string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

איפה הייתם כשגירשו מכאן פליטים

אז מה בפועל אפשר לעשות לקראת יום הגירוש המאיים ובא? שאלנו כמה מהמוחות האקטיביסטים והמשפטיים בסביבה, ויש להם לא מעט הצעות • פרויקט מיוחד
העוקץ

ממשלת ישראל נחושה בדעתה לגרש מישראל עשרות אלפי פליטים ומבקשי מקלט. כאשר רשות האוכלוסין מפרסמת מודעת דרושים מעוררות פלצות לגיוס ציידי אדם ואריתריאים בחולות מקבלים ״דף מידע למסתנן היוצא למדינה שלישית בטוחה״ – כבר די קשה להדחיק את העובדה שהמסלולים המשפטיים והחוקתיים למאבק בגירוש פחות או יותר מוצו, והרגע המתקרב מחייב מעשים והתגייסות אזרחית. בנוסף לעצומות אנשי הרוח שמתפרסמות בימים האחרונים בעיתונים, קריאות לטייסים לסרב להטיס את המגורשים לאפריקה, התארגנויות של מנהלי בתי ספר, ניצולי שואה, משפטנים ועוד, רצינו לשאול אתכם ואתכן – אנשי ונשות זכויות אדם, צדק חברתי ואקטיביזם אזרחי: מה בתכלס אפשר לעשות לקראת יום הדין?

*

ברק כהן עורך דין ופעיל חברתי

יש כמה רבדים לפעילות עממית וליוזמות שונות להגנה על המועמדים לגירוש. קודם כל, פעילות בזירה הבינלאומית שתכליתה להביך את נשיא ״המדינה השלישית״ רואנדה, פול קגאמה, לגבי ההתנהלות שלו. מצבו בזירה הבינלאומית רגיש, כי הוא לא בדיוק חבר באיזו סביבה דמוקרטית. ברשתות החברתיות, בטוויטר, בכל מקום שאפשר להעמיד מולו מראה ביקורתית למה שהוא שותף לו, זה עשוי להוות מוקד לחץ.

חוץ מזה, יש מגוון פעולות ישירות שניתן לערוך מול מי ששותפים לקבלת ההחלטות כאן: אם זה השרים והשרות שחתמו על המהלך, חברי הכנסת שהצביעו בעדו או שאר השותפים להוציא לפועל את הגירוש. לא צריך להיות עדינים. למשל, ביקור בבית הכנסת של אריה דרעי הוא במסגרת סט הכלים הלגיטימי, שיאפשר לנו לבחון את העמידה שלו במצוות אהבת הגר וההגנה על הגר.

בן אדם עם מוסר בסיסי אמור לשאול את עצמו את השאלה, איך אפשר לגרש את האנשים האלה? ברור לכולם שהטענה בדבר הגנה על דרום תל אביב היא צביעות אחת גדולה – תושבי דרום תל אביב מעולם לא עניינו את מקבלי ההחלטות, והם לא יעניינו אותם דקה אחרי הגירוש. זו לא הגנה על עם ישראל ואין לזה צידוק, אנשים בעלי מוסר לא רוצים להיות שותפים לרוע טהור כזה.

ביקור בבית הכנסת של אריה דרעי הוא במסגרת סט הכלים הלגיטימי, שיאפשר לנו לבחון את עמידתו במצוות אהבת הגר

שפי פז מקבלת את המנדט שלה מהשותפים בממשלה ולא מהשכבה העממית, וצריך לקעקע את התפיסה כאילו דרום תל אביב בעד הגירוש וכאילו השלטון מגשים את הרצון העממי. קיימת תחושה שקרית או עמדה כוזבת שמה ששפי פז אומרת זו העמדה הכללית של דרום תל אביב, וזה ממש לא נכון. יש הרבה מאוד תושבים בדרום תל אביב שמתנגדים לדבר הזה וחייבים לתת לזה ביטוי. היא לא מייצגת לא את התושבים המסורתיים המקוריים של השכונה ולא את מי שגר שם כרגע.

אני מסתובב מלא בשכונה ויכול להגיד שאולי יש אדישות של הציבור, אבל בטח לא חדוות גירוש. בשבוע וחצי שבועיים האחרונים האדישות הכללית קיבלה מפנה: עצומות הסופרים, הרבנים, האקדמאים, הטייסים – אנשים התחילו להתעורר. יש התארגנויות לשכן ולהחביא בכל מיני מקומות מועמדים לגירוש. אם זה מה שיציל את חייהם, זו פעולה לגיטימית. הארץ גדולה ורחבה ויש הרבה אנשים עם רצון טוב.

