string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

זמן לנהל דיון רציני על זכות השיבה

הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על המרכיב המהותי ביותר של זהותם דומה לסיכוי שמליונים יתפכחו מזהותם הישראלית ו"יחזרו" לארצות שמהם היגרו הסבא והסבתא שלהם. שתי הפנטזיות האלה מסוכנות כי הן לא מציאותיות
תום פסח

סוציולוג, פעיל חברתי מתל-אביב, וחבר הוועד המנהל של "זוכרות"

עבור מיליוני פלסטינים בעולם, שיבת הפליטים היא סוגיית יסוד, התנאי החשוב ביותר לפתרון הסכסוך. אך בדיון הציבורי הישראלי השאלה עולה רק באופן מקוטע, ללא התמודדות רצינית. כאן בהעוקץ פורסמו לאחרונה מסמכים חשובים מגנזך המדינה על העברת רכוש הפליטים לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ואילו במדור הדעות של "הארץ" התנהל בשבועות האחרונים פולמוס בעניין היחס הרצוי של ישראל לזכות השיבה. המשתתפים בפולמוס זה הגיעו מנקודות שונות מאוד בקשת הפוליטית: זאב בנימין בגין היה שותף בממשלת נתניהו; שאול אריאלי התמודד ברשימת מרצ לכנסת, ונלחם במשך שנים לחשוף את העוולות שגרמה הקמת גדר ההפרדה; אורי אבנרי הוא ממקימי "גוש שלום" ומי שהעז להיפגש עם יאסר ערפאת בשיאה של מלחמת לבנון הראשונה; ואילו שלמה זנד הוא אקדמאי מעורר מחלוקת השואף לנתץ מיתוסים בדבר ההמשכיות הביולוגית של העם היהודי.

למרות אותו מגוון רחב לכאורה, ואומץ הלב שרוב הכותבים הפגינו בחריגה מן הקונצנזוס הציבורי, מעניין לגלות שבאופן יסודי שוררת דווקא הסכמה בין כל השותפים בדיון. בגין "פסימי" ביחס לשלום מכיוון שהוא איננו סבור שהפלסטינים יוותרו על זכות השיבה. אריאלי מציע למנוע את "האיום הדמוגרפי על זהותה היהודית של מדינת ישראל" באמצעות פיצויים ויישוב במדינות שלישיות; זנד מציע לפלסטינים פיצויים על בסיס ההכרה בכך ש"זכות זו מנוגדת לאופי התרבותי והלשוני השורר בישראל, ואפילו לעצם קיומה". ואילו אבנרי מציע קליטה של מכסה מוגבלת של פליטים לאור ההנחה ש"איש אינו מצפה שמדינת ישראל תתאבד ותסכים לקבל מיליוני פליטים".

יום הנכבה במחנה הפליטים קלנדיה. צילום: Anne Paq/Activestills.org
יום הנכבה במחנה הפליטים קלנדיה. צילום: Anne Paq/Activestills.org

הדיון בזכות השיבה נותר כלוא בסיסמאות על "התאבדות" ו"איום דמוגרפי" שמכתיב שלטון החרד מפתרון אמיתי של הסכסוך, ומן השינויים הנרחבים שיידרשו לצורך כך. האם לא הגיעה השעה להחליף את הסיסמאות הללו בדיון רציני?

הנה כמה עובדות יסוד ביחס לזכות השיבה שדורשים מיליוני פלסטינים כתנאי לשלום: הזהות הפלסטינית שהתגבשה בארץ היתה במידה רבה זהות מקומית. למשל, משפחת ח'אלידי התגוררה בירושלים מאז ימי הביניים, ואבות אבותיה קבורים בה. הזהות המקומית כרוכה במסורות ספציפיות – מבטא מיוחד, לבוש, מאכלים, צמחים שנהוג ללקט, והתחושה שמעניקה הישיבה בקרקע שבה משפחתך התגוררה מדורי דורות.

