string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אנו הרדיקלים: נתניהו והמצאת הטרור

האידיאולוגיה המצליחה של ה'מלחמה בטרור' שהגתה משפחת נתניהו עבור האמריקאים בשנות ה-70 ובמרכזה האסלאם כאויב המערב, נשענת על עיקרון ההיררכיה האתנית-גנטית שבו מאמינה המשפחה. כבר אז התגבשה אמונת הנתניהוז בהיות הריבון מעל החוק ובהכפפת התקשורת אליו
שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית "ים של דמעות". ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

בנימין נתניהו כבר היה סלבריטי אמריקאי כשהוצנח מלמעלה לדרכו הפוליטית בישראל בסוף שנות השמונים. תמיכת חוגי השלטון הרפובליקאי בוושינגטון, מהכוחות החזקים בעולם, הניבו לו את שלטונו הממושך עד היום. כדי לטשטש את האאוטסיידריות שלו בישראל, הציג נתניהו את התמיכה האמריקאית העצומה בו כקשורה למעמדו כראש ממשלה, ולא ככזו שהחלה הרבה לפני כן בעקבות מפעל חייו – רקיחה ושיווק של דוקטרינת 'הטרור הבינלאומי' עבור ממשל ארה"ב. מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ג'ורג' שולץ, מצוטט באתר רה"מ באומרו כי לפעילותו הציבורית של נתניהו ולספריו בנושא הטרור הייתה "השפעה מכרעת" על עיצוב מדיניות החוץ האמריקאית החל מראשית שנות השמונים; כלומר, הפיכתה של מלחמת ציוויליזציות דתית וגזעית לדוקטרינה עתידית של מלחמות ארה״ב בעולם.

'הטרור הבינלאומי', מוצר פוליטי אידיאולוגי חדש שבנימין נתניהו ואביו פרופ' בנציון נתניהו המציאו בסוף שנות השבעים, הציג סכנה קיומית חדשה לאנושות, כזאת שסוכנויות המודיעין המערביות לא דיווחו עד אז על קיומה: רשת בינלאומית מוסלמית בעיקרה, שאותה מפעילה בזרועות תמנון בריה"מ, האויב המסורתי של ארה״ב. 'הטרור הבינלאומי' תיפקד כנוסחת קסם גמישה וסובייקטיבית, האורזת אלימות פוליטית מוכרת בעטיפה חדשה ומאיימת המסמנת כל התקוממות עממית וכל יעד מלחמתי מדינתי הנחשק על ידי ארה"ב והמערב.

בשנת 1976, היה נתניהו האב פרופסור להיסטוריה בגמלאות ובנו בן ה-27 רק החל קריירה כיועץ כלכלי במגזר הפרטי. השניים אמנם היגרו מישראל שנים רבות לפני כן, אולם האמריקאים תפסו אותם כמומחים בנושא עליונותה הצבאית. זאת, משום שיונתן נתניהו – מפקד סיירת מטכ״ל, הבן והאח – הפך בן יום לאייקון בציבוריות האמריקאית לאחר שנפל במבצע אנטבה ב-4 ביולי 1976. משפחת נתניהו השכילה לקשור אליה בלעדית את האירוע הדרמטי הזה, שמהווה את אחד מרגעי השיא של הצבא הישראלי בעולם. פעולתה הצבאית של ישראל על אדמת אפריקה הייתה לספקטקל בינלאומי בכיסוי אינטנסיבי של התקשורת, והתגלגלה תוך זמן קצר להוליווד ולהוצאות הספרים. אבל המשפחה בעלת האנרגיות המהפכניות ביקשה הרבה יותר מ-15 דקות של תהילה.

הרעיון של משפחת נתניהו היה להשתמש באירועי טרור הראווה של שנות השבעים, כמו חטיפתו ורציחתו של ראש הממשלה האיטלקי אלדו מורו על ידי הבריגדות האדומות, טבח קינגסמיל על ידי המחתרת האירית, חטיפת המטוס לאנטבה והשיא – טבח אולימפיאדת מינכן ב-1972, שצפו בו בשידור חי כ-900 מיליון צופים בעולם. אירועים אלה הפחידו, ריגשו וריתקו את הציבור למסכים, והאב והבן הציעו לממשל האמריקאי לגרום באמצעותם לציבור בארה״ב בפרט ובמערב בכלל לחוש כמי שנתונים בסכנת השמדה (זאת למרות שמדובר באסטרטגיה כושלת למדי).

הקונספציה של הטלת אימה על הציבור בידי הממשל הייתה מנוגדת לזו שבה השתמשו בארה"ב בעת משבר הטילים עם בריה"מ בשנות השישים, אירוע שהיה לו סיכוי לא קטן להפוך לשואה אטומית אפוקליפטית. בעת ההיא הקפידו מנהיגיה להשתמש בשפה מדודה ומאופקת מבלי להפחיד את הציבור. עד כה השתמש הממשל במערב בדיפלומטיה, בכוחות המשטרה או ב-FBI כתגובה המתאימה לסוג אלימות פוליטית זה, שאינו נחשב כלל בדרגה חמורה. במקום זאת, הציעה משפחת נתניהו לאמריקאים לנצל את הפוטנציאל הריגושי העצום של טרור הראווה לטובת הקונצנזוס של 'מלחמה בטרור' – מלחמת ראווה נגד האויב הדמוני, הטרור הערבי-מוסלמי, שבניגוד למלחמת וייטנאם תינשא על גלי פופולריות נרחבים עבור צופי הטלוויזיה, ממש כמו שהייתה פעולת אנטבה.

יהורם גאון כיוני נתניהו בסרט "מבצע יונתן", 1976. צילום: לע״מ
יהורם גאון כיוני נתניהו בסרט "מבצע יונתן", 1976. צילום: לע״מ. ׳מלחמה בטרור׳ היא חמצן מפעלו הפוליטי של נתניהו

אם הפרסום בכלי התקשורת נחשב לחמצן של טקטיקת טרור הראווה, הרי ש'מלחמה בטרור' היא חמצן מפעלו הפוליטי של נתניהו הבן. הפרסום שלו ייחלו הטרוריסטים בביצוע פשעים פוליטיים כדי להביא לתודעת העולם את מאבקם הלאומי או האחר, הפך בעצם את נתניהו לאחד האנשים המפורסמים ביותר בארה״ב. לטרור בעל הרייטינג העצום בתקשורת האמריקאית (מעין גלגול ראשון של תוכניות הריאליטי) יש קשר כמעט אפסי לביטחונם של אזרחי ארה״ב. נתניהו לא רק הפחיד את הצופים ואת המנחים של תוכניות האירוח שבהן השתתף באינטנסיביות מהסכנות הצפויות להם, אלא גם הציל את חייהם באותה נשימה עם פתרונות לחיסול הסכנה האיומה. ואפשר היה להאמין לו – הלוא אחיו, יוני, הוא גיבור אנטבה שנלחם בטרור.

להעיר את המערב מתרדמתו

גן העדן שבו יצאו לפועל רעיונותיה הרדיקליים של משפחת נתניהו, היה בתקופה שבה ההון הגדול יחד עם תעשיות הנשק הרימו את ראשם והחלו למוטט את מדינת הרווחה שהחלה להתפתח בארה״ב לאחר מלחמת העולם השנייה. תעשיות הנשק האמריקאיות התעצמו במהלך המלחמה ולא היתה להן שום כוונה לצמצם את כוחן ואת רווחיהן דווקא עכשיו, כשארה״ב הפכה לאימפריה החזקה בעולם. הנשיא אייזנהאואר הזהיר בנאום יוצא דופן ב-1961 מפני הסכנות הנשקפות לחירויות החברה האזרחית ולדמוקרטיה בארה״ב מפני תעשיית הנשק האמריקאית, אשר מממנת את פעילותם של הסנאטורים וחברי הקונגרס משתי המפלגות כדי להמשיך את מצב הלוחמה התמידית. אייזנהאואר ביקש מהאזרחים להיות ערניים, כדי להכריח את תעשיות הביטחון לחזור לקונספציה האמריקאית הישנה שבה אחרי כל מלחמה מצמצמים באופן משמעותי את תעשיית הנשק וחוזרים לפעילות שלום.

ואכן, יציאתה של ארה״ב מווייטנאם הוכיחה לתעשיות הנשק שהן לא יכולות לסמוך על הממשל שינהל מלחמות לאורך זמן נגד עמי העולם השני והשלישי; בני המעמד הבינוני האמריקאי ששירתו בצבא בגיוס חובה יצאו להפגנות ולחצו לסיום הקונפליקט במהירות האפשרית, שלא לדבר על כך שבסוף שנות השישים קרה גם הגרוע מכל: מדיניות הדטאנט של ארה"ב מול בריה"מ, שהחלו בה הנשיא ניקסון ושר החוץ קיסינג'ר, איימה לשלול מארה״ב את האויב האולטימטיבי שלה.

על רקע זה צמחה בתחילת-אמצע שנות השבעים בארה״ב התנועה הניאו קונסרבטיבית (הניאו קונס), שנתניהו הבן נחשב בה כאחת הדמויות החשובות ביותר. תחילתה היא בכלל במפלגה הדמוקרטית ובליברלים יהודים מניו יורק, שמאסו בליברליזם יפה הנפש נוסח המועמד הדמוקרטי הכושל לנשיאות ג'ורג' מקגוורן ב-1972, עם תוכניותיו למיגור הרעב בעולם וליציאה מוויטנאם, עברו מהר מאוד למפלגה הרפובליקאית ונטמעו בה לחלוטין. תנועה רדיקלית מהפכנית זו של אנשי ממשל אינטלקטואלים ואליטות מוושינגטון היוותה את חוד החנית של תעשיות הנשק האמריקאיות. היא התרכזה בטיפוח ההגמוניה הצבאית של ארה״ב בעולם והטיפה לפעילות מלחמתית אימפריאלית תמידית.

בוש האב מודיע על תוספת בסך 74.7 מיליארד דולר לתקציב המלחמה בעיראק (מאחוריו וולפוביץ וראמפסלד), 2003
בוש הבן מודיע על תוספת בסך 74.7 מיליארד דולר לתקציב המלחמה בעיראק (מאחוריו וולפוביץ ורמפסלד), 2003. צוות B של הניאו קונס

לפני המצאת הטרור כאויב מרכזי ומסוכן, זירת ההתגוששות העיקרית של הניאו קונס באמצע שנות השבעים היתה קעקוע מדיניות הדטאנט הרפובליקאית. הם לחצו על ממשל פורד לפסול את דוחות ה-CIA שבהם נכתב כי לבריה"מ אין איומים מיוחדים נגד ארה"ב והיא דווקא מעוניינת במדיניות הדטאנט, ולאפשר כתיבת דוח אלטרנטיבי מחוץ לארגון המודיעין. את הצוות החלופי שנקרא צוות B ארגן ב-1976 הניאו קון דונלד רמספלד תחת ראש ה-CIA דאז ג'ורג' בוש האב, והוא כלל את פול וולפוביץ שהפך מאוחר יותר לסגנו של רמספלד כמזכיר ההגנה. וולפוביץ היה גם אבי דוקטרינת הפלישה לעיראק של ממשל זה והכוח האינטלקטואלי מאחוריו. צוות B הכין דוחות כוזבים והפיץ תיאוריות דמיוניות על כלי נשק סובייטים אימתניים, חמש דקות לפני שבריה"מ התפרקה. מסתבר כי לבסוף צדקו אותם דוחות "מתונים" של ה-CIA שלא ראו ולא שמעו על סכנה איומה הצפויה מבריה"מ.

ביטול גיוס החובה בארה״ב ב-1973 סלל את דרכם של הניאו קונס לשלטון. מעתה, רק בני עניים ילכו לצבא כשכירים, והם כבר לא יפגינו נגד מקום העבודה שלהם ולא יעשו צרות כמו בני המעמד הבינוני. גם אם בני משפחותים של העניים יתקוממו על מותם, זה לא ישפיע על דעת הקהל או יגרום ללחץ ציבורי. או כמו שאמר הנשיא טראמפ לאחרונה לאשת חייל שנהרג: "הוא ידע לתוך מה הוא נכנס".

תומכי הפעילות המלחמתית המתמדת הבינו כי צריך לערוך רוויזיה במושגים כמו מלחמות גרילה והתקוממויות עממיות הנשמעים 'נייטרלים', ולהפוך את משתתפיהן לרשעים חסרי מטרה – ׳טרוריסטים׳

הפיכתו של ה'טרור' לאידיאולוגיה פוליטית על ידי הממשל האמריקאי והפרדתו מתחום חקר האלימות הפוליטית במדעי המדינה/חברה, החלה גם היא בתחילת שנות השבעים, למשל לפי החוקרת מהרווארד ד"ר ליזה סטמפניצקי. בתקופה זו של חיפוש אחר אויבים חדשים הבינו תומכי הפעילות המלחמתית המתמדת כי צריך לערוך רוויזיה במושגים כמו מלחמות גרילה והתקוממויות עממיות, הנשמעים 'נייטרלים' ואפילו חיוביים לדעת הקהל, ולהפוך את משתתפיהן לרשעים, ברברים וחסרי מטרה – או בקיצור, 'טרוריסטים'. אם נתמצת את מסקנתה העיקרית של סטמפניצקי, הרי שמהפך זה הפך את הגישה האקדמית לטרור לתועמלנות בשירות הממשלה, כאשר מומחי הטרור הם אלה שהממשלה או רשתות הטלוויזיה החליטו שהם מומחי טרור – ללא קשר לדיסציפלינה מדעית כלשהי.

מאות מיליוני צופים המרותקים לטלוויזיה לא נעלמו מתודעתם של חברי הקונגרס ותעשיית הנשק, והם החלו להריח את הפוטנציאל הפוליטי העצום של קונספט הטרור כאויב העם עוד לפני כניסתה של משפחת נתניהו לתחום. אלא שבשנות גישוש אלו עדיין לא ידעו איך לנצל אותו באופן אפקטיבי מבחינה פוליטית, שהרי ארה״ב דאז לא סבלה מהתקפות טרור של אויבים מבחוץ. מקרים של חטיפת מטוסים או אנשי עסקים, האופנתיים בשנות השישים והשבעים, לא היו מספקים כדי לייצר אויב ברור או דמוני. מה גם שעד אז היה נהוג לפתור את הבעיה במגעים דיפלומטיים, כדי לא להפר את הסוברניות של המדינות ולהטיל את פתרון הבעיה על המדינה בה התרחש הטרור. כך שלא מדובר בתופעה שבעטיה אפשר לשכנע את הציבור בצורך לצאת למלחמה, להפעיל את הצבא ולהתחמש בנשק העולה הון תועפות.

חשוב לציין שהסיכויים של אמריקאים למות על אדמת אמריקה בעקבות טרור מבחוץ ועוד מוסלמי אז וגם היום הנו כמעט אפסי – מתחילת שנות השבעים ועד היום נהרגו פחות מ-3,500 אנשים כתוצאה מכך. מדובר בתופעה זניחה, שרובה נגרמה על ידי פיגועי 9/11. לעומת זאת, מספר האנשים שנהרגו בארה״ב מאז 1968 ועד 2015 בידי אזרחים חמושים הוא בלתי נתפס: 1,516,863, יותר מכל האבידות שהיו לארה״ב אי פעם במלחמות בבית ובחוץ העומדות על 1,396,733. אז איך משכנעים את הציבור האמריקאי, שחי במדינה המוגנת היטב מבחוץ אבל אלימה מבפנים, שדווקא טרור המבוצע על ידי לא אמריקאים הוא הסכנה הגדולה לקיומם?

צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0-
תלמידים למען רפורמה בחוקי נשיאת הנשק בארה״ב לאחר הירי בתיכון בפלורידה, 19.02.18. צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0. איך משכנעים את הציבור האמריקאי שדווקא טרור המבוצע על ידי לא אמריקאים הוא סכנה קיומית?

עד כה הכירו האימפריות המערביות בעליונותן הצבאית אל מול הזבוב המטריד של העמים החלשים בעולם השני והשלישי, ולא העריכו אותם כסכנה משמעותית כלשהי. נהוג לתאר את העולם השלישי כפראי כדי להסביר את חשיבות אכיפת התרבות המרוסנת על תרבויות אלו בנוסח משא האדם הלבן, אבל לא כסכנה קיומית לאימפריות. הרעיון הגאוני של משפחת נתניהו היה שונה – להפוך את אלימות העולם השלישי נגד הפולשים מהמערב ממטרד לשטנית וקטסטרופלית ולהמציא אידיאולוגיה שתהפוך עמים חלשים אלו ליריבי המערב ולשקולים לו מבחינת כוחם בעיני דעת הקהל.

אידיאולוגיה זו תתרכז אך ורק באלימותם ובדמוניזציה שלהם, ותכשיר את האלימות המערבית המופעלת נגדם כהכרחית להמשך קיום האנושות. משוואה זו תשכנע את הציבור האמריקאי לצאת מהעמדה הבדלנית המסורתית במדיניות החוץ. כך, במקום הרעיון של הבאת הבשורה הדמוקרטית לעמים הפראיים כנהוג בתפיסה הקולוניאלית, משפחת נתניהו הדגישה את השנאה של עמים אלה לדמוקרטיה ולחירות המסכנת את קיומו של המערב וכסיבה להכריז נגדם מלחמה. בתקופת בוש הבן שילבו את שני הרעיונות ביחד – יש להילחם נגד עמים אלו בגלל מסוכנותם למערב ולהכריח אותם באמצעות פלישה וחורבן להיות דמוקרטים.

כדי לבצע מהפך דרמטי כזה, שיאפשר פעילות אימפריאלית בלתי פוסקת של ארה״ב, יש להחזיר את הנוסחה הישנה והטובה של אויב בן דת וגזע אחרים, שמשלה בכיפה לפני האויב האידיאולוגי הקומוניסטי. שהרי אי אפשר לצאת למלחמה קולוניאלית מבלי שתהיה מבוססת על הבחנה והיררכיה גזעית בין סוגי בני אדם.

