string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הגמל האשכנזי לא רואה את הדבשת

עודד ליפשיץ רואה בכל מקום עסקני קיפוח מזרחים ומשכתב את ההיסטוריה האתנו-מעמדית בישראל כך שתספק לו נחמות. מאמרו על העשורים השוויוניים של ישראל תחת מפא"י לוקה בהבנת העובדות, ומעיד בעיקר על חיפוש אותות של הכבוד האבוד של האשכנזיות הפטרונית
מאיר עמורמאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

עודד ליפשיץ מציג עובדות נכונות בחלקן אך מתעלם מצדדים שאינם מתיישבים היטב עם נטיית ליבו. במילים אחרות, הוא מתייחס לעובדות היסטוריות באורח לא היסטורי. העובדות אצלו עומדות במקום, תקועות על שרטון. אך, עובדות היסטוריות הן תמיד חלק מתהליך. הן תמיד בתנועה. הן מתגשמות ומתבהרות תוך כדי התפתחות היסטורית. את ההיסטוריה ניתן להבין רק כתהליך, וכך צריך להבין את הגיבוש המעמדי בישראל ואת הפנים התרבותיים אתניים שלו.

על כן, פרשנות ההווה של עודד ליפשיץ מעוותת ועקומה. אין להווה שלו ממש היסטוריה ואין לו גם עתיד. ליפשיץ רוצה לראות את המציאות באמצעות תמונות סטילס, אך למעשה צריך לדמיין את ההיסטוריה החברתית בישראל כסרט בתנועה.

עכשו קצת נתונים היסטוריים. עד שנות ה-70, ישראל נחשבה למדינה שוויונית למדי. זה נכון. בעיקר משום שבדקו דברים מאוד מסויימים, כמו הכנסה נומינלית ולא שליטה או בעלות על משאבים. ההכנסות משכר היו אמנם נמוכות ודי שוות. אך הדיווחים התעלמו מגורמים חשובים אחרים ששיקפו את מיקומם המעמדי של אנשים, כמו נגישות לאדמה, להון ולעבודה קבועה ומסודרת.

ליפשיץ טוען כי הפערים המעמדיים בישראל נוצרו עם עליית הימין הליכודי לשלטון. זה נכון באופן חלקי בלבד. עם עליית הליכוד לשלטון התבררו יסודותיו של אי השוויון החברתי באופן ברור. עד אז הם היו מוסווים יחסית, תחת מלל ״סוציאליסטי״ ובעיקר דיווחים סטטיסטיים חלקיים. למעשה שלטונו של מנחם בגין והליברלים שחברו לליכוד, המשיך במדיניות של דיכוי כלכלי אשכנזי. עם ההמשך, ובמיוחד עם לכתו של מנחם בגין וכינונה של ממשלת האחדות הלאומית של 1985, באה גם ההחרפה בהבדלים המעמדיים.

באמצע שנות ה-80 מדינת ישראל עברה למשק פתוח ולתחרות נוקשה הרבה יותר מהשנים הקודמות. המדינה חיסלה בצעדים נחרצים ביותר את התערבותה במשק וצמצמה באופן דרסטי את תפקודיה כמדינת רווחה (זוכרים את שמעון פרס, את מודעי, את התוכנית להבראת המשק ואת חיסולה חברת העובדים של ההסתדרות?) כך גם גדלו הפערים. כפועל יוצא מכל אלה, מה שהיה בגדר פוטנציאל של אי שוויון בשנות ה-70 הפך לפערים מעמדיים בשנות ה-2000.

ליפשיץ אינו מצליח לנסח היגיון פוליטי המסביר מציאות חברתית ופוליטית עכשווית. כל שהוא אומר הוא שמציאות זו היא מעוותת. העיוות בא, לטענתו, מהסתה והסחת דעת של מי שהוא קורא עסקני קיפוח. לשיטתו אין מעמדות וניצול, יש רק הסתה והסחת דעת.

הסבר זה אינו מתאים לעובדות ההיסטוריות. על כן, ליפשיץ, כמו אשכנזים רבים אחרים, ״מבקשי טוב״, אך סומים לדינמיקה חברתית ופוליטית, אינו מצליח לזהות את הדבשת שיש על גב הגמל הנקרא על שמו: גמל אשכנזי.

כלכלת הימין של תנועת העבודה ומפא״י שונה אך במעט מכלכלת הימין של תנועת החירות והליכוד. כמובן שהיו ״קברניטים״ שונים, אבל הפער במדיניות הכלכלית היה קטן הרבה יותר ממה שאשכנזים בסגנונו של עודד ליפשיץ היו רוצים שנאמין

אין ספק שישנם עסקנים פוליטיים (גם ממוצא נומינלי ״מזרחי״) המנצלים את הדיכוי הכלכלי באמצעות הסתה חברתית. אבל, מה שחשוב לזכור הוא שפערים מעמדיים ודיכוי מעמדי וכלכלי אינו ״המצאה״. זוהי מציאות. בדיכוי זה יש בהחלט מעמדות חברתיים; מעמדות חברתיים עם חפיפה עמוקה לאתניות תוצרת ישראל.

אשכנזיות הפכה לאתניות הגמונית בישראל. יהודים שבאו מאירופה באו מחוסרי כל. את ההון המשפחתי צברו משפחות רבות של יהודים אירופאים – בישראל. את התרוששותם הכלכלית והחברתית של משפחות יהודיות רבות שהגיעו ממדינות מזרח תיכוניות הן חוו בישראל. מכאן נובע כי אשכנזים ומזרחים נוצרו בישראל. הם ״צברים״.

האשכנזיות אינה מיקשה אחת. גם לא המזרחיות. למשל, ישנם אשכנזים החיים בקיבוצים או במושבים. ישנם אשכנזים שמנהלים את חייהם בערים. גם למזרחיות יש מופעים חברתיים שונים. יש מזרחים החיים בעיירות פיתוח. יש מזרחים החיים במושבים – מספר קטן – אבל בהחלט קיים. אלה רוצים את מה שמושבים אשכנזים קיבלו. על כן הם מדברים כמו אשכנזים. אך, מה שברור הוא שבגדול יש חפיפה עמוקה ובעלת משקל בין מעמד ובין שיוך סטטוס. מעמדות אלה נוצרו בישראל.

דוד בן גוריון במשרדו בשדה בוקר, 5.10.1962. צילום: פריץ כהן, לע"מ
דוד בן גוריון במשרדו בשדה בוקר, 5.10.1962. צילום: פריץ כהן, לע"מ

מבחינה זו, כלכלת הימין של תנועת העבודה ומפא״י שונה אך במעט מכלכלת הימין של תנועת החירות והליכוד. כמובן שהיו ״קברניטים״ שונים, אבל הפער במדיניות הכלכלית היה קטן הרבה יותר ממה שאשכנזים בסגנונו של עודד ליפשיץ היו רוצים שנאמין.

בשני המקרים, ההסכמה על ניצול ושיסוי כלכלי היתה משתלמת לאשכנזים ב״שמאל״ של תנועת העבודה ולאשכנזים ״בימין״ של תנועת החירות. יותר מכך, אין ספק שיהודים דתיים-לאומיים נהנו בשתי צורותיו של הדיכוי הכלכלי גם אם זה היה תחת ״קברניטי כלכלה״ שונים. כולם היו יהודים-ישראלים ואשכנזים.

זה נכון שישנם כאלה שנולדו להורים מהמזרח התיכון אשר צמחו אל תוך קהילת האשכנזיות. זה נכון אם כי מספרם מועט. זה נכון גם שישנם מעטים שנולדו אשכנזים והפכו למזרחים בישראל. מספרם קטן עוד יותר. אבל, מוביליות חברתית ״חיובית״ כלפי מעלה, או מוביליות ״שלילית״ כלפי מטה, למרות קיומן, אינה משנה את המציאות הכלכלית של מעמדות חברתיים עליונים ואשכנזיים, ומעמדות תחתונים ומזרחיים.

