string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ללמד עונג: ראיון עם אריקה מון

"בעולם החינוך המיני מתמקדים בשיטות והשלכות של סקס הטרוסקסואלי ואין התייחסות להיבט העונג, במיוחד לא לזה של נשים. אז הרבה נשים מוותרות מראש בשביל הפרטנרים שלהן, שלרובם אין מושג לגבי הגוף הנשי." אביב שניר משוחח עם אריקה מון, אמנית קומיקס ומחנכת מינית
אביב שניראביב שניר

גר במצפה רמון, עובד במרכז הצעירים ביישוב.
קורא וכותב, סקרן לגבי כל דבר. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וסטודנט לתקשורת

אריקה מון (Erika Moen) גדלה בפורטלנד, אורגון, במשפחה בעלת גישה שלילית ליחסי מין. רק כשהתבגרה גילתה שרבות במשפחתה חוו תקיפות מיניות קשות, עובדה שגרמה לשיח סבוך וקשה על מין ועל גברים. האווירה שמשלה במשפחתה הייתה שמרנית, ובילדותה שמעה משפטים כמו "בתולים הם מתנה שנשים מעניקות לגברים ביום הכלולות", "סקס הוא מטלה שנשים מבצעות כדי שגברים לא יברחו". היא שמעה שגברים לא יכולים לשלוט בעצמם ועוד. כילדה לא חקרה את הנושא בכלל, ורק בסוף התיכון הרגישה שיש משהו שהיא לא יודעת והחלה לשאול חברות שלה מה אמורות לעשות. היא והחברה הכי טובה שלה נהגו ללכת לחנות סקס שהייתה קרובה לתיכון, מוארת, ידידותית ושעבדו בה נשים עם מראה קווירי שאפשר היה לשאול אותן כל דבר והן היו עונות בשמחה. כך יצא שהיא רכשה את הוויברטור הראשון שלה תמורת 9.95$ וחוותה בעזרתו את האורגזמה הראשונה שלה, והחלה ללמוד איך הגוף שלה עובד. לראשונה בחייה הגוף לא היה רק אמצעי להגיע ממקום למקום אלא גם אתר של עונג והנאה. בקולג', מון למדה איור וכבר הייתה מחוץ לארון. היא נתקלה בבורות רבה ובשאלות פוגעניות על איך לסביות עושות סקס ולבסוף החליטה לצייר קומיקס שיספק את כל התשובות לכל השאלות.

הקומיקס ״Girl Fuck״ נולד מתוך המחשבה שאם אף אחת לא תענה לשאלות תמימות גם אם פוגעניות שנשאלות מתוך בורות, אז אף אחד לא ילמד כלום. בהמשך ציירה קומיקס אוטוביוגרפי מפורסם בשם ״DAR״ ובו חלקה מחשבות וחוויות על דיכאון, מערכות יחסים, משפחה וגם… סקס. כשהייתה בין פרויקטים ובעידודו של בעלה (היא מגדירה את הזהות המינית שלה כקווירית), החלה לפרסם רצועות קומיקס שסקרו צעצועי מין וחלקו מידע על חינוך מיני. היום כבר יש באמתחתה מספר תלת ספרתי של עבודות, ארבעה ספרי קומיקס, ספר צביעה למבוגרים, וכן קהילה תוססת שהתגבשה סביב האתר שלה, הזוכה למעל מיליון כניסות בחודש.

נתקלתי בעבודתה של מון באתר היפה OhJoySexToy.com ומהר מאד נשאבתי פנימה. הגישה של מון פתוחה מאד, רוויית הומור, מאירת עיניים ופשוט נעים לקרוא אותה. היא מציירת את עצמה ואת בן זוגה כדמויות קומיקס המציגות את צעצועי המין השונים ומחוות את דעתן עליהם. את ההדגמות היא משאירה לדמויות בדיוניות שהמציאה בשם Masturbateers, המופיעות בכל צורות הגוף, צבע עור, רצפים מגדריים ומוגבלויות. בעיני זה פשוט שובה לב.

