string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לפעילים המזרחים כדאי ללמוד מהערבים

מאבק המושתת על שנאת מפא"י ההיסטורית והשמאל הנוכחי יבטיח למזרחים עוד עשורים של אפליה מוסדית. על המזרחים לתבוע הכרה ממשלתית באפלייתם ולהיאבק עם הערבים יחד נגד ההחלשה הכלכלית של היישובים הערביים ועיירות הפיתוח. בעקבות "סלאח, פה זה ארץ ישראל"
רון גרליץ

הסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל" היא אחת היצירות החשובות שנוצרו כאן בשנים האחרונות. אני מעז לומר שאי אפשר להבין את החברה, הכלכלה והפוליטיקה בישראל בלי להכיר בעובדות שנחשפות בה. מסמכים ארכיוניים הופכי קרביים וריאיון מצמרר עם הגיאוגרף אלישע אפרת מגלים מדיניות כוללת ומכוונת ליישב את עולי צפון אפריקה בעיירות הפיתוח ואת האופן שבו הופעלה מדיניות זו. מערכת ממוסדת ומאורגנת של שקרים, הטעיה והסתרה מנעה מן העולים שבאו מצפון אפריקה להבין לאן לוקחים אותם ומנעה מקרוביהם בארץ את האפשרות להזהיר אותם. אחר כך גם פעלו למנוע מהם לעזוב את המקומות שבהם יושבו. כשהגיעה באמצע שנות החמישים העלייה הפולנית, עליית גוֹמוּלְקָה, פרנסי המדינה לא העלו בדעתם לנהוג בהם כך, ושלחו אותם לשיכונים שנבנו למענם ברמת אביב ובערים אחרות בישראל.

טבעי שהסדרה הזאת תעורר כעס בקרב כל אדם הגון. אצל רבים היא מעוררת כאב אישי ומשפחתי עצום על גורלם וגורל משפחותיהם, שנזרקו בניגוד לרצונם לאותם יישובים נידחים, חסרי תשתיות ושירותים. חלקם נידונו בשל כך לעוני ומחסור עד היום. אבל אני חושש מאוד שהמסקנה והקריאות הנשמעות לפעולה בעקבות הסדרה יבטיחו עוד שנים רבות של אפליה כלפי מזרחים.

עיקר הדרישות שעולות בשיח הציבורי בעקבות הקרנת הסדרה הן הכרה בעוול ההיסטורי של שלטון מפא"י, פתיחת ארכיונים ודרישות בתחום הסמלי, כמו שינוי שם רחובות – כולן דרישות ראויות וחשובות. עם זאת, דחוף וחשוב יותר לדעתי לגרום לממשלה לבצע מהלכים של תיקון האפליה התקציבית הנוכחית כלפי המזרחים, כולל הפניית משאבים לאותן עיירות פיתוח שעדיין סובלות ממחסור אדיר. הממשלה הנוכחית שונאת המזרחים מנסה למנוע זאת בכל כוחה, גם מול ניסיונות של הפקידות המקצועית באוצר לתקן את האפליה.

מחיקת שם הרחוב &quo; במסגרת המחאה "החלפת שמות הרחובות הגזעניים"
מחיקת שם רחוב במסגרת המחאה "החלפת שמות הרחובות הגזעניים"

מדיניות ממשלתית אינטרסנטית

בשנים האחרונות אני עוסק במאבק לשוויון בין האזרחים היהודים והערבים. ההשוואה בין שני המאבקים לשוויון מעלה תובנות חשובות. מצד אחד, האפליה כלפי הערבים היא עמוקה, רחבה, שיטתית ורב־ממדית הרבה יותר מאשר ביחס למזרחים. לצערי, רוב תושבי היישובים הערביים יכולים רק לחלום על תשתיות, אפשרויות תעסוקה, תחבורה וחינוך פורמלי ובלתי פורמלי ברמה הנמצאת בעיירות הפיתוח. מצד שני, בדבר אחד המאבק לשוויון בין יהודים לערבים נמצא במצב טוב יותר: יש הכרה ממשלתית מלאה ופומבית באפליה התקציבית של הערבים. זו הכרה חדשה יחסית; עד לפני חמש שנים אפשר היה לשמוע פקידים, אנשי ציבור ואנשי תקשורת בכירים חוזרים על אותה טענה שחוקה ושקרית, שהבעיה היא רק בניהול ובשחיתות ברשויות המקומיות הערביות, ושאין שום אפליה מהותית בתקציבים.

טענות דומות אנו שומעים עד היום ממכחישי האפליה כלפי המזרחים: "אוסף של מוציאי קיטור מקצועיים שבחרו ראשי רשויות מושחתים", או לחלופין "כל עיירות הפיתוח היום משגשגות ומבוקשות", ועוד. גם אחרי הסדרה הזדרזו רבים להכחיש את האפליה. מירב אלוש־לברון הזכירה את עוצמת ההכחשה המתמשכת של הטענה המזרחית בקשר לאפליה, ושאלה בכאב איך אפשר להכחיש משהו שנטוע עמוק כל כך בהוויה הישראלית.