דבר אחד אני לא רואה בתוך כל האפשרויות: אני לא מאמין שיהיה עימות בכוח. הכוח הוא הממלכה של השלטון. הכלים שמניתי הם הכלים שאני חושב עליהם במישור העממי. ביטוי בשכונה, פעילות במישור הבינלאומי נגד קגאמה, עצומות, פעולה מול מקבלי ההחלטות – כל אלה אולי יצליחו בסופו של דבר להועיל ולבטל את רוע הגזירה.

*

אורית מרום מנהלת תחום פעילות ציבורית בא.ס.ף

אנחנו מוצפים מבוקר עד ערב בפניות של אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית ומכל הארץ, שמרגישים שהממשלה הולכת רחוק מדי הפעם. אנשים משמאל ומימין מרגישים שנחצה פה איזה קו אדום מסוכן, ושהם לא יכולים לעמוד מנגד.

ביטויים של האנרגיה הזו של ההתנגדות והמחאה אנחנו רואים כל הזמן בימים האחרונים, וזה מדהים – סופרים, מנהלי בתי ספר, רופאים, תיכוניסטים, ניצולי שואה, אמנים, רבנים, טייסים, אנשי ציבור ועוד ועוד. לנתניהו יהיה קשה לשים את כולם בסל ״השמאלנים יפי הנפש״, למרות שזה מה שהוא מנסה לעשות. הציבור בישראל מוכיח עם כל יום שעובר שהוא מתנגד לגירוש של ביבי.

הגירוש הזה הוא הרבה מעבר לשאלת הימין והשמאל הקלאסי. אנחנו מקבלים פניות גם ממצביעי לפיד וכחלון

אחד הקולות החשובים ביותר שנשמעים בעת האחרונה הוא של דרום תל אביב. תושבי הדרום מבינים שהם עומדים להיות חתומים על הגירוש הזה בניגוד לרצונם. משוואת סכום האפס האומללה שביבי והממשלה שלו הצליחו ליצור כאן בשנים האחרונות, בשיתוף פעולה הדוק של התקשורת, הולכת ומתערערת: זה לא עוד או הפליטים או שכונות דרום תל אביב. אף תושב בדרום העיר לא מוכן שיישלחו אנשים למוות בשמו. גם אנשים שישבו על הגדר עד עכשיו והתקשו להכריע, מבינים שאי אפשר עוד לשמור על השתיקה בשם "האיזון הקדוש", ויותר ויותר קולות של תושבי השכונות, ותיקים ומזרחים, נשמעים נגד הגירוש הזה.

הגירוש הזה הוא הרבה מעבר לשאלת הימין והשמאל "הקלאסי". אנחנו מקבלים פניות גם ממצביעי לפיד וכחלון וימינה מהם. כולם מבינים שישראל צריכה ויכולה לתת מקלט לפחות מ-40 אלף בני אדם. הגירוש הזה ייכשל רק באמצעות לחץ ציבורי אינטנסיבי, רק אם כל אחד ואחת יעשו משהו אקטיבי כנגדו: מתמיכה בקמפיין שרץ ברשתות החברתיות, דרך פעולות המחאה ברחוב שאנחנו בא.ס.ף ובמוקד לפליטים ומהגרים עומדים לצאת איתן ועד הצטרפות לכל יוזמה עצמאית. וכמובן, כל פעולה עצמאית היא מבורכת.

"חשיבות לאומית". מודעת דרושים באתר רשות האוכלוסין וההגירה
"חשיבות לאומית". מודעת דרושים באתר רשות האוכלוסין וההגירה

*

שולה קשת מנכ״לית תנועת ״אחותי״, פעילה ב"כוח לקהילה",
ילידת נוה שאנן ותושבת השכונה

העירייה והממשלה הפכו לאורך כל שנותיה את נוה שאנן לחצר אחורית אולטימטיבית. הן עשו כל מה שביכולתן כדי למרר את חיי התושבים ולגרום לנו להבין שלא כדאי לנו להישאר פה. התהליך המואץ של הג'נטריפיקציה החל לפני כמה עשורים, כאשר מהגרי עבודה מאסיה וממזרח אירופה רוכזו פה במאות אלפים. מבקשי המקלט מאפריקה הגיעו לפה בעשרות אוטובוסים ביום ונזרקו ליד גינת לוינסקי. אם נוה שאנן יכולה להכיל 7,000 תושבים, האוכלוסייה פתאום מונה 40,000 בני אדם. אנחנו בנקודת זמן קריטית, כאשר על מנת להשלים את תהליך ההשתלטות על הנדל"ן של דרום תל אביב, הגירוש מקבל זריקת מרץ.

