• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

מדוע הם פוחדים מאדם בכיסא גלגלים?

סיפורו של הפעיל הפוליטי אברהים אבו ת׳וריא, שאיבד את רגליו לפני כעשור ב״עופרת יצוקה״ והשבוע נהרג מכדור בראש בגבול עזה
אחמד כבאריתי

רחובותיו הצרים של מחנה הפליטים הצפוף א-שאטי על חופה של עזה מעולם לא היו שקטים כל כך כמו היום. המחנה העני שבחלקה המערבי של העיר ידוע כמקום בו החיים מתחילים מוקדם מאד מדי יום, עם שאון רוכלי רחוב, עגלות המובלות על ידי חמורים ושוק ירקות – שכבר ב-6:30 בבוקר עמוס באנשים. כל אלו ניטשטשו הבוקר, יום לאחר שאברהים אבו ת׳וריא (29) נורה למוות בראשו בידי חייל צה״ל, בהפגנה שנערכה בחלקה המזרחי של העיר נגד ההכרה בירושלים כבירת ישראל.

אל מול בית המשפחה הישן, חבריו של אבו ת׳וריא החלו להקים אוהל ניחום אבלים למען השכנים והקרובים. בן דודו בן של אברהים, מחמוד אבו ת׳וריא (27), הביא למקום את הכסאות זמן קצר לפני שהאבלים החלו להתאסף. ״אבראהים תמיד היה הראשון להציע עזרה בהקמת אוהלי אבלים למרטירים של המחנה״, מספר מחמוד, ״אבל הוא כבר לא ייעשה זאת לעולם״.

אבו ת׳וריא איבד את שתי רגליו במתקפה של צה״ל על מחנה הפליטים אל-בורייג׳ במרכז עזה, במהלך עופרת יצוקה ב-2008. אז נפגע מהפגזה מהאוויר, לאחר שנצפה מוריד את דגל ישראל מגדר הגבול ומחליפו בדגל פלסטין. מאז, מרותק לכיסא גלגלים, היה אבו ת׳וריא פעיל בהפגנות – עד שהשבוע נהרג במקום בידי חייל ישראלי, שצלף כדור לראשו. 4 פלסטינים נהרגו ו-150 פלסטינים נפצעו השבוע ליד גדר הגבול ליד נחל עוז, בהפגנות נגד ההחלטה של ארה״ב להכיר בירושלים כבירת ישראל, שהתחוללו גם בגדה.

בסרטון וידיאו שצולם יומיים לפני מותו, מספר אבו ת׳וריא שהגיע להשתתף במחאה מכיוון שרצה פעם אחת בחיים לחצות את גבולה המגודר בתיל של האדמה הכבושה לצדה השני. חלומו נגוז עם אותה פגיעה קטלנית. ״הצבא הישראלי פחדן ואינו יוצא מחוץ לקוביות הבטון״, אמר באותו הסרטון. ״לנו יש רק אבנים קטנות המגיעות לטווח של 50 מטר, ומדי יום אני בא וזוחל על הידיים שלי. אני כאן על מנת להעביר מסר לאותם חיילים: ׳זו האדמה שלנו ואנחנו לא נוותר. על ארצות הברית לחזור בה מן ההצהרה על ירושלים״.

כקטוע רגליים הוא היה חסר אונים, אומר סמיר אבו ת׳וריא (32), אחיו הגדול של אברהים: ״אחי היה סמל של המאבק ותמיד ניתן היה למוצאו בשורות הראשונות. לפני כעשר שנים הוא איבד את רגליו משום שהחליף את הדגל בגבול, ואילו אתמול נהרג כשבחיקו דגל פלסטין קטן. אברהים הגיע לכאן אך ורק כדי להביע את כעסו על ההצהרה של טראמפ, ועל כן הוא קורבן רצח״. הוא מדגיש שהחיילים הישראלים הרגו אדם צעיר ללא רגליים שזחל על הקרקע.

האח השכול, שהשתתף בהלוויה, מתאר עבור האתר ״Mondoweiss״ את שיחתם האחרונה בארוחת הבוקר ביום רביעי שעבר. הם שוחחו על כך שההפגנות נעשות קטלניות: ״אחי, אמי״, אמר, ״אנא סלחו לי על כל טעות שעשיתי אי פעם, איבדתי את שתי רגליי למען ארצי ואני חושב שזה לא מספיק, אני חייב להקריב את כל גופי למען המולדת״. אין לי חבר ואח מלבדו, אומר סמיר. ״ישראל לקחה ממני הכל. מדוע הם פוחדים מאדם בכיסא גלגלים?״

הרגשתי שאני מאבד את האחיזה בכיסא הגלגלים וכבר לא שמעתי את המלים ׳דחוף אותי עוד קדימה׳. לאחר מספר שניות, מצאתי את אברהים כשמצחו מדמם. נפער חור מעל עינו השמאלית. הבנתי שהוא כבר אינו בין החיים

בחדר המתים של בית החולים שיפא, התאספו קרובים ושותפים למאבק כדי לראות את גופתו של אבו ת׳וריא בפעם האחרונה. פגשתי שם את נאאל אבו ריש (23), שלא החליף את בגדיו מאז תחילת ההתנגדויות שבוע לפני כן. יכולתי להריח את אדיהם של צמיגים בוערים, והסוודר שלו היה מלא דשא יבש מהגבול המזרחי.

