string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

תיאוריית השינוי של אבי בוסקילה

מאז שהכריז שהוא מתמודד על ראשות מרצ, מרגיש אבי בוסקילה מותקף מכל הכיוונים. בראיון נרחב הוא סוגר חשבון עם המבקרים, אומר איך לא יקרא לעולם לאלאור אזריה, וקובע שמרצ איבדה את אמון הציבור
תמי ריקליס ויונית נעמןתמי ריקליס ויונית נעמן

עורכות אתר העוקץ

בחודש האחרון זכה אבי בוסקילה להתעניינות רבה מעל דפי ״הארץ״, הבית הווירטואלי המחבק של מצביעי מרצ. שלושה מאמרים שעסקו במועמד לפריימריז לראשות מרצ שיתקיימו בעוד כעשרה ימים, הגיעו למסקנות לא מחמיאות במיוחד: רוית הכט כתבה על הנטייה שלו לדבר בהגזמות, לעתים תוך זריקת עובדות שאינן עומדות במבחן דקדקני של פרטים ונתונים, וכינתה אותו "עטיפה נוצצת" ברפרור לקריירה שלו בתחום הפרסום. יוסי ורטר כתב כי "לבקש את תפקיד יו"ר המפלגה והסיעה בכנסת ללא יום אחד של עבודה פרלמנטרית לרפואה, בלי שמץ של מושג ירוק מה זה אומר לנהל מפלגה וסיעה, זו התגלמות היומרה החלולה מצד אחד וחוסר מודעות עצמאית מצד שני." אייטם נוסף טען כי חוגי הבית שעורך בוסקילה מתקיימים בעיקר באזור הנוחות שלו, ולא בפריפריה שעליה הוא מדבר כל כך הרבה.

בוסקילה נסער למדי מכל העניין. "לכתוב עליי שלושה טורים בחודש זו מתקפה… המילים של ורטר היו תדרוך מושלם, הייתה שם סגירת חשבון". ב"סגירת חשבון" בוסקילה מכוון לאנשי שלום עכשיו, תנועה אותה עזב אחרי שנה וחצי בלבד בתפקיד המזכ״ל – מכעיס בכך לא מעט אנשים שטענו כי מיהר מדי לתחנה הבאה. לטענתו, טורו של ורטר ציטט תגובות שקיבל מאנשי שלום עכשיו כאשר הכריז על התפטרות. אבל לא פחות, הוא מזהה בו לדבריו "ניחוחות גזענות קלים": "'אבי בוסקילה עם היוהרה', 'אבי דבוש עם היומרה החלולה', ותמי זנדברג," הוא שואל, "היא לא יומרה? היא לא יוהרה?"

גם על הכט יש לו בטן מלאה למדי: "היא בילתה איתי שעתיים בראיון ועוד שעתיים בחוג בית, ויש פער בין כמות המידע שהיא קיבלה לבין מה שהיא בחרה לחדד. היא התקשרה לגלית בן שמחון שהייתה המנכ"לית של "מגזרים" (משרד הפרסום שבו עבד בוסקילה בעבר, ת"ר וי"נ), התקשרה לנועם טיבון שהיה מפקד שלי בצבא, קיבלה מכולם פידבקים מעולים עלי. אז מה היה לה דחוף לקבל עוד תגובה משלום עכשיו?"

אכן, הצטרפותו של בוסקילה למירוץ לראשות מרצ גרמה לכמה גבות להתרומם; בייחוד לאור העובדה שלפני פרישתם המפתיעה של זהבה גלאון ואילן גילאון, המתמודדים המובילים היו ותיקים יחסית במפלגה ובעלי ניסיון פרלמנטרי עשיר. בוסקילה ש"הגיע משום מקום" קפץ למים עמוקים בכל הנוגע לניסיונו ולמתחרים על התפקיד הנכסף, כמו למשל חברת הכנסת תמר זנדברג שכיכבה השבוע על שער מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" – עיתון שהציב גם את בוסקילה בשער כאשר מונה למזכ"ל "שלום עכשיו". וגם אז התרוממו לא מעט גבות. התמיהה הקולקטיבית הזאת קשורה כמובן לחוסר הניסיון הפוליטי, אך אין ספק שהיא קשורה גם למוצא אתני (גם שלום עכשיו וגם מרצ הם מעוזים לבנים למדי) וגם לרקע הסוציו-מעמדי שממנו מגיע האיש.

אבי בוסקילה, יד אליהו, 5.3.2018. צילום: תמי ריקליס
אבי בוסקילה, יד אליהו, 5.3.2018. צילום: תמי ריקליס ויונית נעמן

הכול לדעתך בגלל חוסר הניסיון? מפני שאתה בא מבחוץ?

״כי אני רץ נגד א/נשים שהם רוצים שיזכו. האם עדיף להיות אישה מניפולטיבית קרה אבל פוליטיקאית מנוסה או עטיפה נוצצת אבל מבולבלת ולא כל כך יודעת? רוצות לראות אליטה נלחמת? פינת ליטוף ב'גב האומה' עם תמי זנדברג. נחום ברנע אמר לי שעיתונאים ועיתונאיות – כאלה שהם גם מצביעי מרצ – בשם האיזון הקדוש, חייבים לתקוף כדי להוכיח את הטענה, בעוד שעיתונאי ימין לא אכפת להם. יש להם אג'נדה, הם מקדמים אותה. הם נורא מתנחמדים לציבור."

בינתיים, מזרחים שכותבים ב"הארץ״ דווקא פירגנו לבוסקילה, ובכלל – במחוזות מסוימים מסתמנת תכונה לנוכח המועמד החדש. בוסקילה לא הגידול הטיפוסי של ערוגות השמאל. הוא מדגיש שהוא מצביע מרצ מגיל 18, אך לכולם ברור שהאלקטורט של מרצ לא מעכל אותו בקלות. הוא לא מפחד להשמיע ביקורת על סדרי העדיפויות השגויים במפלגתו ולטענתו, גם לא חושש להביע בפני הציבור שלא נמצא בכיס של מרצ את עמדותיו באשר למדיניות ישראל בשטחים. "אנשי הארגונים בשמאל נורא מנסים להתנחמד אז לא אומרים 'כיבוש', הם יגידו 'שליטה צבאית' או 'שליטה מדינית'. כשהגעתי לשלום עכשיו – אמרתי: 'תגידו כיבוש, אומרים כיבוש'. הם פוחדים שהציבור לא בולע את זה מספיק טוב". לטענתו, גם בעניין המזרחי, מצביעי מרצ וא/נשים בשורות המפלגה לאורך השנים בולעים את 'העבר' אבל לא מוכנים להחיל את התובנות לגבי קיומו של דיכוי על ההווה.

בוסקילה הוא לא הגידול הטיפוסי של ערוגות השמאל. הוא מצביע מרצ מגיל 18, אך לכולם ברור שהאלקטורט של מרצ לא מעכל אותו בקלות. עם זאת, הוא לא מפחד להשמיע ביקורת על סדרי העדיפויות השגויים במפלגתו

"מה מרצ השיגה מאז בחירות 2015?" שואל בוסקילה. לדבריו, מרצ הצליחה מאז לאבד את אמון הציבור: "אנחנו נראים אותו דבר, אין לנו שום נושא ליבה שהוא רוחבי מפלגתי, למשל צדק חלוקתי. לי אין בעיה להגיד לאלקטורט הקיבוצי של מרצ שהם צריכים לוותר על חלק מהקרקעות שלהם כדי שיותר אנשים יחיו יותר טוב. ברור לי שאם המנגנון ימשיך לעבוד כמו שהוא עובד היום, לא יהיו מצביעים למפלגה בעוד עשר שנים".

בוסקילה שובה לב, הלהט שלו ניכר והוא מלא תשוקה לתפוס עמדת כוח שממנה יוכל להשפיע ולחולל שינויים במציאות שלאורך שנותיו זיהה בה פגמים ועוולות לרוב. אפשר להבין למה הוא יכול להיתפס כנער פוסטר – ההיגדים שהוא זורק באמת נראים כאילו גובשו במשרד פרסום עם מודעות חברתית עדכנית. הוא בקיא בכל ההיבטים של השיח הביקורתי, אבל עבודת הרגליים שלו רק בתחילתה. אנחנו תוהות, האם זה בהכרח חיסרון? הרי אנשים כמו אלדד יניב, יאיר לפיד, שלי יחימוביץ ואחרים לא הותקפו על רקע "חוסר ניסיון" כשנכנסו לפוליטיקה, וכך גם כל מיני גנרלים שהפכו לפוליטיקאים – לא בהכרח בתחומים שבקיאותם בהם מוכחת. אז למה לפוליטיקה, בניגוד לתחומים אחרים, צריך להגיע כבר "אפוי"?

מה שבעיקר מייחד את בוסקילה בנוף הפוליטי הוא הכובעים השונים שהוא חובש, ממש כמו תוצר מוצלח שהונדס במחלקה ללימודי מגדר – הומו, מזרחי, פריפריאלי, מבית ימני, קצין קרבי לשעבר  – ״אמנם לא אישה אבל עם אחות בלהב״ה״ – כמו שכתבה בפוסט בפייסבוק עליו העיתונאית רונית צח. ייתכן שהריבוי הזה הוא מה שמצליח לבלבל את מי שמורגלים למשנה סדורה ואג'נדה בנושא אחד או מקסימום שניים, ועשוי ליצור תחושה של שטחיות, חוסר קוהרנטית או התפרשות על פני מנעד רחב מדי.

מוזיקה מזרחית תמיד זרמה לי טוב יותר בראש

בוסקילה גדל במושב חקלאי קטן בצפון בשם משמר הירדן, 60-70 משפחות, רובן מרוקאיות. ״מושב מסורתי, ביום כיפור אין מכוניות, כולם הולכים לבית כנסת, לובשים לבן, כולם מחזיקים תפוח עם ציפורן, הזקנים מחזיקים מטפחת עם טבק. זה היה קצת כמו מימונה כל החיים. אתה עובר מבית לבית, פה רואים סרט, אוכלים משהו, תחבורה ציבורית בצפון זה קטסטרופה, אז לא היה לנו מה לעשות. ככה נראו הנעורים שלנו״.

אבי בוסקילה (שני משמאל) ואחיו בילדותם במושב משמר העמק, צילום: אלבום המשפחה
אבי בוסקילה (שני משמאל) ואחיו בילדותם במושב משמר הירדן, צילום: אלבום המשפחה

ההורים לא דיברו איתו שיח מזרחי, פוליטיקה, קיפוח. "בגלל זה היה לי תהליך התפכחות יחסית מאוחר. ההורים שלי אמרו – אתה תהיה מה שתרצה להיות, לך בכוחך זה, אף אחד לא יעצור אותך. אבל רק מאוחר הבנתי שבעוד שיצאתי לעבוד בגיל 16, בתיכון שלי בכפר בלום היה ברור מי מושבניקים ומי קיבוצניקים.

"היו דברים קטנים ששמעתי אבל לא ייחסתי להם חשיבות. למשל, הקיבוץ מממן להם רישיון נהיגה. אתן יודעות כמה זבל עופות אני ניקיתי בשביל לשלם על רישיון הנהיגה שלי? עבודת פרך. בתיכון הרגשתי שכופפו אותי כל פעם קצת ועוד קצת ואתה צריך להשיל את הזהות שאיתה באת לבית הספר. תוך חצי שנה כל הצווארונים שלי היו גזורים, כל הג'ינסים היו משופשפים, נעלתי קלוגים. אני לא הרגשתי שאני מאבד משהו, היו דברים קטנים, שחיברתי רק בדיעבד. למשל, מוזיקה מזרחית תמיד זרמה לי יותר טוב בתוך הראש, למרות שאני מת על מוזיקה מכל הסוגים. אבל לא העזתי לשמוע מזרחית אז שמעתי אביב גפן…

"נקודות התחילו להתחבר ככל שגדלתי. נוצר תצרף. אני לא מתעסק באלמנט החומרי של אפליה. באלמנט הרוחני, ניסו לשדר לנו שלתרבות שלנו אין מקום. יש תרבות אחת משמעותית יותר, אלגנטית יותר, נכונה יותר. אם אתה ישראלי אם את ישראלית, אתה צבר. אתה צריך להתלבש ככה ולהיראות ככה ולדבר ככה".

אחרי ששירת כקצין אג"ם בחטיבת הנח"ל, בוסקילה עשה תואר בממשל ודיפלומטיה ב"בינתחומי" בהרצליה (״מקום מאוד יאיר לפידי – בכל כיתה תהיה אתיופית, שלושה ערבים. ומי עובד בקפטריה? בשנה הראשונה היו מזרחים, שנה שנייה רוסים, שנה שנייה – אתיופים. אמרתי: "כשנראה פה ערבים בקופות, התהליך הושלם").

איך הגעת מבית ליכודניקי ושירות צבאי קרבי לחיק של מרצ?

"אין לי הסבר טוב לזה. ישבתי לא מזמן עם אמא שלי, והיא אמרה לי שמאז שהיא זוכרת אותי הבעתי דעות שלא היו הדעות המקובלות בבית. תמיד התווכחתי, תמיד לא הבנתי. ההורים שלי הם מרוקאים ימנים מסורתיים. אבא שלי מדבר ערבית יותר טוב מעברית. לא תשמעו אצלנו בבית 'מוות לערבים'".

אבל אתה מצטרף למפלגה שהשבט הלבן הוא המסמן הכי מובהק שלה. זה לא מובן מאליו שאתה עושה את המהלך הזה. מזרחים באופן מסורתי נרתעים ממרצ כי מרצ לא 'ספרה' אותם.

"מישהו במושב שלי אמר לי: 'אני מת עליך, אני אעזור לך במה שאני יכול. אבל אם לא תחזרו לפה באופן קבוע ולא תעזרו לנו, אנחנו לא נצביע לכם.' גם במחניים בחוג בית, מישהו מחצור הזמין אותי לבוא לשם. זה מגוחך, כי בפריימריז אנחנו מגיעים לכל מקום, אבל היומיום הוא לא פריימריז. הוא עבודה סופר-קשה. אחד הדברים הכי יפים בעיניי בתרבות שממנה אני בא, הוא שאנחנו יודעים לפרוש ידיים ולחבק ולשאול שאלות קשות. אני אומר להם דוגרי: 'לא היינו פה. אין לי תירוצים.' במקום שהתקציב יילך לשטח, לסטודנטים, הוא הולך למנגנון או לשלט אינסטגרם בשינקין-אלנבי, ואז עושים את הקליפ חתונות המביך הזה שהצליח להעליב ב-35 שניות את כל המגזרים בישראל. מרצ היא המפלגה היחידה שפותחת בסרטון ניצחון את הקמפיין שלה…"

אפסותם של הפוליטיקאים

"אתם אל תגדירו לי מה ליברלי ומה לא ליברלי. אנחנו אוהבים זכויות אדם אבל לא אוהבים בני אדם. אסור לנו להעריך זכויות אדם בסטריפים שמסתדרים לנו, אלא במקומות שזה דווקא לא מסתדר ולא נוח. לא כיף לי שהשכנים שלי מפחדים מפליטים ומבקשי מקלט. אנחנו יוצאים להגנת הפליטים עם קלשון ביד, אבל יש עוד אוכלוסיות שהחיים שלהן היו מחורבנים קודם ועכשיו מחורבנים פי כמה. אי אפשר להחליט שאת האמפטיה ואת החמלה מפזרים: 1. על בסיס מה שהציבור חושב שזה נכון וכי זה דמוקרטי. 2. על בסיס שיקולים קרים ורציונליים. ברור שיש מצבי ביניים.

"אני מזדהה עם הכאב של התושבים ומבין אותו ממש. אבל לי אין סבתא שמישהו דחף אותה ברחוב או אמא שהשתינו לה בגרם המדרגות. יכול להיות שאילו היו לי, הייתי יותר קשוח ממה שאני עכשיו. עם זאת, במקום ששפי פז תעשה עלינו את הסיבוב הזה, אנחנו היינו צריכים לעשות אותו. למשל, תראו את שולה קשת ואת תנועת 'אחותי' איזה מדהימות. זאת דוגמא לשילוב מאבקים, לשיח מורכב שמדגים את האפסות של פוליטיקאים. בכל מקום שאין בו פוליטיקאים – יש יוזמות אזרחיות מדהימות."

אבל הנה אתה הולך להיות פוליטיקאי.

"כי אני חייב לסגור את הפער הזה. הוא משחק לידי הימין. זה לא משנה אם זה מחסום ווטש, שולה קשת או בצלם, שוברים שתיקה – את כולם מתייגים כשונאי ישראל. אילו המערכת הפוליטית משמאל הייתה מתפקדת, רלוונטית וזוכה ללחץ ציבורי מלמטה, היינו מגיעים להישגים!"

אז מה החידוש במה שאתה מציע בעצם?

"אני מכבד שפה אינטלקטואלית ושיח אינטלקטואלי, אבל למרבית הציבור אין צורך, זמן או עניין לנהל דיון אינטלקטואלי. מרבית הציבור נאבק על חייו. רוצים להשפיע? צריך לקחת סוגיות מורכבות ולפרק אותם למשהו אכיל. כשאני מדבר על שתי מדינות עם המשפחה שלי הם שומעים ביטחון. כשאני אומר סוציאליזם, הם שומעים – הסוציאליזם הזה שלך, זה מפרנס חמישה ילדים? אפשר להגיד שהם לא חכמים, אבל הם הרי סופר חכמים, ואפשר להגיד שהם מבינים את השורה התחתונה.

"צריך לקחת את סט הערכים שלנו, את המצע שלנו, ולהשוות אותו למציאות. במרצ יורדים לפרטי פרטים… הציבור לא שומע את זה, הוא לא מקשיב לזה והוא לא מבין איך יהיה שינוי מהותי במציאות החיים שלו. תיאוריית השינוי שלי אומרת – מה שאתה לא מצליח לייצר בפרלמנט (ועושים שם עבודה טובה, אבל הסיטואציה הפוליטית היא כזו שאי אפשר), צריך לעשות ברחוב. אני חושב שמחאת 2011 הפכה אותנו לצרכנים הרבה יותר שואלים, הרבה יותר מעורבים. הרבה אנשים מעולים קמו בבוקר ובדקו מה יש מאחורי המראה. אבל זה לא מרבית הציבור."

אמרת בעבר שכשאתה מדבר עם ליכודניקים, הם מבינים על מה אתה מדבר – מה זה בעצם אומר?

"
אני מעדיף להיפגש עם אנשים ולהסתכל להם בעיניים ולהסביר להם מה הם מניעי השינוי שלי. ראיתי את המשפחה שלי כמעט עוברת ממצב של מעמד ביניים סבבה למצב של אין, כי החקלאות קרסה, כי נגמרו המלחמות ואף אחד לא חוצה את קו חדרה אלא אם הוא נוסע לצימר".

זה צריך להדאיג את בעלי האג'נדות השמאליות שמפחדים מזה שאתה יותר ימני ממה שנדמה, למרות הטייטלים?

"החברים הכי טובים שלי הם איימן עודה ודב חנין. אני יכול להיות הטהרן המושלם – להגיד שאני מתבייש בשירות הצבאי שלי, להגיד שהמאבק המזרחי הוא שטוח, רדוד, מתייחס לסמלים במקום לשרוף בנקים וכאלה. זה נקרא לאבד קשר עם המציאות. על מנת לשנות את החיים של האנשים אתה צריך להשתמש בכל הכלים שיש לך חוץ מלשקר ולגנוב, כדי לייצר הצלחות.

"כשעשיתי את מאבק המשפחות השכולות הגאות יחד עם עומר נחמני, אמרו לי: 'למה? זה מיליטריסטי!' אמרתי: 'כל זמן שזוגות מהקהילה הילדים שלהם ילכו לצבא, זה יהיה הצבע. מה אתם מעדיפים – בשם הצדקנות שאנשים יאבדו ילדים ויאבדו פיצוי?' אנחנו אוהבים זכויות אדם אבל לא בני אדם – זה בדיוק זה. מי שיושב מול רחל אלגבסי (בת זוגה של סגן גונדר פביולה בוהדנה ז"ל – ת״ר וי״נ) ושומע את הסיפור שלה ולא אומר: 'אני אקפוץ מכל מגדל בשבילה, הוא צדקן ולא אוהב בני אדם.' גם שם אמרו לי: 'מה עם המאבק למען הפלסטינים?' אין שום צורך להקטין אסונות של אנשים כדי להצדיק אסונות של אחרים. יש מספיק אסונות לכולם.

אני יכול להיות הטהרן המושלם – להגיד שאני מתבייש בשירות הצבאי שלי, להגיד שהמאבק המזרחי הוא שטוח, רדוד, מתייחס לסמלים במקום לשרוף בנקים וכאלה. זה נקרא לאבד קשר עם המציאות

"נכון, הייתי קצין בצבא – לטוב ולרע. כשמדברים על כיבוש, אני יודע להגיד מה הידיים האלה עשו – לטוב ולרע. אני יודע להעיד על כמה נורא הכיבוש, והוא לא נורא רק בגלל ששוברים למישהו את הפרצוף. שגרת הכיבוש היא אסון. כשילדים הולכים לבית ספר בבוקר ומה שהם רואים זה שוטרים וחיילים שבודקים את ההורים שלהם, זה אסון. כשאנשים לא חופשיים לקום וללכת לעבודה או לאן שהם רוצים וכשחיילים יכולים להיכנס לבתים בכל זמן נתון, זה אסון. אנחנו מצפים מהמוסר הישראלי-היהודי להבין. עובדתית – המוסר לא מבין שזה מה שקורה בשטחים. 70% מאזרחי ישראל לא ביקרו בשטחים. הציבור יבין כשאני אומר לו שהידיים האלה הוציאו מבגז' של מונית פלסטיני בן 60 שחיילים שלי כפתו בחברון. אני אומר לציבור: אלה הילדים שלכם? אלה הילדים שגידלתם?' אין הורה אחד שיגיד כן. מצד שני, אי אפשר להסתכל לכל ההורים שהילדים שלהם בין גיל 18 ל-21 ולהגיד להם שהילדים שלהם הם רוצחים."

אבי בוסקילה בהפגנה של שלום עכשיו
אבי בוסקילה בהפגנה של שלום עכשיו

בנט דוחף לנו אצבע לתוך המסורתיות שלנו

בוסקילה הוא אולי פוליטיקאי מתחיל, אבל השפשוף שלו בראיונות מתחיל לתת את אותותיו – גם בראיון לאינס אליאס חברתנו ב״הארץ״ שפורסם לאחר ששוחחנו איתו דיבר על המקרה של אושרה אזריה: "בקיבוץ מחניים אמרתי שחשתי אמפטיה עמוקה לאמא של אלאור עזריה. מישהי התנפלה עליי ואני אמרתי לה שהחיים שלה נטרפו במכה ופוליטיקאים רקדו על הראש של הבן שלה בלי בושה. והיא אמא שלו והיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להגן עליו. איך זה ששני פלטי שדרסה את גל בק בצפון תל אביב לא הפכה להיות סמל של רוצחת? דורי קגלסלבלד?

"לא אגן על אלאור אזריה במילה, אבל שני דברים לא עשיתי: לא קראתי לו רוצח ולא ירדתי על אמא שלו. כשהסתיים החוג בית, יצאתי לעשן, ואמא שלי אמרה לאישה הזו: אני אמא של אבי. הבן שלי לא בכלא, הוא מתמודד לראשות מרצ. כל יום אני מוצאת את עצמי רוצה לצאת להגנתו… אני רואה אנשים שמטנפים עליו ומכפישים אותו, וכל יום אני עוצרת את עצמי מלכתוב תגובות. את מתארת לעצמך מה זה כשהבן שלך בכלא?'"

בשנים האחרונות ובשלהי עידן הפוליטיקה של הזהויות יש כניסה של מועמדים חדשים מזרחים למפלגות. הייתה שמחה מאוד גדולה והתרגשות לקראת כחלון, גבאי וכדומה – אבל בסופו של דבר הם לא בהכרח עונים על הציפיות של בוחריהם. מה זה להיות מזרחי בפוליטיקה בשבילך?

"אני גדלתי בבית מסורתי, עשינו קידוש ואז יצאתי לעשן ולא אמרו לי כלום. הייתי לוקח את האוטו אחרי שאבא שלי נרדם ומחזיר לפני שהוא מתעורר. זה מאוד מזרחי. כל זמן שהמזרחים לא מאוימים מהגמוניה דתית לבנה, הם יכולים לשרוד. בנט דוחף לנו אצבע לתוך המסורתיות שלנו. יגיע היום שזוג גבר ואישה לא יוכלו ללכת יד ביד ברחוב. הפנאטיות הדתית – סמוטריץ', אורי אריאל… אני לא קונה את השיווק של הציונות הדתית של בנט – זה אותו דבר כמו טוביה מקיבוץ הזורע שרוצה שהמזרחי יבוא לעבוד אצלו ברפת. אני מעדיף את אלה שאומרים לי בפנים שנשים לא צריכות לשרת בצבא, מאשר אלה שמחרטטים אותי. בנט ואיילת שקד מחרטטים אותנו. היא הדמות הפוליטית הכי מסוכנת בישראל. היא חותכת באפס חמלה.

המדרגה הבאה של המאבק המזרחי היא מסורתיות מזרחית אל מול הציונות הדתית. בעוד שבמסורתיות המזרחית שירת נשים זה קודש, בציונות הדתית אסור לשמוע. ל'חיה ותן לחיות' המזרחי עדיין יש ערך אמיתי

"המדרגה הבאה של המאבק המזרחי היא מסורתיות מזרחית אל מול הציונות הדתית. בעוד שבמסורתיות המזרחית שירת נשים זה משהו לקדש, בציונות הדתית אסור לשמוע. ל'חיה ותן לחיות' המזרחי עדיין יש ערך אמיתי. כשאני נוסע לסבא שלי בחצור הגלילית, זה המודל. כשאני מסתובב בכנסת ומגיעים ליכודניקים מעלמה, מדלתון, הם מחבקים ומנשקים אותי. הם אומרים שלא יצביעו לי בחיים אבל הם חלק מאיתנו. כשחברים מציונות הדתית תוקפים אותי זה אור נגד חושך, קר וקיצוני, זה לא שיח שיש בו חום. אני סומך על החמלה של המסורתיות המזרחית."

בשאלון שלנו אמרת שהכי חשובים לך נושאי ״חלוקת ההון הציבורי מחדש, זכויות אדם, זכויות הקהילה הגאה, סיום הכיבוש, חיזוק מעמד הביניים, בנייה מחדש של אלמנטים מתוך מדינת הרווחה דוגמת דיור ציבורי, חיזוק מערכת הבריאות הציבורית, חיזוק בתי הספר בפזורה הבדואית״. מה זה אומר מבחינתך חלוקת ההון מחדש – האם זה מתחבר למאבקי שטח מזרחיים ארוכי שנים על שינוי שטחי שיפוט, דיור ציבורי, בנים ממשיכים וכדומה? האם תוביל מאבק לחלוקה צודקת ושינוי ייעוד הקרקע בכל הנוגע לקרקעות?

"חד משמעית אני מרים את הכפפה הזאת. אבל חשוב להדגיש שזה לא רק מזרחים, זה גם ערבים. הייתי אתמול בטייבה, הייתה שיחה מרתקת. יש להם בעיות דומות: תוכניות מתאר, שטחי שיפוט. המצב שלהם יותר חמור, אני לא אומר שלא. אבל אף אחד לא יבוא ויגיד עליהם כמו שאומרים למשל על תושבי יד אליהו 'מה אתה רוצה? בונים ביד אליהו, כי עתודת הקרקע של תל אביב היא ביד אליהו. הם יהיו עשירים בסופו של דבר.' אני אומר להם: 'הם לא יחיו בשביל להיות עשירים. הם ייזרקו לרחוב.' כשבמושב שלי לא היו תשתיות מספיק טובות, גם ברשויות הערביות לא היו תשתיות מספיק טובות.

"כתבתי פוסט בפייסבוק ותייגתי את חולדאי. ביקשתי שהמרתונים יעברו לדרום העיר יחד עם המיליונים שהעירייה מרוויחה מהמרתונים האלה. לעירייה לא תהיה ברירה אם המרתונים יתקיימו בדרום העיר, הם ייאלצו לנקות את הרחובות, לשפץ, להתקין תאורה. אנשים ייראו בעיניים איך נראית דרום העיר, ויהיו בעלי עסקים שיהיו ארבעה ימים בשנה שבהם הם יעשו קופה".

פרשו שתי אושיות מרכזיות במרצ. זהבה גלאון – בעלת האג'נדות הפמיניסטיות המוצהרות, כולל החוק להפללת הלקוח, והאישה השנייה שעמדה בראשות מפלגה מלבד ציפי לבני, ואילן גילאון – הסמל הסוציאליסטי של מרצ, המחובר למאבקי שטח, מאבקי נכים, עובדים וקשוב לשוועת המדוכאים כלכלית-חברתית. לא נוצר פה ואקום? איך אתה מתכוון למלא אותו?

"לא נוצר ואקום. מישהי כתבה לי אתמול: 'לא דיברת על פמיניזם.' עניתי לה: 'את חושבת שאני כגבר צריך להגדיר את עצמי כפמיניסט או להגיד שאתחבר ואפעל אבל לא אוביל מאבק כזה כי זה דורסני. איך אני אייצג נשים? מה, אני אגיד שאני מפחד ללכת בלילה ברחוב?' חוץ מזה, מתוך הטריפל שניים מזרחים, שניים שנולדו בפריפריה, שמנהלים שיח מזרחי. אבי יותר בכיוון של שיח יהודי-מסורתי."

זהבה גלאון. הייתה האישה השנייה שעמדה בראש מפלגה, חוץ מציפי לבני
זהבה גלאון. הייתה האישה השנייה שעמדה בראש מפלגה, חוץ מציפי לבני

אנחנו קצת ספקניות לגבי מחויבותם של גברים פמיניסטיים ככל שיהיו למאבקים בעלי צבע פמיניסטי מובהק. אבל בכל זאת בראיון השמיע בוסקילה עמדות מעוררות תקווה. כך, למשל, אמר שצריך לשריין שני מקומות לנשים בחמישייה הראשונה ושלושה בחמישייה השנייה וכן שני מקומות לערבים, כך שיהיה הכי קרוב לשיקוף המציאות. ואז הוסיף שצריך לסדר את התקנון ושמי שצריך לקבל שריון זה מוחלשים ולא בני קיבוצים או מושבים.  

בנושא הזנות שהפך להיות מזוהה עם גלאון לאורך השנים, בוסקילה חד משמעי. "אני עוד המום מזה שיש אנשים שחושבים שצריך למסד את הזנות. אני לא חושב שיש מישהי שיכולה לבחור 'להתפרנס' מהגוף שלה. מצד שני אם יש מישהי כזאת, היא תמצא את הדרך לעשות את זה ולנו, כחוק, אסור לתמוך במיסוד. חד משמעית צריך להפליל צרכנים, ולהגדיר זנות כנגע חברתי."

בסוגיית הפונדקאות המסר שלו יותר מורכב והוא מודה שיש לו שם קושי. הוא אומר בנחרצות שלא יקנה רחם של אישה זרה. "מצד שני, כל זמן שמדינת ישראל לא מאפשרת לנו שום דבר, אנחנו נשארים רק עם הורות משותפת. מבחינתי  האישית זו האופציה המועדפת. אבל בהנחה שיעגנו בתוך החקיקה הגדרות שיגנו על הפונדקאית יותר מאשר על המפנדקים שלה ובהנחה ושזה יהיה וולונטרי לחלוטין, יכול להיות שאשקול להצביע בעד. זו הדילמה הכי קשה שלי כגיי."

אבי דבוש איש הפריפריה מבטא תפיסות עולם סוציאליסטיות מובהקות. לא התפרצת לו קצת לטריטוריה?

"היא שייכת למישהו הטריטוריה? גם אני נולדתי בפריפריה ויש לי תפיסות שברובן הן סוציאליסטיות. אבי הצטרף למפלגה רק לפני ארבע שנים, אני הייתי פעיל לפניו. חשוב לי להגיד שאני לא רוצה לקחת בעלות על הפריפריות. עבודה מפלגתית רחבה זה אחלה – מצדי שהוא יהיה בדרום ואני בצפון."

*

האם המועמדות של בוסקילה מסמלת את השינוי המיוחל ברוח מרצ עם פתיחת השורות? האם חברי מרצ יצאו בהמוניהם להצביע לו? האם בחירתו ליו"ר בהכרח בשלב הזה עוד קשה לדעת, אבל ניתן לומר שהוא בהחלט מצליח להכניס למצב מגננה לא מעט מצביעי מרצ קלאסיים, וזה לא רע.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. קוקו בעל הנס בעל עשר מדרגות נבואה

    הוא העתיד

  2. שוזיק

    בהחלט נשמע כמו מועמד ראוי ולמעלה מזה

  3. יחזקל

    היפסטרים טיפשים, לאף אחד מחוץ לתל אביב לא אכפת מהעדה של המועמד.

  4. מישהו

    נשמע מועמד מעניין. אולי אם יזכה, אשקול להצביע למר״צ במקום לרשימה המשותפת. בכל אופן, לגבי הפונדקאות – לדעתי היא גרועה מזנות באופן רעיוני (אולי באופן הפרקטי בו מתבטאת זנות כיום היא יותר גרועה). פונקדאות היא על גבול סחר באיברים, וזה שהיא נוחה להומואים והומואים דוכאו היסטורית וממשיכים להיות מדוכאים, לא אומר שהפונדקאות ראויה. זה כמו שיהודים דוכאו עד בלי סוף באירופה, ועם זאת זה לא אומר שהגיעם ל״שממה״ ליישבה היה מעשה ראוי.

  5. שושי

    הוא לא הזכיר מס ירושה. רמז לתורמים?