במשך שנים אנחנו אומרות לעירייה שהתשתיות קורסות והצפיפות בלתי נסבלת. זה מצב לא אנושי – הן לתושבים המקוריים והן למבקשי המקלט. תינוקות, קשישים, נשים, כולם בשכונה הזו משלמים מחיר על המדיניות פושעת של הממשלה ושל הרשות המקומית. אני כילידת השכונה שחיה פה כל השנים, עברתי את תהליך ההפקרה על כל שלביו. אחד הרגעים שהרגשתי הכי שקופה כאישה מזרחית היה באוגוסט 1993, כשנפתחה התחנה המרכזית החדשה ובחמש בבוקר התחילו אוטובוסים לעבור – אחרי שכבר ב-1989 הקמנו ועד פעולה ראשון של שכונת נוה שאנן ופעלנו נגד התחנה, אבל הם לא שמו עלינו.

כעת מנצלים בציניות את המצוקה שלנו, תושבי דרום העיר, כדי לגרש את מבקשי המקלט. כל הרפש מוטח בהם וזה מזעזע אותי – ממש כמו שמאשימים את היהודים בעולם בכל מיני תחלואים. זו נורה אדומה עבורנו כחברה, ואנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות. מזמן הצענו פתרונות אחרים: לבדוק את הבקשות למעמד פליט; להשאיר בשכונה כמה אלפים ואת השאר לפזר במושבים, בקיבוצים ובכל רחבי תל אביב במקום לגרש אותם למותם; לתת להם עבודה – מדינת ישראל זקוקה לידיים עובדות בחקלאות ובבנייה, במקום להביא עוד ועוד מהגרי עבודה מהם מרוויחים עסקנים ציניים מיליארדים.

אני קוראת לכולם להצטרף למאבק נגד גירוש מבקשי המקלט והאוכלוסייה המזרחית מהנכסים ומהקרקע שלנו

דרום תל אביב נגד הגירוש של מבקשי המקלט ושל האוכלוסייה הוותיקה. יש בשכונה נשים זקנות ועניות שבאות לבית ״אחותי״ ומספרות שהשכנות האריתראיות עוזרות להן. כשהפליטים היו רק כמה אלפים, היינו שכנים והכרנו אחד את השני. כשזה הפך לעשרות אלפים, כבר לא מכירים ומתחיל השיסוי. קודם כל זה הבית שלנו, ואנחנו דורשות שיתוף של הציבור – העירייה הפכה להיות גוף עסקי שמחובר ליזמים ושכחה אותנו התושבים. אנחנו נגד ההשתלטות הלבנה המבוססת על השכונה, ונגד כרישי הנדל"ן שצובאים עליה. אנחנו נגד כל ההתארגנויות התרבותיות שאינן קשורות לשכונה.

האם אנחנו כחברה נעמוד מנגד לגירוש ונשתוק, או שניאבק? אני קוראת לכולם להצטרף למאבק נגד גירוש מבקשי המקלט והאוכלוסייה המזרחית מהנכסים שלנו, מהקרקע שלנו. כל אחד ואחת, גם אם הם לא תושבי דרום תל אביב, צריכים להצטרף למאבק הזה. זו חרפה עבורנו כחברה האופן שבו משתמשים בבני אדם כאילו הם סחורה, ומשסים אותנו באוכלוסיות מוחלשות שהמדינה הביאה לשכונה כדי לטשטש את הראיות בזירת הפשע. יש הרבה מה לעשות, והגירוש הנוכחי הוא בבחינת להוסיף חטא על פשע.

*

עו"ד אסף וייצן ניהל את המחלקה המשפטית של מוקד הסיוע לפליטים ולמהגרים

מתנהלים מאמצים בשני מישורים: הזירה הישראלית והזירה הבינלאומית, בדגש על רואנדה. אם ישראל נסוגה מההסכם, אין גירוש ואין כליאה, אבל גם אם רואנדה תיסוג, אין גירוש ואין כליאה. רואנדה היא לדעתי החוליה החלשה. המאבק הציבורי בארץ הוא חיוני וחשוב, אבל הוא לא יצליח להזיז את נתניהו מהכוונה שלו לכלוא ולגרש. זה חשוב כמובן להיאבק, גם כי חייבים לעשות משהו, ואף פעם אי אפשר לדעת איך פעולה פוליטית תיגמר, גם כי היוזמות האלה מרגשות ונהדרות בהתגייסות האזרחית, הן משמחות את הפליטים ועוזרות להם להבין שהם לא לבד, וגם – כי בית המשפט עוד לא אמר את המילה האחרונה בעניין הזה.

מתארגנות קבוצות שמאתרות חברים בחו"ל, ובכל מקום בו יש נציגות של רואנדה, ימונה רכז/ת ויתחילו הפגנות

66 מיליון עקורים ופליטים בעולם, פחות מ-40,000 מהם בישראל – וגם אותם אנחנו רוצים לגרש. רואנדה מכחישה את ההסכם, ואחרי ההפגנה מול השגרירות אתמול יצאה הכחשה רשמית בטוויטר של רואנדה, ויש לזה משמעות במישור המשפטי ומישור הבינלאומי. אמנם, כנראה הם משקרים, כי יש הסכם (אותו ערך סוכן מוסד לשעבר, חגי הדס, לא נציגים של משרד החוץ). אבל רואנדה מרוויחה מההסכם הזה הרבה פחות מנתניהו. ישראל אולי משלמת הון עתק, אבל נתניהו אישית מרוויח מהדבר הזה ולכן הוא לא יחזור בו, גם אם יהיו גינויים חריפים בזירה הבינלאומית. ואילו רואנדה לא מרוויחה מזה – אם יופעל עליה מספיק לחץ, היא לא רק תכחיש באופן פומבי, היא גם תגיד: נתניהו התרברב, אנחנו חשבנו שזה יהיה מתחת לרדאר, אבל לא מתאים לנו הרעש הציבורי והלחץ הבינלאומי.

איך גורמים להם להבין שזה לא משתלם להם? יש ישראלים בכל מקום בעולם ויהודים שאכפת להם, מבקשי מקלט שאיכפת להם, פעילי זכויות אדם. כמעט בכל זירה אירופאית, ובארה"ב בבוסטון, בשיקגו ובוושינגטון יש שגרירויות של רואנדה. עבודה נכונה ברשתות החברתיות ובתקשורת, הפגנות מול השגרירויות, ורואנדה תוצף בפניות. זה יהיה עבורם כאב ראש ומבוכה דיפלומטית, עד שהם יבינו שזה לא מתאים להם. פרקטית, מתארגנות קבוצות שמאתרות חברים וחברים של חברים בחו"ל, ובכל מקום שבו יש נציגות של רואנדה ימונה רכז/ת ויתחילו הפגנות. זה יקרה החל מעוד כמה ימים עד שההסכם יבוטל (ואפשר לפנות אליי בפייסבוק).

כמו כן, ישנה רשימה של כל הנציגויות של רואנדה בעולם, כולל פרטי פקסים, מיילים, טלפונים, כך שמי שלא נמצא שם יכול לשלוח להם דברי תמיכה בנסיגה מההסכם. כל הדברים האלה מגיעים לשגרירויות, והם מצטברים ומגיעים למשרד החוץ ובסוף לממשלה.

סיומו של ״דף מידע למסתנן היוצא למדינה שלישי בטוחה״
סיומו של ״דף מידע למסתנן היוצא למדינה שלישי בטוחה״

*

סוזן סילברמן רבה רפורמית

אנחנו עובדים בכמה מישורים. אחד מהם הוא הרעיון של הצעת מקלט בבתי ישראלים, כך שאם באמת הגירוש ייצא לפועל, משפחות ישראליות יקחו משפחות אפריקאיות לבתיהן ויסתירו אותן מפני משטרת ההגירה. כך, למעשה, אם אכן הדבר הנורא הזה יתגשם, לפליטים תהיה אפשרות שלישית בנוסף לשתיים האיומות שעומדות בפניהם היום: להיכנס לכלא סהרונים או להישלח אל מותם.

מאז שיצאנו עם היוזמה הזאת, ואפילו לא פרסמנו בצורה מסודרת, אנחנו לא מצליחים לעמוד בקצב של ההצעות. הייתי מופתעת מהמהירות שבה א/נשים התגייסו לטובת העניין – 200 רבנים פרסמו קריאות ואמרו שיעודדו אנשים מהקהילה שלהם להתנדב, אנשים פרטיים, מתנחלים, ארגונים. אנחנו כמובן לא רוצים שזה ייצא לפועל, אנחנו רוצים שהממשלה תימלך בדעתה ותמצא פתרון אחר.