הזהות המקומית הזו איננה בגדר אשלייה חולפת. פליטים השוהים כבר עשרות שנים בגדה המערבית, בעזה, בלבנון או בארצות הברית שומרים עדיין על הזהות המקומית הזו, ולכן יישובם מחדש בפאתי רמאללה לא יאפשר להם לממש את זהותם ואת זכויותיהם. ישראלים משננים בבית הספר את נוסח הצהרת העצמאות על הארץ שבה התעצבה דמותו הרוחנית של העם היהודי לפני אלפיים שנה. הם אינם יכולים לצפות שליבת הזהות הלאומית של עם שגורש מאדמתו לפני שבעים שנה בלבד תתנדף בפתאומיות על מנת להקל על השגת הסכם. הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על המרכיב המהותי ביותר של זהותם דומה לסיכוי שמליונים יתפכחו מזהותם הישראלית ו"יחזרו" לארצות שמהם היגרו הסבא והסבתא שלהם. שתי הפנטזיות האלה הן מסוכנות משום שהן בלתי מציאותיות.

ישראלים לומדים את נוסח הצהרת העצמאות על הארץ שבה התעצבה דמותו הרוחנית של העם היהודי לפני אלפיים שנה. הם אינם יכולים לצפות שליבת הזהות הלאומית של עם שגורש מאדמתו לפני שבעים שנה בלבד תתנדף כדי להקל על השגת הסכם

הגיאוגרף הפלסטיני סלמאן אבו סיתה, שאבנרי מזכיר במאמרו, גילה ש-85% מהשטח של מדינת ישראל שאליו מעוניינים הפליטים לחזור הם קרקעות המיושבות בדלילות (להערכתו ישבו עליהם ב-1994 כמאה אלף ישראלים ביישובים מבודדים). רוב האתרים של הכפרים ההרוסים הם פארקים ואדמות חקלאיות. בכך נכללים גם כפרים שתושביהם לשעבר הם פליטים פנימיים, אזרחי מדינת ישראל. לפי סקר שערך מכון סמית, שפורסם לאחרונה על ידי הטלויזיה החברתית, מעל רבע מתושביה היהודיים של הגליל מוכנים לשיבת פליטים לשטחים כאלו, בתנאי שלא מתגוררים בהם כיום יהודים.

רק מיעוט מהפליטים מבקשים לחזור לאזורים עירוניים המיושבים בצפיפות על ידי יהודים. במרבית האזורים הללו הבתים המקורים נהרסו ואין מניעה שהשבים יתגוררו בכל אזור לצד התושבים הנוכחיים, בדיוק כפי שגרים היום יהודים וערבים בערים כמו חיפה. ביחס למיעוט הקטן עוד יותר של מקרים שבהם הבתים המקוריים עומדים על תילם, הארגון הישראלי זוכרות והארגון לזכויות הפליטים הפלסטינים בדיל ניסחו יחד מתווה משותף לפתרון משפטי. מתווה זה מכוון את הבעלים המקוריים והדיירים הנוכחיים למצוא הסדר מוסכם, והוא ראוי לתשומת לב ציבורית רבה בהרבה מכפי שקיבל עד היום.

עמותת זוכרות בשיתוף עם עמותת בלדנא, האגודה הערבית לזכויות האדם וועד העקורים הפנימיים פיתחו מודלים שונים לתכנון השיבה. לא כ"התאבדות" בלשונו של אבנרי, אלא כפרויקטים תכנוניים מעשיים שיספקו פתרונות דיור מבלי לגרום לעקירה נוספת. במילים אחרות, הם מציעים תקווה.

שבעים שנה אחרי גירושם האלים של מאות אלפי תושבים פלסטינים, הגיע הזמן לתקן את העוול ולאפשר לכל מי שיחפצו בכך לשוב למולדתם כאזרחים שווי זכויות, תוך כיבוד זכויותיהם וזהותם של כלל התושבים הנוכחיים.

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאיר עמור

    תום פסח, תודה רבה על מאמר קצר וחשוב זה. גם לדעתי, בלי פתרון משמעותי ורציני לבעיית הפליטים והפליטות של פלסטינים לא יתכן שום פתרון לסיכסוך הישראלי-פלסטיני. אין לפליטים פלסטינים לאן ללכת חוץ מחזרה לפלסטין. זו עובדה פוליטית בינלאומית. על כן, הפתרון חייב לכלול גם את אופציית החזרה לתחומי פלסטין אלא אם הושג פתרון אחר, ובכפוף לרצון של החוזרים, של היושבים, היכולת לגור בשותפות, הרצון המשותף לחיים ביחד, וביטול המרכיב של פתרונות אלימים.

  2. סמולן

    אז זה הקמפיין של החורף? צוללות וילדי תימן – לא, שיבה כן?

  3. נתן

    בוא נמשיך עם אותו קו חשיבה – האם יש יהודי שיסכים לוותר על זכותו של העם היהודי לבנות את בית המקדש על הר הביית? האם יש יהודי שיש לו בכלל סמכות לוותר על הזכות הזאת? אז הנה הצעה. במקביל לחזרתם של פליטים פלשתינאים לאדמת אבותיהם – יבנה בית המקדש על הרחבה של מסגד אל אקצה ( על מנת לא הרוס את המסגד). הגיע הזמן לתקן את העוול ההסטורי הזה שנעשה לעם היהודי במסגרת תיקון העוולות הכללי שהכריז עליו פסח.

  4. אחד משם

    תאורטית, אני בעד זכות שיבה והכל. אבל תמיד מפריע לי שלא חושבים על הבעייה שהינה יותר מהותית – כמה עוד מקום שיש בישראל, כך שגם לטבע הלא-אנושי יהיה קיום של כבוד? כאשר העתיד היוקד והחם מתקרב בצעדי ענק, יותר ויותר קשה לגדל גידולי יסוד, איך תחייה פה אוכלוסייה של כך וכך מליונים?

    ואני כלל לא מנסה לתרץ בכך אי-מתן זכות שיבה. אבל חילול הטבע כבר כה רציני, שהוא עולה על כל דבר אחר – למעשה זה שאתרכם לא מדבר על זה באופן קבוע הינו תעודת עניות לו.

    אנחנו על סף תהום. זכויות טרנסג׳נדרים וקווירים זה דבר נפלא – אבל גם הם צריכים חיטה בסופו של דבר.

    אנחנו על סף תהום! כאשר נצטרך, יהודים וערבים, להגר/לפלוש למדינת צפוניות יותר, יתגמדו כל הדיבורים על זכות השיבה.

  5. ליכודניק

    המחבר מתאר חשש מאיום דמוגרפי,
    ואז מתחיל ״דיון רציני״ בסוגיה גיאוגרפית- היכן ליישב את הפליטים.

    אז מעבר לכך שהדיון אינו רציני (אם הזהות הערבית היא מקומית- מה יעזור לבעליה ״שיבה״ לנ.צ. שסביבתו השתנתה לגמרי? אם אבי-סבי היה חקלאי וגר בבית כפרי קטן בסמוך לשדה שלו, למה שאסכים לגור- עם 50 בני משפחתי- בשיכון בלב עיירה יהודית שקמה בינתיים?)
    הוא בסוגיה שכלל אינה לב הדיון.

    ומה יקרה אם בעית הפליטים מישראל *לא* תיפתר? ההשפעה האזורית והעולמית זניחה, כי בינתיים נוספו למאות אלפי הפליטים בני ה-70 ומעלה מישראל מיליוני פליטים מסוריה, עיראק, אפגניסטן וכו׳.

  6. חזי

    השאלה החשובה (והיחידה שמעניינת בתכלס) היא מה זה אומר על הנהגה פלסטינית שמוכנה לוותר או להתפשר על זכות השיבה. האם זה אומר שהנהגה כזו היא בהגדרה לא לגיטימית?

  7. אלכסנדר יכין

    לאור העובדה שקדם לגירוש זה הטבח והגירוש של קהילות היהודים בחברון, עזה ועוד, בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, גירושים שנוספו אליהם גירוש תושבי הרובע היהודי, בית הערבה, נווה יעקב, עטרות, ישובי גוש עציון כשהאחרון היה מלווה גם בטבח הנכנעים ובכל מקרה חוסר נכונות להותיר יהודים בשטח הנכבש, ולאור הפרעות, מעשי הטבח ביהודים בשנות העשרים, השלושים ובמלחמת האזרחים דצמבר 47 עד מאי 48, המסקנה המתבקשת היא כי אם רוצים להגיע לשלום, שלום אמיתי בארץ ובאזור, הדרך הנכונה היא דרכו של בן גוריון. כלומר נכבה מספר 2.

