string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לא נוח לנו לדעת שבסוף זו אשמתנו

כדי לשמור על תמונת העולם המעוותת שבנינו לעצמנו, אנחנו מקפידים להסתכל רק מלמעלה, ממעוף הציפור, על הפוליטיקה והמוסדות, על היריבויות הפנימיות בין הקבוצות השונות של הערבים ושל הפלסטינים. חלילה לנו מלהסתכל על האנשים הקטנים עצמם שנרמסים מתחת למגף
אסף דוד

כיצד מפרשת ישראל – מוסדות הממשלה, האקדמיה, התקשורת הממוסדת – את המתרחש בצד הפלסטיני? דרך הכוונת הביטחונית. זה לא חדש. אבל הכוונת הזו ממוקמת בתוך שדה רחב יותר, מוסדי-פוליטי. את ההיבט הזה חשוב להאיר, משום ששיח מוסדי-פוליטי מכיל מידע מסוג מסוים המעצב את התודעה שלנו, ומדיר – למעשה מעלים – מידע מסוג אחר.

יש פיוס בין פתח לחמאס? גדודים וחטיבות של מזרחנים באקדמיה ובתקשורת ינתחו כל אמירה, כל אישיות, כל מהלך, וימקמו אותם בהקשר פוליטי, טקטי או אסטרטגי. טראמפ, מצרים, רוסיה, איראן, סעודיה, קטר, אבו מאזן, דחלאן, הנייה, סינוואר, הג'יהאד האסלאמי, סלפים, סונים, שיעים, הסהר הזה והסהר ההוא. כולנו חכמים וכולנו כבר יודעים את התורה.

אבל התורה הזו אינה מייצגת דבר. החיים עצמם, כמו שאומרים, הם הרבה יותר מאשר אישים, ארגונים ומהלכים מדיניים ופוליטיים. ומי שלא מבין את החיים עצמם, לא מבין דבר.

במוסף "הארץ" (3 בנובמבר) התפרסם ראיון עם מוחמד מנצור, פסיכולוג פלסטיני-ישראלי מהכפר משהד, המתנדב ב"רופאים לזכויות אדם". מנצור נע בקביעות על הקו ישראל-עזה. המציאות שהוא מדווח עליה מזעזעת. הכאוס ברצועת עזה מוחלט, והוא משבש נוהגים ודפוסים מקובלים בחברה הפלסטינית והערבית, לרבות בין גברים לנשים. פריקת עול מלאה.

אנחנו נותרים בבורותנו. כקציני מודיעין דקדקנים שנכפתה עליהם "ממלכתיות" בעת שהם בוחנים את מושאי מחקרם, המידע העיקרי שאנו נחשפים אליו באקדמיה ובתקשורת הוא דחלאן ואבו מאזן, ג'יהאד ואיראן, סלפים וחמאס. זה דופק את ההוא וההם נחלשו ביחס לאלה, ולכן חתמו על פיוס בחסות מצרית אבל הם כן או לא מתכוונים לזה באמת.

אנחנו נותרים בבורותנו. כקציני מודיעין דקדקנים שנכפתה עליהם "ממלכתיות" בעת שהם בוחנים את מושאי מחקרם, המידע העיקרי שאנו נחשפים אליו באקדמיה ובתקשורת הוא דחלאן ואבו מאזן, ג'יהאד ואיראן, סלפים וחמאס

ומה אנחנו לא יודעים? את כל מה שארגוני זכויות אדם מתעקשים לספר, בעבודת קודש סיזיפית, משך שנים על גבי שנים. כל אותם ארגונים שהם אסקופה נדרסת בממשלה ובכנסת, ומצֵרים את צעדיהם בבית עוד ועוד כדי שישתקו כבר, אבל מנפנפים בהם בחוץ – וכל מי שנלחם בהם יותר חזק בבית מתפאר בהם ברעש גדול יותר בחוץ – משום שהם שחקן מנצח במערכה על התודעה הבינלאומית.

ארגוני זכויות האדם מאפשרים לנו להוכיח שישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו מוזמן ללכת לעזה, יחד עם הארגונים האלה. אלה הארגונים שמספרים לנו את מה שקורה בשטח באמת. אנחנו לא רוצים לראות את זה, לשמוע את זה או לקרוא את זה. קחו אותם מעל פנינו. כי לא נוח לנו לדעת שבסוף זו אשמתנו.

כן, אשמתנו. אנחנו שוללים מעם שלם את זכותו הלאומית, וכדי לוודא שהנצחון שלנו יהיה מוחלט ("צריבת תודעה") אנחנו שוללים גם את זכויות האדם של הפרטים שמרכיבים את העם הזה. לכן, בסופו של דבר, אנחנו אחראים. על הכאוס הזה אנחנו חתומים, גם אם אנחנו לא היחידים שתורמים לו.

