string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אתר מידה: מסיבת התה הישראלית

העורך הראשי החדש של אתר מידה קובל על המימון שמעניקות קרנות הקולנוע, לשיטתו – רק לסרטים שמאלניים. כדי להוכיח את טענתו הוא משתמש בטיעון: "עוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי". זיו מאור וחבריו פותחים לנו צוהר לצד החשוך של הימין הלאומני הישראל
אמנון פורטוגליאמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית

אם תרצו להבין את הימין הרדיקלי הלאומני בארה"ב, אם תרצו להבין את אנשי מסיבת התה, את התומכים בטראמפ עד היום, אם תרצו להבין את תופעת הפייק ניוז, יש דוגמאות מצויינות בישראל, אחת מהן היא אתר מידה תחת שרביטו של זיו מאור, העורך החדש שלו.

בספטמבר 2017 פרסם מאור מאמר תלונה ב'השילוח' תחת הכותרת "כסף, מצלמים: מדוע אין קולנוע ישראלי ימני" ובו יצא נגד שיטת המימון הממשלתי לתעשייה הסרטים, שכן לטענתו תעשיית הקולנוע הישראלית מדירה 'סרטים ימניים מובהקים'. ובכן, הפוסל במומו פוסל. המאמר הזה נכתב בהשראה ימנית מובהקת החל מזיו מאור העורך ששימש קודם לכן כמנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת – ארגון ביקורת תקשורת ימני, דרך פורום קהלת שהוא במוצהר ימני וכלה בכתב העת 'השילוח'.

כאשר קובעים את המטרה, הנימוקים פחות חשובים. בתחילת המאמר טוען מאור: "מבין כ-400 סרטים עלילתיים באורך מלא שהופקו בישראל בין 2006 ל-2015, רק שניים (!) הופקו מבלי שקיבלו כל כסף ממשלתי. במילים אחרות, המימון הממשלתי מעצב את הקולנוע בישראל."

מהיכן הגיע מאור למסקנה שהמימון הממשלתי מעצב את הקולנוע בישראל, אולי המימון הממשלתי פשוט מממן את הקולנוע בישראל? האם 'המימון הממשלתי' התערב בתכנים, האם הממשלה קבעה יהיה הבמאי או השחקנים? כמה סרטים המתארים את מה שמאור יגדיר כסרטים ימניים קיבלו מימון? לכל השאלות הללו אין תשובה במאמרו.

בהמשך אנו מוצאים את הפנינה הבאה: "מאז 1988 לא הצליחה תעשיית הקולנוע הישראלי להוציא מתחת ידיה ולו סרט ימני מובהק אחד. לא ערכתי בדיקה שיטתית, סרט אחרי סרט, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהו סרט "שמאלני" ומהו סרט "ימני". ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר. בכל זאת אני קובע שכמעט אין קולנוע ישראלי ציוני או ימני; אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי."

לקרוא ולא להאמין.

זיו מאור הוא עורך דין, מעניין אם היה מעז לטעון טענה עובדתית בבית דין שהסימוכין לה הוא משהו בסגנון 'לא ערכתי בדיקה שיטתית, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהי הבעיה, ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר'. אני מניח שבית המשפט היה זורק אותו מכל המדרגות.

זה לא מפריע למאור לספר: "אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי".  לא עולה בדעתו שאין טעם להשיב לטענה או לסתור טענה שאין לה כל בסיס, כאשר הטוען אומר זאת מראש.

מסתבר שהלה ממחזר סיפור שלו מלפני שנה. ערוץ 7 דיווח בינואר 2017  כי "האגודה לזכות הציבור לדעת" שמאור עמד אז בראשה, השיקה קמפיין שביקש להביא לשינוי בשיטת התמיכה בסרטי הקולנוע בישראל.

הנה דוגמה לסרטים שזיו מאור רוצה שיקבלו תמיכה ממשלתית. אני הייתי נותן גיבוי מלא ללקטורים שלא יאשרו תמיכה בסרט כזה.

במאמר במעריב ממרץ 2017 נדב גדליה מספר על הקמפיין:

"בשנה האחרונה ערכו מאור וצוותו מחקר בשיתוף מכון המחקר "פורום קהלת למדיניות", ובו בדקו את מדיניות תקצוב סרטי הקולנוע בישראל במשרד התרבות. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה באתר האגודה. "המצב שנוצר כיום הוא אבסורדי", אומר מאור. "סרטים רבים שמקבלים תקציב של מיליונים מקרנות הקולנוע לא מצליחים להביא צופים בצורה הגיונית. על פי המחקר שלנו, אחד הכישלונות הגדולים של קרנות הקולנוע הוא, למשל, הסרט 'ההתחלפות' (בבימוי ערן קולירין, 2012 – נ"ג), שהושקע בו הכי הרבה – 12 מיליון שקלים – והוא הביא 200 אנשים לבתי הקולנוע בסך הכל."

רמת הטיעון מתאימה אולי לגן ילדים ואדגים בהקבלה לתעשיית ההון סיכון. המצב שנוצר כיום בתחום הון סיכון הוא אבסורדי. מיזמים רבים שמקבלים תקציב של מיליונים מקרנות הון סיכון לא מצליחים להביא למכירות המצדיקות את ההשקעה בהן. על פי המחקר שלנו, אחד הכישלונות הגדולים של קרנות הון הסיכון הוא, למשל, המיזם 'בטר-פלייס' של שי אגסי שהושקע בו מאות מיליוני דולר, או המיזם 'מודו' של דוב מורן שהושקעו בו כ-25 מיליון דולר.

בהמשך המאמר יוצא המרצע מהשק: "מאור טוען שיש לא מעט דוגמאות ליוצרים שבקשתם לתמיכה בסרט נדחתה, לדבריו בגלל אג'נדה שאינה תואמת את עמדותיהם של הלקטורים. "הבמאי יוסף סידר, למשל (שבא מהציבור הדתי־לאומי ויצר סרטים כגון "ההסדר", "מדורת השבט", "בופור", "הערת שוליים" – נ"ג), הוא יוצר מעולה בעיני", הוא אומר, "אבל הוא מספר את הנרטיב השמאלני או מותח ביקורת על הציבור הדתי, שמתלהב מזה שהוא רואה את עצמו על המסך ולא קולט שבעצם לא מספרים את הסיפור האמיתי שלו. גם הסרט 'ישמח חתני' (בבימוי אמיל בן שמעון – נ"ג), שלכאורה מציג דתיים, לא מספק אותי. הוא מותח ביקורת על המגזר הדתי, האורתודוקסי".

מה יספק את מאור וחבר מרעיו לקמפיין? שני קריטריונים עוברים כחוט השני בדבריו של מאור: אסור למתוח ביקורת על הציבור הדתי, על המגזר הדתי, האורתודוקסי, ואסור לספר את הנרטיב השמאלני.

מסתבר שגם במאים שבאים מהציבור הדתי־לאומי ויוצרים סרטים מעולים שמצליחים בקופות, הצלחה שהיא כידוע אחד הקריטריונים הראשיים בעיני מאור, לא מספקים אותו. נשאלת השאלה, מה יספק את מאור וחבר מרעיו לקמפיין? שני קריטריונים עוברים כחוט השני בדבריו של מאור: אסור למתוח ביקורת על הציבור הדתי, על המגזר הדתי, האורתודוקסי, ואסור לספר את הנרטיב השמאלני.

מאור מקשה: "איך יכול להיות שבית הספר לקולנוע 'מעלה', שתלמידיו מגיעים מהציבור הדתי־לאומי, קיים כל כך הרבה שנים, ורק סרט עלילתי אחד בלבד באורך מלא בשם 'עמק תפארת' (בבימוי הדר פרידליך – נ"ג) יצא ממנו? האם עשרה קבין של יצירתיות ירדו לעולם, ואפילו אחד לא ניתן לציבור שלנו?"

מאור כנראה לא יודע מה קורה בשטח, אבל אל דאגה גם אם ידע, זה לא יפריע לו. במאמר בכלכליסט מה-11 בינואר 2017 מדווחת אור סיגולי:

"רואים את האור: הקולנוע הדתי בפריחה, במאים ובמאיות שחזרו בתשובה או יצאו בשאלה, ובית ספר וקרן יעודיים משנים את דמותם של החרדים והדתיים על המסך, ואלה נוהרים לראשונה לאולמות"

זיו מאור וחבר מרעיו פותחים לנו צוהר לצד החשוך של הימין הלאומני הישראלי, מאור ודומיו הם הבעייה האמיתית ולא ליצני חצר דוגמת ביטן, חזן, רגב, זוהר או ברקו בכנסת, ועמית סגל או עירית לינור בתקשורת. המסוכנים באמת הם איילת שקד, יריב לוין, זאב אלקין, ודומיהם בממשלה ובאקדמיה ואנשים כמו זיו מאור וקלמן ליבסקינד בתקשורת, הנראים כאחד האדם, האומרים דברים איומים במתק שפתיים ומחשבותיהם אוון.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דני

    לגמרי לא ברור מה נורא כל כך בדברים שהוא אומר. וזה שתעשיית התרבות בארץ מוטת שמאל, זה דבר ידוע. לגבי אתר מידה, אתר לגמרי לא רע, אלא אם כן אתה לא אוהב לקרוא דעות אינטליגנטיות ומנומקות אבל שונות מאלו שלך. כדאי לך לנסות, ולו לצורך הכרות עם האויב האידיאולוגי שלך. אני למדתי על השמאל העכשווי לא מעט מהקריאה בהעוקץ למשל, אז במובן הזה העוקץ עושה שירות טוב עבורי, גם אם 90% ממה שנכתב בו לא מקובל עלי.

    1. עופר

      דני, זה מה שמעיד על עצמו זיו מאור: "לא ערכתי בדיקה שיטתית, סרט אחרי סרט, וגם לא הגדרתי בצורה ברורה מהו סרט "שמאלני" ומהו סרט "ימני". ספק אם בדיקה כזו וקטגוריזציה כזו יכולות להיעשות כלל ועיקר. בכל זאת אני קובע שכמעט אין קולנוע ישראלי ציוני או ימני; אני טוען זאת בפני חוגים שונים בהרצאות כבר תשע שנים, ועוד לא מצאתי מישהו שיסתור את טענתי." – לזה אתה קורא "דעות אינטליגנטיות ומנומקות"? בשפת הכדורגל קוראים לזה- לעשות שכונה. אגב, לדעתי לא ניתן בכלל להגדיר סרטים כי לא ניתן להגיע להסכמה מהו "שמאל". אני לא מכיר את מאור אבל מהכרותי עם האתר מידה בו הוא משמש עורך ראשי אני מניח, שכמעט כל מה שמאור קורא שמאל ניתן למעשה להגדיר בתור "הקונסנזוס של הימין הלאומני".

      1. דני

        אני לא חושב שאפשר להתכחש ברצינות לעובדה שהתרבות בארץ בשליטת השמאל. אז יכול להיות שזה בחלקו הגדול לא שמאל במהדורת העוקץ של השמאל, כלומר לא שמאל רדיקלי ברובו, אבל זה עדיין בהחלט שמאל לפי קנה המידה הישראלי. באמת לא צריך לעשות דוקטורט בנדון, והמרחק בין זה לבין ימין לאומני הוא גדול. ולגבי אתר מידה, לטעמי לפחות זה אתר שמביא כתבות אינטליגנטיות ומענינות לא מעט פעמים, מזווית ראייה שהיא בהחלט ימנית לא מתנצלת, בדיוק כמו שהעוקץ הוא שמאל לא מתנצל.

        1. זיו

          דני, טענה מסוג "לא צריך לעשות דוקטורט בנדון", כבסיס לתיזה היא שכונה. זה מספיק בשביל לגנוב גול נגד איזו נמושה. שום דבר לא יותר מזה.

          1. דני

            כשמדובר בדברים טריויאליים שהם ידועים לכל באמת לא צריך דוקטורט.

      2. ליכודניק

        עופר, לזיו מאור יש שתי טענות שלובות:
        – טענת מדיניות ציבורית: הקולנוע הישראלי מונחה (בידי המימון הציבורי הריכוזי שלו) לכיוון "אמנותי" ולא "פופוליסטי"- היוצרים שואפים להופיע בפסטיבלים ולא לשבור קופות, וזאת בניגוד מפורש לחוק ("מתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה בישראל, להשקפות השונות הרווחות בה ולערכיה").
        – טענה פוליטית- הקולנוע הישראלי הוא בעל גוון פוליטי שמאלי (כי נראה שזה מה שמתאםי לפסטיבלים, וכי זו הקבוצה שהשתלטה על בירוקרטיית הקולנוע. מי שלא נתמך לא יכול ליצור ולצבור ניסיון שיאפשר לו להתקבל לסגל הקרנות ולהחליט על תמיכה ביוצרים אחרים).

        אמנון פורטוגלי ואתה מתווכחים על הטענה השניה (יותר נכון, תוקף את זיו מאור. זה שהבדיקה שלו-לדבריו- אינה שיטתית שולל את תקפותה אך לא מפריך אותה. אולי הטענה נכונה ואולי לא) ומתעלם מהטענה הראשונה.

        בכלל, בלי להתקרב לאף מנגנון של תמיכה ציבורית בתרבות, ברור שיש שתי שיטות תמיכה:
        – בתיאטרון- לפי מבחנים "מסחריים" של כמות הופעות ("הרצות"), מורכבות טכנית, כמות הפקות, הופעתו והפקות בפריפריה וכו'.
        – בקולנוע- לפי מבחן "אמנותי" של זכיה בפרסים והשתתפות בפסטיבלים של סרטים שהופקו במימון הקרנות.

        התוצאה ידועה- התיאטרון הישראלי פופולרי מאוד אבל (להבנתי) לא מגיע להישגים אמנותיים ונמנע ממחלוקות (כי אז ועדי העובדים לא יירכשו "הרצות" והתמיכה הציבורית תקוצץ), והקלונוע הישראלי פחות פופולרי, אבל מגיע להישגים אמנותיים ונוגע בנושאים שנויים במחלוקת. מתי היתה סערה סביב הצגה כמו סביב "פוקסטרוט"?

        ההבדל הזה, לכשעצמו, תמוה; למה לא להשתמש במבחנים דומים בשני התחומים, או לפתוח את שני מסלולי התמיכה ליצירות קולנוע ותיאטרון? שיהיו יותר סרטים פופולריים כמו "ישמח חתני" ויותר הצגות מעוררות מחלוקת כמו הסרט "פוקסטרוט".

        1. ליכודניק

          בלי *שאתקרב לאף מנגנון של תמיכה ציבורית בתרבות, ברור *לי שיש שתי שיטות תמיכה:

        2. זיו

          ליכודניק, לדעתי, הועדות שמחלקות תקציבים צריכות לפעול על פי קריטריונים של איכות ולא של מסרחיות. שהרי קולנוע מסחרי מחזיק את עצמו ולא זקוק לתקציבים ציבוריים. הועדות האלה אמורות להיות מגוונות ככל האפשר, ואפילו מוטות לטובת אלו שאינם במוקדי הכח (ערבים, מזרחים, חרדים, אתיופים, מזרחים וכו') ובכל מקרה, צריך להחליף את המשתתפים בהם מדי פעם. מים עומדים מביאים יתושים (תודה לראובן אברג'ל על הדימוי הנפלא). אגב, אני לא מתווכח עם מאור או עם אתר מידה. לדעתי, זה עוד גוף ימין שמתחזה לגוף מחקר (יש הרבה כאלה) שלא מחפש דיון אלא מחפש להשתיק את מה שהוא רואה כשמאל. (כאמור, כמעט בכל המקרים הוא בכלל לא כזה).

          1. זיו

            ומיותר לציין, שאני מסכים עם עופר. אם הוא רואה טעם בדיון אם מאור, שיהיה לו לבריאות.

          2. דני

            מפיקי הסרטים הגדולים ביותר בארץ הם האחים אדרי ילידי מרוקו, שהם גם בעלי בין היתר רשת סינמה סיטי, אז אולי די עם היללות על מזרחים שאינם במוקדי כוח? ואתה באמת חושב שהחרדים ישמחו לשבת בוועדות על מימון קולנוע? תמהני.

      1. עופר

        דני, רק מזרחים מיללים. אשכנזים טוענים טענות. ואני אשכנזי. האחים אדרי הם היוצא מהכלל המעיד על הכלל. ולגבי החרדים, הם נמצאים היום בכל מקום בתקשורת, ואפשר להציע להם גם לשבת בקרנות הקולנוע. אני בטוח, שיהיה מי שיסכים.

        1. דני

          התייחסות ליללות היא לטיב הטיעון , לא לגוף הטוען (ואגב, ההתייחסות היתה לתגובה של המכונה זיו). הרעיון שכל דוגמה של "מזרחי" מצליח היא בבחינת יוצא מהכלל המעיד על הכלל, כבר לא ממש עובד. ספר את זה גם לתשובה. אגב, גם איבגי וזאב רווח ואלון אבוטבול ורונית אלקבץ הם החריגים היוצאים מהכלל? ולגבי החרדים, אם לי מושג אם יש להם ייצוג כלשהו בקרנות, אבל מה שבטוח, רובם לא ממש חסידי קולנוע וספק אם יהיה להם ענין להשתתף בגופים משוקצים כאלו וגם הרעיון של חופש אמנותי לא ממש מלהיב אותם כידוע. לי בכל מקרה נוכחות חרדית בקרנות לא מפריעה.

  2. נפתלי אור-נר

    לחוסר הריאליות של הימין אצלנו השולט בכל עמדות הכוח, מתלווה בכיינות על שליטתו בידי השמאל. איזה גיחוך!

  3. נתן

    הקדימון לסרט "המכבים" עשה לי את היום. מזמן לא צחקתי ככה. תודה.

    1. דפנה

      הי……, גם אני! גם אני!

      1. זיו

        דפנה, מאחר ואת מצביעת מר"צ לא נותר לי אלא להעיר, שהסרטון הזה מביך כמעט כמו הסרטון של הקרחנה בפאב

    2. עופר

      אני נשטפתי בזיעה קרה. לי זה הזכיר את המסכת של חנוכה בגן רותי עם האקורדיוניסטית שצורחת- יותר חזק!!! לא שומעים!!!