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    על פי הידוע לי ,רוב הפליטים שהשתקמו בגולה לא ירצו לחזור לחיות כמיעוט בתוך ישראל רוב אלה שלא השתקמו ,נמצאים תחת שלטון ישראל כולל עזה המנותקת כביכול בשטחים ובעקר בעזה הם לא רק סבלו מהנכבה של 1948 אלא ממשיכים להיות נרדפים .
    העקר מ6.1967. אבל אין שום צידוק לא לחזיר לפחות את פליטי פנים חזרה , לשקם את כפריהם הקבורים תחת יערות הקק׳׳ל כצעד ראשון, אם חפצי שלום אנחנו.

  9. דודי

    האם לעשרות מיליוני פליטים ממלחמות המאה העשרים וצאצאיהם – הינדים ומוסלמים בתת-היבשת ההודית, יוונים, טורקים, סרבים ואלבנים בבלקן, פולנים וגרמנים במרכז אירופה ובמזרחה, טורקים ויוונים (שוב) בקפריסין,ועוד ועוד, אין אותם רגשות עזים כלפי מקום ספציפי כמו לפלסטינים?

  10. דןש

    מתן זכות השיבה אל תוך גבולותיה של מדינת ישראל – הוא חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי ואין בלתו.
    משום כך חייבים לאפשר לפלסטינאים להקים מדינה שתהיה ביתם שלהם ואליה יוכלו לקלוט את מי שמכונים ה"פליטים".

  11. אנטוניו

    מטומטם! שלא צריך תשובות ארוכות ומפורטות.
    דפקט.

  12. דרור

    תום היקר. לאמץ את הזהות ונקודת המבט הפלשתינית זה לגיטימי לחלוטין, לעניות דעתי, גם אם קצת תמים. לטעון שזה לטובת מישהו חוץ מהפלשתינים, זה לא כנה.

  13. רונית

    לא ברור לי איך מעוותים היסטוריה מתועדת. ב48 הערבים שגרו בישראל הונחו על ידי מנהיגיהם לעזוב הכל ולצאת מהמדינה כשההבטחה היתה שהיהודים יגורשו מהארץ .
    מכאן לטרנספר או סילוק המרחק גדול.
    אין לנו שום צורך להיענות לשום דבר שהם עשו מרצונם החופשי.
    מדינת ישראל הוקמה על אפם וחמתם, החלומות שלהם להשתלט עליה ב"המון רב" לא עברו.
    או שהם מנסים לחסל את היהודים אחד אחד או בקבוצות.
    אין שיבה לאף מקום וגם לא מגיע להם פיצוי. אם הם רוצים שיפנו לאחיהם במדינות ערב שהחרימו בתים עסקים ומפעלים של יהודים שישלמו להם דיין ישאר לנו עודף רב.

  14. אבג

    נתן את העוול על ידי עוד 200 שנים שבהם אף "פליט" לא יחזור לישראל ובדרך יקימו את מדינתם (או לפחות של החמולה שקוראת לעצמה עם פלסטיני) בירדן.

  15. יוסףה מקיטון

    אחת ההזדמנויות החשובות ששיבה פלסטינית לארץ זו מזמנת לנו, היא ההזדמנות לצאת מתסביך הלובן האופף את הפרוייקט הציוני מראשיתו, ומרעיל את אוויר הארץ בגזענות, דיכוי ואפלייה. לכשתתממש שיבה שכזו, יהיו לנו הרבה יותר שותפות ושותפים ולכן הרבה יותר עוצמה פוליטית לערעור ופירוק ההגמוניה האשכנזית. אותי זה מרגש.

    ולמרות ששיבה פלסטינית היא צודקת גם ללא קשר למאבק המזרחי, הזוית של המאבק המזרחי חשובה בעיני לפחות לציון.

    1. ליכודניק

      מעניין. כשהכותב מתאר "שיבה פלסטינית לחבלי הארץ המיושבים בדלילות", אני רואה שיכונים של מהגרים ערבים עניים צמודים לעיירות פיתוח ולמושבים מזרחיים בפריפריה, ולערים ערביות-לשעבר כמו רמלה, לוד, צפת וכו', שגם רוב תושביהם מזרחיים. איך זה עוזר למאבק המזרחי- אינני מבין.