קומיקס מתוך האתר של אריקה מון
קומיקס מתוך האתר של אריקה מון ohjoysextoy.com

אני מת על קומיקס ומעריך מאד חינוך מיני פתוח, בגובה העיניים ועתיר מידע. מאחר ששני אלה חסרים לטעמי בעברית ובישראל, פניתי לאריקה בבקשה להתראיין על עבודתה, על הסיפורים שעיצבו אותה ועל האמונות שלה בנושא.

מון טוענת שלנסות ללמוד מין מפורנו זה כמו לנסות ללמוד מדע מסרטי מדע בדיוני, ובעולם שבו לפורנו יש תפקיד מרכזי בחיי הנוער, היא משוכנעת שלחינוך מיני יש תפקיד קרדינלי בעיצוב תודעה ובהכנה לחיים בריאים. "ללמד נוער על מיניות ועל התנהגות מינית בטוחה זה בעצם להעניק להם הזדמנות להבין את התחושות והגבולות שלהם לפני שהם נזרקים למצבי מבחן בפתאומיות בחיים האמיתיים," אומרת מון. "אתה לא מגן על מישהו בכך שלא תספר לו לעולם על קיומם של מים, אתה מלמד אותו איך לשחות בסביבה בטוחה כדי שאם הוא יפול מסירה או יידחף מהמזח יהיה לו מושג איך שוחים."

ללמד נוער על מיניות ועל התנהגות מינית בטוחה זה בעצם להעניק להם הזדמנות להבין את התחושות והגבולות שלהם לפני שהם נזרקים למצבי מבחן בפתאומיות בחיים האמיתיים

לדבריה, התגובות לקומיקס שלה משמחות ומרגשות אותה. "לפעמים צוחקים עלי שאני מציירת מנעד כל כך רחב של סוגי גוף," היא אומרת, "אבל אני מאמינה שזה חשוב ואפילו הכרחי לייצג כמה שיותר סוגי אנשים כדי שהקוראות יוכלו לראות מישהו שהוא קצת כמוהן ולהרגיש שהגוף שיש להן הוא כזה ששווה להביט בו, שווה לאמץ אותו, גוף שזכאי לאהבה וכבוד." אחת התגובות הנוגעות ביותר ללב שזכתה לקבל הגיעה בראשית דרכה: "קורא כתב לי כמה משמעותי היה לאשתו שאחת הדמויות בקומיקס שציירתי הייתה כרותת שדיים. אשתו עברה ניתוח להסרת השדיים והדימוי העצמי שלה היה נמוך, לכן זה ממש היה חשוב לשניהם לראות תמונה של אישה מינית ושמחה במצב דומה."

בכלל, היא מודה שלפעמים ההשפעה של העשייה שלה מפתיעה אותה, בייחוד כשקוראות מספרות לה שהן התקינו התקן תוך רחמי כאמצעי מניעה בעקבות הקומיקס שציירה. "כאילו, השם יעזור, ביקשת מרופאה שתכניס אובייקט חצי-קבוע לתוך הגוף שלך לכמה שנים הקרובות כי קראת על זה בקומיקס שלנו? וואו!"

מי מהווה השראה עבורך בעולם החינוך המיני?

דן סבאג'. צילום: cc-by-SA-3.0
דן סבאג'. מקור השראה. צילום: cc-by-SA-3.0

"דן סבאג' הוא מקור ההשראה הכי גדול שלי מזה שנים רבות. במשך עשרים שנים הוא ענה על מגוון רחב של שאלות על סקס, החל מהיומיומי עד השערורייתי, בטור העצות שלו המפורסם ברחבי העולם Savage Love. ממנו למדתי איך לדבר על ׳נושאי סקס מאיימים׳ בצורה לא פורמלית ונגישה, כמו שמדברות עם חברה. והוא גם לא משאיר שום דבר לדמיון! כבר יצא לי לשמוע לא מעט אקטיביסטים קווירים ומחנכים מיניים שעונים בצורה מתנשאת ומעורפלת לשאלות לא רגישות, מביכות או שנובעות מבורות ("איך לסביות עושות סקס?" למשל, או "אם לסבית יוצאת עם בוצ' שמשתמשת בסטראפ-און, זה לא אומר שהיא בעצם רוצה להיות עם גבר?"), אבל דן פשוט יצלול פנימה ויענה בצורה מעמיקה כך שבאמת תבין את הנושא לאחר מכן. הוא לא מבייש את השואל (לרוב לא…) שהוא עוד לא "נאור" או "מעודכן" בכל המושגים, הוא משתף מידע על זהויות מיעוט ועל פרקטיקות שפחות מוכרות במיינסטרים. והוא עושה את זה עם הרבה הומור.

