם גם הפיזיות) מצד המעגלים הימניים-לאומניים הפרועים, ההולכים ומתרחבים בארצנו, וזוכים לגיבוי ממסדי רציני. אפשר ורצוי – ארשה לעצמי מטאפורה מסוימת – לחבוש כפפות-אגרוף. מקללים ומעליבים ומשפילים אותנו? בבקשה – גם אנחנו נקלל, נעליב ונשפיל. רוצים שימוש בלשון-ביבים? בבקשה – את זה גם אנחנו יודעים, בהחלט; לא אוהבים, אבל במאבק כמו במאבק. ממה יש לחשוש כאן?

    ולבסוף – שוב להתחלת התגובה שלי. בלוגים שמאליים ודמוקרטיים אמיתיים ( ויש כמה וכמה מסוג זה) צריכים לעשות כל מאמץ, שעדיין לא עשו, כדי לקרוא מראש תגובות, לסנן בקפדנות ולמחוק. אין הצדקה לכך שגם הבלוגים האלה ייהפכו – כמו העיתונות היומית –
    לזירת השתלחות בלתי מבוקרת של טוקבקיסטים. אם הם מאפשרים זאת, ההצדקה לעצם קיומם של בלוגים כאלה מתערערת.

    1. דני

      ידידי, אם לא שמת לב, לשמאלנים יש פה לא פחות מלוכלך מזה של אנשי ימין, והדבר בולט בכל זירת תקשורת, כולל באתר הזה. העמדה שלך מייצגת מעין עיוורון מובנה שמאפיין משום מה בעיקר תומכי שמאל, שנוטים לחשוב שהם צודקים וטהורים תמיד, והרשע נמצא בצד השני, ולא רואים את הדבשת הגדולה שמונחת על גבם. ודרך אגב, גם הרעיון שלך בדבר סתימת פיות וצנזורה הוא ממאפייני השמאל החדש (למעשה, גם הישן).

  10. פריץ היקה הצפונבוני

    עם כל אהדתי לאבנרי הפעם אני תומך בעמדתה של רוחמה וראוי להזכיר בהקשר זה את אילנה המרמן וחברותיה שהודיעו בריש גלי שלא יצייתו לחוקי העוולה של משטר )האפרטהייד. דמוקרטיה מושלמת יש רק אצל מלאכי השרת . ( עד לשנות ה60 שלהמאה שעברה ליותר ממחצית אזרחי שוויץ כלומר האזרחיות לא היתה זכות בחירה). ישראל כמובן אינה דמוקרטיה כלל שכן רק לעם האדונים יש זכויות דמוקטיות כמו ללבנים במשטר האפרטהייד של דרא׳׳פ.לאזרחי ישראל הפלסטינים יש זכויות חלקיות והנתינים הפלסטינים בשטחים הם חסרי זכויות בכלל ,נתונים למשסה ורדיפות מצבא התועבה והמתנחלים.אדוניו. אבנרי מפחד להיות מנוכר לחברה הישראלית וע׳׳כ יש גבולות
    לראדיקאליות שלו. אבנרי גם מתנגד לסרבנות,אף שהוא מעריץ את הסרבנים משמאל.
    היה ה דוקא גוש שלום שראה בחרם כלי מאבק לגיטימי וקרא בשעתו לחרם על תוצרת ההתנחלויות. גם עכשיו ,כדי לא להפר את חוק החרם הוא מפרסם רשימות של מוצרי ההתנחלויות.שכל אחד יחליט כרצונו. יש אנשי ימין שמשתמשים ברשימות כדי לקנות תוצרת התנחלויות. אני לא יודע עד כמה חרם חיצוני ישפיע על ישראל אך זה בהחלט מהשמגיע לה וע׳׳כ אני תומך בו..מנדלה עצמו אמר שרק קריסת ברה׳׳מ גרמה לכך שהחרם נהיה טוטלי וגרם לתפנית של דה-קלרק. עד אז השלטון בדרא׳׳פ הצליח להפחיד משטרים רבים בטענה שכל הנאבקים באפרטהייד הם קומוניסטים.