אם הגירוש אכן ייצא לפועל, משפחות ישראליות יקחו משפחות אפריקאיות לבתיהן ויסתירו אותן

הייתה ביקורת לגבי השימוש באנה פרנק. נכון, מבקשי מקלט מאפריקה הם לא פליטים יהודים תחת משטר נאצי, אבל הביקורת הייתה מכבדת ולא הצליחה להסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית. הבעיה היא הממשלה. האנשים והאזרחים הם לא הבעיה. הממשלה מניחה שזרים שהם שחורים לא שייכים לכאן. יש בישראל המון לבנים בלי ויזות מתאימות, ואנחנו לא רואים את מירי רגב מכנה אותם סרטן. השאלה היא איך מצליחים להתגבר על הממשלה וליצור דבר חיובי במקום היוזמה ההרסנית הזו?

האם אנחנו רוצים שהדימוי הזה של פליטים נשלחים למותם ידבק בנו? או שמא אנחנו יכולים להקים אוניברסיטה למבקשי מקלט, ללמד חקלאות, היי-טק, אנרגיה ודברים מעולים שבארצות שמהן הם באים זקוקים להם, כך שהם יוכלו להקים בעתיד סטארט-אפ ניישן משלהם. אנחנו יכולים להפיץ את התורה הזו בכל מקום בעולם. כשהדיקטטור האריתראי ימות, כל הפליטים יוכלו לחזור לשם ולהקים מעצמה. למה יש לנו מדינה יהודית, כדי להקים גטו יהודי? זו המטרה?

*

הלופום סולטן מבקש מקלט מאריתריאה, בן 37

אני בארץ שש וחצי שנים, ברחתי מאריתריאה, הגשתי פה בקשה שיכירו בי ודחו את הבקשה שלי למקלט. אמרו לי שבגלל שהייתי בצבא באריתריאה אני לא יכול לקבל מקלט. הייתי בחולות, הייתי באילת, הייתי בתל אביב. אני עובד ורוצה לעבוד, לא תמיד יש לי עבודה אבל אני מסתדר. אני לא רוצה ללכת למות באריתריאה או ברואנדה.

אתמול הייתי בהפגנה שקיימנו מול שגרירות רואנדה, זו הייתה הפגנה גדולה מאוד והיא השפיעה, אנחנו רוצים שיבינו שהחיים שלנו שם בסכנה, שממשלת ישראל שולחת אותנו למוות. אם יש אפשרות כזאת, שיחזירו אותנו לאריתריאה ולא למדינה אחרת, אם אפשר לעזור לנו לפתור את הבעיה במדינה שלנו זה טוב, אבל אם אי אפשר – אל תשלחו אותנו למדינה שלישית.

אתמול קיימנו הפגנה גדולה מאוד מול שגרירות רואנדה, והיא השפיעה. אנחנו רוצים שיבינו שחיינו שם בסכנה

ישראל יותר יותר טובה לנו מרואנדה, למרות הכול. עכשיו, אחרי ההפגנה, אנחנו נשב עם כל החברים הישראלים ועם כל מי שעוזר לנו ונחליט מה לעשות ואיך. ברור שלא נסכים ללכת לאריתריאה או לרואנדה, עדיף לנו ללכת לכלא סהרונים ולפחות נישאר כאן בחיים. אני מאמין שעם ישראל ולא ממשלת ישראל יעזור לנו למצוא פתרון ואנחנו לא נירקב בכלא עשר שנים או עשרים שנה.  

אנחנו יודעים שיש הרבה יוזמות נגד הגירוש, ואני רוצה להגיד תודה לכל האנשים שעושים למעננו ושפועלים נגד הגירוש. אני מאמין שהישראלים לא יודעים מה ההיסטוריה שלנו ומה קורה עכשיו באריתריאה. אף בנאדם לא הולך להיות פליט מרצון, אם אין לו בעיה אמיתית ורצינית בבית שלו. הישראלים צריכים להבין את הבעיה שלנו ולתת לנו זמן לפתור את המצב החמור במדינה שממנה ברחנו. אף אחד לא רוצה להיות פליט בלי מעמד, מפוזר בעולם, בלי משפחה. גם אני רוצה לחזור הביתה, כשיהיה לי פתרון, שכולנו ביחד נחזור כל המשפחה. בינתיים תנו לנו קצת זמן ותעזרו לנו לפתור את הבעיה שלנו.  

כל הא/נשים שמתנדבים ועוזרים הם אנשים טובים כל כך, אני רוצה להגיד לכם תודה.

הפגנה מול שגרירות רואנדה בישראל, 23.1.2018. צילום: הלופום סולטן
הפגנה מול שגרירות רואנדה בישראל, 23.1.2018. צילום: הלופום סולטן
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אבג

    גנבי גבול צריך לגרש כמו שאנסים צריך לכלוא. כמו שבסוף גם אנס "בסך הכל" עשה מה שעשה במשך כמה דקות שלא השאירו שום נזק פיזי ארוך טווח אבל הנזק הנפשי לאישה מצדיק מאסר ארוך כך גם גניבת גבול כדי להנות ממשאבים של מדינה אחרת ללא שום הצדקה אמיתית (כולם הגיעו ממצרים שבה לא נרדפו) חייבת לגרור תגובה מתאימה. אם נכשיר את הגניבה הזאת מה ימנע מגנב או אנס לטעון טענה דומה?

  2. סמולן

    מישהו חושב שהדור הבא של אקטיביסטים מזרחים לא ידע להצביע על העיסוק ההיסטרי הזה כמו שהיום יודעים להצביע על קודמיו, כלומר כהתנכרות למזרחים על חשבון זרים?

  3. רחמן חיים

    חברים יקרים, אנא הפנימו כי כל פטיציה, פניות מנומסות, עצומות חתומות וכדומה לא עושים רושם על ממשל גזעני ומושחת, שמנסה באמצעות פעולת הגירוש להסית את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מן הגניבות והשחיתויות שלו. אז מה עושים? והתשובה היא: נגד אלימות שלטונית פועלים בצורה זהה, משמע מתארגנים כאשר כל אחד לוקח בכיסו חמישה חלוקי נחל, כמו שדוד הרועה לקח בהליכתו לקרב עם גוליית, הולכים לכנסת ורוגמים את המקום וכל כל קריית הממשלה הסמוכה. חייבים להכניס פחד לליבם של אנשי השלטון שסבורים שמותר להם הכל.

  4. יוסף

    א. לא מדובר בפליטים על פי הגדרת האו"ם. הגיעו דרך מדינה אחרת בה היו פליטים וכן לא הוכרו ככאלה על ידי ישראל.
    ב. ניתן להגדיר אותם כמחפשי עבודה, מחפשי מקלט, מחפשים חיים טובים יותר.
    ג. שאלת הגרוש היא שאלה מוסרית. האם מדינת ישראל צריכה לגרש אנשים למדינה בה בוצע בעבר רצח עם והאם הגירוש מסכן את המגורשים.
    ממליץ לא לסמוך על אמירת אנשי הממשלה.

  5. יעל אייזיקוביץ

    גועל נפש של כתבה. קחו את המסתננים האלה אליכם הבייתה. שיאנסו את הבנות שלכם ולא נשים מבוגרות מדרום תל אביב, שיגורו בבית של עו"ד טליה ששון ושל שאר פעילי הקרן החדשה שממנים אתר זה. אפשר גם לתת להם שטחים למחייה בקיבוצים של האשכנזים. שיגורשו מדרום תל אביב לאלתר.

    1. עופר

      יעל, לכי על זה. אני איתך בקמפיין של ליישב את הפליטים בשכונות ובישובים של האשכנזים. רק תקחי בחשבון, ששפי פז ושבעת הגמדים יבואו גם לבית שלך עם מגפון לעשות רעש. הם כבר מזמן לא שם, אלא רוצים לגרש את כל השחורים מפה.

    2. עודד אסף

      אני לא יודע מי זאת יעל אייזיקוביץ' ( ששלחה תגובה ב-24 בינואר), ובאמת, לא הייתי רוצה לדעת. התגובה שלה עוררה בי בחילה חזקה , עד כדי כך שהחלטתי לבלוע 3 כדורים (למניעת הקאה). אבל , בינינו: מדוע התגובה שלה צריכה, בכלל, להתפרסם כאן ולא להיות מושלכת לפח האשפה?

  6. משה

    לברק כהן: אתה חי במציאות וירטואלית. להערכתי, 80 אחוזים מהציבור היהודי בעד גירוש המסתננים. ראה אלפי (כן, אלפי) התגובות בכל אתרי החדשות באינטנרט.