string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

חופש הביטוי של האזרח כהן

בקשת הפרקליטות לכלוא עורך דין ופעיל חברתי אנטי-ממסדי חותרת תחת עקרונות היסוד במשטר דמוקרטי ומהווה מסר בלתי נסבל לציבור באשר לזכויות האזרחיות הבסיסיות, ובראשן הזכות לבקר את השלטון ונציגיו
דניאל חקלאי

עורך דין שמתמחה במשפט פלילי וצווארון לבן

אין עוררין על כך שעו״ד ברק כהן יכול להיות עקשן יותר מהפרד הכי קשוח ביקום, ואין ספק שהוא מסוגל להיות גם בוטה לעתים. אין וגם לא יכולה להיות מחלוקת על כך שמדובר במי שפועל לאורך שנים לאורה של תפיסת עולם הומניסטית עמוקה (שהוא עצמו יטען שיסודותיה טמונים גם באמונה באל ובמסורת היהודית שכה קרובה ללבו): ייצוגם המשפטי של המוחלשים מכל. השתתפות בהפגנות מטעמן של המדוכאות. התמקדות בחשיפת מעשי עוול מטעמם של החזקים. פרסום בלתי פוסק של מאמרים, פוסטים והרצאות שבמסגרתם הוא פורש את חזונו באשר למשטר דמוקרטי המעניק שוויון זכויות לכל אזרחיו, מאפשר ביטוי רב-תרבותי למגוון הקהילות שבין הים לירדן, מעגן הגנה חוקתית על זכויות האדם והאזרח ללא הבדל לאום, מוצא אתני, גזע, מין, דת, השקפת עולם פוליטית ומעמד, ומחויב לקיום בכבוד וברווחה כלכלית של כל אדם.

ברק כהן סחף אחריו אלפים בשנים האחרונות. הוא נאבק בעושק החייבים בידי ראשי מערכת הבנקאות עתירי הכוח, הפגין למען זכויות מבקשי המקלט מאפריקה, תמך בכל המאבקים הפמיניסטיים, זעק נגד הדיכוי הצבאי של הפלסטינים בגדה וברצועה, השתלב במאבק המזרחי לשוויון ועוד ועוד. דרכו טמנה בחובה גם מעשים שנויים במחלוקת: בשל התייצבותו הקבועה מול בתיהם של בכירי הבנקאים (ואף מול בית הספר שבו למדה בתה של בנקאית בכירה), במחאה על דרכי הגבייה האגרסיביות של סכומי החוב מטעמם של חייבים – הוצא נגדו בבית המשפט צו מניעת הטרדה מאיימת לבקשת מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, ולבקשת מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח. בשל התעקשותו לפעול באופן אישי נגד בכירי המערכת, הוא הפך לנאשם במשפט פלילי במחיצת כמה מחבריו לקבוצת "באים לבנקאים".

כתב האישום מתמקד בטענה לאיומים וסחיטה באיומים, לא פחות. כהן, מצדו, כופר באישומים הללו מכל וכל, טוען כי מדובר בניסיון של בכירים להשתיקו באמצעות פרקליטות המדינה ופועל כדי להפוך את הקערה על פיה. משפטו הפלילי, כך הוא מקווה, יהפוך בסופו של דבר בעיני הציבור למשפטם הציבורי והערכי של בכירי המערכת הבנקאית באשמת עושק החלשים. לאחר הגשת כתב האישום בפרשת באים לבנקאים, הבהירו הנאשמים שהם כופרים באשמה כמובן.

באים לבנקאים (ברק כהן במרכז)
באים לבנקאים (ברק כהן במרכז). כתב האישום מתמקד בטענה לאיומים וסחיטה באיומים, לא פחות

האישומים הפליליים נגד כהן הולידו גם קובלנות בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין. ועדת האתיקה הגישה נגדו כתב אישום משמעתי (קובלנה משמעתית), והוא הורשע בעבירות משמעת שונות. במקביל, הפך לצ׳ילבה של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, שכלפיו טען כהן טענות שונות במישור האתי.

