string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

להביט מפריז העשירה על הדודה הענייה ברמלה

סדרתו החדשה של רון כחלילי, "הצרפוקאים", מנסה להבין האם גם הם יהפכו לחוטבי העצים ושואבי המים של ההגמוניה האשכנזית
איתמר טובי (טהרלב)

בוגר החוג לשפה וספרות גרמנית ומוסמך המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית

החוזה הקשוח והבלתי נגמר עליו חתמה יהדות ספרד מול יהדות אשכנז במדינת ישראל, אומר שעל מנת להיחשב ליהודים חיוביים, תורמים ונאמנים מול יהדות מפא"י ההגמונית, יהודים ספרדים ובעיקר מרוקאים היו צריכים להסכים להישלח לעיירות פיתוח, להיסלל לחינוך מקצועי, להיות מופלים בשוק העבודה, לגור בדיור ציבורי, להיסגר בבתי כלא ולשנוא ערבים.

הסדרה "הצרפוקאים", שעלתה אמש ב"כאן 11", עוסקת ביהודים ספרדים שהצליחו להשהות את החתימה על אותו חוזה אכזרי כי זכו לחסד: הם חיו שנים בצרפת, שם זכו להשכלה, לרווחה ולמצב כלכלי מיטבי, ורק בשנים האחרונות מהגרים לישראל. עכשיו, הם רגע לפני הארכת החוזה מול ההגמוניה האשכנזית הנוכחית – אך על איזה חוזה יחתמו? האם יבואו עימה במשא ומתן רציני ואסרטיבי, או ששוב בשם הנאמנות להבטחותיה יסכימו לחיסול כלכלי והשכלתי כמו משפחתם הצפון אפריקאית שהיגרה לפה בשנות ה-50 וה-70? האם גם הפעם ייאלצו לוותר על משאביהם הגשמיים והרוחניים?

או במילים פשוטות, האם גם "הצרפוקאים" יהפכו לחוטבי העצים ושואבי המים של ההגמוניה האשכנזית.

בינתיים, הם נאלצים לראשונה להתמודד עם תופעות מוזרות, כמו למשל דחיית קורות החיים שלך כי יש לך שם משפחה יהודי-מרוקאי, כפי שקרה למישל מלכה בישראל האשכנזוקרטית – דבר שלעולם לא היה קורה לו בצרפת, בקנדה או בארצות הברית.

מישל מלכה

לאחר שחוקרים/ות ויוצרים/ות עסקו לא מעט במחיקת הפוטנציאל של יהדות ספרד והפיכתם של יהודים מזרחים לחסרי השכלה, עלתה המחשבה לבדוק האם ישנה קהילה יהודית ספרדית שלמה עם סיפור אחר. "הצרפוקאים" של הבמאי רון כחלילי היא מעין הגשמת תיאוריה עבורי. היותי היועץ המדעי של הסדרה היא התגלמות בבשר – או אם תרצו סוציולוגיה יישומית – של עבודת סמינר אותה כתבתי לפני שלוש שנים במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. באותו מחקר, ביקשתי למקד את תשומת הלב סביב הניסיון להבין כיצד מדינת ישראל – מדינת היהודים, ומדינת צרפת – מדינת הנוצרים, השוויון והאחווה, לקחו חלק בניסוי מדהים: שתי מדינות אלה "חילקו ביניהן" יהודים מצפון אפריקה והשפיעו עליהם באופן שונה לחלוטין.

דודיה של סבתי הגיעו עימה למרסיי, ובמקום להמשיך לישראל נשארו בצרפת וזכו לחיי רוח וחומר עשירים. סבתי, שהיגרה לארץ, גידלה עשרה ילדים שעברו הפגרה טוטאלית ורישוש כלכלי

לפני שצללתי לנושא "הצרפוקאים", עסקתי רבות בהפגרה שעברו מזרחים, ברישוש הכלכלי ובמחיקה התרבותית. במילים לא מכובסות עסקתי בדיכוי שבמסגרתו חלקים גדולים של יהדות ספרד נמחקו, אחרים נמעכו, רבים נאסרו והשאר הושפלו. כך הפכו יהודים מזרחים במדינת ישראל לפותחי עסקים סדרתיים, ליושבי בתי כלא, לשוטרים, לכדורגלנים, לבשלנים, למאבטחים, ליועצי אופנה ולמניקוריסטיות. לאחר שקראתי כל כך הרבה שנים על מה שאני מכנה "הטרגדיה המזרחית", הייתי זקוק לאוויר לנשימה. ביקשתי לבדוק האם ישנה קהילה יהודית ספרדית אשר עדיין לא נמחצה, ו"נזכרתי" שדודיה ובני דודיה של סבתי הגיעו עימה למרסיי, ובמקום להמשיך לישראל הם נשארו בצרפת וזכו לחיי רוח וחומר עשירים. סבתי, שהיגרה לארץ, נשלחה על ידי מנגנוני מפא"י הכל יכולים למושב ניצנה על גבול מצרים, והצליחה להימלט בחזרה לירושלים למושב הקסטל – שם גידלה עשרה ילדים שעברו הפגרה טוטאלית ורישוש כלכלי במערכות החינוך; בדומה למה שנעשה לכלל היהודים יוצאי ארצות האסלאם ברחבי כפר הנופש שהקימו לעצמם אשכנזים – היא מדינת אשכנז.

"יהודי מרוקו, שבחלקם כבר הספיקו לעבור בארץ מוצאם תהליך של 'מערוב' ועיור ורכשו השכלה ניכרת, מצאו עצמם (…) ממוקמים בפריפריות שבהן לא היה להם כל סיכוי להשתמש במיומנותיהם. אחיהם אשר הגיעו לצרפת עם רמת מיומנות דומה או זהה, נקלטו במישור התעסוקתי והמעמדי סימבולי בתוך המעמד הבינוני בצרפת, ואף תפסו עמדות בכירות באליטה הכלכלית והאינטלקטואלית הצרפתית". (ברוך קימרלינג, "מהגרים מתיישבים ילידים", ע"מ 293)

"הצרפוקאים", פרק 1:

המרצה שלי, פרופ׳ תמר אלאור, ביקשה מהתלמידים ממש לרחף במודע עם הדמיון והפנטזיה הסוציולוגיים שלהם, ולשאול "מה היה קורה אילו תופעה מסוימת הייתה מתרחשת באופן אחר". שאלת המחקר שהייתה מתבקשת עבורי היתה: "מה היה קורה אילו יהודים מרוקאים לא היו מהגרים לישראל?" מן הכוח אל הפועל, גמרתי אומר לפנות ישירות ליהודים צפון אפריקאים צעירים ילידי צרפת – המתגוררים בישראל זמן מועט לאחר ש"עשו עלייה" – ולראיין אותם סביב מה שכיניתי בתור הזהות ההשכלתית שלהם. כלומר האופן בו הם, מזרחים בעלי חזות מזרחית ושם משפחה מזרחי ילידי צרפת תופסים את עצם ההגעה להשכלה גבוהה, בהשוואה לאופן בו תופסים זאת מזרחים בעלי חזות מזרחית ושם משפחה מזרחי ילידי הארץ.

"הצרפוקאים" היא סדרה אמיצה שמנסה לטפל בדיוק במתח הזה: בין להיות יהודי מרוקאי צדיק ונאמן לרעיון העם היהודי האחד והמאוחד, לבין שאלת ההסכמה לאותו חוזה אכזרי שמציעות לה האליטות האשכנזיות השונות והמתחדשות. והיא כלל לא מציעה תשובה פשוטה, אופטימית ונוחה לשאלה זו. הנשים והגברים המרואיינים בסדרה מציגים מצב טראגי בו הם מביטים ממערב פריז העשירה על דודתם הענייה אשר מנקה בית ספר בעיר רמלה, כאשר בין היתר, הסדרה מצליבה בין קרובי משפחה שהתפצלו בין מרסיי לישראל.

ללי דרעי, מנהלת תוכנית לקליטה חינוכית של עולי צרפת (צילומסך מתוך "הצרפוקאים", פרק 1)
ללי דרעי, מנהלת תוכנית לקליטה חינוכית של עולי צרפת (צילומסך מתוך "הצרפוקאים", פרק 1)

לסיכום דבריי, ובנימה אינטימית יותר, לאחר שנים רבות של עיסוק בערבית, בקיץ האחרון נרשמתי לקורס צרפתית אינטנסיבי במכון רומן גארי. לעומת החוויה של עיסוק בערבית, שכיום היא דבר מאוד מלבין, העיסוק בצרפתית שונה לחלוטין וממש הופך אותך ל"מזרחי", כלומר למרוקאי. אם לדעת ערבית מסמן אותך כאינטלקטואל, לדעת צרפתית מסמן אותך כנובוריש – כלומר כמישהו שיש לו כסף אבל הוא וולגרי, אירופאי מזויף וחסר תרבות, זאב מרוקאי בעור של כבשה פריזאית. ואכן אני מרגיש הרבה יותר קרוב לזהות המרוקאית שלי מאז שהתחלתי לחזור לצרפתית, כי בעצם לא ניתן לדבר את צרפת בלי מרוקו, ולא ניתן לדבר את מרוקו בלי צרפת. הן מותכות אחת לתוך השנייה בחום לוהט אשר מתוכו מגיעים אלינו יהודים מצפון אפריקה, "הצרפוקאים". בינתיים, אולי כדאי להם לשמור את הדרכון הצרפתי-אירופאי במקום בטוח וזמין.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    אי אפשר להתייחס לכתבה זו מבלי לדעת את הרכב ההשכלה, המקצוע, התעסוקה ושטח הענין של העולים מצרפת. כמו כן מהי רמת מוכנותם להשתלב בתעסוקה בארץ בשלבים ולא להגיע ישר ל"טופ".
    עומד לנגד עיני ההשתלבות של העליה הרוסית ולא בגלל היותם מי שמכונים כאשכנזים. גם המשכילים מביניהם ובעלי נסיון במקצועות הנדרשים בארץ, לא בחלו בכל עבודה עד שעברו את כל המבחנים וההסמכות הנדרשות בישראל, ללא כל טרוניה ובכי על הפליה.

  2. דרור

    " ברחבי כפר הנופש שהקימו לעצמם אשכנזים – היא מדינת אשכנז".
    בכדי לכתוב מכתב כזה, אדם צריך להגיע לרמות ניתוק מרשימות. הן ניתוק מהעובדות, הן ניתוק מהחוויה של החיים כאן והן מהדעות של רוב הציבור שהוא מתיימר לייצג.
    אבל יש כאן משהו יותר מהניתוק. יש כאן ממש שנאה. אולי זו שנאה המשועתקת, גם היא מההיסטוריה האמריקאית של "שחורים ולבנים", המוצאת את דרכה לדבריהם של כותבים רבים כאן, אולי נפגע הכותב פעם אישית ממישהו שהוא מזהה כאשכנזי/יה ומאז הוא מלא שנאה לכל "הגזע" (והרי זוהי הגדרת הגזענות), לכותב פתרונות.
    מכתבי התודה מנתניהו, רגב ודומיהם בדרך אליו, כמו אל כחלילי שותפו. הם חלק מהמאמץ לשמור על שלטונן של תפיסות עולם הרומסות את האזרח בישראל לטובת קבוצות לחץ כאלה ואחרות. בלי להפריד, כפי שעושים כחלילי והכותב, איך ישלטו כל הנ"ל?