המערב מול הברברים

כחודש לאחר נפילתו של יונתן נתניהו במבצע אנטבה, החלו בנימין ובנציון נתניהו לעסוק בהקמת "מכון יונתן לחקר הטרור הבינלאומי" בוושינגטון. למרות השם, נתניהו ואביו יו"ר המכון ביקשו להנציח את יוני לא באמצעות מחקר מדעי-אקדמי של אלימות פוליטית, אלא באמצעות קידום פרויקט תעמולה אמריקאי להגנת 'המדינות התרבותיות' (הכינוי בו השתמשו האב, בנו ומרבית המשתתפים בכנסיהם) מפני הברבריות ולהצלת המערב מהשמדה ומסכנה קיומית. נתניהו הבן כתב בספר שערך ב-1986 "Terrorism: How the West Can Win" ("הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח?") כי "יוני הקדיש את חייו להגנת מולדתו, אבל כשנלחם בטרור ראה את עצמו כשותף למאבק רחב הרבה יותר: זה שבין התרבות לבין הברבריות".

עד פרישתו לגמלאות, חי פרופ' בנציון נתניהו כאלמוני בארה״ב שאליה היגר עוד לפני קום המדינה. המפלגה הרפובליקאית שאליה נטה נתניהו האב הייתה עדיין בעידן של ליברליות ימנית, כלומר הסכמה לניו-דיל הדמוקרטי ומדיניות חוץ בדלנית המסתייגת משליחת צבאה מחוץ לארה"ב כדי לפתור קונפליקטים, רחוק מדעותיו של נתניהו האב הנטועות עמוק בדרוויניזם חברתי ובאימפריאליזם. תור הזהב של מדינת הרווחה האמריקאית אחרי מלחמת העולם השנייה היה נראה בעיני נתניהו האב כניצחון הליברלים האמריקאים השנואים בכלכלה, בפוליטיקה ובתרבות.

"יוני הקדיש את חייו להגנת מולדתו, אבל כשנלחם בטרור ראה את עצמו כשותף למאבק רחב הרבה יותר זה שבין התרבות לבין הברבריות", כתב בנימין נתניהו על אחיו

והנה לאחר מבצע אנטבה, נקרתה ההזדמנות של משפחת נתניהו לעבור סוף-סוף מהשוליים הרדיקליים בישראל ובארה״ב אל מרכז הבמה הפוליטית בשתי הארצות, אל תור הזהב של חייהם. אמנם פעילותם במסגרת המכון הפרטי שהקימו כללה רק שני כנסים בינלאומיים, אך אלו כבר הבטיחו לא רק את יישום האידיאולוגיה, אלא את נסיקתו של נתניהו הבן אל חוגי השלטון האמריקאי ולגדולה פוליטית. היו אלה שני כנסים שלאחריהם השתנתה מדיניות החוץ של ארה״ב.

לכנס החלוצי הראשון ל'טרור בינלאומי' של מכון יונתן, שנערך ביולי 1979 במלון הילטון בירושלים, הזמינה משפחת נתניהו פרו-קולוניאליסטים ותומכי מלחמה מתמדת מהאליטות השמרניות בוושינגטון, בכירים מהתקשורת האמריקאית, בכירים מסוכנויות הביון ומהממשל האמריקאי ומעט אישים מישראל ומהמדינות העשירות במערב. האמריקאים שהגיעו לכנס יצאו נגד הממשל בארצותיהם גם כשהיה רפובליקני, נגד אותם דוחות "מתונים" של זרועות המודיעין על אויבי האומה ונגד שיתוף הפעולה של הממשל עם ארגון האומות המאוחדות וציות להחלטותיו הבינלאומיות. רובם היו מומחים לתעמולה שהפיץ אז ה-CIA נגד בריה"מ, אנשי ממסד ששירתו בוויטנאם, דרום אמריקה או בקולוניות באפריקה ובאסיה ועסקו בדיכוי מרידות עממיות כולל זאת של המחתרת האירית. במהלך שנות השבעים הם עברו הסבה מקצועית והפכו למומחי טרור – מקצוע שלא היה קיים לפני כן. קצת יותר משנה לפני עליית רייגן לשלטון הצליחו בנימין נתניהו ואביו להביא לירושלים את בכירי ממשלו העתידיים: הגיע בוש האב, ראש ה-CIA לשעבר וסגנו לעתיד של רייגן, בכירים נוספים במודיעין ובממשל האמריקאי כולל מצוות B כמו הסובייטולוג פרופ' ריצ'רד פייפס וסנטורים ובהם גם הנרי ג'קסון האנטי-דטאניסט, הגורו הגדול של התנועה הניאו קונסרבטיבית ותועמלן תאגידי הנשק.

בנאום חייו פרש היו"ר בנציון נתניהו בפתיחת הכנס את חזונו לאימפריה האמריקאית ולמדינות המערב (ביבי לא דיבר באותו כנס). הוא קבע כי טרור בינלאומי הוא האיום הקשה ביותר הניצב כעת בפני האנושות, וזו חובה מוסרית להילחם בו. לשיטתו, הטרוריסטים מתכוונים להחריב את ארצותיהם של "האנשים החופשיים", ואין אפשרות לפתור בעיה זו דרך המוסדות הבינלאומיים הקיימים כי האו"ם משתף פעולה עם הטרוריסטים, ולכן יש צורך בחזית של מדינות המערב העשירות שתעקוף אותו. יש לנקוט נגד הטרוריסטים את כל האמצעים, גם אם הם אינם חוקיים. לפיכך, הפציר נתניהו האב באישי הממשל שהגיעו לכנס לפעול להקמת גוף צבאי פרטי של מדינות המערב העשירות שיעקוף את האו"ם ויילחם באויב הטרור.

בנימין נתניהו נושא דברים לרגל סרט תיעודי על אביו (ברקע), 2012. צילום: לע״מ
בנימין נתניהו נושא דברים לרגל סרט תיעודי על אביו (ברקע), 2012. צילום: לע״מ

ואכן, משתתפי הכנס שנבחרו על ידי המשפחה הסכימו עם קביעותיו של האב. פול ג'ונסון, עיתונאי והיסטוריון בריטי שמרן קתולי ובכיר בשלטון החדש של מרגרט תאצ'ר, שהשתמש בטרמינולוגיה נוצרית בדברו על שבעת חטאי המוות של הטרור, טען כי הסכנה של הטרור גדולה יותר "מהתקפה גרעינית או התפוצצות אוכלוסין או זיהום אוויר עולמי או דלדול משאבי העולם". כמו כן, הוא הדגיש כי מדובר במלחמה בין-גזעית ובין-דתית בין המערב ובין אלה השונאים אותו בגלל הדמוקרטיות שלו, חוץ מאלה המושכים בחוטים – הקומוניסטים מבריה"מ שאיתם אין חלילה בעיה גזעית או דתית, אלא רק אידיאולוגית. כמו שציין פעם בנציון נתניהו: "ידעתי תמיד שהרוסים אינם פרימיטיבים ואינם מטורפים. למרות הכול, רוסיה היתה מעצמה תרבותית, אירופית". בכנס זה הופנו האצבעות המאשימות אל בריה"מ העומדת בראש רשת לטרור בינלאומי ומפעילה את הטרוריסטים.

בנציון נתניהו קבע כי טרור בינלאומי הוא האיום הקשה ביותר בפני האנושות, וזו חובה מוסרית להילחם בו. לכן יש לנקוט בכל האמצעים נגדו, גם אם אינם חוקיים

מאחר שמדובר בסכנה קיומית, הציעו נתניהו האב ומשתתפי הכנס עקרונות לנוחיות המדינות העשירות במערב, שלפיהם הכול אפשרי והכול מותר במדיניות החוץ לארה״ב ולבנות בריתה – או מה שג'ונסון קרא לו בנאומו "הסדרים מעשיים בלתי פורמליים וגמישים בין מעצמות התרבות הראשיות", כלומר היתר לפעולות נגד החוק הבינלאומי. בסיכום הכנס קרא סנטור ג'קסון במפורש למדינות "שוחרות החוק" להתיר את כבליהן כאשר הן מטפלות באלו המכונים טרוריסטים. באי הכנס ביקשו כי המדינות העשירות יתקיפו באמצעות צבאן מדינות וגופים שאינם מדינתיים ושאינם מערביים לא רק כתגובה על מעשי אלימות, אלא כשימצאו לנכון, באופן חד צדדי, ללא ההתחשבות בחוקים בינלאומיים ותוך תיאום ביניהן במה שמכונה מלחמת מנע. (יש לציין כי האיסור על מלחמת מנע הפך לאחד העקרונות החשובים בחוקת האו"ם, סעיף 51, והוא גלגול של אחד מעקרונות משפטי נירנברג).

הקמת חזית בינלאומית נגד טרור הייתה דרך לעקוף את האו"ם, להחליש ולערער את מעמדו כמוסד שמופקד על שלום העולם ואמור לפתור בעיות בינלאומיות. רעיון זה תאם מאוד את התיעוב שהרגישו אנשי הממשל הימנים ואנשי ההון בארה"ב ובמדינות אימפריאליות כלפי הארגון. נקעה נפשן של האליטות השמרניות מזרם המדינות שהצטרף לאומות המאוחדות מהעולם השלישי השני ומהמדינות המוסלמיות, שלהן ניתן קול שווה במוסדות האו"ם. דמוקרטיזציית היתר הזאת גרמה לטשטוש בין המדינות העשירות לבין העניות כשוות בפני החוק הבינלאומי, ואיימה על עליונות המערב. פתאום התברר כי העקרונות המופשטים של חופש, שוויון ואחוות עמים שהאירופאים מדברים בשמם, משמשים גם את העמים הכבושים החלשים בעולם השלישי. אלו לוקחים את האידיאלים של החזקים ומצביעים על סתירה ביניהם לבין אימפריאליזם וקולוניאליזם. טענתו של נתניהו האב כי אידיאלים אלו אינם ביטוי אותנטי של המערב אלא של גורמים ליברלים מנוונים, קלעה לנהמת לבם של הפרו אימפריאליסטים בארה״ב ובבריטניה. אם אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה הסכמה כללית בין המדינות חברות האו"ם כי יש לנסות לפתור קונפליקטים ומאבקים באמצעות דיפלומטיה בינלאומית, הרי שמשפחת נתניהו והניאו קונס הציעו שחוקי המלחמה הם אלה שישלטו מעתה בזירה, שתנוהל בידי ארה״ב והמערב במקום האו"ם.

ישראל אמנם לא נחשבה חלק מהמערב הלבן ולא הייתה עשירה בתקופה ההיא, אבל הציעה כישורי לחימה מצטיינים ואת דוקטרינת הטרור בתמורה לכך שתוכר כחלק מהמערב. "הציונות היתה תמיד עמדה קדמית של המערב במזרח", קבע בזמנו נתניהו האב.

מלחמת הרקונקיסטה החדשה

בעוד שמרבית האמריקאים בכנס ב-1979 גילו עניין רק בטיעון שלפיו בריה"מ מפעילה טרור, הרי שמשפחת נתניהו ניסתה לעניין אותם בחלקו השני של הטיעון והחשוב ביותר לדידה: הטרוריסטים הם ערבים מוסלמים. לאחר גמר המתיחות עם בריה"מ ופירוקה, יתעניינו האמריקאים גם הם רק בחלק זה.

מעט לפני הכנס בהילטון נערכו כבר שני כנסים בינלאומים אקדמיים לחקר הטרור באירופה, אבל לא היה עדיין כנס בינלאומי לחקר 'טרור בינלאומי' כמו הקביעה חסרת הסימוכין שהשחיל נתניהו הבן בשם הכנס. אלו היו כנסים של מומחים בלבד, ולא של פוליטיקאים ואנשי ממשל כמו בכנסי נתניהו שנועדו להציג אידיאולוגיה פוליטית ודרכים למימושה. התיאוריה על רשת טרור בינלאומית המנוהלת באופן קונספירטיבי מגבוה על ידי בריה"מ, שהוצגה לראשונה בכנס ירושלים, הועלתה לאחר מכן גם על ידי העיתונאית קלייר סטרלינג בספרה 'רשת בינלאומית' מ-1981, והפכה להיות התנ"ך של ה-CIA בתחילת עידן רייגן. תיאוריה זאת הופרכה על ידי מומחים בתוך ה-CIA עצמו כבר בזמן המצאתה, אבל דעתם של מומחים אלה לא נחשבה אז כי עמדה בניגוד לאידיאולוגיה של ממשל רייגן.

חזית בינלאומית של "ארצות התרבות" נגד הטרור
חזית בינלאומית של "ארצות התרבות" נגד הטרור

מאז ועד היום, חוקרים באקדמיה ומומחי ביון פוערים את עיניהם אל מול החיבור הכוזב שעשו הניאו קונס בין בריה"מ לבין 'רשת בינלאומית של טרור'. כלומר, היה מדובר בעליית מדרגה במלחמה הקרה בין שתי המעצמות שכללה עד כה תמיכה בבנות ברית ברחבי העולם, סיוע בנשק ואימון צבאותיהן ומלחמה בין זרועות המודיעין שלהן – מדובר בטרוריסטים שבריה"מ שולחת כדי להחריב את המערב בביתו.

הטענה כי הטרוריסטים נמנים עם רשת כלל-עולמית רחבה, המנוהלת מגבוה וזוממת כנגד המערב, הופרכה בין היתר על ידי האנתרופולוג פרופ' סקוט אטרן, הטוען כי למעשה מדובר ב"רשתות חברתיות מורכבות, מבוזרות, המאורגנות באופן עצמאי ומתפתחות ללא הרף". כלומר, לא בינלאומי ולא מנוהל מגבוה, שהרי אלימות פוליטית מהסוג המכונה 'טרור' היא מקומית במובן שהיא קשורה לקונפליקטים באזור מסוים, וגם אם עוברים לשיטה חדשה של חטיפת מטוס בארץ אחרת בעקבות התקדמות הגלובליזציה והטכנולוגיה זה לא הופך אותה ל"טרור בינלאומי". כמו כן, תמיכה של בריה"מ בלוחמי גרילה מהעולם השלישי לא הופכת אותם ממנהיגי התקוממות עממית לסוכני קג"ב. מאחורי תיאוריית הטרור הבינלאומי מסתתרת הנחה גזענית כי לעמי העולם השלישי אין רצון משלהם והם מנווטים כדחלילים על ידי הקג"ב.

כאשר האב והבן נתניהו דיברו על חזית בינלאומית של "ארצות התרבות" נגד הטרור, כוונתם הייתה שעל הנוצרים להצטרף למלחמת היהודים במוסלמים במזרח התיכון. מדובר במלחמת ציוויליזציות. הצלבנים החדשים של המאה ה-20 נכחו במופע בכורה בכנס של משפחת נתניהו, לפני שתיאוריית הנטינגטון להתנגשות הציוויליזציות הנוצרית-מוסלמית בכלל התפרסמה. שניהם קישרו את ה'מלחמה נגד הטרור' למלחמות הדת ההיסטוריות הנוצריות נגד מוסלמים. האב, מומחה לאנטישמיות של האינקוויזיציה הנוצרית בימי הביניים, טען בעבר כי במלחמת הרקונקיסטה - אותה מלחמה בין הנוצרים למוסלמים בספרד בימי הביניים שנמשכה כ-800 שנים – יש אנלוגיה ברורה לשיבת ציון.

הריקונקיסטה, טען, צריכה להיות מופת לנוצרים למלחמה מתמדת במוסלמים גם היום: "בתקופתנו, הוצא השד של האיום הערבי-מוסלמי שוב מן הבקבוק. האיסלאם תמיד שאף לשעבד את העולם המערבי ואלמלא נבלמו שתי התקפותיו הקודמות, הייתה כל ההיסטוריה האנושית שונה". גם נתניהו הבן טען שמדובר בשנאה ישנה לעולם המערבי, שהטרור מעניק לה חיים חדשים. האריזה של מדיניות החוץ האמריקאית כ'רקונקיסטה חדשה', מלחמת דת חדשה של הנוצרים נגד המוסלמים, הייתה המוצר המושלם עבור הניאו קונס כדי להתניע מדיניות חוץ תוקפנית ואקטיביסטית ולנצל את יתרונה כאימפריה הראשית בעולם.

אריזתה של מדיניות החוץ האמריקאית כ'ריקונקיסטה חדשה', מלחמת דת של הנוצרים נגד המוסלמים, הייתה המוצר המושלם עבור הניאו קונס כדי להתניע מדיניות חוץ תוקפנית

דעתו החיובית של נתניהו האב על הרקונקיסטה היא משונה – ולא רק בגלל שיהודי ספרד ייחלו במאה השביעית לכיבוש המוסלמי כדי להיפטר מעונשם של הוויזיגותים הנוצרים או בגלל גירוש יהודי ספרד על ידי הנוצרים במאה ה-15, אלא לאור טענותיו על חשיבותן של ארצות 'מתורבתות' מול ה'ברבריזם'. שהרי ניצחון הרקונקיסטה גרם לחורבנה של הציוויליזציה המוסלמית המפותחת והפלורליסטית בספרד על ידי הנוצרים הברברים מהצפון, והפיכתה לחברת חרב מונוליטית וקנאית. המלכים הנוצרים שלאחר הכיבוש, דווקא הכירו בעליונותה התרבותית חומרית של ספרד המוסלמית ולקחו את המסגרות האדמיניסטרטיביות החברתיות ותרבותיות של המוסלמים בעזרתם של המוסלמים והיהודים הנכבשים. פרופ' רון ברקאי, מומחה עולמי להיסטוריה הספרדית בימי הביניים ולאנוסים המוסלמים (מוריסקוס), טוען כי אין לראות את ההיסטוריה של יהודי ספרד כתופעה מבודדת אלא בקונטקסט רחב של היחסים עם המוסלמים והנוצרים. הוא מתאר חיים משותפים שניהלו שלוש הדתות במשך 800 שנה באופן שאפשר השפעות עמוקות הדדיות – תופעה שאין כמותה בכל ארצות אירופה. התפיסה הספרדית הייתה של קרבה מנטלית לאחר, טוען ברקאי, והוא אינו נתפס כאויב בלבד שצריך לחסלו פיזית. הרקונקיסטה הייתה למעשה מלחמת אחים, שהרי השלטון הערבי בספרד לא ייבא אוכלוסייה לספרד אלא האוכלוסייה המקומית התאסלמה. כיבוש ספרד על ידי הנוצרים חיסל את מרקם החיים המשותפים והוביל לגירוש ולטיהור אתני דתי שממנו לא התאוששה ספרד במשך מאות בשנים.

הספר שערך בנימין נתניהו ופורסם בשנת 1986
הספר שערך בנימין נתניהו ופורסם בשנת 1986

השפה המשיחית של משפחת נתניהו מדגישה את הגזע ואת הדת כמבדילים בין אויב לידיד, בין חושך לאור, מתירה מלחמה טוטלית באויב, מאיימת בקטסטרופות, מרוממת ומפארת את המערב כגזע העליון. היא התרחקה מאוד מהתיאור השגור של הסכסוך בין הפלסטינים והישראלים כסכסוך על טריטוריה, המקובל בעולם וגם על הרבה ישראלים מהימין. בשפה הנתניהואית, הפלסטינים הם חלק מהאיסלאם הטרוריסטי המאיים על המערב, וזהו. שפה זאת יצרה לאחר מכן ברית אמיצה בין נתניהו הבן לבין הכוח העולה של האוונגליסטים הנוצרים בארה״ב, קבוצה שמנתה למעלה מ-90 מיליון איש בסוף שנות השבעים, ושברה מסורת בפטיסטית ארוכה של הפרדה בין הדת לפוליטיקה כשהביאה לעלייתו של רייגן ב-1980. כניסתם המהפכנית של האוונגליסטים לפוליטיקה עזרה לסיים את דיאטת הרעב של העשירונים העליונים ותעשיות הנשק שנכפתה עליהם מאז סיום מלחמת העולם השנייה, גם על ידי המפלגה הרפובליקאית.

עד כמה חשובה לאוונגליסטים מלחמת דת עם המוסלמים, אפשר לראות בסקר שבו 89% ממצביעי טראמפ ציינו את ה"טרור" כסיבה מספר אחת לכך שבחרו בו, אפילו לפני המצב הכלכלי שניצב במקום השני עם 87%. למעלה משני-שליש של האוונגליסטים הם לבנים ובבחירות הם מהווים שליש מכלל הבוחרים של הרפובליקאים מאז ועד היום. קבוצה דתית משיחית דומיננטית זאת הפכה למרכז כוחו הפוליטי של נתניהו ומהווה למעשה את רוב חייליו של נתניהו בארה״ב ובעולם.

מסעותיו של אבו חמזה (צביקה יחזקאלי).
מסעותיו של אבו חמזה (צביקה יחזקאלי) הלוחם בטרור.

מאז 1980 ועד היום חייב כל מועמד פוליטי השואף להיבחר לנשיא בארה״ב להתייחס לטרור כאל איום קיומי ולא כתופעה שולית זניחה וחסרת חשיבות. הזרקת הטרור לדת האיסלאם הולידה עבור הציבור האמריקאי אויב חדש ורב עוצמה – גרוע מהקומוניסטים של בריה"מ. זהו אויב שבו האוונגליסטים מעוניינים בכל מאודם להילחם מלחמה תמידית עד ההשמדה, כדי להביא את ישו בחזרה (נכון שבמלחמת אחרית ימים של האוונגליסטים מצווה להשמיד גם יהודים, אבל דיה לצרה בשעתה).

בכנס ירושלים נולדה הגדרת הטרור החדשה, ושנה לאחר מכן ב-1980 מפסיקות סוכנויות המודיעין של ארה"ב להתייחס לטרור כאל טקטיקת לחימה כנהוג בתורות הלחימה המערביות, אלא ככינוי לאידיאולוגיית אלימות פוליטית של קבוצות אתניות-דתיות מסוימות. ב-1981 יצא הספר "International Terrorism: Challenge and Response" ("הטרור הבינלאומי: אתגר ותגובה"), ובו הרצאותיהם של באי הכנס בעריכתו של בנימין נתניהו. על העטיפה האחורית מתואר בנימין נתניהו כפרופסור מאוניברסיטת קורנל למדעי היהדות המתמחה בימי הביניים. האב והבן התמזגו לאחד.

בכנס השני של משפחת נתניהו, שנערך בוושינגטון ב-1984, כבר היה נתניהו הבן שגריר ישראל באו"ם ודמות הידועה בארה"ב יותר מאחיו יונתן. לכנס הזה הגיעו הניאו קונסרבטיבים כאנשי הממשל החדש של רייגן ואיתם מזכיר המדינה ג'ורג שולץ, אנשי CIA, עיתונאים בכירים וגולת הכותרת של הכנס: מומחים לאיסלאם. סוף-סוף התאפשר למשפחת נתניהו להתרכז בנושא החשוב לה ביותר: שימוש בכוח צבאי מערבי הפועל מחוץ לחוק הבינלאומי נגד הציביליזציה המוסלמית. הכנס התרכז בעיקר בקישור המילה טרור למילה מוסלמי. בריה"מ כיכבה עדיין לפי דרישת הקהל האמריקאי, אבל רק בשוליים כנותנת חסות לטרור האיסלאמי.

בכנס אירגן נתניהו הבן גם סימפוזיון על תפקידם של כלי התקשורת בסיקור הטרור, בהנחיית איש הטלוויזיה טד קופל ובהשתתפות עיתונאים בכירים כמו נורמן פודהורץ, צ'רלס קראוטהאמר, ג'ורג' ויל, בוב וודוורד וג'ון אוסליבאן, שדיברו על היחס הסימביוטי בין הטלוויזיה והטרור ועל "הטרור של כלי התקשורת" – כלומר השתתפותה בפועל של העיתונות במעשה הטרור בבואה לסקר את פעילותם של הטרוריסטים ואת מאבקם הלאומי. הרעיון המרכזי בסימפוזיון היה שיש צורך בצנזורה עצמית של העיתונות כדי לעזור לפעילות הממשלה.   

טרור זה איסלאם ואיסלאם זה טרור

ההרצאות בכנס בוושינגטון ב-1984 כונסו לספר בעריכתו של בנימין נתניהו בשם "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח?" שנתיים מאוחר יותר, שיחד עם ספרה של סטרלינג הפך לתיאוריה המרכזית של ה-CIA, של המפלגה הרפובליקאית וכמו כן לספר החביב על הנשיא רייגן. בכנס בוושינגטון מתאר בנציון נתניהו בדקדקנות את טיבו של "הטרוריסט" על פי מיטב מדעי האאוגניקה הפופולריים של תחילת המאה עשרים, ממש כמו צ'זארה לומברוזו המדען הנערץ עליו מהמאה ה-19.

לומברוזו קבע שהנטייה לעבריינות אינה סביבתית אלא ביולוגית. העבריין נולד עבריין ואינו שייך לגזע האדם הנבון, כי אם הנו אדם מנוון בעל מוסריות לקויה. נתניהו האב מדבר על הטרוריסט כ"אדם מזן חדש, משולל רגש מוסרי המחזיר את האנושות לתקופה טרום היסטורית… מחוסר מעצורים היסטוריים… שקרן ערמומי מושלם", ולכן "מסוכן יותר מהנאצים שהיו מכריזים על מטרותיהם בגלוי…". הוא מתאר גם את הפתולוגיה שלו: "אגואיסט אשר מימש את תשוקותיו סומך רק על הברוטליות שלו", וקובע כי היחס של המערב לטרור הוא סימן ל"חולי מוסרי רציני" (מתוך הספר הנ"ל). אם עד אז היה מקובל לראות את הטרור כטקטיקה שבה משתמשות כלל החברות האנושיות, הרי שלפי בנציון נתניהו הטרוריסטים הם קבוצה בעלת זהות אתנית דתית אחת – המוסלמים והערבים.

שני כנסי הטרור של משפחת נתניהו שיווקו את התפיסה המקובלת בישראל שלפיה יש הבדל בינארי בין לוחם גרילה לבין טרוריסט רשע, למרות שבעולם עד שנות השישים כלל לא עשו הפרדה בין השניים. רבים מהמשתתפים נהנו לנתח כמוצאי שלל רב את האמירה הלא מוצלחת כי "טרוריסט בעיניו של אדם אחד הוא לוחם חופש בעיני אדם אחר", כדי להראות סימטריה כוזבת ומוסר רלטיבי שהליברלים משתפי הפעולה עם הטרוריסטים מפיצים. אבל הניסוח הנכון הוא שגם מדינות המערב וגם קבוצות פוליטיות שאינן מדינות מבצעות בו זמנית פעילויות מלחמתיות לפי חוקי המלחמה ואמנות בינלאומיות, וגם טרור – פעולות מלחמתיות המכוונות נגד אזרחים. הטרור הוא גם חלק בלתי נפרד מדוקטרינת נתניהו עצמו, כפי שהוא טוען בספרו: "בשום פנים ואופן אסור לשלול מלכתחילה תגובה צבאית אך ורק בגלל הסיכון של קורבנות אזרחיים. לעמדה זאת יש יסוד מעשי ומוסרי כאחד". כך, להצגה תועמלנית של נשקן הטהור של המדינות הדמוקרטיות מול המרצחים הטרוריסטים אין שום אחיזה עובדתית.

קשה לבסס מדע כלשהו על מושג רעיל כמו 'הטרור', שהנחת היסוד שלו היא ביטוי אמוציונלי של דעות קדומות. שהרי המילה 'טרוריסט' כבר מכילה בתוכה הנחה מוסרית

לכנסים של משפחת נתניהו לא הייתה גם אחיזה מחקרית. קשה לבסס מדע כלשהו על מושג רעיל כמו 'הטרור', שהנחת היסוד שלו היא ביטוי אמוציונלי של דעות קדומות. שהרי המילה 'טרוריסט' כבר מכילה בתוכה הנחה מוסרית והנה כינוי לאנשים הנחשבים רעים בעינינו. מכל סוגי האלימות הפוליטית הטרור הוא דווקא אחד הפשעים הפחות קשים – פחות מג'נוסייד, דיכוי, כיבוש, טרור צבאי נגד אוכלוסיות כבושות או טרור שהשלטון מפעיל על נתיניו. גארי לאפרי (Lafree),ד"ר למדעי החברה ממרכז הנתונים על טרור של אוניברסיטת מרילנד, מפריך לדוגמא בסרטון זה את "המיתוסים של הטרור". לאמת מדעית חסרת ריגושים שמציגה הטלוויזיה המסחרית אין רייטינג ואי אפשר ליצר ממנה תעמולה, אבל היא בהחלט מעמידה באור מגוחך את מפעל חייו של נתניהו הבן.

למעשה, ניתוחיו של בנימין נתניהו באזני האמריקאים, המבוססים על כך שהוא ישראלי ה"מבין בערבים", הם קש וגבבה. לדוגמה, בספר "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח?" טוען נתניהו שהפאן-ערביזם הוא כוח עולה. תחזית זו היא שגויה עד היסוד, מאחר והתבוסה במלחמת 67׳ פירקה את רעיונות הפאן-ערביזם והלאומיות במדינות ערב ואפשרה את עלייתו של האסלאם. גם טענותיו על עיראק המחזיקה נשק להשמדה המונית ולכן יש לכובשה היו למעשה שקריות. ניתוחיו הגיאו-פוליטיים של נתניהו מבוססים על העמדה שלקח לעצמו כאלרמיסט העומד בשער כדי להעיר את הציבור האמריקאי והמערב מפני האויב הדמוני. ניתוחים אלו שהפכו לדוקטרינה האמריקאית אכן מאוד אפקטיביים כשהוא מגיש אותם בהופעותיו הטלוויזיוניות בארה"ב, אלא שרעיונות המבוססים על ההנחה כי הערבים והמוסלמים הם גזע אחר משאר האנושות, וכי תפקיד הגזע הלבן והיהודים בתוכו הוא לרסן אותו, מקשים על האפשרות להתייחס אליהם כבעלי ערך או ככאלה המסוגלים לתת תמונה מהימנה כלשהי על יכולותיו וכוונותיו של היריב, שהוא עצמו יצר עבור המערב.

בנימין ובנציון נתניהו בטקס לציון 35 שנה למבצע אנטבה בהר הרצל, 2011. צילום: לע״מ
בנימין ובנציון נתניהו בטקס לציון 35 שנה למבצע אנטבה בהר הרצל, 2011. צילום: לע״מ

עד כמה משפחת נתניהו הייתה רדיקלית בחזונה אפילו ביחס לציונים ימניים, אפשר לראות בהשוואה למנחם בגין. בגין היה אמנם שמרן ימני, אבל גם ליברל בסגנון הרפובליקאי האמריקאי הישן, כלומר האמין בשלטון החוק ולמרות תפיסתו הקפיטליסטית דגל במדינת רווחה ובקיום איגודים מקצועיים. נתניהו האב והבן, לעומת זאת, מתעבים ליברליות וערכים כמו שוויון, ומאמינים בקפיטליזם המבוסס על דרוויניזם חברתי ובאליטיזם גנטי, וסבורים כי למען מטרות קדושות כמו חיסול האויב מותר להשעות את החוק. עקרונות אלו זהים לאלו של הריאקציה הישנה באירופה והריאקציה החדשה של חוגי השלטון בארה"ב שהחלה בשנות השמונים.

משפחת נתניהו מאמינה כי מוצאו האתני-דתי צריך לקבוע את גורלו של האדם (בתנאי שהיהודים ייחשבו לחלק מתרבות המערב). מעיקרון זה נגזרת קונספציית הטרור המוסלמי

משפחת נתניהו מאמינה בכל לבה כי מוצאו האתני-דתי צריך לקבוע את גורלו של האדם (ובתנאי שהיהודים ייחשבו לחלק מתרבות המערב, כלומר במעלה הסולם ההיררכי-אתני של האנושות). מעיקרון זה נגזרת 'קונספציית הטרור המוסלמי': מה שחשוב הוא זהותם האתנית-דתית של המפגעים והיא גוזרת את השיפוט של מעשיהם. טענה זו חלחלה מאז ועד היום לציבוריות האמריקאית. כך למשל, כשיש אירוע ירי על אזרחים, מיד בודקים מה היא זהותו של היורה כדי להגדיר את מעשהו; אם היורה הוא לבן-נוצרי אזי מדובר באירוע ירי מצער, אם מדובר בערבי-מוסלמי הרי שהאירוע מוגדר כטרור. גם כאשר היורה הלבן-נוצרי טובח בילדי בית ספר או בקהל משתתפי מופע מוזיקלי, הוא אינו נחשב טרוריסט.

"אויבינו לא שונאים אותנו בגלל מה שאנחנו עושים, אלא בגלל מי שאנחנו", הצהיר לפני כמה שנים בנימין נתניהו בפני אוונגליסטים נוצרים. אמנם, לאור עקרון ראשי זה מתנהלת החברה בישראל לדורותיה, אבל אצל משפחת נתניהו זהו העיקרון הראשי והיחיד – בלי גווני ביניים. מעיקרון זה נגזר גם ש'אין לנו ברירה אלא גם לשנוא אתכם בגלל מוצאכם האתני-דתי'. בהעמדה כזאת של המצב הפוליטי, אין אפשרות למשא ומתן מאחר ומדובר בשלילה ביולוגית עמוקה של הצד מנגד. זה מתכון למלחמת נצח, או כפי שמנסח זאת נתניהו האב:"נכונות פרמננטית למלחמה".

בגלל שייכותו לגזע מסוים, האויב מבצע פשעים באופן בלתי רציונלי, ולכן אי אפשר לשייך לו מניעים כמו מלחמה נגד דיכוי. כמו שקובע נתניהו הבן: "הסיבה העיקרית לטרור טמונה לא בטרוניות שהוא מעלה אלא בנטייה שורשית לאלימות חסרת רסן". זאת גם טענתו של האב, שאמר בראיון עיתונאי כי: "הבעיה של השמאל שהוא חושב שהמלחמה עם הערבים דומה ביסודה לכל המלחמות שמתנהלות בין עמים בעולם. אלו מגיעות לפשרה או לאחר שצד אחד ניצח, או כששני הצדדים מגיעים למסקנה שעייפו מן המלחמה והניצחון אינו אפשרי" וכי "האויב הערבי הוא קשה כי הנטייה לקונפליקט היא חלק מהמהות שלו… מבנה האישיות של הערבי הוא כזה".

ואם מדובר בעניין ביולוגי, שהרי אין אפשרות לשינוי והפתרון היחיד הוא כוח. ואם האויב עוד מכריז על מלחמה טוטאלית נגד המערב, אז המסקנה ההכרחית היא שאין ברירה אלא להילחם נגדו במלחמה טוטאלית ולהשמידו באמצעים שהם מעל החוק. אידיאולוגיה זו אפקטיבית ביותר עבור הימין האמריקאי, ונתנה מענה לצרכיו להחזיר את האימפריאליזם מבלי להשתמש כמקובל בעבר באופן גלוי ברעיון של עליונות לבנה במדיניות החוץ אלא להתרכז במקומו בשטניות האויב.

עד כמה עניין הזהות האתנית-דתית כעיקרון לאבחנתם ולשיפוטם של בני אדם היא בנפשו של נתניהו הבן, אפשר בין היתר לראות בעדותו של העיתונאי והפרשן הפוליטי מרווין קאלב (53:26), שטען כי בשיחה עמו הדגיש נתניהו ששמו האמצעי של ברק אובמה הוא חוסיין וכי אביו מוסלמי. כך, נתניהו ביקש להפחיד את העיתונאי האמריקאי בחשיפת המוסלמיות של אובמה, הנוצרי המזויף.

משגיחי הכשרות היהודים

גולת הכותרת של מפעלו הפוליטי של נתניהו הייתה יישומה של האידיאולוגיה שלו על ידי ג'ורג' בוש הבן, כאשר האחרון הכריז על 'מלחמה נגד הטרור'. בוש הבן, ניאו קון בעצמו, חזר בנאומיו על מילותיו של נתניהו שהותכו לדוקטרינת הפלישה לעיראק של וולפוביץ. כוחה הצבאי העצום של האימפריה הוצג לראווה בטלוויזיה ב-2003 באמצעות הפלישה לעיראק, מדינה שלא היה לה קשר ישיר או עקיף כלשהו לאירועי 9/11. הטלוויזיה האמריקאית הציגה לציבור האמריקאי מטח של הפגזות ראווה לענישת תושבי העיר בגדאד, שכונו מלחמת 'הלם ומורא' (Shock and Awe) והתבצעו בלילה כדי ליצור אפקטים דרמטיים של להבות אש ועשן מעל הבתים המופצצים. אמצעי התקשורת לא התייחסו לכך שברגעים אקסטטיים אלו של תיאטרון המלחמה, צונחים אל מותם ילדים בשנתם ואזרחים חפים מפשע.

ביבי ושולץ, 1998. צילום: עמוס בן גרשום / לע״מ
ביבי ושולץ. צילום: עמוס בן גרשום / לע״מ

אם אחרי מלחמת העולם השנייה השתדלו צבאות המערב להסתיר פגיעות באזרחים, הרי שכעת מתרברבים בפגיעות מכוונות באזרחים חסרי אונים לקול תשואות הקהל. יחסי הכוחות בין צבא האימפריה לאלה העומדים מולו ברורים לכל, שהרי אזרחיה נוהגים להתבדח כי אפשר לכבוש מדינה זו או אחרת אפילו באמצעות תזמורת הצבא. ולכן מהותן של מלחמות ראווה אימפריאליות, המתבססות מלכתחילה על כך שאין כוח צבאי של ממש העומד מולן, היא פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע.

לרגע קט אחרי מלחמת העולם השנייה, עם מאבקן של מדינות העולם השלישי לעצמאות ומאבקם של השחורים לשוויון בארה״ב בשנות השישים, נדמה היה כי נסגרה הדלת על האימפריאליזם והקולוניאליזם. והנה הגיעה משפחת נתניהו מהחלון, עם פתרון שבלבו התעלמות ממניעיהם של המתקוממים והתרכזות אך ורק באלימות הפוליטית שהם מפעילים – ובלשונו הטאוטולוגית של בנימין נתניהו: "מי שמבצע טרור הם ה'טרוריסטים'". הקלות והמהירות שבהן רעיונות מסוג זה חזרו למדיניות של ממשלות במערב הייתה בין היתר בזכות העובדה שהמטיפים לגזענות זאת הם יהודים; העליונות הלבנה זקוקה למשגיחי כשרות יהודים כדי להרחיק אותה מרחק ביטחון מהאשמה בנאציזם.

ח״כ בנימין נתניהו, 1988. צילום: יעקב סער / לע״מ
ח״כ בנימין נתניהו, 1988. צילום: יעקב סער / לע״מ

אין הרבה הבדלים בין כנסי משפחת נתניהו לבין כנסי עליונות לבנה למיניהם הנערכים בארה״ב, חוץ מהעניין המעמדי. שני סוגי הכנסים טוענים לדומיננטיות על אלו שאינם לבנים מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. בעוד שהרטוריקה של משפחת נתניהו מותאמת למשתתפי הכנס השייכים למעמדות הגבוהים והחזקים בחברה, הרי שבכנסי העליונות הלבנה הנערכים בדרך כלל לקהל של המעמדות הנמוכים משתמשים בשפה עוד יותר בוטה וישירה נגד הגזעים האחרים. נראה כי השוני העיקרי בין שני סוגי הכנסים הוא שנתניהו האב ובנו רוצים שגם היהודים יהיו כלולים בגזע הלבן האירופי – תשוקה שמסתבר כי לא נרפאה אצל יהודי מזרח אירופה אחרי הקמת המדינה היהודית במזרח התיכון, וגם לא אצל אלה המכריזים על עצמם ציונים גאים כמו משפחת נתניהו; אלה, מתדפקים על דלתות האירופאים החזקים והעשירים כמו אבותיהם השתדלנים בגלות המזרח אירופית, בבקשה להתקבל למועדון הנחשב נעלה בעיניהם, גם כשהוא לא מקבל אותם. הציונות עשתה נס ואפשרה סוף סוף ליהודים להתקבל אצל הנוצרים הלבנים. האוונגליסטים הם פרו-ציונים ואנטישמיים, ומוכנים להכליל את היהודים האשכנזים בגזע הלבן ובתנאי שהם ישראלים הלוחמים באיסלאם בארץ ישראל ולא אזרחי ארה״ב.

עד היום נחשב בנימין נתניהו לאחד האישים הפופולאריים על הציבור האמריקאי במשאלי דעת הקהל. יש לו אפילו עקומת פופולריות משלו לאורך שנים במשאלי גאלופ. נתניהו גם מככב כדמות חשובה בשלל קונספירציות על אירועי ה-9/11 ובספרי מחקר רבים בנושא הטרור. באופן משונה, בישראל לא נכתב כמעט על מפעל זה – גם לא בקרב מבקריו שאפילו מדביקים לו את הכינוי 'מר טרור' בלעג. לגבי העיתונות וכותבי הביוגרפיות, פעילות נתניהו היא חלק מפרויקט ה'הסברה הישראלית' בחו"ל. כלומר עניין מובן מאליו שאין מה לחקור בו.

תעמולה זו השפיעה על המערכת הבינלאומית, והחל משנות השמונים עזרה בהתנעת מלחמת דת חדשה בין הנוצרים למוסלמים, כלומר בהפיכת מדיניות החוץ האמריקאית להתקפה מלחמתית על הציוויליזציה המוסלמית. נתניהו גרם למעשה לנזקים חמורים לאוכלוסייה הערבית והמוסלמית בעולם, יותר מכל פעילות של גנרל או מדינאי ישראלי אחר, והשפיע על הפיכתה לקבוצה האתנית-דתית השנואה ביותר בארה״ב ובמדינות אירופה.

מפעלה של משפחת נתניהו של המוסלמי כאויב האנושות, שבעזרתו קצר הבן הצלחות מטאוריות  בקריירה שלו, החל דווקא בתקופת התחזקותה של ישראל. שלטונו של נתניהו הבן על ישראל החל בזמן שכבר הייתה מעצמה חזקה עם מדינות חלשות סביבה. אבל תהליך זה נתפס משום מה על ידי הציבור בישראל, גם על ידי אלה שסולדים ממנו, כהישג של נתניהו. הוא מצדו מתדלק את החרדה הקיומית של הישראלים ושל היהודים על ידי הפצה והגברה של להבות שנאת המוסלמים והערבים, מה שנשמע לישראלים כ"דיבור תקיף" של אדם ש"מבין בערבים". ואכן, שנאה זו היא כלי לגיוס פוליטי יעיל ביותר בזמנים של ביטחון ושפע, כאשר כבר אין אינטרס ביטחוני כלשהו להגיע לפשרה עם הפלסטינים כמו ב-30 שנות קיומה הראשונות של המדינה. נשארה רק בעיה מוסרית, ודוקטרינת הטרור האמריקאית של נתניהו מטפלת בה בהצלחה גם בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סמולן

    מאמר מרתק. כדאי אולי להציע, סתם בשם ההוגנות או מה שנשאר ממנה, שמשפחת נתניהו אכן חוותה שכול מידיו של טרור בינלאומי ושפעולתם היתה, לפחות במידה מסויימת, תגובתית מחד ומונחה על ידי מבצע החטיפה הכמעט-מוצלח מאידך. לא הכל מניפולציה חסרת קשר למותו של האח והבן, והתאים המהפכניים שסיפקו את החוטפים הגרמנים לאנטבה קמו בפרנקפורט, לא בדיוק אומה מוחלשת.

    אגב, יש כמה בעיות, להדגמתן, אפשר להתמקד בכנס הראשון ההוא, ותיעודו בטקסט: הקישור לטקסט של בנציון נתניהו ב"נאום חייו" מוביל למעשה למקום אחר, כלומר לעמוד 361, ולדבריו של סנטור הנרי ג'קסון, שקרא את הצהרת הסיכום של הכנס. בנציון נתניהו למעשה מופיע בפתח הספר, כלומר בעמוד 3. שם גם נמצא תיאור קצר של הביוגרפיה של הדובר, שהועתקה באתר אמזון כזו של בנימין נתניהו.

    הביוגרפיה של נתניהו הבן תוקנה למעשה בכריכה האחורית של המהדורה השניה של הספר, זו שנמצאת בקצה הקישור לנאום חייו של נתניהו האב (מקליקים על הקישור וגוללים למטה). אבל בהתחשב בזה שאתר אמזון לא מביא שום תמונה ממשית של הכריכה האחורית של המהדורה הראשונה, גיגלתי את הטקסט (בנימין נתניהו, פרופסור אמריטוס). מתברר שיש עוד ספרים שנכתבו על ידי פרופ' נתניהו הבן, כנראה בשיתוף שגיאות של בסיסי נתונים מבוזרים בקפיטליזם המאוחר :-)

    מכתבי יוני (1977):
    https://brickelwhyte09.blogspot.co.il/2010/11/h641ebook-get-free-ebook-letters-of.html

    הטרור: כיצד יכול המערב לנצח? (1995)
    https://books.google.co.il/books/about/Terrorism.html?id=sTtvAAAACAAJ&redir_esc=y

    מקום תחת השמש (1995):
    https://www.koorong.com/search/product/a-durable-peace-benjamin-netanyahu/0446523062.jhtml

    מלחמה בטרור (2004):
    https://books.google.co.il/books/about/Terrorism.html?id=sTtvAAAACAAJ&redir_esc=y

    (התאריכים ככה-ככה, זה רק טוקבק שהפך מתיש)

  2. יליד הארץ הישנה

    נתניהו ושכמותו מיטיבים לדבר על 'הגנת המערב' מפני כל מיני חייזרים, מציאותיים או מומצאים, אבל בפועל הם אלה שפותחים את הרגליים ומוכרים את אמצעי ההגנה שעומדות לרשות החברות האנושיות במערב וכלל המין האנושי בכדוה"א ורק הם יודעים למי. בדיוק כמו חברם דונלד טרמפ שפתח את הרגליים לפוטין ועל הכידון שלו רכב את דרכו אל הבית הלבן, בזמן שאמריקה משמיעה רטוריקה אנטי רוסית.

