string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • bds
    ברוגז לעולמים
    מורה נבוכים לטענות יהודים ותאומיהם הסיאמיים כלפי הבד"ס
  • מירירגב
    סרט רע
    כשמירי רגב החליטה להלאים את הקולנוע בשם המזרחיוּת

השאלון של העוקץ: זהר אלמקייס

היא בארץ לרגל השקת הספר "בין העולם וביני" מאת טא-נהסי קואטס שעל תרגומו עמלה ("הספר הציב לנו חידות של ממש בגזרת התרגום העברי"), מציעה שעורכות העוקץ יקימו ארגון גרילה ועדיין שומרת לעצמה את הזכות להפוך לאופה או נגרית
העוקץ

להזמין את זהר אלמקייס למלא את השאלון שלנו זה בהחלט אירוע מיוחד. אלמקייס (30) היתה עד לא מזמן אחת העורכות המוערכות של אתר זה, ונטשה אותנו לטובת דוקטורט באנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. כפי שהיא מעידה על עצמה: ״לבי במזרח (התיכון)״, וכעת היא בחופשת מולדת בין היתר לרגל השקת הספר המדובר ״בין העולם וביני״ מאת טא-נהסי קואטס, ביוזמתה ובתרגומה, המגולל את סיפור ההתבגרות של המחבר ברחובות בולטימור האלימים ובאוניברסיטת הווארד השחורה, ודרכו את סיפורו של הגוף השחור באמריקה. הספר יצא כעת בסדרת קו אדום דק של הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערב ההשקה שלו יתקיים ביום חמישי הקרוב (04.01) בשעה 20:00 בתיאטרון הערבי-עברי ביפו. ישתתפו בו אפרת ירדאי, עבד אבו-שחאדה, ראובן אברג׳ל וזהר עצמה, ויופיעו להקת סיסטם עאלי.

*

לכבוד פרסומו של הספר בתרגומך, ספרי לנו קצת על תהליך העבודה.

״בין העולם וביני״ של טא-נהסי קואטס עורר הדים כשיצא לפני כשנתיים. קראתי אותו עוד כשגרתי ביפו, עם מעבר לניו יורק כאופציה עתידית, ונפעמתי מהאופן בו הוא מדבר על גוף. קודם כל, גוף. אחר כך גם הגיעו התחבטויות והזדהויות גם יחד בענייני גזענות ופוליטיקה והיסטוריה. אבל החוויה הגופנית של גזע ואלימות הרגישה עבורי דחופה וקריטית. פניתי עם הספר לעודד וולקשטיין המורה-החבר, והוא הביא אותי לסף דלתה של דבי אילון, העורכת הפנומנלית מהוצאת הקיבוץ המאוחד. יצאנו למסע שאפתני אמנם, אבל בלי רגע של ספק בחשיבות מעשה התרגום הזה, ועל זה (ועל דברים אחרים) אני אסירת תודה לה.

הספר הציב לנו חידות של ממש בגזרת התרגום העברי – בניסיון להעביר לקוראת העברית שיח תרבותי ועולם מושגים עשיר, ברצון להעניק מקום לגופניות של השפה המקורית, ובסלנג החלק והיפה כל כך. למטרה האחרונה תיעלתי באהבה רבה את השכונה הפנימית שלי.

כריכה
כריכת הספר. ״נפעמתי מהאופן בו הוא מדבר על גוף״

איך את מקווה שהוא יתקבל בקהל הישראלי וכיצד הוא רלוונטי לכאן?

זו שאלה מצוינת. סביב ההשקה הקרבה שוחחתי עם אנשים וקראתי וחשבתי.

בנקודות רבות המציאות המקומית שלנו מאתגרת את הפרדיגמות הפוליטיות שקואטס מעמיד, ומוכיחה שיש צורות יצירתיות ומשוכללות של אלימות שחורגות מהעולם שלו. מצד שני, לא היה רגע שבו לא ראינו וחווינו במקום הזה אלימות פיזית ואחרת שמופעלת על פלסטינים, נשים, אתיופים, מזרחים, להט״ביות ואין ספור אחרות. כך שאני מקווה שהספר הזה יסייע לנו למצוא מילים ולהצליח לדבר באופן אחר. בהקשר הזה חשבתי הרבה על הטקסט היפהפה הזה של עמית חי כהן.

בסופו של דבר האמת הפשוטה היא שאני אשמח על כל נער ונערה שימצאו את עצמם במילים, שהספר יגיד להם דבר-מה על מה שבין העולם ובינם.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית טורדת את מנוחתך?