קומיקס מתוך האתר של אריקה מון
קומיקס מתוך האתר של אריקה מון

הומור עוזר לאנשים להוריד את חומות המגן שלהם, והופך נושאים מאיימים לנגישים. זה מזמין את מי שבחוץ אל תוך השיחה בצורה מאירת פנים. אה, והוא גם משתמש בבמה שלו כדי להגביר את הקולות שקל למיינסטרים להתעלם מהם! עובדות מין, אנשים בשולי החברה, אנשים עם מוגבלויות ואקטיביסטים של זהויות מיעוט מקבלים אצלו במה בטור ומתארחים באופן קבוע בפרקים של הפודקאסט שלו Savage Lovecast. הוא מביא אנשים עם ניסיון אישי בנושאים שהוא רק צופה מהצד בהם כדי שייצגו את עמדתם בעצמם, גם אם הם לא מסכימים או סותרים את הפילוסופיה שלו."

איזה יצירות קומיקס היו משמעותיות לגבייך בהבנת התחום והתפתחות היצירה שלך?

"סדרת הקומיקס 'ארצ'י' הייתה יקרה לליבי כשהייתי בת עשר בגלל היופי, הפשטות, הסגנון והפאנצ'ים הגרועים להחריד. כשהייתי נערה, הסדרה 'בון' הפכה למקור השפעה גדול עלי, מאותן הסיבות! ספרו של סקוט מק'קלאוד 'Understanding Comics' שינה לחלוטין את החיים של אריקה בת ה-14; הוא הסביר איך עובדת השפה החזותית של קומיקס, ואיך להשתמש בה בדרך הטובה ביותר על מנת להעביר מידע לקהל הקוראות. ההשפעה הכי גדולה על איך שאני מעצבת דפי קומיקס היום מגיעה משותפיי לסטודיו הליוסקופ שבפורטלנד, אורגון, סטיב ליבר וג'ף פארקר במיוחד. שניהם מקצוענים ממולחים, עם עשורים של ניסיון בתעשיית הקומיקס. הם העניקו לי משובים אישיים והצעות לשיפור על העיצובים הראשוניים שלי, שהיו תחביב בהתחלה. בזכות ההנחיה שלהם אני יכולה ליצור דפי קומיקס במלאכת מחשבת, במיומנות מעין מכנית. הם לימדו אותי איך הופכים קומיקס למקצוע יעיל, בניגוד ליצירה לשם 'האמנות' רק כאשר נחה עלי 'השראה'."

אריקה מון בסטודיו שלה, פורטלנד אורגון. צילום: Paige Jones
אריקה מון בסטודיו שלה, פורטלנד אורגון. צילום: Paige Jones

לדעתה של מון, הערך החשוב ביותר בחינוך מיני הוא הסכמה. הסכמה, קודם כל ולפני הכול. רק אחר כך צריך בעיניה ללמד על עונג ל-כ-ל הפרטנרים במהלך מפגש מיני, ללמוד איך להביע בקול את הרצונות שלך ולכבד את הבקשות של הפרטנר שלך, שיטות של מין בטוח, תקשורת, הסברים נטולי שיפוטיות של ההשלכות של פעילות מינית, אמצעי מניעה, כל שיטות הפוריות, ההבדל בין פנטזיות מיניות להתנהגות בפועל, כבוד לעובדות מין והבנה ששחקנים בפורנו הם אנשים אמיתיים ולא חפצים. וכמובן, היא רואה לנכון להתעמק בכל ספקטרום הזהויות המיניות והמגדריות הקיימות. היא סבורה שהמפתח בחינוך הוא להעניק תשובות מלאות, עם חמלה, שלא משאירות מקום לדמיון, להשתמש בהומור ובשפה פשוטה, ולהשתמש בבמה שלך כדי להנכיח את מי שהתעלמו מהם.