  3. המצאתם מילה לזה, 'הפגרה'

    אמא שלי גדלה באירופה כפליטה עניה, ולמדה רק עד כיתה ד'. זה, על פניו, יותר 'הפגרה' ממה שכל מרוקאי עבר בישראל. וראו זה פלא: היא לא בכלא, לא צריכה לעבוד בנקיון כי רכשה מקצוע, לא מתנהגת באלימות כל פעם שהיא נעלבת ממשהו, ולא משאירה הררי טינופת בכינרת.
    וסבתו של הכותב הייתה יכולה להוליד פחות מעשרה ילדים, אז הייתה יכולה להשקיע בהם יותר.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    מצד אמי (וזה מה שקובע בדת היהודית) אני ספרדי למרות שמשפחתה גרה דורות בהמבורג.
    אז לא צריך לערבב את כל יוצאי 1/2 האי האיברי עם תולדות יהודי צפון אפריקה.
    הימין שכביכול מגן על יוצא צפון אפריקה כבר מעל 40 ש בשלטון ורבים ממצביעיו עדיין מצביעים בשבילו בגלל שנאת מפא׳׳י. אז למה אפילו את התיחום של אזורי תעשיה בין עיירות הפיתוח ובין אלו של המועצות האזוריות הם לא תיקנו ( אבל המושבים של יוצאי צפון אפריקה כן יוצאים מורווחים). לדעתי צריך גם לבדוק את הפילוח התרבותי -כלכלי בין המהגרים לצרפת למהגרים לישראל. אולי הנה הגיעו אלה שבחברה שלהם נשואי בוסר של ילדות זה מקובל ואין צורך ללמד ילדות-נשים אוריינות ולצרפת הגיעו בני המעמד הבינוני ומעלה שכבר קודם היו מעורים בתרבות הצרפתית?. אולי לארץ הגיעו יותר יוצאי מרוקו ולצרפת יהודי אלג׳יריה וטוניס?

    1. ג. אביבי

      לא יעזור לגזענים שבין האשכנזים.
      אלה שהיגרו לצרפת באו בדיוק מאותן המשפחות במרוקו שחלק מבניהן הגיעו לישראל. הם באו בדיוק מאות רקע סוציו-אקונומי במרוקו. כל זה נחקר ומוצה עד תום כך שטענתך מופרכת מן היסוד. קשה לכם להתמודד עם העובדה שאותם המרוקאים, שכאן אתם מתגזענים עליהם, עולים עליכם בהישגים אקדמאים, ושבצרפת העולה על ישראל בכל פרמטר תרבותי, מדעי וטכנולוגי – ללא כל סיוע מיוחד מצד הממסד – אותם המרוקאים מגיעים רחוק ובמספרים גדולים. פשוט כי שם הם לא הוסללו לנחשלות לטובת האוכלוסייה האירופאית. ברור שאותם המצליחים יפה בצרפת – אילו נולדו בישראל – היו מגיעים להשכלה נמוכה ולמקצועות לא אקדמאים.
      אני מבין את התסכול שלכם ואת רגשי הנחיתות שממלא אותכם, אבל אין מנוס, תתמודדו.

  5. יוסףה מקיטון

    סבבה של השוואה שאפשר ללמוד ממנה רבות.

    עיסוק בערבית? מלבין? האם במילה "עיסוק" אתה מתכוון שאתה כעת דובר ערבית באיזושהי רמה? ברור שגם ערבית וגם צרפתית יכולות להיות גם מלבינות וגם משחירות וזה תלוי בהקשר שבו משתמשים בהם. ערבית מודיעין היא כמובן מלבינה. הערבית שחברה אשכנזייה שלי שגרה בחליסה מדברת ממש לא מלבינה אותה, להיפך. מאד משנה באיזו סביבה אתה חי ומה אתה עושה עם הצרפתית או הערבית שלך.

    מעניין שחשת צורך להנגיד את השתיים. כאילו צריך לוותר על אחת עבור השנייה (אחרי שנים של… בקיץ האחרון נרשמתי…) מדוע חשוב לך להציג את הדברים כך? האם יהודים – ומוסלמים – מצרים, למשל, לא דיברו צרפתית וערבית?