מתי לאחרונה ראיתם פוליטיקאי, או פרשן פופולרי, או מזרחן ישראלי מלב האקדמיה – כולם "מקצוענים" וכולם "א-פוליטיים" וכולם "נייטרליים" וכולם יודעים את התורה – מנתח את מה שקורה בגדה ובעזה על בסיס דו"חות ונתונים שמספקים ארגוני זכויות אדם שנמצאים בשטח? משלב את ההיבט האנושי בכל המלל הפוליטי המאוס של האבו הזה (שישראל דפקה) שמחליף את האבו ההוא (שישראל תדפוק)? תוהה שמא חמאס הלכה לפיוס בגלל שהמצב בעזה בלתי נסבל, והנה ההסברים והנה ההוכחות והנה הדוגמאות, ולא רק בגלל דחלאן או סיסי או הג'יהאד או אבו ג'יהאד?

לא ראיתם. כי כדי לשמור על תמונת העולם המעוותת שבנינו לעצמנו חשוב שנמשיך להסתכל רק למעלה, ומלמעלה, ממעוף הציפור, על הפוליטיקה, והמוסדות, והיריבויות הפנימיות בין הקבוצות השונות של הערבים ושל הפלסטינים. חלילה לנו מלהסתכל על האנשים הקטנים עצמם שנרמסים למטה מתחת למגף, בחיים עצמם, החיים האלה שהופכים יותר ויותר בלתי נסבלים עד רגע ההתפוצצות כמו אצל אלבועזיזי בתוניסיה שאף אחד לא חזה מראש כי לך תדע! ממש חידה הערבים האלה!

מפוליטיקאים מהימין אי אפשר לצפות לדבר; בלעדי ההכחשה ושבירת המראות ששמים להם שוב ושוב מול הפרצוף אנה הם באים? אבל אפשר לפנות לפוליטיקאים מהשמאל, לאנשי תקשורת ולמזרחנים: רוצים להתחיל מאיפה שהוא? אולי תתחילו בזה שתשלבו בהסתכלות שלכם, בפרשנות שלכם, בניתוח שלכם, מידע מארגוני זכויות אדם על מה שקורה בעזה ובגדה המערבית. לא רק כדי להעניק לארגונים הללו לגיטימציה ציבורית באווירת החנק שהשתררה במדינה, אלא משום שזה המידע היחיד שמעניק פה ודמות אנושית לאלה שעליהם אתם מדברים. המידע היחיד שהופך אותם לבני אדם.

נתחיל מזה. היתר אנשאללה כבר יבוא לבד.

ד"ר אסף דוד הוא המנהל האקדמי של הפורום לחשיבה אזורית

חברון, 2011. צילום: מתי מילשטיין
חברון, 2011. צילום: מתי מילשטיין

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליכודניק

    עזה
    הגדה
    ירושלים המזרחית
    ישראל שבתוך הקו הירוק

    ככל שהשליטה הישראלית בערבים עולה, מצבם הכלכלי והאזרחי משתפר.
    הם יודעים זאת- זה כיוון ההגירה. מעזה לגדה, מהגדה לירושלים המזרחית ולתוך הקו הירוק.

    המסקנה- כדי לשפר את זכויות האדם של הערבים, צריך להפחית את השליטה הישראלית בהם.

  2. נפתלי אור-נר

    נכון. כך שוטפים את מוחו של הציבור ומותירים אותו חושש ואפילו מפוחד

  3. אבג

    שום דבר מזה הוא לא אשמתנו. יצאנו מעזה והפלסטינאים יכלו להקים עיר במקום מחנה פליטים ולהפוך לסינגפור. אבל מכיוון שהם חיות אדם אז בסוף זה מה שקורה לחיות אדם, מתנהגות כדרך הטבע .

  4. Dror Etkes

    פשוט, מנומק וחכם

  5. דןש

    "על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון" – לתומי חשבתי שהעוקץ בא לקדם סדר יום אנושי ולאו דווקא מזרחי. ההדגש המזרחי יוצר קיבוע של הבעיה ומבדל את המזרחיים במקום לאחד וליצור עם ישראל אחד ולבטל את השבטיות האוכלת כל פינה טובה.
    אני מודע בהחלט למצוקה של הפלסטינאים וחייבים לאפשר להם להקים את מדינתם – לא בחסות אלא בסיוע על בסיס כלכלי של מדינת ישראל. יחד עם זאת על אף המצוקה הקשה – ראה את מצבם של הערבים המוסלמים השכנים לנו: מצרים, סוריה, עירק ואפילו לבנון וירדן וד"ל.