string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הגיע הזמן לזרם ערבי אלטרנטיבי

מהאשכנזיאדה של מרצ ועד המפלגות החרדיות, הפוליטיקה הישראלית היא סקטוריאלית. עלינו להתייחס לשמאל ולימין כאחד בעיניים ספקניות ולפעול אך ורק כדי למקסם את רווחינו הכלכליים והחברתיים
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

רגע לפני שהרשימה המשותפת מתפרקת על רקע משבר הרוטציה (וטוב שכך), הגיע הזמן שהחברה הפלסטינית בישראל תאתגר את המפלגות הערביות לגבי השתתפותן בבחירות לכנסת. בואו נהיה כנים, המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הישראלי, שמונה 13 חברי כנסת, טרם הניבה כל שיפור במעמד האזרח הערבי או הישג פוליטי משמעותי. מנגד, אי הסכמות פוליטיות וחברתיות שבו וחזרו על עצמן, מהמשחק המלוכלך של חד"ש ואחמד טיבי בסוגיית הרוטציה ועד המחלוקת האידיאולוגית לגבי רעיון "המחנה הדמוקרטי" של איימן עודה – במסגרתו הוא מנסה לקדם עם מרצ ופלגים מהמחנה הציוני מעין פלטפורמה פוליטית שמתעלמת מתרומתם לכיבוש, תוך הדחקת בל"ד והתנועה האיסלאמית לשולי הפוליטיקה.

אמת להיאמר, ניתן להמשיך לכתוב מאמרים לגבי הליקויים הפוליטיים בתוך הרשימה המשותפת ולהטיח האשמות. אך לדעתי הבעיה אינה נובעת מאי הסכמות אידיאולוגיות אלה בחזון הפוליטי. לא ברור מדוע המפלגות הערביות עסוקות בלהטיף לעולם אידיאלי, לדאוג לרווחת הכלל, להציג פתרונות לכל הבעיות שצצות, כאשר ברגעי משבר בין הימין והשמאל הישראלי הקפידה הרשימה לצדד בשמאל – ממתווה הגז ועד חוק ההמלצות. זה אותו שמאל שלא הראה שום הסתייגות לנוכח ההכרזה האמריקנית על ירושלים כעל בירת ישראל, ולא עמד לצד החברה הערבית כאשר המשטרה רצחה את יעקב אבו אלקיעאן ומהדי אלסעדי, ושחבריו באופן עקבי לא מהססים להצטרף למקהלה הגזענית בעת הצורך.

עם זאת, גם אנחנו הערבים לא עצרנו לחשוב לרגע שמא ייתכן שהבעיה היא באסטרטגיית הפעולה שלנו. אינני מבין מהיכן מגיע הצורך שלנו, כמי שמשתייכים לקבוצה לאומית כבושה, להציג פתרונות לקבוצה המדכאת. המחשבה שאם נתנהג יפה המדכאים ישנו את דעתם עלינו ויחדלו מלהפלות אותנו ואף יסיימו את הכיבוש היא לא יותר מהבל ליבראלי מערבי, אשליה מנותקת מהמציאות. החברה הישראלית בכל רבדיה מרוויחה מהכיבוש ומהדיכוי ואין לה שום סיבה לשנות את התנהגותה, מגניבת האדמות בגדה המערבית, עבור בניצול כוח עבודה פלסטיני זול, ועד קיום מערכת פוליטית ומשפטית שמקנה זכויות יתר ליהודים. הדיכוי משתלם ליהודים כי שוויון דורש ויתור על פריבילגיות ואנשים מטבעם נלחמים להגן על הפריבילגיות שלהם.

מדוע התנגדה המשותפת למתווה הגז, למרות שהייתה יכולה לסחוט את הממשלה לתקציבים לחברה הערבית? הרי אין לנו שום סיבה להניח שכספי הגז יזרמו למקומות אחרים חוץ מתקציב הביטחון

למרות כל זאת, אינני מחסידי התפיסה שלפיה המפלגות הערביות צריכות לפרוש מהכנסת, מה שיאפשר לערבים ציונים דוגמת זוהיר בהלול, עיסאווי פריג׳ או חמד עמאר למלא את הוואקום הפוליטי. מה שאני מציע הוא לאמץ אסטרטגיה שלא ממקמת אותנו עם הימין או השמאל הישראלי, אלא בזרם ערבי אלטרנטיבי שפועל למקסם את רווחיה הכלכליים והחברתיים של החברה הערבית. כלומר להכיר בכך שהפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה סקטוריאלית – מהאשכנזיאדה של מרצ ועד המפלגות החרדיות, ולבחון את היחס שלנו בכנסת מתוך אותה זווית.

לדוגמה, אנו צריכים לשאול למה הרשימה המשותפת התנגדה למתווה הגז, למרות שהייתה יכולה לסחוט את הממשלה לתקציבים לחברה הערבית. הרי גם אם המתווה לא היה עובר והכספים מהגז היו נכנסים לקופת המדינה, אין לנו שום סיבה להניח שהכספים יזרמו למקומות אחרים חוץ מתקציב הביטחון ומפעל ההתנחלויות. דוגמה נוספת – חוק המרכולים: מבחינה כלכלית יש לחברה הערבית אינטרס שהוא יעבור, כדי לצמצם את התחרות בשבת, ושנית, זה הרי ויכוח פנים יהודי. לאור זאת, אינני מבין את הרצון שלנו להתערב בסוגיה אידיאולוגית יהודית, את מי זה מעניין?

