string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מג'נוסייד פרק א' לג'נוסייד פרק ב'

'דבר האלוהים' משמש מאז ומעולם ככיסוי התחת של בני העוולה. בהשראת המתנחלים של ספר יהושע, מתנחלי זמננו מסדרים לעם ישראל על אפו ועל חמתו ציווי אלוהי המטהר כל מעשה נבלה
אמיר בן-פורת

מרצה לשעבר בחוג למדעי התנהגות באוניברסיטת בן גוריון. בזמן הזה עוסק בעיקר במחקר על הכדורגל הישראלי

זה היה ועודנו סיפור מכוער. לא המצאתי ולא גיליתי אותו חבוי במרתפי הארכיונים. פשוט לאחר שנים רבות מאז שהכירו בינינו בעצם, סיפרו לנו אותו בשיעור התנ"ך בבית הספר העממי, התכחשנו בסיוע מורינו ומערכת החינוך למשמעותו הנוראה ולמה שניתן להסיק ממנו על הימים ההם ועל הזמן הזה. ייתכן שהסיפור היה נשאר כמות שלימדונו, ללא 'קריאה ביקורתית', אלמלא היה לצדקת הדרך של 'המתנחלים החדשים': כאילו מדובר בתקופה היסטורית – הרואית של העם היהודי המתחדשת בסיוע "שמיה" וסוכניו עלי אדמה בזמן הזה, כולה נופת צופים של המוסר היהודי. הסיפור מתחיל רע מאוד ופרק שני שלו, ההתנחלות בת ימינו בשטחים, רע לא פחות. אבל לסיפור שהיה למיתוס כנראה שאין רגליים — נחמה פורתא שאינה מועילה דבר, כי מיתוס המפעפע רוע אינו יכול לעשות טוב.

הסיפור הוא מעשה ההתנחלות של בני ישראל בהנהגתו של יהושע, 'דמות מופת' עבור המתנחלים בשטחים הכבושים:

פרק י': לג אָז עָלָה, הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזֹר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד. לד וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלָּכִישׁ–עֶגְלֹנָה; וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. לה וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכּוּהָ לְפִי-חֶרֶב–וְאֵת כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים: כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלָכִישׁ.
לו וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מֵעֶגְלוֹנָה–חֶבְרוֹנָה; וַיִּלָּחֲמוּ, עָלֶיהָ. לז וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ-לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-כָּל-עָרֶיהָ וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא-הִשְׁאִיר שָׂרִיד, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְעֶגְלוֹן; וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ. {ס} …. לט וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-כָּל-עָרֶיהָ, וַיַּכּוּם לְפִי-חֶרֶב, וַיַּחֲרִימוּ אֶת-כָּל-נֶפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן, כֵּן-עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ, וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה, וּלְמַלְכָּהּ. מ וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם–לֹא הִשְׁאִיר, שָׂרִיד; וְאֵת כָּל-הַנְּשָׁמָה, הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…

פרק יא: י וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים–הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. יא וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם–לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ. …. יג רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּם–לֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. יד וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהַבְּהֵמָה, בָּזְזוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק אֶת-כָּל-הָאָדָם הִכּוּ לְפִי-חֶרֶב, עַד-הִשְׁמִדָם אוֹתָם–לֹא הִשְׁאִירוּ, כָּל-נְשָׁמָה. טו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ–לֹא-הֵסִיר דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.

הנה לפנינו דו"ח היסטורי, כנראה ראשון בכתובים, על אודות השמדת עם, ג'נוסייד בלשון ימינו. כך ממש, ללא כחל ושרק. לזכותם של כותבי ספר יהושע יאמר כי לא ניסו להעלים מאיתנו את גודל מעשי הנבלה: הפסוקים מדברים בעד עצמם. איש אינו יכול לטעון כי הוצאו מהקשרם. כל זה כתוב בספר יהושע, לא נגרעה ולא נוספה לו מילה.

אבל בכל זאת, מאחר שהסיפור אינו יורד לפרטים (האם המחברים חמלו על הקוראים?) נעשה זאת כאן בשאלות נוסח 'מחקר השואה': מה פרוש "לא השאירו, כל נשמה"? האם הושמדו גם הטף והילדים (בחרב, בחנית, בחנק, בשרפה, בריצוץ הראש)? האם נבקעו בטנן של אמהות הרות? האם כוסחו הזקנים בחרב או הושלכו מגגות הבתים אל מותם? האם כונסו משפחות באסמים או במקדשים והועלו באש? ומה קרה לגברים שהניחו את נשקם, האם בוצע בהם טבח?

תשובה מפורטת אין בפרקים שלפנינו. כפי הנראה, גם מי שמכונים בחוגים הדתיים כ'חכמי הדור' לא התעקשו לחפש פירוט יתר ויש להם סיבה טובה. אם יש כאן אמת היסטורית, הרי שהמוסר היהודי-הציוני עומד על כרעי תרנגולת בלשון המעטה: אוי להן – ליהדות ולציונות – אם צידוקן נגזר ממעשי ההתנחלות כפי שמסופרים בספר יהושע.

שנים רבות מלמדים בבתי הספר הדתיים והחילוניים בישראל את מעשה ההתנחלות כפרק רשמי של ההיסטוריה היהודית. מילא, בבתי הספר הדתיים לא שואלים שאלות כי 'זה מה שציווה אלוהים', אבל מה קורה אצל החילונים? מי אחראי למריחה, להכחשה שראשיתה עוד בטרם מדינה?

לא הכל עברו על כך בשתיקה. כבר לפני שנים, העלתה לאה מזור ביקורת על ספר יהושע ועל "דרך מבוכה ושתיקה רועמת, עד ביקורת מרה ונוקבת". הורים שלמדו את פרקי תהספר הזה בילדותם ולא חשו אז דבר, נחרדו כאשר נוכחו לדעת מה לומדים בניהם/בנותיהם. פרופסור ג'ורג טמרין מאוניברסיטת תל אביב התריע על האופן שבו נלמד ספר יהושע בכיתות דל"ת ועל השפעתו על שיפוטם המוסרי (המעוות) של התלמידים. עקיבא סימון, חתן פרס ישראל, היה לו לתנא מסייע, אך 'קהל המאמינים שומרי ישראל' – אז, כמו היום – חש לדון את המבקרים ברותחין כשהם דורשים את ראשם כל הכופרים. כי הכל כמובן נעשה אז על פי הצו האלוהי. ו'דבר האלוהים' מאז ומעולם הוא כיסוי התחת של בני העוולה.

ההיסטוריה, כפי שאמר פעם נכדו של רב יהודי, עמוסה באירוניה ובטרגדיה: 'מודל יהושע' אומץ במשך השנים על ידי נבלים מדרגות שונות. אדולף הקצר עם הכתם השחור על שפתו העליונה עשהו למודל 'מרחב המחיה' (לבנסראום) ואת המחיר הנורא שילמו מי שנחשבים לצאצאיהם של המתנחלים בימי יהושע. עכשיו, (כמובן, להבדיל אלף אלפי הבדלות) "המתנחלים החדשים" מסדרים לעם ישראל על אפו ועל חמתו, 'מרחב מחיה' ושוב עולה 'הציווי האלוהי' כ"מוסר האבסולוטי", המטהר כל מעשה נבלה.

ההיסטוריה, כפי שאמר פעם נכדו של רב יהודי, עמוסה באירוניה ובטרגדיה: 'מודל יהושע' אומץ במשך השנים על ידי נבלים מדרגות שונות

נחמה פורתא: המחקרים הארכיאולוגים וההיסטוריים על התקופה של כיבוש הארץ מעלים ספק רב אם אכן היו הדברים מעולם, כולל סיפור יציאת מצרים. כפי הנראה, מי שכתב את 'ספר הספרים' שנים רבות לאחר (שלכאורה) האירועים הנזכרים בו התרחשו, שיפץ את ההיסטוריה. בעצם, זייף אותה.

אז נרגענו. לא היה ולא נברא. טוהרנו וניצלנו. ההיסטוריה של עם ישראל צחורה כבוהק הלבנה וצדקת הדרך עומדת לעד. אלא מה, המיתוס לא נמחק, נהפוך הוא, היה "סימן לבנים" יראי השם וגם לבנות חסודות. מתנחלים מבית הלל יאמרו כי בסך הכול מדובר בפעולת מניעה ממניעים יהודים-ציוניים: לא לאפשר לפלסטינים לקיים רשות פוליטית שלהם ולהתארגן כעם. זה רק פוליטיסייד בלעז. אלא שפרק בי"ת של יהושע הפרוע הולך ונעשה דומה לפרק אל"ף: זה הרבה יותר מזה, זה ג'נוסייד זוחל.

אמיר בן-פורת הוא מרצה לסוציולוגיה לשעבר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רון הוז

    תודה אמיר,
    העלית נשכחות ואולי יהיו מי שישקלו את מעשיהם הנתעבים.
    הסיפור עם ג׳ורג׳ טמרין לא שלם: הוא היה מרצה (בכיר) מן החוץ באוניברסיטת תל אביג שכתב מאמר (כנראה מחקרי) על הילדים וספר יהושע. בעקבות זאת פוטר בשנת 1968 מאוניברסיטת תל אביב. דרישה לפרט את הסיבה הוציאה מבית הספר לחינוך שם את הנימוק: הוא מקלקל את היחסים עם משרד החינוך (אז העסיקה האוניברסיטה את מנהלי המחוז כמורים מן החוץ!!!!!). הבאתי את העניין לידיעת פרופ׳ סימון שהזדעזע ואמר שלא ידע על כך. דר׳ טמרין לא שב לאוניברסיטה. האקדמיה היא מעוז החיפוש אחר האמת (כנראה שספר יהושע אינו בתחום האמת).

  2. עודד אסף

    הרשו לי 'לברך' את המגיב הנקרא יגאל עברי על טוקבק דבילי לחלוטין ואלים ( שיש בו, כמובן, מסר פוליטי היפר ימני). והרשו לי גם לברך את כותב המאמר, אמיר בן-פורת, על מאמר טוב . לא שהמאמר מחדש חידושים מרעישים – למי שמעוניין לחשוב על כל המיתולוגיות המכוננות שילדי ישראל מתחנכים ל'אורן' בבתי הספר ( ואח"כ בצבא, ועוד ועוד) בלי שום דיון ביקורתי; אבל נכון שלא רבים הם המעוניינים לחשוב על כך ולהסיק מסקנות. לא יזיק לטלטל את חשיבתם במקצת. אולי היה רצוי לפתוח את המאמר – לא להגיע לכך לקראת סופו – דווקא בהבהרה שהסיפור המקראי על התנחלות 12 השבטים, יהושע , או הטבח שעשו היהודים בתושבי ממלכת פרס אחרי שאחשוורוש תלה את המן הרשע ( ראה: מגילת אסתר. מדובר שם ברבבות נטבחים) – כל אלה אגדות, מיתולוגיות, לא אמת היסטורית ובוודאי לא אמת ארכיאולוגית. טוב… יש ציבור רחב מאוד בישראל, שמאמין בכל זה כאילו היה באמת, וכאילו כך צריך להיות גם עכשיו ובעתיד. אבל בתי הספר הנקראים משום מה 'ממלכתיים' – הם היו אמורים להכשיר את תלמידיהם לדרך אחרת של ראיה היסטורית, ולמסקנות אחרות לגמרי מאלה שמוטבעות בחשיבה שלהם; מסקנות שבפרי הבאושים שלהן אנו פוגשים כל יום.

    אז מה עושים עם מערכת החינוך הפגומה הזאת ועם חרושת-התעמולה הזאת, שבאמת הצליחו במשימתן? הנה, אתגר !

    דרך אגב, לא ברור לי שמה שמתרחש כאן הוא ג'נוסייד, במלוא משמעותו של מונח זה; די אם נגיד שמדובר בנישול מתמשך, גירוש, הרג 'נקודתי' שמצטבר – בחשבון ארוך – להרג גדול, אובדן מצפון ומוסר, קולוניזציה , אפרטהייד, והשתלטות משטר יהודי-אתנוקרטי על כל השטח שבין חוף הים לירדן. מספיק?…

  3. עוזי ורדי

    מן המפורסמות שהתנ"ך בכלל וספר יהושע בפרט הוא הקטלוג המזוויע ביותר של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות — שפשעי הנאצים וברה"מ הסטלינסטית מחווירים לעומתם.

    1. דפנה

      אה, באמת?
      אז בטח תוכל למצוא ולצטט בקלות פרק אחד, או לפחות פסוק אחד, שבו מתוארים פשעים שלעומתם מחווירים פשעי הנאצים והקומוניסטים.

  4. אסתר בן חור

    יגאל עברי

    ברך את עצמך על הערה האידיוטית שלך

  5. רחמן חיים

    לעומת זאת אם תסתכלו על ספרי הנביאים ישעיהו וירמיהו תראו איך הם מצליפים ללא מורא וללא משוא פנים, בעם המושחת והגזען הזה שהיה חי כאן וחזר לסורו. זה גם בבסיס הכמעט הערצה של מלכי איראן באלף האחרון את נביאי ישראל. ניתן לראות הערצה זו בכתובים על אריחי המסגדים באוזבקיסטאן בפרסית!

  6. שבתאי לוי

    ליהודים, לעם האדונים היהודי, אדוני הארץ והעולם, מותר!!!. לצורך יצירת לבנסראום, מרחב מחייה יהודי, מותר לעם האדונים היהודי להרוג לעבד ולהשמיד, (גנוסייד), ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה. אמן. שבתאי לוי

  7. יוסי

    המאמר המנומק מנסה לנרמל את העבר לתקופתנו. לפני 3500 שנים לערך רצח עם לא נחשב לפשע נגד האנושות. במהלך ההסטוריה ביצעו אותו באמריקות, אסיה, אפריקה, אוסטרליה ואירופה. בכל מקום עם המאפיינים שלו.
    לכן הרצון להסתמך על מנהגי העבר אינו במקומו.
    אם העולם לא היה מאמין בתנ"ך לא היה מקום ליהודים וכנראה לא היו יהודים.

    1. שבתאי לוי

      ליהודים מותר!!!. ליהודים, בחיר העמים ועם סגולה, בעלי מבנה גולגולת נכונה. יש צו אלוקי, המתיר להם להרוג, לאבד ולהשמיד, את כל הגויים, ככתוב בתורתה הקדושה והתמימה, :"הטוב שבגויים – הרוג", אמן.