אילו היית יכולה לבצע טיפול שורש בנושא אחד בעולם החינוך המיני, מה זה היה?

"הייתי רוצה למחוק את הפרקטיקה המעציבה של 'שיימינג' לאנשים שהם בורים בנושא מסוים או שלימדו אותם בעבר מידע שגוי. ניתן לטפל בבורות בעזרת חינוך, ביוש פומבי לעומת זאת הוא אכזריות שסוגרת את הראש למאזינים ולמעשה המטרה שלו היא לגרום לתחושת עליונות וצדקנות של המבייש כי לדעתו 'מגיע' למישהו להיענש פומבית ולגרום לבידודו.

"הייתי רוצה להוציא מהלקסיקון את המחשבה המסוכנת וההרסנית שנעריםות ינסו רק מה שמלמדים אותם בשיעורי חינוך מיני, מה שמוביל להזנחה של הנושא וחינוך להימנעות ממין. זה לחלוטין לא נכון. חינוך מיני מקיף בגיל צעיר מעצים בני נוער לקבל החלטות נבונות ומבוססות ידע, להבין מה נוח להם ואיך לתקשר את התחושות שלהם. בזכות ההכנה הזו הם יוכלו להיות יותר בטוחים כאשר הם יתקלו בסיטואציה מינית לא מוכרת, וזה בטוח יקרה, בלי קשר לאיזה תכנים נלמדו בבית הספר. ללמד א.נשים צעירים על סקס לא אומר ללמד אותם להגיד 'כן' על כל סוגי הסקס כברירת מחדל, זה אומר ללמד אותם איך לעשות את הבחירות הטובות ביותר עבורם באופן אישי, וזה כולל גם את הכוח להגיד 'לא'."

שני הנושאים העיקריים של האתר שלך הם חינוך מיני וצעצועי מין. העניין שלך בחינוך מובן, רציתי לשאול מה הוביל לדגש הגדול על צעצועים?

הזמנה לאירוע מכירת ספרים, מצונזרת רק בפייסבוק. Erika Moen's Comics and Art
הזמנה לאירוע מכירת ספרים, מצונזרת רק בפייסבוק. Erika Moen's Comics and Art

"ובכן, חחח, אנחנו מרוויחים אחוזים מכל מכירה שמגיעה דרך האתר שלנו, מה שעוזר לשלם את המשכנתא ולהאכיל את החתולים שלנו ובסופו של דבר מאפשר לנו להקדיש את מירב זמננו לעבודה, גם כשאנחנו כותבים תוכן חינוכי גרידא בלי שום הטבה כספית. הסקירות שלנו תמיד כנות! אנחנו ממליצים רק על צעצועים שאנחנו באמת אוהבים ומבקרים צעצועים שמאכזבים אותנו. בנוסף, עיקר השיח בעולם החינוך המיני מתמקד בשיטות והשלכות של סקס הטרוסקסואלי וכמעט לא עוסק בעונג, במיוחד לא בעונג של נשים. לכן הרבה נשים חושבות שחדירה – שהיא ההגדרה היחידה של סקס – תכאב בפעם הראשונה ושגברים מעוניינים בסקס ונהנים מסקס יותר מנשים. אז הרבה נשים אפילו לא מאוננות! הן לא יודעות ממה הגוף שלהן נהנה והן מוותרות על עונג אפשרי בשביל הפרטנרים שלהן, שיש סיכוי גבוה שאין להם מושג בגוף הנשי. צעצועי מין קיימים אך ורק על מנת להעניק עונג למשתמשות בהם, אין ציפיות של מישהו אחר שצריך למלא. צעצועי מין יכולים ללמד א.נשים, ובמיוחד נשים, מה מרגיש טוב, מה הגוף צריך כדי לחוש סיפוק, בלי קשר לשאלת קיומו של פרטנר/ית. בן זוגי ואני מציגים צעצועי מין כדי לעזור לאנשים להרגיש בנוח לחקור את הגוף שלהםן, לחפש את העונג שלהןם, ולהבין מה עובד להןם באופן אישי."

מקווה להפחית סטיגמות ומפחדת מטראמפ

לשאלתי על ההשלכות של החשיפה האישית בחזית העשייה החינוכית/פוליטית שלה, מון מודה שלפעמים זה קשה, בגלל הציפיות הרבות שיש לאנשים ממנה. היא מדגישה שהם לא חושפים שום דבר שעשוי לגרום להם להרגיש לא בנוח, ושבסופו של דבר הגישה הזאת מוכיחה את עצמה, בעיקר משום שהקוראות יודעות שמדובר באנשים אמיתיים בחיים האמיתיים.

"סקוט מק'קלאוד גם עושה את זה בספרו החינוכי ׳להבין קומיקס׳. הוא היה יכול להציג את כל הניתוחים שלו על אמנות הקומיקס באמצעות כותרות בלבד. אבל בעצם זה שהפך את עצמו לגיבור שמציג באופן אישי לקורא את התיאוריות שבהן הוא עוסק, הוא גורם לקוראים להרגיש חלק מהשיחה ופתוחים לקלוט מידע חדש. באופן דומה, בכך שמאט ואני מדברים בכנות על החוויות שלנו בעולם הסקס אנחנו מקווים להפחית סטיגמות ואולי גם לגרום לאנשים במצבים דומים להרגיש פחות לבד. למשל דיברנו על המחלות שקיבלנו מפעילויות מיניות (כאן וכאן), ועל העדפתנו לא להביא ילדים לעולם, ולמה אעבור הפלה אם אכנס להריון, אנחנו מדברים על ההנאה שבצפייה בפורנו ומעודדים צרכנים לאחריות ולכבוד כלפי עובדות בתעשיית המין (כאן, כאן וכאן) וגם על תחושת חוסר ביטחון מיני וחריגוּת."

היות שחינוך מיני אפקטיבי חסר במערכת החינוך ובמשפחות, יוצא שפורנו הוא המחנך העיקרי. מה דעתך על התעשייה הזאת?

אפשר להשתמש בפורנו בהקשרים מאד מסוימים של חינוך מיני, אבל אסור לשכוח שפורנו הוא פנטזיה, לא החיים עצמם, ואי אפשר לצפות מפורנו להיות מדויק, מקיף, ריאלי ומחנך

"תעשיית הפורנו היא כמו תעשיית הספרים או תעשיית הסרטים או תעשיית הבריאות. אלה תחומים ענקיים שמכילים ספקטרום שלם ממצוין, אתי והוגן ועד נורא, נצלני ומושחת – גם במובן של המוצר וגם במובן של היחס לעובדות/ים. יש הרבה אנשים וחברות בתעשיית הפורנו שמפיקים סרטים שמציגים מגוון רחב של סוגי גוף, זהויות וסוגי מיניות כדי לגרום לצופים להרגיש מיוצגים וגם מתגמלים את העובדים שלהן בהגינות ובצורה מכבדת. במקרים מסוימים אפילו אפשר להשתמש בפורנו בהקשרים מאד מסוימים של חינוך מיני, אבל אסור לשכוח שפורנו הוא פנטזיה, לא החיים עצמם, וזה לא פייר כלפי הסרטים והצופים לצפות מפורנו להיות מדויק, מקיף, ריאלי ומחנך. יחד עם זאת, יש כמה מפיקי פורנו שיוצרים סרטים לחינוך מיני בכוונה תחילה. למשל The Crashpad הוא מקור חינוכי גדול של סקס קווירי ופרקטיקות של מין בטוח. Kink.com יצרו סדרה של סרטים חינוכיים על קינקים שונים.

״כאשר רוצים לגבש דעה על תעשיית הפורנו בפרט ותעשיית המין בכלל, חובה להקשיב לקולות של העובדות בתעשיית המין. הן אלו שמבינות את התעשייה שלהן, יודעות מה צריך לשפר, מה הן צריכות על מנת להיות בטוחות, ואיזה שינויי חקיקה ייטיבו או יהיו הרסניים כלפיהן."

