string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הרצחת, ירשת וגם גידרת

ביקור במלון חוף נחשולים וטבילה במימיו הפרטיים עוררו אצלנו זרמי מעמקים של תודעה היסטורית שנכרכה בהווה חסר בושה

מסיבות פרוזאיות למדי, זכינו בלילה במלון חוף נחשולים. נסענו צפונה בלב חצוי. מצד אחד, לא בכל יום מזדמנת לנו חופשה פסטורלית (טוב, לא ממש חופשה, רק כמה שעות של הפוגה מהשגרה) במרחק נסיעה קצרה. מצד שני, לנפוש באתר נופש של קיבוץ, עם כל המטען הגנטי הכרוך בזה (חמסנות האדמות, קהילות של יפי תואר מאחורי שערים סגורים, ההשתלטות על משאבי טבע, ועדות הקבלה, הטובות המפליגות מהמדינה לאורך השנים) – איך אפשר ליהנות ככה, אפילו באופן אירוני? ואכן, עם רדת החשיכה והשקט המטריד שפשט במרחב החד-קומתי, נתדכדכו נפשותינו, והסיסמה ״די לקיבוץ״ קרמה עור וגידים.

הכניסה למלון החוף של קיבוץ נחשולים עוברת דרך שער צהוב, כמובן. השערים שנעשו נפוצים עד מאד בנופי ישראל, מסמנים בברזל את קו הגבול בין בני המזל שנהנים מאקסקלוסיביות, מחוף פרטי או מחתיכת נחל נאה שזורם לו בלב היישוב, לבין דלת העם שעל מנת ליהנות משכיות החמדה האלה צריך לשלם לבעלי הבית הבריוניים. לילה במלון חוף נחשולים עולה בין 650-850 שקלים, תלוי בעונה, ובתמורה מקבלים חדר צנוע במרחק הליכה מהים. לילה בחדר בוטיק כמו זה שאליו שודרגנו (לא מאהבת מרדכי – החדרים הפשוטים בשיפוצים) עולה כ-1,500 ש"ח. אין לנו ניסיון רב מדי בחופשות ונופשים מהסוג ה״מפנק״, אז לא נוכל לאמוד את רמת החדר לפי סטנדרטים לאומיים או בינלאומיים – אבל אפשר לומר שהוא היה מעוצב בסגנון ארצישראלי כעור ברמת גימור גבוהה, כולל עוגיות מרציפן ושוקולד עם שבבי שקדים שהמתינו על השולחן. אה רום וית׳ אה וויו.

בשטחי הקיבוץ מצויים למעלה מ-150 חדרי אירוח ברמות יוקרה משתנות, בהם כאלה עם בריכה פרטית או בריכת אינפיניטי המתאחדת עם קו המים. כמו כן מתקיימים בו אירועים לחברות ולפרטיים, חתונות, בר מצוות. בערב הגעתנו, למשל, נערכה חתונה, ובין השבילים שהובילו לאירוע נצפו הרבה נשים לבושות לבן. שברנו את הראש איך ייתכן שנשים מפרות את החוק הלא כתוב ולובשות לבן לחתונה. למחרת התברר שזו הייתה חתונה נחמדה של זוג הומואים. אחרי לילה בחברת ביבי באו״ם התעוררנו ישר לארוחת בוקר במסעדת החוף, השמורה לדיירי שכונת הבוטיק בלבד (אחת מאיתנו לא התאפקה ויצאה משם עם צנצנת ריבת דובדבנים אישית בכיס).

בחצר האחורית של הקיבוץ המרווח מתגוררים בצפיפות אלפי נותני שירות, חלקם צאצאים של מגורשי אלטנטורה. זה כמובן לא עניין מקומי – הגיאו-פוליטיקה הישראלית מאורגנת סביב חצרות אחוריות מסוג זה

ככל שיכולנו לשפוט, נותני השירות במלון חוף נחשולים הם ערבים, למעט הפקידים בקבלה, הפנים של הריזורט – שם מקבלים את פניך בחולצות הוואי נותני שירות יהודים אשכנזים למראה, ייתכן שבני קיבוץ, לא בדקנו. מנין מגיעות המנקות, הטבחים, מפני השולחנות, הסבלים, עובדי המשק, האחראים על חלוקת המגבות בירידה לחוף הפרטי, גורפי החול? כל מי שבאנו איתו במגע מגיע מפורדיס, הכפר השוכן ממזרח – מרחק של כחמש דקות נסיעה ומרחק מנטלי רב לאין שיעור – והמאכלס כ-14,000 נפש על כ-4,000 דונם. לשם השוואה, בנחשולים מתגוררים פחות מאלף איש על שטח של כ-5,000 דונם. וכך, בחצר האחורית של הקיבוץ המרווח הנושק לים מתגוררים להם בצפיפות אלפי נותני שירות, חלקם צאצאים של מגורשי אלטנטורה, הכפר הפלסטיני שעל חורבותיו נבנו מושב דור וקיבוץ נחשולים.

זה כמובן לא עניין מקומי בלבד – הגיאו-פוליטיקה הישראלית מאורגנת סביב חצרות אחוריות מסוג זה – יהיו שוכניהן מזרחים, פלסטינים או מהגרי עבודה, בתוך תחומי הקו הירוק או מחוץ לו. ראו למשל את התגובות של תושבי הר אדר לאחר הפיגוע האחרון, יישוב שמתואר בוויקיפדיה ככזה ש״חלק מבתיו, בשכונה המכונה ׳שלב ב׳׳, קרוב לכפרים ברשות הפלסטינית, ורובו של היישוב מוקף בגדר ההפרדה״; בבחינת הרי היינו כל כך נחמדים לעבדים, אפילו שתינו איתם קפה. במקרה שלפנינו אין גדר או מחסומים מוחשיים, רק כביש מספר 4 התמים למראה, שמערבה ממנו מלבלב השפע.

מלון חוף נחשולים, 20.09.17. צילום: יונית נעמן ותמי ריקליס
מלון חוף נחשולים, 20.09.17. צילום: יונית נעמן ותמי ריקליס

בית המוכתר הפך לחדר האוכל

על אף הזרות שחשנו מלכתחילה בתוך כפר הנופש הזה שלא היינו מגיעות אליו מיוזמתנו, לא הרגשנו נוח ממרום מעמדנו כצורכות השירותים היהודיות לפתוח באיזה סמולטוק עם העובדות והעובדים על מה שמטריד אותנו – כמו איזה שתי שמאלניות מצויות – ולצפות שיתפתח דיון פוליטי נוקב. הם גם היו עסוקים למדי, אין צורך לציין. כך שמה שאנחנו כותבות כאן אינו מתבסס על שיחות אלא על המציאות האתנו-מעמדית כפי שאנחנו מבינות אותה. אבל שערו בנפשכם: לגור מרחק זעום ממחוזות שהיו אי פעם שייכים ומוכרים, ולשרת את מי שהפכו להיות במקומכם בעלי הבית, במדינה שעצם הדיבור על האסון שקרה למשפחה שלך נאסר על פי חוק. לבוא מדי יום למלון לנקות, לבשל ולכבס ליהודים שהפרוטה מצויה בכיסם, כדי שדבר לא יפגום ב"חוויית הנופש" של הבאים לזכך את נפשם בתכול הים התיכון. לעבוד אצל האדונים בנוף שנראה תמים אך לא רחוק מנקודת הזמן ההיסטורית הזו התרחשו בו טבח מחריד, גירוש ונישול.

על שאלת הטבח בטנטורה, היה או לא היה, נכתב רבות ואף התנהל בראשית שנות האלפיים משפט דיבה מתוקשר, שבמרכזו עמד מחקר של ההיסטוריון תדי כ"ץ. האחרון נתבע על ידי לוחמים מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני, שטענו כי הוציא את דיבתם בגרסתו על טבח שביצעו בכ-200 פלסטינים מטנטורה במאי 1948. במאמר שפרסם בשנת 2002 על פרשות כ"ץ וטנטורה בכתב העת "תיאוריה וביקורת", מפרט ההיסטוריון ואיש מדע המדינה אילן פפה חמש גרסאות לאירועי טנטורה, כולל הגישה ההיסטוריוגרפית הממסדית, הגרסה הפלסטינית, זו של כ"ץ וזו של בני מוריס. בגרסה שמביא פפה בעצמו, על סמך שלל החומרים והעדויות הצולבות, של יהודים וערבים כאחד, הוא קובע כי "בטנטורה בוצע טבח מן הקשים ביותר במלחמת 1948".

