string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אנשים חושבים שבאפריקה הכל אחר

הערב ייפתח בתל אביב פסטיבל הקולנוע האפריקאי Atesib, הראשון מסוגו בארץ. לכבוד המאורע שוחחנו קצרות עם מנהל הפסטיבל, הבמאי בזי גטה, על המשמעות והרלוונטיות של סצינת הקולנוע האפריקאית לנוף הישראלי
העוקץ

הערב (שלישי), ייפתח בסינמטקים בארץ פסטיבל הקולנוע האפריקאי – ״Atesib״, אירוע ראשון מסוגו. בפסטיבל יוצגו סרטי קאלט וסרטים עכשוויים מסנגל, צ׳אד, אתיופיה, ניגריה, דרום אפריקה, מרוקו ועוד, כאלה שלא זוכים להגיע לאקרנים בישראל, וחבל שכך. אבל זה ממש לא מקרה, במדינה שבה חיים שחורים חשובים פחות, ועתידה לגרש בעתיד הממש הקרוב עשרות אלפי פליטים ומבקשי מקלט. מדינה שאם נשים רגע את צפון אפריקה בצד, רוב הקשרים שהיא מנהלת עם מדינות היבשת ותרבות שחורה הם סביב עסקאות נשק מפוקפקות. לכבוד האירוע, ביקשנו מהבמאי בזי גזה (״עלים אדומים״ הנהדר), מפיק ומנהל הפסטיבל, לספר קצת על הקולנוע האפריקאי ועל חשיבותו לקהל הישראלי על כל גווניו. ויש גם המלצות צפייה!

*

רק השבוע קרא טראמפ לאפריקה ״שיט הול״. ההתייחסות ליבשת כאל מדינה אחת גדולה ונחשלת משקפת בורות רווחת למדי – היית אומר שזה נכון גם לגבי ישראלים?

לצערי הרב, זה המצב גם בישראל. אפילו אם אנשים יודעים שאפריקה היא יבשת עם מדינות שונות, עדיין מתייחסים אליה כאל כגוש אחד. מצד שני, אני רואה גם את החיבור החדש של הישראלים לאפריקה, בעיקר בזכות המאבק המזרחי וסצינת המוזיקה הבועטת, וזה מאוד משמח.

מבחינה תרבותית, ישראל עושה הכל כדי להכחיש שהיא בכלל במזרח התיכון, וכל מה שקשור לתרבות שאינה מערבית מתחיל רק בעשור האחרון לקבל מקום ראוי בקדמת הבמה. האם רואים את התהליך הזה גם בקולנוע המקומי?

לקולנוע הישראלי זה מחלחל באיטיות רבה. בעיקר כי על מנת להפיק סרט באורך מלא נדרשים סכומי כסף גבוהים מאד, שלרוב מקבלים מקרנות וגופי שידור – שפחות רוצים להשקיע במקומות הללו. היעדר התקציבים מוביל לכך שכרגע היצירה הקולנועית הישראלית שמוצגת בפסטיבל הינה בעיקרה סרטים קצרים, דוגמת האסופה "ישראלה ואפריקנה" של היוצרים ברהנו אדמסו, עמית חי כהן ועלמוורק מרשה. אבל אני אופטימי ובטוח שגם זה ישתנה. הקולנוע הישאלי כן עובר שינויים בשנים האחרונות: סוף סוף יש סרטים בז'אנרים שונים, סרטים עצמאיים ויותר נשים מביימות. אני משתוקק לראות סרט ישראלי-ערבי חצוף, ולזה טרם הגענו. כולי תקווה שהשינוי יגיע גם לחלונות הגבוהים בקרנות.

האם יש כזה דבר ״קולנוע אפריקאי״? תן קווים לדמותו.

אני אחטא אם אנסה לקבוע מסמרות. מהחוויה הפרטית שלי מדובר בקולנוע מאוד מגוון ורב פנים. יש שני דברים מאוד בולטים בקולנוע הזה: הוא כמעט ולא עוסק באנשים לבנים, ובמרבית המדינות התחום נטול קרנות של המדינה – מי שמממן את הסרטים הם משוגעים לדבר ואנשי עסקים שמשקיעים את כספם הפרטי.

ֿ

מה הביא אותך להפיק את הפסטיבל הזה?

מבחינתי אנחנו יותר ערבים אפריקאים מאשר אירופאים. זה עצוב ומוזר להפליא שלא היה פסטיבל כזה קודם לכן. ההתהליך היה קשה מאוד, אבל למרות כל הקשיים אני כן שמח על המסע הזה. בהתחלה רצינו שהפסטיבל יתקיים בנווה שאנן, אבל מאילוצים תקציביים זה עבר לסינמטק. יהיה יום הקרנות בנוה שאנן ב-28.01. בעייני זו חרפה שמדינה שמרבית תושביה פליטים מתייחסת באופן בהמתי ואכזרי כלפי פליטים. אם שילוח האנשים למותם באמצעות קבלני משנה יתרחש, זה יהיה סופה של מדינת ישראל.

האם אתה מזדהה עם השאלות שמעסיקות את גיבורי/ות הסרטים בפסטיבל?

בוודאי. סרט הפתיחה ״וולו״ שמגיע ממאלי עוסק בקשיי הפרנסה של גבר צעיר. הסרט הדוקומנטרי ״קולווזי באוויר״ הוא סרט מעורר השראה על אנשים שמוכנים להילחם על ריבוי הדעות בכל מחיר – והמחיר הוא קשה במדינות שבהן המשטר אינו דמוקרטי. הסרט ״פאג'בי אגבה״ הוא דוקומנט מוסיקלי על אבות האפרו ביט – ז'אנר מוזיקלי אהוב עליי, וכמובן הסרט ״נערה שחורה״, שיוקרן במסגרת הרטרוספקטיבה לאוסמן סמבן, הוא אדפטציה של הבמאי לחוויות האישיות שלו כאדם שחור במרסיי הלבנה. אז כן, אני מתחבר ומתרגש מהסרטים הנהדרים הללו.

מלבד זאת, לאנשים יש נטייה לחשוב שבאפריקה הכל אחר. אנשים מתקשים לתפוס את הדבר הפשוט הזה שנקרא דחפים. והדחפים הם אותם דחפים – זה קיים בכל מקום וזה לא משנה אם יש בו יותר או פחות תאורה ברחובות.

בתוכנייה יש שילוב מעניין בין סרטים מכוננים בהיסטוריה של הקולנוע האפריקאי ובין סרטים עכשוויים – איך בחרתם? ועל מה אתה ממליץ במיוחד?

היה לי חשוב שתהיה רטרוספקטיבה לבמאי הסנגלי החשוב אוסמן סמבן, מאבות הקולנוע האפריקאי העצמאי, שנפטר ב-2007. בנוגע לשאר הסרטים בחרתי רק מה שאהבתי. זה היה השיקול היחיד. לגבי המומלצים, תלוי מי את/ה: כל הסרטים הדוקומנטרים מהממים בעיני, בז׳אנר הסרטים המוסיקליים האהוב עליי הוא ״פאג'י אגבה״, ואם מדובר בקולנוע עלילתי – אני ממליץ בחום רב על סרט הנעילה״ גריגריס״. וכמובן, הרטרוספקטיבה לסמבן. אההה, ואסופת סרטים קצרים מהממת שנקראת ״אפריפדיה״, שאתם חייבים לצפות בה.

לתוכנייה המלאה של פסטיבל הקולנוע Atesib

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות