string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הכלבים לא נובחים ושיירת העריצות עוברת

בעוד הימין הפוליטי על גווניו השונים מתגלה כעריץ העומל על שינוי כללי המשחק, בין היתר בחקיקה אנטי דמוקרטית שמסלימה והולכת, ה"שמאל" מתחפר באופורטוניזם וקיני ההתנגדות האזרחיים לא עושים די
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

נניח ששופט היה מחליט באמצע משחק כדורגל להתעלם מכל עבירה של אחת הקבוצות ומסמן להמשיך לשחק? או היה שורק לפנדל לאחת הקבוצות כשהעבירה נעברה מחוץ לרחבה? ודאי היה קמה זעקה והמשחק היה מופסק בידי הקבוצה המקופחת. אבל תארו לעצמכם שהקבוצה הביתית שהייתה ביתרון, מחליטה אחרי שער השוויון של הקבוצה האורחת לפטר את השופט, לשלוח אותו אל מחוץ לקווים וממנה שופט מטעמה להמשך המשחק? במצב כזה, ודאי לא תסכים הקבוצה היריבה להמשיך את המשחק כי הוא יהיה מכור.

תרחיש זה דומה למתרחש בישראל. צד אחד משנה את כללי המשחק, את השיח כולו, את המערכת הפוליטית מהיסוד, "מגרש" את השופט וממליך שופטים מטעמו, ולמרות הכול הקבוצה היריבה ממאנת לעזוב את המגרש! ייתכן שהיא מאוהבת במשחק או שהיא משוכנעת כי תוכל לנצח או שהיא מפחדת שאם תסרב לשחק יתפרש הדבר בידי הקבוצה העריצה כמרידה וכי אוהדי הקבוצה העריצה, חמומי המוח המשולהבים, יתנפלו עליה אם תעזוב את המגרש.

הימין הפוליטי על גווניו השונים מתגלה כעריץ השוקד על שינוי הכול לרבות כללי המשחק. הח"כים דנינו וביטון לא נראים יותר כקבלני קולות בפריימריז של הליכוד אלא כקבלני עפר המיישרים ומשטיחים את הכל כדי שהמרכבה של העריצות תעבור ללא מהמורות. הם יכולים לשטח את נשיא המדינה ולסלק בבושת את בני בגין חברם, איש הגון לכל הדעות. הם יכולים להעליב את ראש השב"כ ולהעביר את מפכ"ל המשטרה סדרת חינוך מחדש. הם יכולים לסדר לראש הממשלה את החוק הצרפתי המשחרר ראש ממשלה מכהן מעמידה לדין או לחקירה. הם יכולים לחוקק בהרף עין את חוק ההמלצות המגביל את עבודת המשטרה כמנגנון אכיפה עצמאי. ועוד כהנה וכהנה חוקים המייצרים עריצות ולאו דווקא של הרוב כי הם אינם הרוב, לא בציבור ולא בכנסת. אבל מה זה משנה? כל עוד הממשלה מרגישה ומשדרת כי המדינה כולה על משאביה שייכת לה וכי היא יכולה לעשות כחפצה – בחקיקה, בפוליטיקה, בכלכלה, במדינאות.

הסכנה טמונה בשינויים התכופים בכל שדות החיים בישראל כשהכיוון הוא חיזוק הלאומנות היהודית, הנסיגה המהירה ממחוזות הדמוקרטיה האתנית המוגבלת בלאו הכי, כיבוש מחוזות אחרונות של ממלכתיות ומלחמה רבתי נגד עצמאות הרשות השופטת ומוסדות ביקורת השלטון. הדברים לא נשארים ברמת המלל והשיח, אלה מתורגמות לחקיקה אגרסיבית בכיוון.

אך במקום לראות את קיני ההתנגדות האזרחית משנסים מותניים, אנו רואים גלים של אופורטוניזם המזכיר לנו תופעות דומות בהיסטוריה הקרובה. מול התנופה של הימין הגרמני ברפובליקה הווימארית, ראינו רפיסות בחוגים הפוליטיים וניסיון לשוות לימין סמנים של ימין. כך בישראל, אבי גבאי, באמתלה של הרצון להחליף את שלטון הימין מתקרב עד כדי חפיפה לשלטון זה. גבאי הולך בעקבות הימין ומשליך את נציגי האזרחים הערבים אל מחוץ למגרש המשחקים וממשיך לשחק. גם לח"כ זוהיר בהלול הוא כבר הראה את הדרך החוצה מהמחנה הציוני, ובברוטאליות של עריץ קטן שיהיה גדול ביום מן הימים וידע לצרוח בקבוצות הוואטסאפ כי הערבים נוהרים אל הקלפיות בהמוניהם. עד אז הוא בטח ידע לעשות כן!

אבי גבאי, באמתלה של הרצון להחליף את שלטון הימין מתקרב עד כדי חפיפה לשלטון זה. הוא הולך בעקבות הימין ומשליך את נציגי האזרחים הערבים אל מחוץ למגרש המשחקים וממשיך לשחק

ומה צריך עוד כדי שמי שלא מסכים ל"גירוש השופטים", תרתי משמע, יקום ויצעק? יקום ויפסיק לשחק את המשחק שהפך להיות גם מכור וגם מלוכלך. חשב מי שחשב, כי החלפת אנשי מפתח מכהנים באנשי שלומנו יביא לימין את הגאולה. ונראה לי שהתבדה, לא משום שהאנשים החדשים אינם ימניים מספיק, אלא מפני שאנשים אלה לא יכלו לעצור את טחנות הצדק של הדמוקרטיה האתנית בישראל, גם כשהן טוחנות לאט מדי ומאוחר מדי, כי התשתית החוקית עדין קיימת ברוח המייסדים שבכל זאת למדו, לשיטתם, דבר מה על ממלכתיות, נהלים, דרך ארץ, הפרדת רשויות ושלטון החוק. מכל זה לא יוותר זכר בעוד שנה שנתיים.

