string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אנחנו המטבע העובר לסוחר

רובנו מתעלמים רוב הזמן מהנזק הנגרם לפרטיותנו כשפייסבוק מוכרת את הזהות הדיגיטלית שלנו לתאגידים מסחריים, ולא לגמרי מבינים את הפורענות הטמונה במדיניות הפרסום של פייסבוק המאפשרת גם תעמולה פוליטית ממוקדת קהלי יעד בעבור כסף גדול. באירופה החלה רגולציה
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

בתחילת השבוע הכריזו כותרות מוספי הכלכלה בצהלות שמחה על מיליונרים ישראלים חדשים, בעקבות אקזיט נוסף של חברה ישראלית – ענקית התוכנה SAP רוכשת את חברת גיגיה הישראלית בכ-350 מיליון דולר. מהדיווח על פרטי העסקה עולה שמה שחברת גיגיה הישראלית מכרה ל SAP- זה אותנו. גיגיה מוכרת את המידע על הנתונים הביוגרפיים שלנו, על העדפותינו, על תחומי העניין שלנו ועל מידת השפעתנו על אנשים אחרים. באמצעות מתן גישה למידע על המשתמשים ברשתות החברתיות כפייסבוק, טוויטר, לינקדין ורשתות נוספות  גיגיה בעצם מוכרת לתאגידים ולאתרי תוכן מסחרי כגון פפסי קולה, רד בול, טומי הילפיגר ואתרי קבוצות כדורסל מליגת ה-NBA, את הזהות והפרטיות שלנו. המידע הזה אמור להגדיל את הסיכוי שלהם לפתות אותנו לקנות את מוצריהם. כפי שאמר אנדרו לואיס על המשתמשים ברשתות החברתיות  ובמנועי החיפוש, "אם אתה לא משלם עבור זה, אתה לא הצרכן, אתה המוצר אותו מוכרים".

רובנו מתעלמים רוב הזמן מהנזק הנגרם לפרטיותנו כאשר פייסבוק מוכרת את הזהות הדיגיטלית שלנו לתאגידים מסחריים שמציפים אותנו בפרסומות, אולם לפני מספר ימים היא עוררה זעם רב,  כאשר אתר התחקירים "פרופובליקה" פרסם שהיא מאפשרת לאנשים המכנים את עצמם "שונאי יהודים" לפרסם מודעות המיועדות לקהל המטרה האנטישמי שלהם על ידי זיהוי הקהל הפוטנציאלי הזה עבורם. שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, אמנם התנצלה על התקלה והבטיחה שפייסבוק תשתדל למנוע הישנות תופעות כאלו בעתיד, אולם בהינתן המודל העסקי של פייסבוק ושל רשתות חברתיות אחרות, שיצר עבור החברה הכנסות ממודעות בסך 27.6 מיליארד דולר בשנת 2016, ההבטחה של סנדברג נשמעת ריקה.

הפצת מודעות אנטישמיות אינה הבעיה היחידה שעמה מתמודדת פייסבוק בימים האחרונים. הבעייה גדולה הרבה יותר. השבוע, לאחר לחץ פוליטי כבד, מסרה פייסבוק לוועדות הקונגרס החוקרות את ההתערבות הזרה בבחירות האחרונות בארצות הברית, מסמכים על אודות שלשת אלפים מודעות שמקורן ברוסיה שחלקן התקיפו את קלינטון ושיבחו את טראמפ. המודעות הללו לא הופצו לכול. קהל המטרה שלהן היה קהל הבוחרים האמריקאים שהאפיונים הדמוגרפיים שלהם העידו שהם פגיעים לתעמולה פוליטית כזו. המודעות הללו, (המכונות "פוסטים שחורים") המופצות רק לזמן קצר ורק לצופים מסוימים, כמו גם החדשות המזויפות, המופצות על ידי אתרים שמופעלים על ידי גורמים פוליטיים עלומים, יוצרים איום על הדמוקרטיה. הן פוגעות בעיקרון מרכזי בדמוקרטיה, עיקרון השקיפות. לפי עיקרון זה, מודעות פוליטיות צריכות להיות גלויות לכל, וצריך להיות ברור שהן מודעות פוליטיות ומהו מקורן. על פי החוק האמריקאי, מועמדים למשרה פוליטית נושאים באחריות למודעות שהם מפרסמים. מדיניות פרסום המודעות של פייסבוק מתעלמת מהכללים הדמוקרטיים הללו, התעלמות המשתלמת לה כלכלית.

הרשויות באירופה החלו לנהוג באופן קשוח כלפי התאגידים הדיגיטליים. הן מתחילות ליישם רגולציה קפדנית יותר שתפרק את המונופול שלהם ותגן על ערכים כפרטיות ודמוקרטיה

לעומת חוסר האונים של ארצות הברית, הרשויות באירופה החלו לנהוג באופן קשוח כלפי התאגידים הדיגיטליים. הן מתחילות ליישם רגולציה קפדנית יותר שתפרק את המונופול שלהם ותגן על ערכים כפרטיות ודמוקרטיה.

בחזרה לזהות הדיגיטלית שלנו. פייסבוק, גוגל וגיגיה לא מבקשים את הסכמתנו כשהם מוכרים חלקים ממנה. עניין זה מעלה את השאלה על מה שהחוקר יבגני מורוזוב מכנה "קפיטליזם של נתונים": אם הנתונים הם נכס, למי הוא שייך? אם נתונים אודותינו הופכים להיות משאב משמעותי ההכרחי לניהול הכלכלה והפוליטיקה, האם לא מן הראוי שהנכס הזה – נכס המידע – יהיה בבעלות ציבורית ושכל הקלקה באתר או ביישום ליצור תייצר רווח עבור כולנו, האזרחים? טכנולוגיות דיגיטליות, כפי שכותב מורוזוב, הן גם תקוותנו הגדולה ביותר וגם אויבנו הנורא ביותר, האתגר הוא לשנות את המציאות שבה הן משעובדות למען אינטרסים תאגידיים על חשבון אינטרסים ציבוריים.

מדורים כלכליים דיווחו בהתרגשות
מדורים כלכליים דיווחו בהתרגשות
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איציק

    כמה אופייני למנטליות של תוצרי מדינת השבכ האוסטיודנית ..

  2. יוסףה מקיטון

    המשפט המצוטט "אם אתה לא משלם – אתה המוצר" הוא משפט שגוי. ישנם הרבה מקרים בהם דברים ניתנים בחינם, בלי להפוך את המשתמשות בהם למוצר. למשל הרשתות החברתיות דיאספורה או מסטודון הן רשתות שאינן בבעלות תאגיד, פועלות במבנה מבוזר ע"י שיתוף פעולה בין המשתמשות, ושומרות עבור כל משתמשת את האפשרות הטכנית, כמו גם המשפטית לשלוט לחלוטין במידע שלה (כולל למחוק באמת, גם מהשרת, להוריד, להגביל וכו'). הבעיה עם פייסבוק היא לא שהיא בחינם. הבעייה היא הסכם השימוש, והבעלות התאגידית. זו נקודה מאד חשובה למי שרוצה לעשות פוליטיקה בעידן הדיגיטלי. "תוכנה חפשית" איננה "תוכנה בחינם" אלא תוכנה שרשיון השימוש בה מאפשר חופש למשתמשת.