ברגע שהגענו להפגנה ביום שישי אחר הצהריים, אמר אבו ריש, ״דחפתי את כיסא הגלגלים של אברהים קרוב ככל האפשר לעמדת צה״ל. הוא החזיק רוגטקה ודגל קטן. פתאום אחד החיילים זקף את אגודלו – זה היה נראה כאילו הוא אומר לנו: אתם עושים עבודה נהדרת חברים, ואני תכף אראה לכם מה זה. בתוך דקה הותקפנו ברימוני גז והכל התערפל מסביב. הרגשתי שאני מאבד את האחיזה בכיסא הגלגלים וכבר לא שמעתי את המלים ׳דחוף אותי עוד קדימה׳. לאחר מספר שניות, מצאתי את אברהים כשמצחו מדמם קשות. נפער חור מעל עינו השמאלית. ברגע זה הבנתי שהוא כבר אינו בין החיים. אני אחזור לנחל עוז. אני מרגיש שמחובתי להיות שם״.

בעוד הצעירים הללו בגדה ובעזה מתעמתים עם חיילי צה״ל בעזרת אבנים, החיילים יורים עליהם רימוני גז ותחמושת חיה. מאז שטראמפ הפנה עורף לעשרות שנים של דיפלומטיה אמריקאית ובינ״ל בהכריזו שירושלים היא בירת ישראל, הקהיליה הבינלאומית הזהירה מפני תגובות קשות, וחמאס הבטיח ״לפתוח את דלתות הגיהנום״ וקרא לאינתיפאדה חדשה. ההפגנות שטפו את פלסטין, שמונה פלסטינים נהרגו, מאות נפצעו בעימותים עם הצבא הישראלי ועשרות נעצרו.

אחמד כבאריתי (Kabariti) הוא עיתונאי עזתי עצמאי

פורסם במקור באנגלית ב״MondoWeiss״

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רחמן חיים

    הם יורים בנכה בכיסא גלגלים כי זה טבעו של הקלגס. בשטעטל שנבנה כאן הפחד שהשלטון המושחת משתית על האזרחים הפכה אותם לגזענים שמאבדים כל צלם אנוש, כמו בגרמניה של שנות השלושים והארבעים במאה הקודמת. ואנחנו יודעים מה היה בסוף גורלו של היטלר וגרמניה של אז.

  2. דןש

    בכל מקרה אין לירות על מנת להרוג אלא אם נשקפת סכנת חיים ליורה ועל מי שהוא נועד להגן. אבל מאחר וה"חמאס הבטיח ״לפתוח את דלתות הגיהנום״ וקרא לאינתיפאדה חדשה. ההפגנות שטפו את פלסטין, שמונה פלסטינים נהרגו, מאות נפצעו בעימותים עם הצבא הישראלי ועשרות נעצרו."
    שלא יפתחו את "דלתות הגיהנום" ואז השקט ישרור ולא יהיו קורבנות בשני הצדדים.
    אפשר לעשות הפגנות למען פתיחת "שערי גן העדן עלי אדמות" לא זה המובטח לשהידים בשמים.

  3. מינימידימקסי

    אקדים ואומר שלדעתי הצהרת טראמפ הייתה מיותרת, במיוחד בעת הזאת.
    אבל, – ירושליים היא אכן בירת ישראל. לא יעזרו עצימת עיניים, ולא מהומות.
    מדינת ישראל רשאית לקבוע מהי בירתה, כפי שנוהגת כל מדינה ריבונית, וארה"ב רשאית להכיר בכך.
    אדרבא, דווקא המצב עד היום הוא שהיה אבסורדי.
    כל השגרירויות התמקמו במרכז הארץ, אבל השגרירים עלו לירושליים הן לצורך הגשת כתבי אמנה לנשיא, והן לצורך פגישות עבודה עם ראש הממשלה או עם שרים וחברי כנסת.
    זה אגב כולל גם שגרירים של מדינות מוסלמיות, וגם שגרירים של מדינות ערב המקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל.
    מהומות, או איום במהומות, לא יפתרו את הסכסוך בינינו.
    הגיעה השעה לשבת ולדבר.

  4. איזה גורן

    כמי שנולד בארץ הזו לפני 93 שנים, לחם נגד הנאצים במסגרת הצבא הבריטי, נגד הצבא המצרי במלחמת העצמאות ושירת במילואים ככל שנדרש. איני חדל מלכעוס ומלזעום, ומלחרף ולגדף:את הממשלה על ראשה העלוב ושריה הסוררים ואני בוש ונכלם על מה
    שקורה בכלל ולהדר הז'בוטינסקאי בפרט.
    בחודש יולי שנת 1967 (כן. פחות מחודש לאחר הניצחון המזהיר והמשכו הארור) הייתה לי הזכות לצאת לטיול בחו"ל כמלווה קבוצת מטיילים ראשונה לאחר המלחמה. בכל הארצות בהן ביקרנו, וללא יוצאת מן הכלל, ברגע שהמקומיים הבינו שהשפה שבפינו היא עברית
    לא חדלו מלמחוא כפיים ולחזור עוד ועוד ובהתרגשות על ה"בראבו ישראל".
    לא עברו שנים רבות ובפעם האחרונה בה נתבקשתי ללוות קבוצה באירופה, יעץ לי מנהל
    משרד הנסיעות להסביר למטיילים כי רצוי, מוטב ועדיף שלא לדבר עברית בפרהסיה.
    וזו הייתה לי הפעם האחרונה ללוות קבוצת ישראלים לטיול בחו"ל. ועל זאת, ועל עוד ועוד נתונה תודתי החמה, בעצם הלוהטת, לנתניהו, לביטן, לאמסלם, לבנט ולכל השרצים האחרים שהביאונו עד הלום.
    נ.ב. אני בטוח שיש עוד הרבה נכים בקרב הפלשתינאים. כך שיש עוד במי לירות!!!