ביצירה שלך יש מקום נרחב למגוון עבודות בתעשיית המין: פורנו, נערות מצלמה, חשפנות ועוד. בישראל מתקיים כרגע דיון ציבורי ער בנוגע לחוק הפללת הלקוח שמקודם בכנסת. מה דעתך על המודל הזה ועל הדיון המתקיים עליו?

חשוב בעיניי להבדיל בין עבודות מין לסחר בנשים. בעוד הראשון נעשה מבחירה ובהסכמה, בדומה לשאר העבודות הקפיטליסטיות, השני נעשה בכוח כנגד רצון הקורבנות ולמען רווח של מישהו אחר, ולמעשה זו עבדות. כל העובדותים בתעשיית המין ששוחחתי איתןם התנגדו לחוקים מהסוג הזה, המודל הנורדי, שמפלילים לקוחות ו"משקמים" בכוח את העובדות עצמן. הן אומרות שחוק כזה רק פוגע בהן ובסופו של יום לא מוריד את כמות עבודת המין אלא רק הופך אותה למסוכנת יותר עבור מי שגם ככה נדחקת לשולי החברה והמערכת המשפטית. אפילו ארגון אמנסטי מתנגד למודל הזה. כל זה לא אומר שעובדות בתעשיית המין תומכות במצב העכשווי, אבל זה אומר שמערכת האכיפה והחקיקה חייבות להקשיב לעובדות ולעבוד איתן ביחד בכדי לעשות שינוי חיובי שייטיב עם כל הנוגעים בדבר. Mistress Matisse כותבת באופן קבוע על הנושא הזה ואני ממליצה לכולן לקרוא אותה בטוויטר (@mistressmatisse) ולעיין גם בכתבות המבקרות את המודל הנורדי.

אידיאלית הייתי רוצה שעבודת מין תהיה חוקית בדומה לשאר העבודות שכוללות מגע אינטימי בתמורה לכסף, כמו עיסוי או טיפול במגע. הייתי רוצה שעובדות במין ירגישו בטוחות לחלוטין, שיהיה להן הכוח להציב גבולות ללקוחות ושהן יזכו להגנות של מערכות האכיפה והשפיטה למקרה שמשהו רע יקרה במפגש עם לקוח. כאשר עובדים, כל סוג של עובדים, נאלצים לעבוד בהיחבא הם נתונים לרצון הטוב של המעסיקים שלהם שיודעים שהעובדים שלהם לא יכולים לחשוף אותם לשום סיכון חוקי. זה תקף לכל העובדים חסרי הזכויות, גם בענפים כמו בנייה או טקסטיל. אבל כאשר עובדות לא צריכות לחשוש מהפללה הן יכולות להתנגד למצבים מסוכנים או לא הוגנים וליצור לעצמן סביבת עבודה בטוחה והוגנת."

איך השפיעה בחירת טראמפ לנשיאות על נשות ואנשי הסקס-פוזיטיב?

"חברי הקהילות האלה מפחדים, מוטרדות ומדוכאים אבל ממשיכות להיות מחויבות לקדם את המסרים שלהן, במיוחד חינוך מיני באזורים שקשה להגיע אליהם. אנשים רוצים מאד להפחית את הנזק שכבר נעשה וייעשה בהמשך על ידי טראמפ, ויש תחושה של מוטיבציה מוגברת להצטרף למאבקים שונים כדי להפחית את הבעיות שטראמפ יוצר."

איזו עבודת קומיקס שלך את מאד אוהבת ומרגישה שלא זכתה למספיק חשיפה?

"הייתי מאד מופתעת שהקומיקס שלי על הפלות לא עורר בלגן! חשבתי שזה נושא בוער וכבר התכוננתי לתגובת נגד שמרנית ודתית – אבל זה לא קרה, שזה בסדר גמור! קשה לי כשכועסים עלי. ועדיין, זה הפתיע אותי."

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאיר עמור

    תודה אביב. מאמר חשוב, משכיל ובעיקר מעודד.

  2. אשכנזים ךקחו דם לתימנים

    למה לא תכצבו מה עשו