לזה כמובן צריך להוסיף את התרוששותם של פלסטינים ישראלים ב-70 השנה האחרונות. מורכבות זו היא מעל לכוחותיו של עודד ליפשיץ; אין הוא מסוגל לראות זאת; ולבטח אין הוא מסוגל להבין דינמיקה חברתית וכלכלית שכזו.

ליפשיץ בעיקר מבקש נחמות; הוא מבקש אותות של כבוד אבוד, הכבוד האבוד של האשכנזיות הפטרונית. במציאות כלכלית מעמדית ואתנית הקיימת בישראל אין מקום להרבה נוסטלגיה ולשקרים רומנטיים. עודד ליפשיץ הוא רומנטיקן נוסטלגי ובעיקר שקרן רומנטי. הוא חי בעולם של פטרונות אשכנזית. בדיוק בגלל זה אין סבלנות להיסטוריה שלו התקועה על שרטון הפריבילגיה האשכנזית, מבלי לדעת זאת ומבלי להכיר בכך.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. בוריס ג

    אם לשמור על קו הראיה החד גונית המניחה כי האתנוגרפיה היא אותה משוואת על שמספקת הסבר לכל התופעות החברתיות, הרי שההיפוטזה הבאה תראה סבירה: התרבות המזרחית היא שהרחיבה וביססה את הפערים בחברה. זאת מכיוון שמזרחיים הם אופורטוניסטים וללא סולידריות אמיתית, ולכן השתלבותם והשתלטותם על מוקדי הכוח המרכזיים בחברה הישראלית (מפלגת השילטון, משרדי הממשלה וועדי העובדים השולטים במשק) מונפה תמיד אך ורק לתועלת אישית ומשפחתית ומעולם לא היוותה חלק ממערך סולידרי לצמצום הפערים בחברה. גם המסיון המזרחי כמו זה שרושם את רשימותיו בכתב העת הזה, הפך את דגל הקיפוח למטה לחמו ומכאן איבד למעשה את המוטיבציה לייצר פתרונות, אלא רק כלי לביסוס מעמד אישי ומקצועי. לכן, בראש ובראשונה מצבם של המזרחים במאה ה-21 הוא תולדה ישירה של מעשיהם ותרבותם.

  2. דני

    אף גמל לא רואה את הדבשת שלו, גם לא הגמל המרוקאי. השיח המזרחי בנוי בעיקר על שקרים והגזמות והסתכלות אנכרוניסטית וקורבנית עם טונות של גזענות.

    1. ג. אביבי

      השיח האנטי מזרחי של "דני" ושל דומיו מושתת על שקרים והכחשות פתולוגיות בסגנון הניאו-נאציים. תועמלן השקרים "דני" מוכיח, למי שלא רוצה להבין, שהימין האשכנזי נגוע בגזענות אנטי-מזרחית לא פחות מהסמול האשכנזי.

  3. דרור

    כמה קל לשבת במונטריאול ומשם לעשות את הכול בכדי שאלה שבחרו להישאר כאן ולנסות לגבש יחד את הישראליות, יהיו גזענים אחד אל השני וירגישו רק שנאה וחוסר תקווה.
    אני מקווה שעמור (מזרחי נומינלי, בהגדרתו, המתגורר בחיקה החמים של תרבות המערב אותה הוא כביכול שוטם) ודומיו לא יצליחו מלעצור את גיבוש הישראליות הזו: מפויסת, מכלילה, שוויונית.

  4. Mosheshy

    "אשכנזיות הפכה לאתניות הגמונית בישראל. יהודים שבאו מאירופה באו מחוסרי כל. את ההון המשפחתי צברו משפחות רבות של יהודים אירופאים – בישראל. את התרוששותם הכלכלית והחברתית של משפחות יהודיות רבות שהגיעו ממדינות מזרח תיכוניות הן חוו בישראל. מכאן נובע כי אשכנזים ומזרחים נוצרו בישראל. הם ״צברים״."