שאלת יסוד חשובה היא אפוא האם החליטו פרקליטות המדינה ולשכת עורכי הדין להשתיק קול אזרחי חשוב של עורך דין ופעיל חברתי שנאבק למען ריסונם של מוקדי כוח שמשעבדים את המוחלשים ופוגעים אנושות בזכויותיהם, או שמא אלה פעלו בצורה לגיטימית ואף מתבקשת נגד מי שחרף כוונותיו הטובות פגע בצורה מופרזת בזכויות אלו שנגדם פעל. קשה לנסח מענה מקיף ומדויק לשאלה חשובה זו בלא לפרוש את מכלול הנתונים, ועל כן נותיר אפוא שאלה נכבדה ועקרונית זו בפינה לפי שעה. אבל כן נבקש להתמקד בהיבט מטריד במיוחד בפרשת עורך הדין ברק כהן.

מדובר בכתב האישום הנוסף שהוגש נגדו בבית משפט השלום בתל אביב בגין העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. זאת אך ורק בעטיו של שיר (מצוין, אגב) שכתב כהן נגד רכז המודיעין לשעבר במשטרת מחוז ירושלים, אלון חמדני. חמדני, מצדו, סיים לאחרונה התמחות משפטית והוא עומד להתחיל לעבוד כעורך דין במפלג התביעות הפליליות של משטרת מחוז ירושלים. כלומר, חמדני יהפוך לתובע פלילי במשטרת ישראל.

שירו של כהן, "רכז מידע", התמקד בחמדני באופן אישי. הוא הופץ ברשת החברתית ואף הפך ויראלי. אין מחלוקת שהוא פגע בחמדני, אין גם מחלוקת שכהן המשיך לפרסם אודות חמדני ברשת החברתית. אלא שהגשת כתב אישום בעטיים של פרסומים – כלומר אך ורק בשל מימוש חופש הביטוי – היא מעשה חריג במשטר דמוקרטי. הרשעה בגין מימוש חופש הביטוי היא מעשה חריג עוד יותר.

האזינו ל״רכז מידע״:

אך בטרם ננתח את הסיבות שהולידו את הגשת כתב האישום נגד כהן בעטיו של שיר ופרסומים מילוליים, ובטרם ננתח את הכרעת דינו של בית משפט השלום שהולידה את הרשעתו – ראוי להתמקד בנקודה הכי חשובה שבליבת המאמר הזה: דרישתה של פרקליטות מחוז תל אביב להטיל על עורך הדין והפעיל החברתי מאסר בפועל.

בקשת שליחתו לכלא של עורך דין ופעיל חברתי אנטי-ממסדי מלמדת על חוסר הבנה של עקרונות ליברל-דמוקרטיים בכלל ושל זכות היסוד החוקתית לביטוי במשטר דמוקרטי בפרט

גם אם נצא מנקודת הנחה שהיה מקום להגיש כתב אישום ואף היה מקום להרשיע – לא ברור מדוע החליטה פרקליטות מחוז תל אביב לדרוש מאסר בפועל עקב פרסומים שאינם הסתה לאלימות או לגזענות. זהו אובדן מוחלט של חוש המידתיות והצדק. בקשת שליחתו לכלא של אדם שהנו עורך דין ופעיל חברתי אנטי-ממסדי מלמדת על חוסר הבנה מוחלט של עקרונות יסוד ליברל-דמוקרטיים בכלל ושל זכות היסוד החוקתית לביטוי במשטר דמוקרטי בפרט.

מה יש לכם לעשות עם האנרכיסט השמאלני הזה

עו״ד ברק כהן ייצג חשודים מקרב אוהדי בית"ר ירושלים, שהזדהו כאנשי ארגון לה פמיליה. חרף המרחק העצום בין תפיסת עולמו הדמוקרטית והשוויונית לבין תפיסת עולמם הגזענית, ביקש כהן לייצג אותם – הן מפני שהם מגיעים מהאזורים המוחלשים יותר בחברה והן מפני שחירות הביטוי מצטיירת בעיניו כזכות יסוד חוקתית שמצויה בתשתית המשטר הדמוקרטי.

רכז המודיעין חמדני, כך לפי כהן, ניסה לתקוע טריז בינו לבין האוהדים שייצג. הוא פעל באופן לא לגיטימי לשיטתו של כהן, וניסה להרחיק ממנו את האוהדים השרופים. מדברי כהן בבית המשפט עולה שחמדני אף אמר למי מלקוחותיו של כהן משפטים כמו: "מה יש לכם לעשות עם האנרכיסט השמאלני הזה". כהן רתח, ובצדק. רכז מודיעין מטעם המשטרה שמנסה לכאורה להסית חשוד נגד עורך דינו מבצע מעשה חמור.

וכאן החל כדור השלג להתגלגל: כהן סימן את חמדני כשוטר זוטר שמבקש להתנכל לזכויות יסוד כדי למצוא חן בעיני הממונים עליו. כרכז מודיעין שנוקט בשיטה בזויה לגיוס מלשינים. כמי שחצה את קו הגבול האתי ואולי גם החוקי שעל שוטר להימנע מלחצות אותו. לכן כתב את "רכז מידע", שבו כינה את חמדני "נחש ירוק עיניים" שאינו אלא "רכז מידע למען המשטר" ואף הטיח בו שהנו "מתנכל לבריות" ומציק לילדים.

חמדני נפגע. משטרת מחוז ירושלים חקרה את כהן ועצרה אותו למספר שעות בגין חשד להעלבת עובד ציבור. כהן התפוצץ, והחל לפרסם פוסטים שממוקדים בחמדני והבהיר שמדובר במי שהביא לפתיחת תיק פלילי נגדו ואף למעצרו אך ורק מפני שהעז למתוח עליו ביקורת. רק בשל הבעת דעה. רק בשל מימוש חופש הביטוי.

מספר הפרסומים הגבוה שהיה ממוקד בשוטר אחד ויחיד והפצתו של השיר שהפך ויראלי, הולידו את החלטתה הבעייתית של פרקליטות מחוז תל אביב להגיש כתב אישום נגד כהן (אף שהעבירות בוצעו בכלל כלפי שוטר ממחוז ירושלים). כתב האישום התמקד בשתי עבירות פליליות שנטען כי כהן ביצע: העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

חשוב לזכור: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה היא להימנע ככל הניתן מהגשת כתבי אישום כשמדובר בעבירות מתחום חופש הביטוי, ובמיוחד כשמדובר בעבירת העלבת עובד הציבור. זאת, גם לאור קביעת בית המשפט העליון בדבר חשיבותו העצומה של חופש הביטוי כזכות יסוד חוקתית וכעיקרון יסוד של משטר דמוקרטי, וגם לאור פסיקת העליון שלפיה על עובדי הציבור להיות בעלי סיבולת לספוג עלבונות, ובשל הבעייתיות המובנית שטמונה בהפיכת כל ביטוי מעליב כלפי אנשי ציבור לפלילי.

הפיכת כל עלבון שמופנה ברשת כלפי ראש ממשלה או שרים וכל משפט מכוער שמופרח בחלל האולפן כלפי בכירי המשטרה והצבא לעבירות פליליות, פירושה צינון מסוכן של חירות הביטוי

הפיכת כל עלבון שמופנה ברשת כלפי ראש ממשלה או שרים וכל מילה רעה שנזרקת בעיתון כלפי חבר כנסת או שופט וכל משפט מכוער שמופרח בחלל אולפן הטלוויזיה כלפי בכירי המשטרה והצבא – הפיכת כל אלו לעבירות פליליות, פירושה צינון מובהק, מסוכן ואנטי-דמוקרטי של חירות הביטוי. של נכונות האזרחים להתבטא. של השיח הציבורי. של הוויכוח והשיח שמונחים בתשתית החברה הדמוקרטית.

המגמה היא לצמצם את מקרי הגשת כתבי האישום הללו. אך לא לשלול אותם לחלוטין. במסגרת האיזון בין חופש הביטוי לבין הצורך לשמור על כבודו של איש הציבור, הנטייה המובהקת במשטר הדמוקרטי היא לבכר את חופש הביטוי. אך במקרים בהם עובד הציבור אינו בכיר והוא נאלץ לספוג כמויות עצומות של הכפשות נמשכות, שיטתיות ופומביות – תיתכן הגשת כתב אישום נגד החשוד בהעלבתו של עובד הציבור.

לכן הוחלט להגיש כתב אישום נגד כהן. כהן מצדו התגונן בטענת פגיעה חמורה ובלתי מידתית בחופש הביטוי שלו וכן בחשש שפרקליטות המדינה עלולה להרתיע אזרחים, עורכי דין ופעילים חברתיים מהבעת ביקורת חופשית כלפי עובדי ציבור שסרחו וכלפי שוטרים שניצלו את כוחם לביצוע מעשים שליליים.

טענות ההגנה של ברק כהן נדחו בידי שופטת בית משפט השלום בתל אביב, שהרשיעה אותו הן בהעלבת עובד ציבור והן בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו – תוך שהיא קובעת כי אמירותיו ופזמוניו ופרסומיו של כהן יכולים היו לחסות תחת חופש הביטוי אלמלא היו כה רבים, נמשכים, בוטים וממוקדים באופן אישי בחמדני. ברק כהן הורשע אפוא בהעלבת עובד ציבור (עבירה בעייתית במדינה דמוקרטית כאמור) ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (גם זו עבירה שיש להמעיט ככל הניתן בהגשת כתבי אישום בגינה).

ברק כהן, 09.01.17. צילום: קלה קלאודיה לוין
ברק כהן, 09.01.17. צילום: קלה קלאודיה לוין

וכאן מגיע שלב הטיעונים לעונש שהתקיים לפני כשבועיים (גזר הדין טרם ניתן):

סניגורו של ברק כהן הדגיש כי הוא מתכוון לערער לבית המשפט המחוזי על הרשעת מרשו (וזאת גם לאור פסק דינו הטרי של העליון בפרשת אליצור סגל, שהרחיב מאד את מתחם חופש הביטוי וצמצם מאד את אפשרות ההרשעה בהעלבת עובד ציבור). אך לפי שעה – מאחר שמרשו הורשע זה מכבר – ביקש הסניגור במסגרת הטיעונים לעונש להקל לכל הפחות בעונש לאור החשיבות העצומה של חופש הביטוי, התנהגותו הבעייתית של חמדני כלפי כהן ולקוחותיו עצמו בטרם התלקחה הפרשה ולאור העובדה ששליחת עורך דין (ואזרח בכלל) לכלא בגין התבטאות ובעטיו של שיר – תהווה מסר בלתי נסבל לציבור הישראלי מבחינת שמירת זכויות היסוד של האזרח, ובראשן הזכות לבקר את השלטון ונציגיו.

פרקליטות מחוז תל אביב, מאידך, הדהימה בכך שטענה בשלב הטיעונים לעונש שיש לשלוח את ברק כהן לכלא בשל התמשכות הפרסומים מטעם כהן על חמדני והעובדה שהפך אותו מושא ללעג ושנינה, ובשל כך שמכוניתו של חמדני הוצתה בידי פלוני (חמדני טוען שכהן התיר את דמו. כהן כמובן מבהיר שאין קשר בין הביקורת הקשה שלו על חמדני לבין מעשה ההצתה).

בית משפט השלום רמז על כיוון הענישה שלו בכך ששלח את כהן למפגש התאמה עם הממונה על עבודות שירות בטרם גזר הדין  וגובשה זה מכבר תוכנית להתנדבות עם מבקשי מקלט בדרום תל אביב. ככל הנראה יגיע הערעור למחוזי על עצם ההרשעה, וייתכן שהתיק העקרוני הזה אף יגיע בגלגול שלישי ומיוחד לבית המשפט העליון.