"הטבח בוצע בשני שלבים: הראשון, בהתקפת זעם ברחבי הכפר לאחר כיבושו; והשני, בהוצאה שיטתית להורג של נערים וגברים על חוף הים. למעשים אלו נלוו מקרים קשים של הפרדת ילדים מאבותיהם, הרג אבות אל מול בניהם, התעמרות בנשות הכפר, אולי אף מקרה אונס אחד, וביזה כללית של תכשיטים וחפצי ערך. אי אפשר, בהתבסס על החומר הקיים, לקבוע את מספרם המדויק של ההרוגים, אולם ניתן להעריך שמדובר בסביבות 200 עד 250 איש שנטבחו בדרך זו או אחרת."

בהמשך מובאים תיאורים על קברי אחים ועדויות של יהודים כי היה טבח, כי היו קברי אחים, ואחרים שחזרו בהם. בסרטה של אבתיסאם מרעאנה, ״פראדיס – גן עדן אבוד״, מספרת היוצרת על אביה, שהשתתף כילד בן 12 בחפירת קברי אחים. האב מסרב לשתף פעולה בשיחה בטענה שאינו רוצה להיכנס לפוליטיקה. הדיבור על היסטוריה, הוא אומר, הוא פוליטי.

מאמרו של פפה חשוב ברמה המתודולוגית, משום שהוא עוסק בהיסטוריוגרפיה ובמעמדן של עדויות שבעל פה, שאינן מהימנות או אותנטיות פחות מתעודות כתובות, ואולי אף להפך. ברמה המושגית, חשיבותו היא בכך שהוא מציע לבחון את ההתרחשויות שלאחר מאי 1948 מתוך הפרדיגמה של טיהור אתני, וטוען שבמסגרת הפעולה הכוחנית של השלטון החדש במרכזי אוכלוסייה, טבח הוא חלק לא חריג ובלתי נפרד ממעשה הטיהור האתני, הכולל פעולות של סילוק וגירוש.

מבנה מכפר טנטורה במושב דור. צילום: נגה קדמן
מבנה מכפר טנטורה במושב דור. צילום: נגה קדמן

מתוך 64 כפרים ששכנו לפני 1948 בין תל אביב לחיפה, רק שניים מהם נותרו על תילם בשוך הקרבות. הישיבה היום ברצועת החוף הפרטית והמסוכסכת הזאת לא ממש מאפשרת התענגות או נחת, כשההיסטוריה העקובה מדם נלקחת בחשבון, אם נכתבה על ידי כ"ץ או פפה, מוחמד נימר אל ח'טיב, וליד ח'אלידי או אפילו על ידי הממסד הציוני. מאות הגופות של הפלסטינים, שיירות המגורשים, השכול והאובדן הם חומרי  היסטוריה עוכרת שלווה, שהאינדוקטרינציה הציונית המופעלת על אזרחיה היהודים, דואגת לשכן במקרה הטוב בשולי התודעה, ובמקרה הרע להכחיש ולהשכיח. וזה למרות שכמה מטרים ממך, כמעט בכל מקום ואתר, ניצבות חורבות, כאילו כחלק מתפאורה של עולם בתולי ומוזיאלי. "בית המוכתר של הכפר שימש כחדר האוכל בקיבוץ״, נכתב ביבושת בוויקיפדיה. ממש עם ללא ארץ, ארץ ללא עם.

בספרה "בצדי הדרך ובשולי התודעה" כותבת נגה קדמן כי לאחר כיבוש הכפר אלטנטורה, נשלחה קבוצת יוצאי הפלמ"ח להחזיק במקום כחיל מצב והקימה בו את קיבוץ נחשולים. "במשך שלוש השנים הראשונות גרו אנשי נחשולים בבתי הפליטים הפלסטינים, ובשנה הרביעית החלו בבניין אתר הקבע של הקיבוץ, מצפון-מערב לכפר. אנשי הקיבוץ קצרו בראשיתו גידולים שעיבדו תושבי אלטנטורה." היא כותבת כי תושבי הקיבוץ תיארו את תנאי המגורים שלהם בטנטורה כקשים וכינו את המקום בכתביהם "חורבות הכפר העלוב והמלוכלך", וה"כפר הזה, שאין בו שום דבר כפרי, לא דשא, לא עץ ולא פרח".

מה קרה ליושביו המקוריים של הכפר? על פי קדמן, לאחר 23 במאי 1948 נשלחו הגברים של הכפר במשאיות למחנות שבויי מלחמה ועבדו פרק זמן בעבודות כפייה. חלקם נשארו במחנות שנה וחצי. הנשים, הזקנים והילדים גורשו לכפר הסמוך פורידיס במשאיות. ביוני 1948 היו בפורידיס 1,004 פליטים, רובם מטנטורה. אחרי שלושה שבועות בפורידיס גורשו הפליטים, שהיו אמורים להיות אזרחי המדינה, לטולכרם, באמצעות 30 אוטובוסים של אגד. חלק מתושבי הכפר הגיעו גם למשולש.

״פליטי אלטנטורה הותירו את רוב רכושם מאחוריהם, בבתיהם״, כותבת קדמן. ״מאמר בעיתון ישראלי דיווח אז שבבתים היו שטיחים, ארונות בגדים מודרניים, כלי פורצלן מעודנים וכלי זכוכית יקרים, ושאדמת הכפר פורייה, עם יבול מצוין. רוב רכושם של הפליטים נבזז בידי אנשי הצבא הישראלי ותושבי זכרון יעקב, עוד בטרם התיישבו אנשי נחשולים במקום."

גירוש טנטורה.
גירוש טנטורה.

לעבור את השער הצהוב

נכנסנו למים העמוקים והשלווים, נצבטנו בידי דגיגים עיקשים, יצאנו, ישבנו על החול, הסתכלנו על בתי הקיבוץ הצופים אל הים, וניסינו להבין איך גזל אחד הכשיר בהמשך עוד גזל מתמשך – השתלטות על חופים שאמורים היו להיות ציבוריים. רצינו להיכנס לקיבוץ ולבקר ב"מוזיאון המזגגה", מפעל לייצור בקבוקים שהקים הברון רוטשילד ב-1891 ליקבי זכרון יעקב וראשון לציון. אבל השומר לא הסכים לתת לנו לעבור בשער. "אנחנו רק רוצות לראות את הקיבוץ," אמרנו לו במתק שפתיים. "כן," הוא השיב בחוסר אמון, "זה מה שכולם אומרים, ואז נכנסים לחוף הפרטי". כבר עמדנו להסתובב אבל פתאום התעשת השומר ופתח לנו את השער.

המוזיאון היה סגור, השבילים שוממים למדי, קשישה על קלנועית נזפה בנו על מהירות הנסיעה (20 קמ"ש), קלישאה של קיבוץ. ראינו את בתי היופמיזם המכונה "הרחבה", כמוהם נפוצים בכל קיבוץ ומושב. פה מרחיבים ומלבלבים וביישובי הערבים נחנקים מצפיפות בין היתר עקב אי-התאמה של תכניות המתאר. צדק פואטי, אם בכלל ייתכן, יהיה בסירוב אזרחי לקבל את התנאים הבריוניים שמציבות בשטח כל אותן קהילות מסוגרות שזכו בחינם באוצרות טבע, וגורפות מהם מיליונים (תכפילו הכנסה ממוצעת של 1,000 שקל ללילה כפול 152 חדרים בדרגת עלות משתנה פלוס חתונות ואירועים של חברות שונות).

יושבי הקיבוצים ממשיכים להתרווח, וגם אם כשלו ונפלו כלכלית, תמיד תהיה המדינה שתעמוד לצידם בשעת מצוק, ותארגן הסדר מיטיב – כזה שבעיירות הפיתוח ניתן רק לחלום עליו

החמדנות הזו אינה יודעת שובע, ולמה שתדע? סוס מנצח לא מחליפים. רק לאחרונה נדחתה תוכנית בנייה מפלצתית של שלושה כפרי נופש באזור חוף נחשולים, שהייתה מעשירה את קופת הקיבוץ בממון רב ומצמצמת בהתאמה את הזכויות על החוף לשאר האזרחים, לכולנו, אזרחים סוג ב' או ג' במדינה שמעדיפה את בניה מלוחי ארץ, יפי בלורית ותואר. יושבי הקיבוצים ממשיכים להתרווח, וגם אם כשלו ונפלו כלכלית, תמיד תהיה המדינה שתעמוד לצידם בשעת מצוק, ותארגן הסדר מיטיב – כזה שבעיירות הפיתוח ניתן רק לחלום עליו. בעוד בקיבוצים נולדים בנים, נכדים ואף נינים ממשיכים, הזוכים לבנות את בתיהם ב״הרחבה״, בשאר כנפות הארץ נמקים מועמדים בהמתנה לדירות הדיור הציבורי, והאחרים יכולים רק לחלום על משכנתא או שכר דירה מפוקח.