    מדוייק.

  5. אבי פינטו

    כדאי היה לשכתב: למחוק את ה"טיעון" העיקרי – שליפשיץ הוא אשכנזי – ולפרסם רק אם יישאר משהו מהמאמר.
    אגב, מה זה "מזרחי נומינלי"? יש גם "אשכנזים נומינלים"?

  6. שושן

    לא נשבר לכם מהגזענות המזרחיסטית של קבוצת עסקנים שרק כך מצליחים להשמיע את קולם?
    למה לכם מותר לתת כותרת על ״הגמל האשכנזי״? אם היתה כותרת עם ״הקוף המיזרחי״ שלא רואה איך בתאוות שנאתו לאשכנזים מנציח פה שלטון ימני גזעני?

  7. עוזי ורדי

    הבעיה העיקרית של "המזרחיים" היא ההתבכיינות האינסופית שלהם. בשנותיה הראשונות של המדינה הגיעו לא רק "מזרחיים" אלא גם "אשכנזים" ממזרח אירופה ורובם המכריע היו ניצולי שואה. גם הם אכלו חרא בשנים הראשונות של המדינה (העניה מאוד אז); אך במקום להתבוסס בנחשלותם ובעונים הם עשו כל שאפשר כדי לשפר את מצבם. רבים מה"מזרחיים" התמחו בהתבכיינות ובהטחת האשמות בכל מי ומה שזז – פרט לעצמם. עד כדי כך שהם מאשימים את מי שאינם אוהבים מוסיקה "מזרחית" בגזענות. אז תמשיכו לייבב ולקונן ולבכות ולהטיח האשמות ותוסיפו להישאר תקועים בחרא (ובתוך כך תשירו את פאר היצירה ה"מזרחית": "אינני יכול יותר לסבול" – שיר שכתב כמדומני "מדוכא מזרחי" שהתמחה בשימוש בסמים קשים).

  8. מאיר עמור

    תפיסת האשכנזיות את עצמה
    הפוסט הזה נכתב לפני שלוש שנים. חשבתי שיש מקום לפרסם אותו פעם נוספת. גם בפייסבוק חשבו כך. שיפצתי אותו במעט לצורך הבהרה. אני מקדיש את הפוסט הזה לאמיר גל.
    בכל פעם, מחדש כשאני ניתקל במורכבות הפסיכולוגית של האשכנזיות כתופעה אינטלקטואלית, אני מופתע במעט. העובדה שאני מופתע מחייבת תשומת לב מעמיקה שלי. כי אני מופתע מההפתעה שלי.
    מדוע אני מופתע שא-נשים רבים המזוהים/ת כל כך עמוק עם הקבוצות המעודפות בחברה הישראלית – מה שאני קורא האשכנזיות – מגיבים בכעס, זעף, חרון-אף ובעיקר בצדקנות מתלהמת כאשר אומרים להם שהגישה שלהם היא גישה "אשכנזית" לבחינת המציאות. הם/הן ממש נעלבים/ת.
    העלבון שלהם גם מערב פליאה מבחינתם המסתכמת במחשבה הבאה: ״כיצד אתה (אני) מעיז לומר עליהם כי הם משהו פארטיקולרי. היסטורי, ספציפי, מסויים מאוד, לא כללי -לא כלל אנושי. לא אוניברסלי. כיצד אני אומר שהם ״אשכנזים״ ולא ״ישראלים״ או ״אשכנזים״ ולא ״בני אדם״ באופן כללי.
    לעיתים מזומנות הדיון מתחיל מכך שהם או הן קוראים/ת משהו שכתבתי בפייסבוק או במקום אחר. חלק מהכתוב מוצא חן בעיניהם/ן, אבל יש קוץ באליה. הם מסתייגים ממילה או ממשפט או מטיעון שכתבתי. על כן, הם חייבים "לתקן" אותי, ״קצת״ או "במעט". בדרך כלל אני לא מגיב, ובמיוחד אם אין לי ממש כוח או רצון, אני עובר הלאה; ממשיך ומדבר וכותב אל אלה ועם מי שאני מנהל איתם/ן דיאולוג. לעיתים אני מגיב "לתיקון" שהוצע לי.
    ראשית, אני אומר להם ״אל תתקנו אותי, כתבתי בדיוק מה שהתכוונתי והתכוונתי למה שכתבתי״. בדרך כלל התגובה שלהם/ן על דברים אלה היא כועסת. אז הם עוברים לניתוח פסיכולוגי שלי ואומרים שלבטח יש לי "בעיה" של ״רגשי נחיתות״ או ״שנאה עיוורת״ או משהו בסגנון הזה.
    שנית, אני אומר להם, כי אין כאן "בעיה" "שלי". זאת אומרת, אני אומר להם: ״הימנעו בבקשה מפתגולוגיזציה שלי״.
    שלישית, אני אומר להם שיכול להיות ואפילו סביר להניח שמה שאני רואה כקושי, אצלם נתפס כ"מובן מאליו" בעבורם. הם/ן לא רואים בעיה בכלל היכן שאני דווקא כן רואה קושי. זו הרי בדיוק הנקודה עליה אנחנו מתדיינים: מהו ״המובן מאליו בישראל, ושל ישראלים רבים/ת?״.
    בשלב זה, הרביעי, מגיע שלב האלימות (פאסיבית או אקטיבית). אשכנזים שחושבים באשכנזית לא מסוגלים לראות את האשכנזיות נבחנת. אין האשכנזיות מסוגלת לעמוד בבחינה עיניינית של המקורות החברתיים עליהן היא – האשכנזיות – מיוסדת. עצם הבחינה, נתפסת כפריעת הסדר והמוסר (הקדוש – הדתי) שלהם.
    הם למעשה אומרים/ת לי באלף אופנים וצורות: "כיצד אפשרי שאתה – רואה בנו פסול. כיצד אתה מעיז לבקר את היכולת שלנו לראות את העולם? הרי העולם שלנו הוא העולם היחידי, הטיבעי, הממשי, ההכרחי, המובן מאליו והאפשרי." מי נתן לך את הזכות לבקר את היסודות של העולם שלנו?״
    העירעור על הנייטרליות, הטיבעיות, המובנות מאליהן של עולם זה הן שמקפיצות לתפיסת האשכנזיות של המציאות את הפיוזיים הפסיכולוגיים שלה. על כן, אין ספק ואפשר לומר בבטחון יחסי רב כי חשיבת האשכנזיות שרויה בבעיה פסיכולוגית עמוקה; זוהי בעיה של חוסר יכולת לרפלקסיה. אין זו בעיה אישית. זאת אומרת, אין כאן איבחון של משהו פסיכולוגי. בדיוק ההיפך, יש כאן קביעה כללית באשר לדפוס טיעון והצגה של מציאות. אף אחד או אחת אינם מבחינתי "אשכנזים" או מבטאים את ה"אשכנזיות". אשכנזיות זו עמדה סינטטית. זהו ניסיון לאפיין תפיסת מציאות רווחת.
    עצם הדרישה לחשוב על עצמך חושב/ת, נתפסת כפגיעה בפריבלגיה החברתית של להיות המובן מאליו, כמישהו או כמישהי שלא צריך להסביר ולנמק את עמדותיהם. אבל הדרישה לנמק ולהסביר את עמדתך זוהי דרישה רלוונטית המתקיימת בכל דיאלוג – דהיינו – ששותפי השיח יחשבו את ״השיחה״ עצמה, שהם והן יהיו אחראים למה שהם אומרים, שיהיו מסוגלים להגן על דבריהם, או להימנע מלומר אותם.
    דרישה זו לחשיבה על מחשבתך נחשבת לפריעה של "סדר" כלשהו. מבחינתה של האשכנזיות סדר זה הוא מחוייב המציאות, טיבעי, נייטרלי. זוהי תמצית התפיסה העצמית של האשכנזיות. את התפיסה הזו צריך ויש לזעזע.
    למרות שאני יודע זאת, אני עדיין ממשיך להיות מופתע. בכל פעם מחדש כשאני ניתקל במורכבות הפסיכולוגית של האשכנזיות כשהיא מופיעה בטענות או בטיעונים לגבי המציאות או בביקורת של דברים שאני כותב. אני מופתע כי גם בי יש עדיין חלק מקסמה של האשכנזיות. פעם גם אני חשבתי כך. פעם גם אני חשבתי שאין צורך לחשוב על איך המחשבות והמושגים שבהם אני משתמש הגיעו למחשבתי. מה שמצחיק-עצוב בכל הסיפור הוא ש"הבעיה החברתית" נתפסת "כשלנו" – נגיד מזרחים – לא "כשלהם" – נגיד אשכנזים.
    זה ממש מדהים.