ראוי לציין שכל השינויים האלה מתרחשים בתוך שינוי הקונספט כפי שהוא מתבטא בחוק הלאום על גרסאותיו השונות. כנראה שחוק זה מבטא קונצנזוס מתהווה שחלקים רבים ברוב היהודי שותפים לו, רוב המתבטא היום בכ-100 ח"כים ולא פחות. זו סיבת העומק של השינויים העמוקים ולא רק שני ה"דחפורים", ביטן ודנינו כמשל. ולכן, אין מנוס מלקבוע שאנו בפני שינוי מרחיק לכת לא רק בפוליטיקה אלה בהוויה הישראלית כולה. המשחק מכור, ומי מהשותפים חייב לפרוש, אולי הרשימה המשותפת צריכה להיות ראשונה כי עד כמה אפשר להתעלם מכל היריקות האלה ולהמשיך לטעון שזה גשם.

אבל לא רק הרשימה המשותפת, גם חוגים יהודיים המאמינים בדמוקרטיה כרעיון וצורת חיים וחברה חייבים לזעוק את זעקתם, לא די בהפגנת מוצ"ש מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כשהוא עצמו, מי יודע, יהפוך, בעוד שבוע שבועיים, לקורבן שזקוק להגנה, סולידריות וחמלה מאותם האנשים המפגינים מול ביתו כעת? להגיד, במקום להיתלות במוסדות מוחלשים, ובדמויות הנתונות לרחמים ימין עריץ ולחסדי המחוקקים הדוהרים כברנשים לפסגת הלאומנות, צריך לצאת נגד העריצות, פשוט להתנגד בדיבור ובמעשה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אחד

    דבריו של מרזוק חלבי מבוססים על הנחות יסוד לא נכונות שמשדרות פארנויה.
    1. האם הוא באמת חושב שחוק הלאום (המטופש) או כל חוק אחר או הסכם אחר ישנו בכהוא זה את הבסיס שעליו הושתתה מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי?
    2. נאמר שישראל כהגדרתו היא "דמוקרטיה אתנית", (למרות שאני חולק על כך), האם ערביי ישראל כמיעוט אתני משוללי זכויות אזרח?? או שמישהוא בעולם עומד לשלול להם זכויות אזרח??
    3. האם לדידו הישיבה של הערבים בפרלמנט הישראלי משרתת רק את האג'נדה הציונית??? או שבדיוק להיפך??? ו-"הערבים רצים לקלפיות של ביבי" לא משקפת חשש אמיתי שלו מפני כוחם העולה של הערבים והשפעתם??

  2. רחמן חיים

    השינויים הללו ומהלכים אלה נחוצים כדי לקרב את השטעטל שנבנה כאן למצב קרוב יותר למתרחש באיראן (או לסירוגין לגרמניה של שנות השלושים) ולזרז לקיצו. רק אז יש סיכוי שאנשים יצאו לרחובות ושתהיה מלחמת אזרחים.

  3. נפתלי אור-נר

    אין ספק שיש להעצים את המאבק נגד פירוק המוסדות הממלכתיים במדינה ע"י ממשלה שלדעתה יכולה היא לנהוג במדינה כבשלה. לעצים עד כדי נכונות לפרוש מה"משחק הדמוקראטי" שכבר אינו דמוקראטי כלל (גם עריצות יכולה לפעול, ואף פעלה, בהסכמת הרוב, ועריצות הינה ההיפך מדמוקראטיה)

  4. עוזי ורדי

    מאמר מעולה. מסכים לחלוטין עם הניתוח ובעיקר עם המסקנה: חובה להתנגד לעריצות מישטר שקרניהו-ביטן-אמסלם בדיבור ובמעשה. איך אמר ז'בוטינסקי, מייסד הפשיזם היאהודי? "יא, ברעכען!" (כן, לשבור!).

  5. דפנה

    אני מסכימה עם הביקורת שלך על הקואליציה ועל האופוזיציה גם יחד, אבל לא הבנתי מה הפתרון שאתה מציע.
    למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהרשימה המשותפת צריכה לפרוש? כוונתך שיפרשו מהכנסת? איך זה ישרת את העניין?
    אגב, את עיקר הביקורת צריך להפנות אלינו, האזרחים, שרואים את האסון מתקרב ולא עושים כלום בנדון. אבל מצד שני, מה עושים? איך עושים? לי למשל אין מושג ירוק.
    הרבה יותר נוח להסחף עם הרוח ולקוות לטוב.

  6. אבג

    אז לפי ההגיון הזה מכיוון שליברמן לדוגמא נחקר במשך 16 שנים אז אסור בתקופה הזאת לבצע שום שינוי בחוק שנוגע לאישי ציבור. הגיוני. מה שמפתיע אותי זה למה בנושא הגז לדוגמא לא חשבתם שאסור לשנות חוקים תוך כדי משחק וזרמתם עם זה שהקפיצו את המיסים פי 5 לחברות אחרי שמצאו כבר גז (זה נקרא בדיעבד, לא חוק שכנראה יחול על מישהו שנחקר כרגע ועדין לא הוגשה המלצה) ושם עד היום אתם קוראים לשינוי רטרואקטיבי של החוקים.