  3. שוזיק

    מאמר נהדר וכתוב לעילא. במאמר מוסגר, גם לאסטרטגיית "המלחמה בסמים" שהובילה / מובילה ארה"ב יש מאפיינים דומים שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט ותוצאות דומות למדי לאלה של "המלחמה בטרור". אבל שם, כמובן, המניעים היו שונים לגמרי.

  4. סמדר לביא

    מאמר מבריק! כולי תקווה ש"העוקץ" ישנס מתניו לתרגום מהיר לאנגלית – השפה העריצה הזאתי.

  5. Shahar Shlomi

    בתמונה השניה זה בוש הבן, לא בוש האב

  6. עדנה לבינגר

    מאמר מרתק. תהיתי בעקבות הקריאה בו איך התייחס הממשל האמריקאי בתקופת אובמה ל׳טרור הבינלאומי׳ ולנתניהו? ותרגום לאנגלית יהיה מבורך.

  7. רחל פוקס

    עוד לא נתקלתי בבן אדם יחיד שהיתה לו כזו ההשפעה על העולם אולי רק היטלר.

  8. דפנה

    איזה מאמר! מרתק, מבריק וחשוב. תודה.
    אשמח להעביר לקרובים ומכרים בארה"ב. מחכה לתרגום לאנגלית.

  9. אייל 2

    מעניין מאיפה נתניהו המציא את אויב הטרור האיסלמי?
    איך הוא לא מתבייש להפחיד את העולם המערבי שעלולים להתפוצץ
    מחבלים מתאבדים במרכזי הערים שלהם.
    מזל שהוא לא הוסיף גם שטויות מופרכות כמו מטוסי נוסעים שיתנגשו במגדלים.
    והכי הזוי.. הוא עוד מעז לקשר את זה למוסלמים בשם קדושת האיסלם.

    מזל שהוא התחיל את פעילות ה״שליטה״ שלו בשלטון האמריקאי רק ב 1972, אחרת
    עוד היית טוענת שהוא הכניס את הצבא האמריקאי לויאטנם.

    ודבר אחרון.. אח שלו נורה ע״י טרוריסטים בניסיון חילוץ בני ערובה.
    והוא ואביו מינפו וניפחו את הסיפור בעולם???
    לא יאומן תעוזת הנפש שלך בהאשמת הקורבנות.

    1. תאודור

      אייל – הכותבת לא טוענת שאין מוסלמים שהם טרוריסטים אלא שזה לא שונה בהרבה מה"טרור" של הויאטקונג או עמי עולם שלישי מתקוממים אחרים ובכל מקרה הוא מנופח מעבר למימדיו. ה-11/9 הוא דוגמא מאלפת, שכן רוב הטרוריסטים הגיעו מסעודיה -ידידה ותיקה של ארה"ב ולקוחת נשק גדולה שאיננה נכללת במדינות מהן הכניסה אסורה. עוד עובדה מעניינת היא ש11 מאחיו ואחיותיו של בן לאדן הוטסו מארה"ב ע"י הממשל ב12/9 למרות איסור טיסה. העובדות הללו יחד עם אחרות רבות מעלות ספקות גדולים לגבי מקורו של אל-קעידא שרק שנים קודם מומן באופן גלוי ע"י ארה"ב. יש אפשרות גדולה שחלק גדול מהטרור האיסלמי הוא תוצרת ארה"ב.
      וגם אם תפטור זאת כתאוריית קונספירציה -שוב, העניין הוא במידתיות ובאופי התגובה. טריליון הדולרים שיצאו על עיראק שכלל לא מימנה טרור יכלו לצאת על ביטוחי בריאות לאמריקאים ולהציל חיים של מאות אלפים אמריקאים ואף יותר. שלא נדבר על מליון עיראקים.

  10. איציק

    גברת גבאי הנכבדה.את באמת מאמינה לכל הסיפור שלך.?חבל שלא התחלת את הניתוח שלך,לקשר של משפחת נתניהו , מוקדם יותר.עוד היית מגלה שמלחמת העולם השניה פרצה בגלל הסבא של הסבא של ביבי נתניהו.כתבה הזויה.

  11. אריה

    מה זה סדר יום מזרחי?

  12. ג. אביבי

    מאמר חזק ומשכיל נוסף של שושנה גבאי.
    "נראה כי השוני העיקרי בין שני סוגי הכנסים [של "עליונות לבנה" ושל הנתניהו's, ג.א] הוא שנתניהו האב ובנו רוצים שגם היהודים יהיו כלולים בגזע הלבן האירופי – תשוקה שמסתבר כי לא נרפאה אצל יהודי מזרח אירופה אחרי הקמת המדינה היהודית במזרח התיכון, וגם לא אצל אלה המכריזים על עצמם ציונים גאים כמו משפחת נתניהו; אלה, מתדפקים על דלתות האירופאים החזקים והעשירים כמו אבותיהם השתדלנים בגלות המזרח אירופית, בבקשה להתקבל למועדון הנחשב נעלה בעיניהם, גם כשהוא לא מקבל אותם. הציונות עשתה נס ואפשרה סוף סוף ליהודים להתקבל אצל הנוצרים הלבנים. האוונגליסטים הם פרו-ציונים ואנטישמיים, ומוכנים להכליל את היהודים האשכנזים בגזע הלבן ובתנאי שהם ישראלים הלוחמים באיסלאם בארץ ישראל ולא אזרחי ארה״ב." –
    העיתונאי אורי אבנרי כתב לא פעם על ההערצה הענקית לגרמנים ולגרמניה מצד הרבה מאוד אשכנזים בישראל, כולל במשפחות של ניצולי שואה. השאיפה ארוכת הדורות של חלק מיהודי מזרח אירופה להיספח ל"גזע העליון" הגרמני לא מתה. היא ליוותה את הציונות האשכנזית מראשיתה ולא גוועה בעקבות השואה. כדאי להזכיר גם את האבות האידיאולוגים של ההתיישבות הציונית בא"י – מארתור רופין דרך הארכי- פושע שיבא ועד מחוללי התפיסה הסוציולוגית באקדמיה פרנקנשטיין et אייזנשטט. כול אלה העריצו את הגזע הארי והיו מעורבים ישירות או בעקיפין בפשעים שחוללה התנועה הציונית בא"י – לפני ובעיקר אחרי קום המדינה – במזרחים.
    נתניהו, כמו רבים בימין וה"שמאל" האשכנזי החילוני והדתי בישראל , גדלו על אותה אידאולוגיה. העמים הנורדיים (גרמנים למיניהם ואנגלוסכסיים לבנים) לשיטתם, הם המודל לחיקוי תרבותי ובוודאי שלא הדרום אירופאים / לטינים, לא העמים כהי העור ולא המזרח תיכוניים.
    המורשת הגזענית הזאת, אותה סייעו להפיץ בארה"ב נתניהו ואביו, שהייתה (הרבה לפניהם) התירוץ ה"מוסרי" לקולוניאליזם האירופי, היא אותה מורשת ממנה סובלים המזרחים, הפלסטינים והאתיופים בימינו. את מחיר השתלבות האשכנזים במועדון "הגזע הלבן" הנוכחי משלמים רוב הישראלים, כולל ובעיקר מי שאינם אשכנזים.

  13. ליכודניק

    הטרור של שנות ה-70' לא הגיע מהעולם השלישי, והוא לא היה מוסלמי.

    היו טרוריסטים גם מאירופה, יפן, דרום אמריקה וארה"ב; היה טרור מרקסיסטי וטרור נאו-פאשיסטי.
    בין הטרוריסטים הפלסטינים, היו מחבלים נוצרים רבים: ודיע חדד, ג'ורג' חבש, תרז חלסה ממטוס סבנה ואחרים.

    מהבחינה הזו, הוא שונה מאוד מהטרור המוסלמי של שנות ה-80' ואילך (ובפרט, מטרור המתאבדים).

    אני מניח שנתניהו היה ער לכך; להבנתי, האבחנה שלו- הנכונה- היתה שיש לראות בטרור כלי מבצעי בשירות מדיני, ולפעול נגדו ברמה המבצעית באופן יזום- ולא מין פעולת ייאוש של תמהונים,מדוכאים, או בני תרבות אלימה, שצריך לפתור ע"י פעולה חברתית/מדינית.

    הביקורת על הקריאה לפעול שלא במסגרת האו"מ משעשעת- אזכיר כי באותן שנים האו"מ היה משותק בידי היריבות הבין-גושית, עם הטיה חזקה נגד ישראל (למשל, הקביעה כי ציונות היא גזענות). ממילא, ברור שכל ישראלי הגון היה צריך לקרוא לפעולה שלא במסגרתו.