אך דבר אחד ברור כבר עכשיו: פרקליטות שמבקשת להטיל מאסר בפועל בגלל שיר (בוטה ומעליב ככל שיהיה) ופרסומים ביקורתיים על שוטר (בוטים ושיטתיים ככל שיהיו), היא פרקליטות שחרגה בצורה בלתי מידתית ממתחם ההיגיון הפשוט. זה מסוכן. אם בכלל יש מקום להרשעה בעבירות מתחום הביטוי, יש לעשות כן בצמצום רב. ובטח שאין מקום לבקש לשלוח לכלא פעיל חברתי ועורך דין ששר בגנותו של שוטר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. זוהרה

    ברק אני מעריצה אותך! לא ניתן לממסד את התענוג להפחיד אותנו
    תמשיך בפועלך הצודק והחשוב מאין כמוהו. אנחנו מאחוריך

  2. סמולן

    כללית, כהן נשמע לי אדם ראוי מאד. טריבון עממי זועם ויצירתי. עכשיו, מה שלא מובן לי כלל הוא הרעיון שאדם שמאתגר בשיטתיות את גבולות המותר לא ישגה לעולם. האם כהן חסין מטעויות?

    משהו מהמחשבה הזו מתקיים בפוסט: כהן נלחם תמיד למען החלשים; גם אנשי לה פמיליה, מסתבר, הם חלשים הראויים להגנה (הייתי משער שהם מזרחים-ולכן-זה-אחרת, אבל אולי הם אשכנזים). אפשר היה להרהר שאולי בנקודה המסויימת הזו נפלה שגגה בתחושת הצדק, ולא: הפוסט הופך את המקרה להדגמה מופתית של יושרו העילאי של האיש השואב מהתנ"ך את מה שהכותב, אני מנחש, לא ימצא שם אפילו במיקרוסקופ (הומניזם, כן? מישהו שמע על כותב בהעוקץ שחושב שבתנך יש הומניזם?). מכל מקום, מסתבר שכהן צדק וצודק, וכך גם כאשר כתב פזמון כנגד שוטר (הפזמון נפלא, כמובן), גם כאשר הוא רותח וגם כאשר הוא משער שאין קשר בין שריפת מכונית השוטר ובין פועלו האנטי משטרי של כהן.

    אין לי מושג אם כהן עצמו חושב שהוא צודק תמיד. סביר שלא, הוא נשמע מבריק, ואנשים כמוהו יודעים מן הסתם שהם עושים טעויות לפעמים. ובמקצוע שבחר לעצמו, הליכה על גבול ההסתה החוקית, טעות משמעה מאסר קצר. לא נורא, ובלי ציניות: רבת חסד היא מערכת המשפט העברית. יהיה בסדר, ומה לעשות. איך אמר אברג'יל, למהפכן מחכים רק תא המאסר ומגפי השוטרים, ולא, רוחמה מרטון אינה מהפכנית.

    אבל הפסקה הקודמת רק משקפת את תקוותי שהאנטי ציוני השווה הזה לא יסבול מדי בעקבות טעויותיו הנלהבות ושוחרות הטוב. אם נניח לתקווה, נוכל לחזור למיתוס הילדותי שבפוסט. הכהן שבפוסט, שוחר צדק ורב אמן של חשיבה מדוייקת, אינו עשוי כלל להכלא בניגוד לרצונו ולתכנון מוקדם. סביר יותר שכל פרשת הלה פמיליה נרקחה על ידו כדי להכנס לכלא, כדי להכפיש את שמו של משטר הרשע בציון, כדי לחשוף את ערוות פרקליטות תל אביב, כדי לכתוב שירים אחרים. כאילו, או שהוא מוח על, או שהוא טעה, ישלם את המחיר, וכנראה יחזור לסור לבנקאים טיפה אחר כך. לי האפשרות השניה נראית סבירה יותר.

  3. לאוראל ניר

    באנו חושך לגרש בליבנו אור ואששש כל אחד הוא אור קטן וכולנו במוצ"ש על רוטשילד ובכל מקום!