הזעם על אי הצדק שבהעדפתה הניכרת של המדינה את בני הקיבוצים אינו חדש. "בג"צ הקרקעות" שהוגש על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית בשנת 2001, עסק בהבדלים מפלים אלה בין אזרחים מסוג וצבע אחד לבין האחרים. הקשת אמנם זכתה בעתירה, אך מאז נחקק חוק ההסדרים והמצב לא השתנה לטובה. כתב משה קריף לפני שש שנים כאן באתר:

"עשור כמעט מאז הבג"צ ההוא, וכעת מאפשר בית המשפט העליון לתושבי הקיבוצים לרכוש את דירותיהם ולהוונם תמורת אחוזים מסוימים, ואילו לתושבי המושבים מתיר בית המשפט העליון לבנות על חלקתם מספר דירות ולמוכרן בשוק החופשי. כך מאפשרת מדינת ישראל לבני המושבים לקבל מתנת חינם ששוויה הכלכלי עצום, בעוד אלה שנולדו במקום אחר צריכים לייגע את חייהם, לקחת משכנתא פראית ומשעבדת רק כדי להגיע למינימום קורת גג נדרשת. כל זאת גם בשעה שאנשי הדיור הציבורי לא ראו ולו לרגע אחד את מימוש חוק הדיור הציבורי."

ברוח חג הסוכות והאושפיזין הנהוגים בו, אנחנו קוראות לייסד בזאת את ״יום ההסתננות לקיבוצי ארצנו״. לשים על המפה את מה שקורה ממילא על אפם ועל חמתם של המתגדרים, ולהיסחף אחרי מי שסללו את הדרך לקפיצה מעל הגדר לכדי תנועה עממית של אורחים לא קרואים באחת מההתיישבויות הללו, היורקות בפרצופינו במשך עשורים רבים. אקטיביסטים, תושבי עיירות הספר, צאצאי מגורשים, כל מי שמבינה שאנחנו חיים באנומליה ושבכל מקום אחר בעולם כפרים ויישובים קטנים נבנים מסביב לעיר גדולה שאליה מגיעים לעבוד, ואילו כאן, הקיבוץ – כבן המועדף של המדינה – היה למעסיק המרוויח של תושבי עיירות הפיתוח או הכפרים הערבים המקיפים אותו; כל מי שמבין שזה לא ייתכן שבלבו השופע של קיבוץ ניר דוד זורם לו נחל מעתיר, שאין לשאר ברואי האדמה הזו רשות לשכשך במימיו; כל מי שאינם עיוורים להבדלי הצבע והלאום המעבים את הגדרות ומהדקים את קווי הגבול.

אנחנו קוראות לכם: קומו, עורו, עברו את השער הצהוב.

מלון חוף נחשולים, 20.09.17. צילום: יונית נעמן ותמי ריקליס
מלון חוף נחשולים, 20.09.17. צילום: יונית נעמן ותמי ריקליס
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליכודניק

    אני מגביל את תגובתי לצד הכלכלי.
    לכותבות המסורות יש בעיה. דיסוננס קוגניטיבי.
    הן סוציאליסטיות.
    הן נמצאות בצד הלא נכון של סוציאליזם קיים- זה של הקיבוץ.
    הפתרון: לטעון שהקיבוץ אינו סוציאליסטי; מה שכמובן נכון, אך אינו מספק.
    הפתרון האמיתי הוא לוותר על הסוציאליזם.

    הרי חלוצי נחשולים לא עלו לקרקע בכוונה להפוך לראיסים של עובדי משק ערבים; את זה הם יכלו לעשות גם אצל הוריהם בעיר, ואולי טוב יותר. בתי ההארחה, המפעלים עם הפועלים מבחוץ, ואפילו ההרחבות, באו בדיעבד ולא מלכתחילה. הקיבוצניקים היו שמחים לוותר עליהם ולחיות חיי שיתוף אמיתיים. אבל אי אפשר- זה לא מתאזן כלכלית. כמעט תמיד יהיו חברים שימציאו נכות או תפקיד נוח ויביאו את הקיבוץ לתלות במדינה או בעסק המבוסס על פועלי חוץ. תלות שהוצדקה בהיות הקיבוץ חיל חלוץ של ציונות וסוציאליזם; אך לאור הצלחת הציונות וכישלון הסוציאליזם (בוודאי בקיבוץ עצמו), אין עוד הצדקה לתלות הזו ויש להפקיע את נכסי הקיבוץ.
    אך לא לטובת סוציאליזם לאומי-איננו יכולים להרשות אותו לעצמנו- אלא לטובת משק קפיטליסטי, שמטיל על האדם את האחריות לרווחתו.

  2. Mosheshy

    הציונות והמשכה הוא התנחלות וכיבוש טריטוריות מתמשך. פרוייקט נדלני.

  3. עוזי ורדי

    הערה בנושא ה"היסטוריונים" כץ ופפה. תדי כץ אינו "היסטוריון" אלא היה בשעתו סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה. אילן פפה אינו "היסטוריון" ולא "איש מדע המדינה" אלא תועמלן פלסטיני ושקרן פתולוגי. פפה, שלא היה המנחה של כץ (המנחה היה פרופ' קיס פירו), שימש "יועץ" בהתנדבות של כץ – והכשיל אותו. ועדה של היסטוריונים בכירים, שכללה "סמולנים" מדופלמים, מצאה "אי התאמות" (בלשון עדינה מאוד) בין העדויות שכץ גבה מתושבי טנטורה ובין דבריהם כפי שצוטטו בעבודתו. הוא עצמו הודה במשפט הדיבה במופרכות טענותיו. פפה, כאמור, הוא תועמלן פלסטיני ויצרן בלתי נלאה של ספרים חסרי ערך שאיש בקהילת המחקר אינו מתייחס אליהם ברצינות ואיש אינו מצטט אותם. אין שום ספק שנעשו מעשי טבח במלחמת 1948 (כשם שנעשו במלחמות הבאות, ובין המלחמות), וייתכן מאוד שגם טנטורה נפלה קורבן לרצחנות היהודית. אך היסטוריון אמיתי אינו ממציא נאראטיבים ואינו מזייף ראיות היסטוריות. פפה סבור אחרת, ואת "הראיות ההיסטוריות" שלו הוא בודה מראשו הקודח. לא מאמינים? תבדקו את הערות השוליים שלו.

    1. דפנה

      תודה שראית לנכון לאזן את הדברים.

  4. גיורא קריב

    חלק ניכר מהעובדות המופיעות בדבר הזה שלכן (טור דעה? תחקיר? כתבה? חיבור?) מדוייק, הן ברמה ההסטורית והן ברמה העכשווית. מלבד זה, התמונה שהבאתן כאן היא בליל מחורפן של השמצות מכלילות, כולו מנקודת המבט הסובייקטיוית שלכן וללא שום חוט של רציונל, יושרה ורצון כנה לתווך את המציאות דרך סקרנות ודיאלוג. הדיאלוג היחידי שקיימתם הוא עם השומר השכיר, הדגים הנושכים ובעיקר הדעות הקדומות, שעיוורו את עיניכם לכדי טוקבק מגובב וארוך שכולו מררה והשמצות. בתור תושב נחשולים, שנשוי לבת המקום, אב מזרחי שהגיע בגיל 11 לטנטורה עם קבוצה של עליית הנוער ואם שנולדה לזוג ניצולי שואה שהכירו במחנות העקורים באירופה, אני פשוט לא מקבל את התוארים הקולקטיוים שהדבקתם למקום ולכלל תושביו. כן, המדינה שלנו קמה על ערמות של עוולות, לא כל שכן הקיבוצים, שהיו, להזכיר לכן, חוד החנית של החלוציות הציונית. יש כאן, כמו בקיבוצים רבים, איים של שמרנות פריבילגית ומתנשאת, וולקום טו יזרעל. השמרנות הזאת סימטרית, אטומה ומזיקה באותה מידה כמו התלהמות האכלו לי שתו לי, שלא תורמת בשיט לקידום פני החברה בישראל. יש כאן בנחשולים פעילים חברתיים, אנשי רוח וחינוך שתרומתם לחברה ולמדינה מאפילה על הגישה הבכיינית והשלילית של החיבור שלכן. בעיקר, חיים כאן סתם אנשים, אזרחים מהשורה, שנאבקים לחיות ולהתקיים בכבוד בארץ ומדינה שמאוד לא מפרגנות באנדרסטיימנט, לתושבים שלהן. רוצות באמת לשנות? בואו, תתארחו, תדברו, תנסו להכיר.

  5. דני

    יורים ובוכים, גירסת השמאל התיירותי? הנפשתן וגם יללתן?

    1. דפנה

      דני, בבקשה, אל תקשור בין הכותבות לבין השמאל.
      גם אני שמאל, ואני לא מסכימה עם שום דבר ממה שנכתב במאמר מלא השנאה הזה.

      1. עופר

        דפנה, גם מר"צ מכנים את עצמם "השמאל של ישראל". זה עושה רושם על מישהו?

        1. דפנה

          השאלה לא ברורה, עופר. על מי זה אמור לעשות רושם?
          גילוי נאות, – אני מצביעת מר"צ.

          1. עופר

            דפנה, מה לא ברור? מרצ מפלגה גזענית, שמתחזה לשמאל אבל מעולם לא היתה שמאל. מתאימה לך בול.

  6. יוסף

    לעניין הטבח גם אני מניח שהכל נכון, אבל רק בטנטורה היה טבח? ועוד שאלה, רק קיבוצים יושבים על מקומות בהם התרחשו מעשים מזעזעים כאלה? האם ערים ועיירות בישראל לא יושבות על אדמות כפרים שתושביהם נטבחו וגורשו? אז מאיפה השנאה הסלקטיבית הזו כלפי הקיבוצים? וגם מפריע לכם שהעובדים הם ערבים? מה אתן רוצות "עבודה עברית" הגזענית, שכוונתה "עבודה יהודית" כי ערביי ארץ-ישראל הם העברים האמתיים בארץ הזו לפי פרשנות נכונה של המונח "עברי"! נראה לי שאולי בלי לדעת נתפסתן לגישה גזענית, וחבל.

  7. יוסףה מקיטון

    כשזעם אחר על נישול אחר (אך קשור) התגשם כמטוסים המתנגשים במגדלי התאומים בארה"ב, השתתפתי בסופ"ש "מפנק" לעובדי חברת ההיי-טק "בבילון" בחוף אכזיב. החוויה היתה דומה מאד, וכך גם ההסטוריה. הנקמה העלובה שלי בחוסר הצדק הפושה בכל: לשנות את השלטים הקטנים שכיוונו אותנו, עובדי החברה, למקומות השונים: חדר אוכל, אולם כנסים וכו'. הוספתי על השלטים עובדות שונות על אלזיבּ. "יום יבוא ואני אגלה את הכפר שלכם ואז תראו!" אומר גרגמל בפתיח של כל פרק של הדרדסים… "היער עדיין קיים".

  8. יוסף

    לעניין הטבח גם אני מניח שהכל נכון, אבל רק בטנטורה היה טבח? ועוד שאלה, רק קיבוצים יושבים על מקומות בהם התרחשו מעשים מזעזעים כאלה? האם ערים ועיירות בישראל לא יושבות על אדמות כפרים שתושביהם נטבחו וגורשו? אז מאיפה השנאה הסלקטיבית הזו כלפי הקיבוצים? וגם מפריע לכם שהעובדים הם ערבים? מה אתן רוצות "עבודה עברית" הגזענית, שכוונתה "עבודה יהודית" כי ערביי ארץ-ישראל הם העברים האמתיים בארץ הזו לפי פרשנות נכונה של המונח "עברי"! נראה לי שאולי בלי לדעת נתפסתן לגישה גזענית, וחבל.

  9. ג. אביבי

    הסוציאליסטים הנאורים.
    שאלה: כמה מחברי הקיבוצים הם פלסטינים? כמה כאלה היו מאז ראשית ימי הקיבוצים (לפני כמעט 100 שנה)?
    תשובה: אפס.
    שאלה: כמה קיבוצים הוקמו על אדמות חקלאיות פוריות מהם גורשו הפלסטינים ב47 – 51 ?
    תשובה: עשרות.

    1. זיו

      אביבי ידידי, אין בכוונתי ללמד סנגוריה על הקיבוצים, שהנאומים הנמלצים שלהם על "סוציאליזם ואחוות עמים" שימשו תמיד כהסוואה לנישול וקיפוח ערבים ומזרחים.

      עם זאת, מפריעה לי ההתמקדות היתרה בהם, מה שמוריד את הפוקוס מכל היתר. אם נודה על האמת, לא הם המציאו את השיטה, אלא מפא"י (לנגזרותיה השונות), ובעוד שהם היו נהנים עיקריים ממנה בשלושת העשורים הראשונים של המדינה (בערך), הרי מאז תש כוחם במידה רבה, וגם מפא"י הישנה והרעה הרחיבה שורותיה אל הליכוד, ואפילו ימינה משם, עד כדי כך, שאת ההבדל בין אלון, גלילי וספיר הרעים של פעם לבין לוין, רגב, הנגבי, בנט, ליברמן וביטן הרעים של היום צריך לחפש במיקרוסקופ משוכלל מאד.

      לימור לבנת הגדירה את זה יפה לפני כמה שנים כאשר הרעימה בקולה בישיבת מרכז הליכוד ושאלה- האם קיבלנו את השלטון כדי לחלק לחברים ג'ובים? "כן", צעק הקהל כמעט פה אחד.

      הכח העצום שהיה אז ל"התישבות העובדת" (על האנשים בעיניים) עבר מזמן לטייקונים ואנשי עסקים, רובם עירוניים ואשכנזים (חלקם לא גרים פה ואפילו לא ישראלים), והמשך ההתמקדות בקיבוצים דוקה יש לה ריח מפאיניקי משהו של עובש.

      1. ג. אביבי

        זיו היקר,
        אכן ההתמקדות במספר מצומצם של מוקדי כוח של האליטה הפריבילגית ה"שמאלנית" נוחה לכמה אנשים. לעתים נוח לחלק מהמזרחים לשכוח שבקיפוח המזרחים ובניחשולם, אז והיום, השתתפו / משתתפים הרבה מאוד מאנשי הימין. כך למשל בפשע ההמוני של חטיפת ילדי תימן ובמסחר בנפשם ובגופם בלטו הרבה מאוד עסקנים אשכנזים דתיים, הן מ"המזרחי" והן מהחרדים. כל הפוליטיקאים דאז, מה"שמאל" ועד הימין ידעו ושתקו ולכן היו שותפים לפשע. גדודי היועצים של נתניהו שהם על טהרת האשכנזים בולטים לכל, אבל לא מעט מזרחים מעדיפים לא לראות את זה. גם היודו-נאצי שפרסם את "מרד האשכנזים" בתחילת ה-60 שקרא להפוך את המזרחים לתושבים חסרי זכויות שתפקידם לשרת את האשכנזים (גזע האדונים לשיטתו) בא מהימין הקיצוני "ברית הביריונים" (אבל חבר לכל צמרת מפא"י וצה"ל).
        עדיין לבני הקיבוצים יש פריבילגיות כלכליות בלתי מוצדקות שאין לשכניהם מעיירות הפיתוח. ההכנסה ממסים על רכוש בקרקעות המדינה הענקיות שבשליטת הקיבוצים הבלתי חוקית מאפשרת להם הכנסה (פר-קפיטה) פי עשרות אלפים מההכנסה המקבילה אצל שכניהם בעיירות הפיתוח. בעסקים של הקיבוצים באדמות המדינה השדודות הם קשורים לאבירי הנדלן וההון. אבל אותי מפליא שהעיסוק התקשורתי בפריבילגיות היתר של הקיבוצים מעסיק כמעט רק את דוברי השיח המזרחי. הפריבילגיות שלהם הן על חשבון כל אזרחי ישראל כולל רוב האשכנזים. אבל רוב אזרחי ישראל מעדיפים לא לראות/לדעת על זה. תשובות אינפנטיליות בנוסח "מגיע להם – הם עובדים קשה ומגינים על אדמתנו… בזכותם אנחנו חיים…" עדיין רווחות בקרב רוב אזרחי ישראל הפראיירים.

    2. גיגי

      זה לא חוכמה לנהל נתונים כאלה מהמנזר על ראש העץ, באיזה אקס טריטוריה שלא שייכת לאף אחד, שם אתה גר.
      הו, הצדקנות.

  10. פריץ היקה הצפונבוני

    אם ידעתן את כל מה כתבתם על טנטורה הטבח שנעשה שם,ביזת הכפר הנטוש וגירוש תושביו ואולי גם ידעתן על החשד שבמגרש החניה בכניסה לחוף קבורים קרבנות הטבח
    ( את זה כמובן לא יתנו לנסות לאמת) .
    אז למה בכלל נסעתן ללבלות בקיבוץ?
    על השתלטות על קרקעות ורכוש אחר שח הקיבוצים : גם המושבים ובהם מושבי עולים מזרחיים שותפים ,,לחגיגה׳׳

    1. נ. שפריר

      ונוסף לזה, אתן , שאינכן איזה "שתי שמאלניות מצויות" ולכן לא "פתחתן באיזה סמולטוק עם העובדות והעובדים על מה שמטריד אותנו ותלונתכן על הגזל ברורה… הרי הם היו עסוקים בלשרת אתכן ולכן אתן מדווחות על המציאות האתנו-מעמדית כפי אתן מבינות אותה"… מבלי לשוחח עם מי שאתן מדברות בשמם! מדוע טרחתן לציין ש'גזלתן' "צנצמת ריבת דובדבנים" אחת מכן "ממש לא התאפקה", הא? כנקמה על גזל האדמות! פששש! בארור! "אין לכן ניסיון רב מדי בחופשות ונופשים מהסוג ה״מפנק״"… לכן גנבתן מהבוטיק של המלון…"השקט ה'מטריד' דכדך את נפשותיכן העדינות ואז קפצה ובאה לה הסיסמא (הישנה והטובה- באמת? ממתי?) "די לקיבוץ" וקרמה עור וגידים…אפילו צפיתם ב"נשים עוטות לבן בשבילים" ושברתן את מוכחם "איך זה, שהן מפרות כלל 'לא כתוב'… אבל למחרת התברר לכן שזו היתה 'חתונת שני הומואים" וואו! כמה נחמד מצידכן ש'פתרתן את התעלומה… (לפחות היתה 'נחמדה')! שערי הקיבוץ נסגרו אחרי 77 אחרי שהליכוד, שעלה לשילטון גרם להפרטתם… לפני כן היו שערי הקיבוצים פתוחים ומי שעבר יכול היה להתארח כך מניסיוני… אתן לא חייתן אז, כך אני משערת אז ודאי, אולי ניסיתן לחדור לבריכות בבתים פרטיים, בוילות בקיסריה, או אפילו במושבים של מזרחים עם משק צמוד…החויה דומה לזו שהיתה לכן בקיבוץ שהופרט והפך לרכוש פרטי לכל דבר…ההבדל הוא בכל זאת העבודה הקשה שהושקעה בפינות החמד הללו,ושהיטיבה לכלל החברים שבקיבוץ, ולא רק למשפחה אחת או ל'קומץ אנשים'! ה"די לקיבוץ" הזה יכול להתאים לכל "די לשכונת היוקרה הזאת או ל'כפר הקהילתי' הזה…והקשישה ההיא, שנזפה בכן על נסיעה פרועה בשבילי הקיבוץ! ממש "קלישאה"! לא לנסוע בשבילים שלא נועדו לכך ביותר מ-20 קמ"ש, כי יש שם זקנים וילדים שמסתובבים, משום-מה, בביטחה! איזו קלישאה! פחחחח….והתלונה המגוחכת הזאת שחברי הקיבוץ מעדיפים את בניהם על פני אחרים שרוצים לבוא ולהשתקע… באמת? הוריכן שמעבירים אליכן את בתיהן בירושה היו מעדיפים אולי עוברי אורח? מה בדיוק מפריע לכן? הבלורית? אתן באמת חושבות שכל מי שבנה מלון על חוף הים שילם על זה בכסף מלא? (בייחוד אם היה הראשון? הרי זה טיבו של הקאפיטליזם מי ש"תופס ראשון ומשקיע", זה שלו וגם הרווחים, דבר שלא באמת היה בראשיתו של הקיבוץ! מי שרצה, יכול היה להצטרף (בתנאי שקיבל עליו את חוקי השיוויון) ויכול היה אז לחלק עם שאר החברים את התנאים הקשים והעבודה המפרכת… ( אבל מה? השינאה היוקדת מאיימת לפרוץ ולשרוף את כל "הבלוריות היפות"!) אם תושבי העיירות והערי הפרפריה היו רוצים להקים קיבוץ "יש מאין" גם הם היו מקבלים א ז אותם תנאים… הקריאה שלכן ל'פרוץ את שערי הקיבוץ… להסתנן…מעידה על קנאה חולנית שלכן ולא על איזה 'רדיפת צדק'… אחרת הייתן קוראות ל"הסתנן להתנחלויות שהן, בעליל בעלות זכויות יתר ושתושבהים, (בעיקרם, לא כולם), אינם עובדי אדמה, אלא נהנים מכספי המדינה, כמורים, רבנים,אנשי ביטחון וכו'…אלא שהקינאה באנשים שפעם היו שיוויוניים וחדלו, בגלל כל מיני אנומליות של הכלכלה הקיבוצית, מעבירה אתכן על דעתכן… בזה תמה ביקורתי על סיגנונכן הנלוז… אשר לתוכן האי-נוחות שלכן לבלות במקום שהיה כפר פלסטיני והפך לקיבוץ משגשג, והאיזכור של הטבח שנערך בכפר'אל טאנטור', אני מסכימה עימכן… שהרי אני "שמאלנית מצוייה'… חבל רק שבכתבה הזאת "שפכתן את התינוק עם המים"!

  11. פריץ היקה הצפונבוני

    נ.ב. השערים הצהובים הרבים ביותר הם בגדר התועבה (הפרדה במלה מכובסת) הבנויה ברובה מעבר לקו הירוק ומטרתה עוד גזל מהפלסטינים. נבנו בה,,שערים חקלאיים׳׳שכאילו נועדו לאפשר לפלסטינים בעלי שטחים ב,,ממרחב התפר׳׳ -השטח שבין הגדר לקו הירוק. לעבד את חלקותיהם.
    בפועל הם משמשים לטרטור החקלאים ולא מאפשרים להם לעבד את חלקותיהם כיאות . זה גורר ירידת יבולים שעושה את העיבוד לבלתי כדאי ותקות משטר האפרטהייד ,שהם יתיאשו, יזנחו את החלקות ואז חוקי הרשע יאפשרו הפקעת הקרקעות לטובת המתנחלים. רק הרצון לסומוד גורם לחקלאים להאחז בקרקעותיהם ויש ישראלים בעלי רצון טוב(יהללך פיך : כשיכולתי גם אני השתתפתי) שעוזרים להם בעבודות.
    אז ל,,שערים הצהובים׳׳ יש היסטוריה מכוערת בכל השטח מהים עד לנהר

  12. עופר כץ

    סליחה על יופי התואר, אני רץ לעבוד על הכיעור רק שתהיו מרוצות בעע

  13. שושי

    אגב, חוק הדיור הציבורי (1998) רשום, בראש ובראשונה, על שמו של רן כהן, שעלה לארץ לבדו בגיל 11 ונקלט בקיבוץ, בו חי 60 שנה עד עזיבתו בשנת 2009 (ויקיפדיה).

    1. דפנה

      והוא עלה מעיראק, חשוב לציין. ומעולם, מעולם לא התבכיין על קיפוח, הדרה, הסללה, הפגרה, ועוד מושגים מסוג זה, [מחידושי הלשון של עסקנים מזרחיסטים מקצוענים].

      1. זיו

        דפנה, כהן גם לא הגיע מעולם לשפיץ. ולא במקרה. אגב, הסיפור על "קיפוח, הדרה, הסללה, הפגרה", הם לא רק נכונים, אלא הם חלק בלתי נפרד מהDNA של הציונות האשכנזית, כפי שטענו בשעתו הפנתרים השחורים, שהיו ההיפך הגמור של "עסקנים מזרחיסטים מקצוענים".

        1. דפנה

          רן כהן התמודד על ראשות מר"צ, והפסיד.
          האם אתה טוען, זיו, שחיים אורון לא היווה בחירה ראויה? האם חברי מר"צ היו אמורים לבחור דווקא ברן כהן כדי להפיס את דעתך ולהוכיח לך שאינם גזענים?
          מה זאת אומרת שהוא "לא הגיע לשפיץ"? גם משה דיין ויגאל אלון, בני בגין ודן מרידור, יעל דיין או חיים רמון "לא הגיעו לשפיץ", כהגדרתך. רק אחד יכול להיות בשפיץ בסופו של הליך הבחירה.
          אני מניחה שרן כהן לא ממש היה רוצה לחשוב שהוא נבחר בשל מוצאו.
          אגב, במי אתה בחרת בבחירות לכנסת? אני מניחה שבש"ס. זה ממש מחוייב המציאות לאור מה שכתבת.

        2. דפנה

          ועוד משהו, – מה זו בדיוק "ציונות אשכנזית"? יש גם "ציונות מזרחית", [שונה במהותה מה"ציונות האשכנזית"] או שמא כל מזרחי שהוא גם ציוני נצבע מיד כאשכנזי?
          ולגבי הפנתרים השחורים, אני לגמרי מסכימה איתך. זו הייתה אכן מחאה אותנטית, ומנהיגי המחאה אכן לא היו "עסקנים מזרחיסטים מקצוענים",[אם כי חלקם הפכו להיות כאלה מאוחר יותר].
          אלא שהמחאה היתה מבוססת על הנחת יסוד מוטעה, לפיה האשכנזיות הקנתה זכויות יתר לבעליה. סבי וסבתי, הורי, דודיי, כולם אכלו כאן חצץ. כל מה שהשיגו, השיגו בזכות עצמם, [או הפסידו "בזכות" עצמם]. כך גם כל מי שהכרתי מקרוב. לא חילקו כאן מעולם מתנות לאשכנזים. אם כן, אשמח לדעת איפה, מתי, ואיך אני תובעת היום את מה שלא קבלתי אז.

          1. זיו

            דפנה, כך כך הרבה כתבו על ההגמוניה האשכנזית, שמפליא שאת עוד מבקשת הסבר. הנה, על הראשון שכתב על זה בצורה מסודרת- האשכנזי שלמה סבירסקי

            http://www.haokets.org/2013/02/21/%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%A0%D7%99/

            אני מעולם לא הצבעתי לש"ס. בפעם האחרונה שהצבעתי, זה היה למרצ, וזמן קצר לאחר מכן הייתי מבטל את הצבעתי, לו זה היה ניתן. מאז עברו יותר מעשרים שנה, בהן אינני משתתף בבחירות הכלליות.

  14. נגה קדמן

    תודה על הכתבה המרתקת. הערה קטנה – כמו שמשה קריף כתב – גם תושבי המושבים (רבים מהם מזרחים) זכו בפריבילגיות שרבים אחרים יכולים לחלום עליהם. וגם להם יש שערים צהובים.

  15. מאיה אשכנזי

    יונית את מוזמנת לבקר אצלי באפיקים, בספר המזרחי של המדינה. השער אדום והוא פתוח.

  16. דרור

    המאמר עצמו כה שטוף שנאה של הכותבות לקיבוצניקים, להומואים, לנשים הלובשות לבן, לציונות (טוב, הן מהמחנה של אילן פפה הגולה…) ובעיקר, כך נראה לי וסליחה על הפסיכולוגיה בגרוש, לעצמן, שהרגשתי גועל רק מהקריאה. מזל שהתגובות הרבות והחכמות בהמשך נתנו לי תקווה לישראל צודקת ושפויה יותר.

  17. מינימידימקסי

    מכל נסיונותי לבדוק את סיפור הטבח בטנטורה, עולה שמדובר אכן בסיפור. סיפור ותו לא.
    מאיר פעיל, היסטוריון, כתב לחיילי חטיבת אלכסנדרוני כי לאחר כל הבדיקות שעשה, הגיע למסקנה "כי אין, ולא היה כל צידוק בהטלת שום דופי מוסרי על לוחמי גדוד 33 של חטיבת 'אלכסנדרוני', אשר כבשו את טנטורה ב-24 בחודש מאי 1948.
    כבר הצהרתי בפומבי כי אין להסתמך על ממצאי עבודת המחקר הנ"ל של תדי כץ, ואני מקווה כי תדי כץ יישר את ההדורים במחקרו המחודש".
    גם ההיסטוריון יואב גלבר, בספרו "קוממיות ונכבה", שולל לחלוטין קיומו של טבח, זאת בהתבססו, בין היתר על עדויות, לרבות עדותו של יחיא מחמוד, בן למשפחה מטנטורה.
    בנוסף, הוא מסתמך על חישובים מספריים שעשה, ועל העובדה שכיבוש טנטורה לא נכנס אף פעם "לפנתאון הפלסטיני של מעשי טבח…"
    בכל מקרה, כל הסיפור כלל לא קשור, ומעולם לא היה, למייסדי קיבוץ נחשולים, ובוודאי שלא לתושביו דהיום.
    נשאלת כמובן השאלה מה ראו שתי הכותבות לנגד עיניהן, כאשר החליטו להעלות מן האוב סיפור שלא היה. רק שנאה עיוורת יכולה להוות הסבר לתופעה.

    אבל, אם חשקה נפשן של הכותבות בחקר האמת, מוצע בזאת שיתחילו בביתן ובמשפחתן.
    למשל, בבאר-שבע, תל-אביב ויהוד.
    באר-שבע, ביר א-סבע, הייתה עיר ערבית עם רוב מוסלמי מוחלט. על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו בה בתקופת המנדט הבריטי היו בה רק כמה יהודים ספורים, אם בכלל.
    על פי תכנית החלוקה של האו"ם העיר הייתה אמורה להכלל בתחומי המדינה הערבית שתקום לצד מדינת ישראל. אבל במהלך פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל, והשתלטות חלק ממנו על העיר, תוך התקדמות חלק אחר שלו לכיוון חברון וירושליים, הוחלט על כיבוש העיר על ידי חטיבת הנגב.
    הפעולה התחילה ב-20 באוק' 1948 ובסופה השתלטה החטיבה על העיר.
    התושבים הערבים נטשו, (אולי ברחו, אולי גורשו), וזמן קצר לאחר מכן החל אכלוסם של משוחררי צה"ל ועולים חדשים בבתים הנטושים.

    שש שנים מאוחר יותר נולד בבאר-שבע ילד, ערן שמו, לזוג מתושבי העיר. האם נולד בבית שננטש על ידי תושביו הקודמים? או אולי בבית שנבנה על אדמות בבעלות ערבית?
    הכותבות, והקוראים, מוזמנים לבדוק.

    ממש בזמן שבאר שבע נכבשה על ידי חטיבת הנגב, גם ביהוד לא היה שקט.
    יהוד, (יהודייה בפי תושביו הקודמים), הייתה ישוב יהודי עתיק, אולם בתקופת שקדמה למלחמת העצמאות הייתה מיושבת על ידי ערבים. כולם נטשו את בתיהם בשלהי מלחמת העצמאות, ונמלטו.
    את מקומם תפסו בעיקר יהודים מטורקיה, ובשנות החמישים יושבו שם עולים מתימן, וניצולי שואה מפולין.
    לא רק שאוכלוסיה זו שוכנה בבתיהם של ערבים, או לחילופין, על אדמותיהם, אלא שהמבנה ששימש עשרות שנים כמסגד! הפך להיות בית-כנסת!! מהשם שניתן לבית הכנסת – "שלום שבזי", לא קשה להסיק מי קבוצת האוכלוסיה שמשתמשת בו.
    לא בלתי סביר לחשוב שאחת מכותבות מאמר זה בקרה בו לא אחת.

    גם כאן נחוץ מחקר. כמו במחקר על ב"ש, גם מחקר זה יהיה פשוט וקל.
    הכותבות לא צריכות לפלוש לשטחים לא להן, או לקפוץ מעל גדרות, או לפרוץ דרך שערים צהובים.
    הן יכולות פשוט לשאול את ההורים, ובעיקר את סבא וסבתא, למעשיהם ומקומות מגוריהם במלחמת השחרור ולאחריה.
    אני ממש לא אופתע מתוצאות התחקיר, בהנחה שהדיווח עליו יהיה דיווח אמת.
    בהצלחה, בנות.