מעצרה של הנערה האקטיביסטית מנבי סאלח, עאהד תמימי. תמונותיה מניפה באגרופיה לעומת חיילים התפרסמו כבר מילדותה, והן מהדהדות אמת אחת חריפה: חייל זה לא ילד, וכוח אלים הוא כוח אלים. קואטס, אגב, מדגים היטב את האופן בו השוטר הוא שליח הכוח הזה.

שלושה א/נשים שהיית מלהק/ת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

ממשלה כמבנה זה דבר שמעורר בי זעם וחוסר אמון עמוק, אבל אם עורכות ״העוקץ״ מקימות ארגון גרילה – אני בפנים.

האם את או בני משפחתך חוויתם אי פעם גזענות על רקע אתני?ֿֿ

כן. יש לנו מפה של יחסי כוח, עקירות והסללות שנחוו לאורך הדורות. כמו אנשים אין-ספור בארץ הזו, גזענות ואלימות הן מעבר לחוויה בלבד. הן הקיר שכנגדו אנחנו נחבטים ומתעצבים ומקבלים צורה, אמן גם הקיר שעוד נשבור.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

ללא הפסקה. אני לומדת במחלקה ובה נשים רבות, ובכל זאת סטודנטיות שמדברות פותחות בהתנצלות ובהסתייגות, ומציגות את המחשבות שלהן כתחושה עלומה. וגם בתוך עמי הנשי אני הרבה פעמים זרה ומוזרה ובודדה, הגוף פועל בצורות משונות, לא תמיד נהירות לי או לאחרות, ואני נכשלת לעמוד בציפיות (רוב הזמן, עלי להודות, זה כישלון מכוון).

האם לדעתך בתוך דור או שניים יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אם כן ואם לא, באיזה מחיר?

אני לא יודעת. אני גם לא יודעת מה זה פתרון. אני יודעת שההשלכות של ההתקוממות נגד דיכוי מטלטלות, אבל גם שההתקוממות הזו הכרחית, והיא כאן. כל השאר הבל.

זהר אלמקייס
זהר אלמקייס. ״גם בתוך עמי הנשי אני הרבה פעמים זרה ומוזרה ובודדה״

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

דיברתי עם ואל המוני תיכוניסטים בעברי. למדתי שעדיף להקשיב.

מהו הספר האחרון שקראת/ הסרט האחרון שראית (מוזמן לפרגן לקולגות)?

רוב הזמן אני קוראת ספרי עיון, למרבה הזוועה, אבל מדי פעם מוציאה את הראש מהמים ונושמת, נגיד עם הרומן הגרפי היפה ״במים״ של תהילה חכימי ולירון כהן.

גם רוצה כבר לקרוא את תרגומה של רעות בן-יעקב ל״עיניהם צופות באלוהים״ של זורה ניל הרסטון.

ובסוף, אין מחכה ממני לספר השירה הבא של יעקב ביטון.

איזה זמר/ת (חי או מת) היית הכי רוצה לראות בהופעה חיה?

אין פנטזיות, רוב הזמן עובדת עם מה שיש. ראיתי השנה את קנדריק למאר בניו ג׳רזי וזו היתה חוויה דתית, אבל בכל רגע נתון אני שמחה לראות הופעה של אהובי נפשי, סיסטם עאלי, שיופיעו גם בערב ההשקה של הספר.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה?

תמיד ג'יימס בולדווין. בהארלם, או בכפר שוויצרי.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה?

בדיוק חגגתי יום הולדת וכל מה שייחלתי לו נברא עבורי בעשר אצבעות. בשבילי, שכל הזמן במילים, אין דבר מרגש מזה.

איזה מלה חסרה לך בשפה העברית?

השפה היא שלמה. כשאני מדברת עברית, אני מדברת רק אותה. אני יודעת שזה מצחיק לומר, בהתחשב בעובדה שאני כאן בזכות עבודת תרגום מפרכת שבמסגרתה הצטרכתי למצוא חלופות עבריות לסלנג קולח ולמילים רבות עוצמה, אבל החוויה המרכזית שלי בחיים היא שמילים חסרות לי באנגלית. או צורות של משפטים. או היכולות למקם שורשים בתוך תבניות, לייצר דפוסים חדשים. חסרות לי נורא קללות.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

ככל הנראה עדיין מכלה את רוב זמני בקריאה ובכתיבה, בלי התנצלויות (ועם חרטות). במקביל אני שומרת את הזכות להפוך לנגרית, חקלאית, כורכת ספרים או אופה, ולא להסתכל לאחור.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות