string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

להעמיד גברים במרכז הדיון על פגיעות מיניות

לעתים קרובות מדי עדויות על פגיעה מינית זוכות לתגובות מבטלות ומשתיקות מבני המשפחה, החברים, בן או בת הזוג, המשטרה, המעסיק ועוד. אולי במקום ההאשטאג #גםאני שמאגד דיווחים של נפגעות, כדאי להפנות את הזרקור לפוגעים ולאופן שבו החברה משתפת איתם פעולה
ריבי גיליס

תלמידת מחקר בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל אביב. פעילה בצוות המאבק בהטרדות ופגיעות מיניות ב״אקדמיה לשוויון״

בעקבות הידיעות ההולכות ומצטברות על הפגיעות המיניות שביצע המפיק הארווי ויינסטין, מציף את הרשתות החברתיות ה-האשטאג #גםאני (metoo# באנגלית), ובו אחת אחרי השנייה חושפות נשים את סיפורי פגיעתן. אין ספק שכמות הסיפורים המציפים את הפיד ממחישה את מה שכבר מוסכם על כולן: תופעת הפגיעות המיניות אינה שולית או מצומצמת בהיקפיה; עדות ועוד עדות ועוד עדות מצטופפות לכדי תמונת מציאות מצמררת, ובה אחת מתוך אחת סבלה מפגיעה מינית לפחות פעם אחת בחייה. מכאן גם חשיבותו של הפרויקט – להציף את המודעות החברתית לנושא ולעורר דיון ציבורי סביבו.  

אולם לצד חשיבותו נחשפת גם חולשתו. הרשתות הוצפו בביקורת רבות חכמות ומוצדקות, שמתוכן אני בוחרת להתייחס לנקודה אחת: האשטאג כזה מחליש את המאבק למניעת הפגיעות המיניות. אמנם פרויקט התיוג מדברר עדויות משמעותיות רבות, אבל הוא מחמיץ את ההתמודדות הן עם המנגנונים המשתיקים נשים לאורך השנים והן את אלו המאפשרים לאנשים כמו ויינסטין לבצע את מעשיו שוב ושוב ובמספר רב של נשים. אני מאמינה שהמנגנונים הללו פועלים – בהצלחה, לצערנו – לא מפני שהנפגעות לא מספרות את עדותן, אלא בשל תגובה שלילית לעדותן או עקב שתיקה לנוכח מעשים כאלה. אני מאמינה שניווט של הדיון אל הסביבה המגיבה יכול לתרום לשינוי חברתי חיובי ואולי אפילו משמעותי, אם נפסיק להיענות לתביעה החברתית לחשוף את עדויותינו – שסביר להניח שרבות סיפקו אותן יותר מפעם אחת.

במקום עדות שהופכת לדיון צהוב בעיתונות וברשתות, אני מציעה לספר על תגובות הסביבה: המשפחה, החברים, בן או בת הזוג, המשטרה, המעסיק, הנציבות הממונות על ידי המעסיקים, עורכי דין ויועצים משפטיים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים ועוד. תגובות שאולי הייתן מתייגות תחת #גםאתה #גם אתה שותף לבעיה. משמעותו של מהלך כזה היא להבהיר כיצד התגובות המיידיות והספונטניות של הסביבה תורמות בעצם לדה-לגיטימציה של עדויות של נפגעות. עד כמה תגובות לעדויות של פגיעה מבטלות אותן, מצמצמות אותן, משתיקות אותן ומאפשרות לויינסטין ולדומיו לפגוע בסביבתם לאורך שנים ארוכות ובמספר רב, רב מדי, של נשים.

לדוגמה:

תהית: למה נזכרת עכשיו? #גםאתה  

אמרת: אני חבר שלו #גםאתה

שאלת: מה לבשת? #גםאתה

כעסת: מה חשבת לעצמך?!?! #גםאתה

נבהלת: אוי, אל תגידי לי #גםאתה

מעסיק עובד שהובאה בפנייך עדות עליו ולא עשית דבר: #גםאתה

הייתי שמחה לראות יותר גברים שמעידים על חלקם בפתולוגיה החברתית הנפוצה כל כך. אני מאמינה שבעולם מתוקן לא הנשים צריכות להתוודות

וכן הלאה. ממש בעת כתיבת שורות אלה נתקלתי במספר גברים המעידים על עצמם תחת ההאשטאג #גםאני (ihave#). זהו שינוי חשוב ונדרש לו אומץ רב. כך למשל, אחד מהם התייחס לתקופה של טרום מודעות אליה התעורר וכתב #גם אני שתקתי יותר מדי פעמים. הדבר מדגים את שיתוף הפעולה הנפוץ עם מעשים של אחרים, עם השתקה והכחשה חברתית. הייתי שמחה לראות יותר גברים שמעידים על חלקם בפתולוגיה החברתית הנפוצה כל כך. אני מאמינה שבעולם מתוקן לא הנשים צריכות להתוודות, אלא הגברים צריכים לעמוד במרכז הדיון על פגיעות מיניות, שכן הם האחראים לרובן המכריע.

אמנם, חברה שאין בה אלימות כלפי נשים היא כרגע חזון אוטופי; אבל חברה שמגיבה באי-סובלנות נחרצת לאלימות, מוקיעה ומקיאה אותה מתוכה היא חברה שלא מאוד קשה לדמיין. אני רוצה להאמין שאפשר לפעול כדי שהחברה שבה אנחנו חיות תהיה כזו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דנית שדה

    הי ריבי,
    את בטח מכירה את ארגון אסל"י, ואם במקרה לא, בטח תמצאי עניין בפועלם. היו"ר שלהם הוא אביב יהלום (במקרה בן דוד שלי) , איש מיוחד וחכם.
    כתבה חשובה !
    דנית (חברה של יערה ) מלכיש :-)

  2. ליכודניק

    פגיעות מיניות לא תיעלמנה ע"י "דיון" (בהן או בתגובה להן),
    הרי מי שבעל כוח *חברתי* ומחזיק בדעות ה-"נכונות", כמו- נניח- הרווי ויינסטיין, פטור מדיון בהתנהגותו, כמו מטרידים אחרים מהשמאל.

    וזאת בלי לדבר על סיבוכים כמו האפשרות לטעון שדיון בהטרדות שאדם עשה בעבר היא רדיפה פוליטית שלו (הקו של טראמפ), והאפשרות שהדיון יהיה מבוסס על שקר או שמועה (כי בדיון ציבורי, להבדיל מבית משפט, אין לנידון זכות תגובה מובנית).

    צריך פשוט להתלונן במשטרה. רבאק, זו עבירה פלילית.