    1. דרור

      מאיר יקר. זה שאתה חוזר על טיעוניך לא הופך אותם לנכונים. הם, כמו כל טיעון, עניין של דעה. דעתך שלך היא דעה קנדית. זו הפרספקטיבה שלך. נראה לי שמצאת את מקומך. כאן גרים אנשים המנסים ליצור משהו ביחד.

    2. דני

      כל הקווים הנטויים האלו וההם/הן וא-נשים זה פשוט פטטי. טוב שלא הוספת כמה ו/או. טעית באיות המילה "פתגולוגיזציה". אומרים פתלוגיזציה. הטענה שלך על אשכנזים מועתקת סה"כ מתפיסות אמריקאיות לגבי לבנים מול "אתניים" או "מיעוטים",פשוט עשית גזור הדבק למציאות הישראלית. הראייה שלך את הדברים נוקשה מדי. תתחיל לזרום. חוץ מזה, אם תרשה לי (גם אם לא), הואיל והמדינה הוקמה בעיקר על ידי יהודים אשכנזים (עובדה הסטורית, מה לעשות), אז מן הסתם הוקמה בדמותם ולאור תפיסותיהם, ובפרט בהתחשבה בעובדה שמרבית יהודי המזרח הגיעו מתרבויות נחשלות יותר. כן, אני יודע שהשטטל המזרח אירופית לא היתה שיא הקידמה, אבל בהשוואה למקבילותיה במזה"ת, היא היתה עדיפה בבירור, באותה מידה שהתרבות האירופית היתה מתוחכמת יותר מהערבית והצפון אפריקאית. עם השנים ההבדלים בין קבוצות היהודים השונות הטשטשו, וימשיכו להיטשטש, גם כי לא היו כל כך גדולים מלכתחילה, וגם כי כור ההיתוך עובד יפה סה"כ. דרך אגב, ספר לתשובה כמה הוא מסכן ודפוק ונטול פריבלגיות כלכליות. פתרונות לבעיות שנותרו הן במישורים כלכליים, ולא על ידי נסיון להאחז בזהויות שהולכות ומתמוססות במילא.

  9. שאול סלע

    יש דאטה אובייקטיבית לגבי קיומה של אפליה מימסדית שהעניקה הטבות מפליגות לאשכנזים ביחס למה שקיבלו המזרחים. אני לא מדבר רק על היהודים מברה"מ שהגיעו בשנות ה 70 וקיבלו למעשה דירות חינם בקריית אונו,בעוד שהמזרחים התגוררו בפריפריה בדירות שלא שוות כלום ובמקרים רבים הדירות לא היו שלהם (דיור ציבורי)

    דוגמה לדאטה האובייקטיבית שאני מדבר עליה הוא מחקרה של ד"ר אסתר גליצנשטיין מאיר שיצא במסגרת יד בן צבי.

    לגבי מה שאמרתי לגבי ההטבות שקיבלו היהודים שהגיעו מברה"מ:

    כבר ב 1970 לפני האינפלציה המטורפות ידעו שהיהודים שהגיעו מברה"מ קיבלו למעשה מתנות ,כבר אז 9% לא צמוד היתה ריבית מתנה

    גם בספרה של אניטה שפירא "ככל עם ועם" מסופר על האפליה הממוסדת לרעת היהודים שהגיעו ממרוקו.

    מי שרוצה לדעת על מה שכתבה אסתר גליצנשטיין שיחפש בגוגל

  10. נתן

    שמעתם את עסקני "אכלו לי שתו לי" יוצאים באומץ נגד הלינץ הציבורי שמבצעת משפחת נתניהו האשכנזית מקיסריה, במני נפתלי אב הביית המזרחי מעפולה? גם אני לא.
    למה להסתבך עם ביטן ורגב כשאפשר לכתוב עוד מאמר "אמיץ" על ההגמוניה הלבנה,בלה,בלה,בלה…..

  11. Amnon Portugaly

    מאיר עמור כותב בהכללה גורפת: "יהודים שבאו מאירופה באו מחוסרי כל. את ההון המשפחתי צברו משפחות רבות של יהודים אירופאים – בישראל.".

    זה לא מדוייק בלשון המעטה.

    בתחילת המאה הקודמת יהודים עשירים מארצות אנגלו סקסיות, מאנגליה, קנדה ואוסטרליה, השקיעו בארץ בעיקר באזורי השרון והשפלה ברכישת קרקעות, בנטיעת פרדסים, ובבנית בתים מתוך תפיסה שההון הפרטי צריך לעזור ביישום הצהרת בלפור. ממליץ לקרוא את המחקרים של ד"ר עירית עמית.

    בשנות העשרים והשלשים יהודים שבאו מפולניה ואח"כ מגרמניה השקיעו במצטבר סכומי עתק בבנית ת"א, ירושלים וחיפה.

    התהליך הזה לא הייה ייחודי ליהודים אשכנזים שבאו מפולניה גרמניה, אזכיר את משפחת רקאנטי שעלתה מיוון בשנות השלושים, את המשפחות הספרדיות הגדולות כמו שלוש, קרסו מטלון שבנו את הארץ ואחרים

    אין ספק שעם הזמן, בעיקר הגידול העצום באוכלוסיה בישראל, ערך הרכוש שלהם עלה.

    אני חושש שמעט מאוד מהמשפחות היהודיות העשירות מעיראק וממצרים השקיעו בארץ. להערכתי, רובן הגדול השקיע בארצות אירופה, בשוויץ ובאנגליה, אליהן הן עברו מאוחר יותר.

    אשכנזיות הפכה לאתניות הגמונית בישראל מכיון שהיהודים שעלו מאירופה המזרחית, מרוסיה, פולניה וגרמניה הם שהניחו את היסודות לבנית המדינה והיו שהיו הרוב בעת הקמתה. היהודים האשכנזים עלו לארץ בשנות העשרים והשלושים מכיון שארץ ישראל היתה כמעט המקום היחיד שאליו אפשר היה להגר, או לברוח אליו. הם עלו לארץ ישראל לא רק מציונות, אלא בעיקר כתוצאה מרדיפות וחשש, שאכן התממש, מרדיפות באירופה.

    לעומת האשכנזים, היהדות המזרחית עליה כותב עמור, (ככל שאני מבין הכוונה היא ליהודים שבאו מצפון אפריקה, מלוב ועד מרוקו), לא עלתה לארץ בתקופה זו, אולי מפני שלא נרדפו, לבטח לא כמו באירופה המזרחית.

    לכן הטענה של מאיר עמור כי היהודים שבאו מאירופה מחוסרי כל וצברו את ההון המשפחתי בישראל אינה לעניין. עדיף שישאל מדוע, או מה הפריע, ליהודים מארצות המזרח, אף אם היו מחוסרי כל, להגר לארץ ישראל טרום הקמתה, ולצבור הון משפחתי בישראל.