    1. מינימידימקסי

      חשוב להוסיף כי כל הפרטים נלקחו מהערכים הרלוונטיים בויקיפדיה.

    2. דפנה

      ומעניין, איך הצליחו שתי הכותבות להתעלם מממצאיהם של מאיר פעיל ויואב גלבר. שניהם היסטוריונים מעט, ממש טיפה'לה, יותר מוכרים ויותר נחשבים מאיזה תדי כץ.

  18. אבו עלי

    נכבה 2 בקרוב מאוד

  19. אבו עלי

    הסיפור פשוט: שתי הכותבות גזעניות אנטי- אשכנזיות ומזהות את הקיבוץ עם אשכנזים,

    והן שונאות כל דבר שקשור לאשכנזים.

  20. נתן

    שלטון הימין בסכנה! מהר! חייבים להפעיל את כל ארגוני ה"אכלו לי שתו לי" שיפעלו בכל הכח על מנת להסית את האש ! לא חשוב מה , קיבוצים , מרץ, תימנים חטופים, עיתון "הארץ", בן גוריון , אליטות, אשכנזים, הכל הולך.

    1. ג. אביבי

      נתןצ'יק הוא דוגמה לגזען אשכנזי ימני המתחפש לסמולני. כך הוא ודומיו הצבועים חושבים למקד כך את תגובות המזרחים נגד הסמולבן בלבד ולאפשר לימין תמיכה ניכרת של מזרחים בלי להועיל להם.

  21. דפנה

    עופר, – הצחקתני.

    זיו, – תודה על המאמר. קראתי בעבר, והוא לא עד כדי כך מעניין שאני אקרא אותו שוב.
    מצחיק שנראה לך חשוב להדגיש שסבירסקי הוא אשכנזי. למה זה רלוונטי?
    יותר רלוונטי מבחינתי זה לשמוע מה לדעתך הורי קיבלו, ונמנע מהוריך? מה אני קבלתי, ואתה לא?
    כדי לעשות לך את זה יותר קל אציין שהדבר היחיד שהורי קיבלו אי-פעם מהמדינה הוא קצבת זקנה, כשהגיעו לגיל הרלוונטי. אם ידוע לך על מתנות, הטבות, מענקים שחולקו ליוצאי עדות אשכנז אשמח לשמוע על זה.

    1. זיו

      דפנה, האשכנזים ברובם מתעלמים, מכחישים (זה מה שאת עושה) או מצדיקים את הפריבילגיות שלהם, ולכן העובדה שמי שעשה את העבודה הכתובה והמקיפה הראשונה בעניין זה, שלמעשה פתחה את הדלת לדיון מסודר בסיפור המזרחי, הוא אשכנזי, זה יפה ומרגש. ההורים (האשכנזים) שלי הגיעו לפה מגרמניה עוד לפני השואה ולכן היו פטורים ממדיניות הסלקציה, אותה הנהיגו האשכנזים ליהדות צפון אפריקה (בעיקר) בראשית שנות החמישים http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/501/339.html

      הם קיבלו מהמדינה הזדמנות לגור באזור המרכז, את האפשרות לשלוח אותי ואת אחי לצד "הנכון" של ההסללה בחינוך, כל המשפחה קיבלה מערכת בריאות טובה לעין ערוך מזו שהיתה בפריפריה (הערבית והמזרחית), ובאופן כללי, הרגשנו פה בבית, במקום שמכבדים את התרבות שלנו ולא רואים בנו אבק אדם. זה (ודברים נוספים) הם יתרון עצום בנתוני הפתיחה, שקיים עד היום, ושווה הרבה מאד כסף.

      אגב, האבא האשכנזי שלי כינה שאלות כמו שלך, שכבר ענו עליהן אלף פעם, הן שאלות קלוץ וגם לימד אותי, להיות סבלני לשאלות כאלה ולענות עליהן.

      1. דפנה

        זיו,
        במשפחתי החילונית אנחנו חוגגים את ליל-הסדר עם "הגדה של פסח", אבל שלנו, כזו שמותאמת לילדי המשפחה, ומתווכת להם את הערכים עליהם גם אנחנו גדלנו.
        בין היתר, כתוב בה ככה: "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה:
        חכם, – חכם וחכמה שואלים הכל, כי רק ככה הם ילמדו וידעו.
        רשע, – רשע ורשעה גורמים לאחרים להרגיש רע עם מה שהם לא יודעים".
        זו גם התשובה שלי לסיפא של תגובתך שבה בחרת, [איך לא?], להיות הבן של היקה פוץ, שמתגזען על הנכדה של האוסטיודן.

        אז מסתבר שהוריך עלו מגרמניה. זה מסביר הכל.
        כי להבנתי את כל ההטבות שאתה מזכיר בתגובתך, קבלתם, הוריך ואתה, לא בזכות האשכנזיות שלכם, אלא בזכות הגרמניות שלכם, ["אשכנזיות" ו"גרמניות" עם שורוק ב -ו'].

        אצלנו, הפולאקים, הכל קרה אחרת. מי שרצה לקבל סרטיפיקט היה אמור להיות צעיר, בריא, בעל מקצוע נדרש, ובעל יכולת כספית מוכחת. סבא שלי, אבי אמי, הגיע לארץ לפני המלחמה, עם אשרת תייר, אבל מתוך מטרה להשתקע בארץ. הוא היה בריא, בעל מקצוע, הוא הקים כאן עסק שסיפק פרנסה לחמש משפחות, וגם הביא איתו הון לא קטן. אבל הוא לא הורשה להביא ארצה את משפחתו, מחמת גילו "המבוגר", [הוא היה כבן 40]. מי שקבעו את הכללים לא היו רק שלטונות המנדט הבריטי, אלא בעיקר אנשי הסוכנות היהודית.
        ארבע שנים ניהל סבי מאבק בסוכנות עד שקיבל את הסרטיפיקט המיוחל. אלא שבינתיים בנו הבכור התקרב לגיל גיוס, שלטונות פולין לא איפשרו את יציאתו מפולין, והמשפחה עלתה בלעדיו. כל האמור כאן מבוסס לא רק על סיפוריה של אמי, אלא גם מתועד בעשרות מסמכים שקבלתי לפני מספר שנים מהארכיון הציוני.
        הבן שנאלץ להשאר בפולין אכן התגייס, ואף הספיק להשתחרר, נשא אישה, נולדה להם תינוקת, ושלושתם נספו בשואה. סבי נפטר שבור לב, שנתיים לאחר תום המלחמה, לאחר שפגש מספר בני עיר שניצלו, הגיעו ארצה, והעידו על קורות בנו.

        אבי לעומת זאת, הצטרף כנער לתנועת "החלוץ הצעיר". בהיותו בן 15 הוא עזב את בית הוריו והצטרף לאחד מקיבוצי ההכשרה שהקימה התנועה בפולין. המטרה הייתה כמובן לעלות ארצה בתום ההכשרה, אבל סרטיפיקטים מעולם לא הגיעו מהסוכנות. בתום תקופת המתנה ממושכת, שבה הספיק אבי לסיים בהתכתבות את לימודיו בתיכון, וגם ללמוד שנה ראשונה כלכלה באוניברסיטה, החליטה הקבוצה על עלייה בלתי לגאלית, וכך הצליח גם אבי להגיע ארצה, ממש זמן קצר לפני פרוץ המלחמה.

        בניגוד להוריך, לסבי ולאבי לא הועילה אשכנזיותם, והם נאלצו לנהל מאבקים כדי לממש את רצונם לעלות ארצה.
        על הסיבות לאפליית האוסטיודן לעומת היקים נכתב לא מעט בספרים, מחקרים ובאתרים שונים. להלן רק כמה דוגמאות:
        "ספינות בטרם שחר – לקסיקון ההעפלה 1934-1948" – מאת שי חורב
        "עם חותר אל חוף – 15 שנה בשירות עלייה ב' " – יהודה בראגינסקי
        "בעור שיניהם" -על עליית יהודי פולין לפני השואה – אירית צ'רניאבסקי סקירת-ספר-חדש-בעור-שיניהם-על-עלייתם-של/www.historicalmoments2.com
        http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2073.htm – מדיניות העלייה בשנות ה-30 והשואה מאת ד"ר דוד סיון.
        אתר ארץ הצבי – מאמריו של ד"ר דוד סיון.