הגיע הזמן להתחיל להתבונן על השדה הפוליטי בעיניים מפוקחות וספקניות, ולהכיר בכך שקהל היעד של ההנהגה הערבית הוא החברה הפלסטינית בישראל. עלינו להתנהג עם השמאל והימין כפנים שונות של אותו מטבע במובן הטוב והרע של המילה. הנציגים שלנו בכנסת צריכים לבחון כל מקרה לגופו ולשאול כיצד סוגיות שעולות יכולות למקסם את הרווח שלנו. לגבי המחויבות המוסרית שלהם, זו חייבת להיות בראש ובראשונה מושתתת על הנחת יסוד של היותם חלק מהעם הפלסטיני ועל ההבנה שכל ממשלה מימין ועד שמאל היא רעה לנו. נציגינו מוכרחים להבין שכל עוד אין בפנינו שום אופק מדיני או שותפים פוליטיים, אנו צריכים לדאוג רק לעצמנו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אוריין פילובר

    דכאון היא מחלת נפש התוקפת את החולה, בלי קשר לסביבתו. ז"א, שאין מדכא בדכאון, אלא רק מדוכא. לכן, גם בדכאון עממי-תרבותי זה, איו מדכאים, אלא מדוכאים, שלא רוצים לצאת ממעגל הקסם. חולה שרוצה להרפא עושה הכל, הערבים לא עושים דבר כדי להחלים.

    1. יוסי אמיתי

      "הערבים לא עושים דבר כדי להחלים"? – ביג מיסטייק, אוריין. במהלך שבעים שנות המדינה, עשו בניו ובנותיו של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל כברת דרך מרשימה בהיחלצותם מן הטראומה והקריסה בעקבות מלחמת 1948. כברת דרך זו באה לביטוי ביזמות כלכלית נרחבת, בהישגים אקדמיים כמותיים ואיכותיים כאחד, בהשתלבות במערכות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות, בזקיפות קומה לאומית וזהותית, ביצירת כוח פוליטי ייחודי שלא ניתן להתעלם ממנו (כן, הרשימה המשותפת, גם אם זה לא כל כך מוצא חן בעיני אבו שחאדה), ועוד.
      ובכלל, אוריין, כל הכללה מחטיאה את המטרה. דבריך על "הערבים" ("שאינם עושים דבר" וכו') הם פספוס גדול. מאוד מומלץ לך לקרוא את חמשת כרכי הסדרה המצוינת "החברה הערבית בישראל" בהוצאת מכון ון ליר, פרי עבודת צוות של אנשי אקדמיה ערבים. כך תתגלה לך מציאות מרתקת, על קשייה ובעיותיה, אך גם הישגיה במגוון תחומים.

  2. מאיר עמור

    עבד אבו שחאדה: ״הדיכוי משתלם ליהודים כי שוויון דורש ויתור על פריבילגיות ואנשים מטבעם נלחמים להגן על הפריבילגיות שלהם.״

    חוץ מה״טבעם״ אני מסכים עם הכל. אם הדיבור פוליטי אז צריך גם הנחות יסוד פוליטיות ולא ״טיבעיות״.

  3. יוסי ברנע

    במקום ליצור סקטוריאליות על בסיס אינטרסים שתחזק את הסקטוריאליות הקיימת, יש לחשוב במושגים אחרים לגמרי. מושג המפתח הוא רפובליקניזם שבסיסו הטוב המשותף. כבסיס לו יכולה לשמש האזרחות הישראלית המשותפת, שכיום אינה שווה ואינה מלאה ואותה יש לשנות מהיסוד. במקום לחשוב על מוצא או דת יש לחשוב כאזרחים ישראלים החיים בטריטוריה (האמורה להיות מוגדרת) המבטאת את זהותם הפוליטית המשותפת. לפיכך יכול שחיבור בין חד"ש למרץ יכול לבשר צעד קטן בכיוון הזה , אם אכן מר"צ תשייר את תפיסותיה הציוניות לטובת הדמוקרטיות ותנסה ליצור שיח פוליטי עם חד"ש שלה היה עבר פטריוטי בתקופת התקומה.

  4. ג. אביבי

    מסכים עם עבד אבו שחאדה.
    החברה הפלסטינית בישראל צריכה לדאוג לאינטרסים הקיומיים של עצמה ולתועלת אנשיה. כך בדיוק צריכים המזרחים בישראל לנהוג. במקום להיות הזנב המכשכש של הימין או אידיוט שימושי שלו ובמקום לנסות להרשים את ה"שמאל" האשכנזי, עליו לשים אר ציבור המזרחים במקום הראשון. זה אומר, להפעיל לחץ חברתי עיקש ולא מתפשר לייצוג הולם של המזרחים במערכת בתי המשפט, בכל הדירקטוריונים, בסגל האקדמי, במוסדות התרבות ובכל זרועות הממשל.