        בניגוד להוריך היקים, הורי הפולאקים לא קיבלו מהמדינה שום זכות ושום הזדמנות. את כל מה שהיה להם הם קנו בכסף, כולל כל מה שהוזכר בתגובתך. הם גרו במרכז כי יכלו לקנות בית במרכז, הם שילמו מחיר מלא עבור החינוך של אחותי, של אחי ושלי. בניגוד למה שאתה מנסה לטעון, בסביבת מגורי גרו גם משפחות מזרחיות רבות. לא בדקתי אם הם קבלו מהמדינה זכות כזו או אחרת, כמו משפחתך. הם פשוט היו שם, וחיו את חייהם כמו משפחתי, וכמו משפחות אשכנזיות אחרות.

        זאת ועוד, בפריפריה שאתה קורא לה מזרחית, חיו גם עולים אשכנזים, מפולין, רומניה ועוד. רבים מהם ניצולי שואה. הם, בניגוד למשפחתך, לא קיבלו הזדמנות לחיות במרכז למרות היותם אשכנזים. מן הסתם יכולת לדעת זאת גם בלעדי, אבל כשבוחרים לעצום חזק את העיניים, קל מאוד לא לראות, או לפחות להכחיש. גם כשקמים יוצאי עדות המזרח עצמם, ואומרים שהם מעולם לא הופלו, מיד קמה המקהלה, זו שאתה חבר בה, וצועקת, "מתחזים", "משתכנזים".
        יקים הרי לא נשלחו לערי הפיתוח, ואת הפולאקים שכן נשלחו, הרי לא סופרים אצלכם.

        לגבי מערכת הבריאות, אכן, זו שבמרכז טובה לעין ערוך מזו שהייתה בפריפריה, [המזרחית והערבית, כפי שהיה לך חשוב לציין]. היא גם טובה לעין ערוך, עד היום, מזו שבפריפריה האשכנזית, או זו הנחשבת בעיניך אשכנזית, – חברי קיבוצים היושבים בגליל העליון, ברמת הגולן, בערבה, על הגבול ממש. הם לא נהנים עד היום מאותה מערכת בריאות שאתה ואני זוכים לה. איך בדיוק זה קשור למוצא שלהם? [ואתה מוזמן לספר לאבא שלך על עוד שאלת קלוץ של הפולניה].

        בעיני, זיו, אתה קורבן של תעמולה מלאת שנאה של בני עדתך נגדנו, הפולאקים.
        היה זה בן התפוצה שלך, סוציולוג בשם פאול נתן, שעוד בשנת 1926 כתב ספר על "בעיית האוסטיודן", ובו הציע את תמיכתו בממשלת ברית-המועצות לפתרון בעיית האוסטיודן על ידי יישובם מחדש בתוככי רוסיה.

        אין ספק שהפנמת היטב גם את השנאה וגם את היהירות.

        1. זיו

          דפנה, אין לי מושג על מה נפלת עלי עם הסיפור של גזענות כלפי פולנים (המונח "פולאקים" לא מוכר לי כלל). אשמח גם להבין, איפה הייתי יהיר. שום דבר ממה שכתבתי לא קשור לעובדה שאת "נכדה של אוסטיודן", אותה אפילו לא ידעתי כאשר כתבתי שאת שואלת שאלות קלוץ. אין לזה שום קשר למוצא. שאלות קלוץ הן ההגדרה לשאלות שנשאלות פעם אחר פעם (ע"י כל אדם, מכל מוצא או גזע), למרות שהן נענו פעמים רבות. אלה בדיוק סוג השאלות שאת שואלת. ברשותך, אתייחס לעובדות. על מדיניות ההסללה כתבו המון. קצת על תוצאותיה ניתן לראות פה

          https://www.themarker.com/news/education/1.2467655

          שאלת הפריפריה קשורה אמנם גם למרחק מהמרכז, אבל לא רק. זו גם שאלה של הקצאת משאבים, קשר למוקדי כח ושלטון ועוד. פריפריה יכולה להיות גם בתוך ת"א בעוד ש"מרכז" יכול להיות אכן גם קיבוץ מרוחק בצפון או בדרום. גם על זה כתבו לא מעט. הנה כמה מילים של שלמה סבירסקי, שכאמור הוא הראשון שעשה את זה מסודר ו"אקדמי".

          http://adva.org/he/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%A2/

          1. זיו

            ועוד שאלונת לדפנה. כתבת לי: "אין ספק שהפנמת היטב גם את השנאה וגם את היהירות"- על היהירות כבר שאלתי. איפה השנאה?

          2. זיו

            ועוד שתי הערות לדפנה: 1. בשונה ממך, אני רואה ברשע את האנרכיסט, שהוא גם ציניקן כופר ומתריס. זו הדמות המועדפת עלי. 2. בחייאת, תעשי את זה קצר. זמננו בעולם הזה קצוב.

  22. אריק

    שלום לכותבות היקרות

    מדוע התנועה הקיבוצית לא בנתה קיבוצים עבור עדות-המזרח? הרי כך הם יכלו להבטיח את שליטתם במפה הפוליטית,לא?

    מדוע הקיבוצים הבודדים שהוקמו לא על טהרת האתאיזם,הם של אשכנזים דתיים מהכיפות הסרוגות?

    כמי שעוסק בשוד-האדמות ("הציוני")האשכנזי המתכונן (רמ"י הוקמה בשנות ה-60),שיצר את הפערים הכלכליים שאנו רואים כיום בין אשכנזים למזרחים,שמתי לב לדבר מדהים! (וכדאי שאתם תשימו לב)

    מקריאת הטוקבקים של כתבות העוסקות בנושא שוד-האדמות ואי-הצדק הכלכלי הפושע,שימו-לב היטב לאחדות השורות האשכנזי,משמאל,מימין,ואפילו מתנחלים.

    שנאת-החינם והגזענות האשכנזית אינה החלה דווקא ממניעי רווח חומרי כלשהו,אלא שורש השנאה והפשעים הנלווים אליה בצורה ממלכתית או פרטית,היא עניין הזהות היהודית ומוסרה (צדק,אנטי-חזירות,עזרה לחלש),בעצם המלחמה הסמויה בארץ-ישראל כנגד היהודים המאמינים במוסר-יהודי,הוא בין אלה הרוצים להשליט את "תרבות" אירופה (נאצים?) שיצרה את אמריקה,אותה תרבות של חוק-הגונגל החזירות ומעשי סדום שבה החזק שורד על חשבון החלש ("הברירה הטבעית").

    אך אותם מסתננים גויים שברחו מאירופה יחד עם היהודים,אינם מבינים שעם-ישראל ניצח תמיד בכל מלחמה,ולמרות שהמלחמה כיום היא סמויה וקשה לזיהוי (מי נגד מי, ולמה,סיבה) היהודים המאמינים במוסר אנטי-חזירי שוברי הפרמידות והפרעונים המשעבדים,מתחיל להתעורר,הודות לאותם אשכנזים שכבר אינם יכולים עוד לשמור בבטן את צביעותם ופולטים את שנאתם לעם-היהודי המאמין במוסר של צדק,שוויון,ועזרה לחלש.

    בקישור הבא מישל פוקו מסביר בדיוק כיצד השיטה עובדת,ומדוע דיבורים והפגנות פרחים (ניסינו כבר) לעולם לא יביאו שום שינוי,והפערים רק ילכו ויגדלו,כפי חוקי-הגונגל של הברירה-הטבעית(נאציזם?)

    http://www.booksintheattic.co.il/article.php?article_id=15

    1. אריק

      שלום

      היכן גרו בעבר וגרים כיום רוב הקיבוצניקים? תל-אביב! ובכן מהיכן הכסף בדיוק?ממשק שיתופי או מחליבת פרות?

      היכן התזכורת להפרטות ולאקזיטים במליוני דולארים שעושים כיום הקיבוצים,מכספנו?

      מי נתן אישור ל"סוציאליסטים" שהפכו ביום אחד לחזירים,למכור מפעלי מדינה שהוקמו בשטחן חינם למדינות זרות?

      כיצד זנחו ביום אחד חברי-הכת את תורתם הסוציאליסטית,והפכו לחזירים הגדולים ביותר?

      כיצד זנחו "הפטריוטים" "אוהבי-האדמה" את תורתם הקומוניסטית,ומכרו את נכסי ארצנו למדינות זרות (ראה "אייפקס" "תנובה")

      קראו וראו איך זה נראה שהאשכנזים יוצאים לשופינג "בארצם הפרטית" מכספנו!

      https://www.themarker.com/markerweek/1.2855921