דרישה מרכזית של המאבק המזרחי צריכה אפוא להיות דו"ח ממשלתי שממפה את האפליה כלפי המזרחים. דו"ח כזה יהווה בסיס לתיקון. ייתכן שציפייה מהממשלה לפרסם דו"ח שמראה את האופן שבו היא מפלה אזרחים נראית בלתי מציאותית, אבל למובילי המאבק המזרחי כדאי לדעת שלפני שנתיים הממשלה פרסמה דו"ח כזה בדיוק לגבי אפליית האזרחים הערבים. לא מאמינים? מוזמנים לצלול לכאן, לדו"ח ממשלתי רשמי ופומבי המונה 120 עמודים, ומפרט את את מידת האפליה התקציבית ואת מנגנוניה כלפי האזרחים הערבים בכל תחומי המדיניות המרכזיים: חינוך, השכלה גבוהה, תשתיות, תחבורה, דיור ותכנון, הכנסות מרשויות מקומיות ועוד ועוד; את האפליה בהשקעות ממשלתיות ואת הפערים שהם תוצאה של אפליה זו. לא זו אף זו, אחרי כל תיאור של מנגנון מפלה מופיעות המלצות מדיניות מפורטות לתיקון האפליה. כמה חודשים אחרי סיום העבודה על דו"ח זה קיבלה הממשלה בדצמבר 2015  את החלטה 922 לתיקון חלק מאותם מנגנונים מפלים.

המזרחים יכולים רק לדמיין דו"ח ממשלתי כזה, שימפה את מנגנוני האפליה הממשלתיים נגד המזרחים. אך דו"ח כזה יהיה בסיס הכרחי לתיקון, במיוחד כיוון שחלקים רחבים כל כך בשלטון ובציבור עדיין מכחישים את האפליה. את מה שהממשלה עשתה ביחס לערבים, אני מציע לפעילי המאבק המזרחי לדרוש. אמנם מסובך יותר למפות ולכמת את האופן שבו המדינה מפלה את המזרחים, כי אין הפרדה גורפת כל כך במקומות היישוב, במערכות החינוך ואפילו בהרכב המשפחתי כמו בין יהודים וערבים. אבל זו משימה אפשרית לחלוטין בתחום של מחקר מדיניות ציבורית, והממשלה יכולה לעשות זאת.

לאפליה התקציבית של הערבים והמזרחים יש גורם מרכזי אחד משותף: החולשה הכלכלית של היישובים הערביים ועיירות הפיתוח. השירותים שניתנים לאזרחים על ידי הרשויות המקומיות ניזונים מתקציבים ממשלתיים ישירים בתוספת משאבי הרשות המקומית. רשויות מקומיות עניות אינן יכולות להוסיף משאבים רבים לתקציב הממשלתי, ולכן תושביהן מקבלים שירותים בסיסיים ברמה נמוכה: תשתיות, חינוך, חינוך בלתי פורמלי, רווחה ועוד. הסיבה העיקרית לחולשה הכלכלית היא מדיניות ממשלתית מכוונת שהותירה אותן ללא מקורות הכנסה. בעניין זה האפליה כלפי היישובים הערביים חמורה בהרבה מאשר כלפי עיירות הפיתוח, שבהן לפחות נבנו אזורי תעשייה, אך גם הן סובלות מאז הקמתן ממחסור אדיר במשאבים עירוניים כתוצאה ממדיניות ממשלתית.

אמנם מסובך יותר למפות ולכמת את האופן שבו המדינה מפלה את המזרחים, כי אין הפרדה גורפת כל כך במקומות היישוב, במערכות החינוך ואפילו בהרכב המשפחתי, אבל זו משימה אפשרית לחלוטין בתחום של מחקר מדיניות ציבורית

התוצאה היא שביישובים הערביים ובעיירות הפיתוח ההוצאה הציבורית נמוכה באופן משמעותי מאשר ביישובים שבהם גרים בעיקר יהודים אשכנזים. תושביהם – ערבים ומזרחים, כולל הילדים והנכדים של אותם עולים שסבלו ממדיניות הממסד, הזקוקים למערכות חינוך ורווחה שיטפלו בצלקות העוברות מדור לדור ויתקנו את העוול – מקבלים שירותים הרבה פחות טובים.

אולם במהלכי עיצוב המדיניות לקראת תיקון חלקי של האפליה נגד הערבים בעקבות התוכנית המערכתית לשילוב כלכלי של החברה הערבית (אותו דו"ח שהוזכר לעיל) קרה דבר מפתיע, ואני חושב שלכל מי שתוקפים כעת את שלטון מפא"י ומהללים את השלטון הנוכחי כדאי מאוד לדעת זאת.

התוכנית והדו"ח שעמד בבסיסה היו תולדה של החלטת אגף תקציבים באוצר לטפל במצב הכלכלי הגרוע של האזרחים והיישובים הערביים. זה לא קרה בגלל טוב לב או תודעת שוויון מפותחת, אלא בגלל אינטרס כלכלי אקוטי לשלב את הערבים בתעסוקה, שכן אגף התקציבים חזה פגיעה אנושה בכלכלה אם לא ישולבו בה האזרחים הערבים והניע מהלך בעניין.

במה שנראה אז כחוכמה ובדיעבד כתמימות, הם חשבו שתיקון רוחבי במנגנוני התקצוב אשר יצמצם את האפליה לא רק כלפי היישובים הערביים אלא של כל היישובים המוחלשים, כולל היישובים שיש בהם רוב מזרחי, יקל על העברת התיקון לערבים. הם ככל הנראה הכירו את שנאת הערבים הרווחת בקרב שרי הממשלה, אבל בדרך הם גם הכירו מקרוב את שנאת המזרחים שלה. כי מהלך מרכזי בעניין היה תיקון מנגנון המאצ'ינג האחיד בתקציבי חינוך ורווחה. בעמ' 57 מתאר הדו"ח כיצד המנגנון הנוכחי מפלה את היישובים החלשים, ובעמ' 92-94 מופיעה בו הצעת מדיניות מפורטת לתיקון האפליה לגבי כלל היישובים החלשים על ידי שיעורי מאצ'ינג דיפרנציאליים ברווחה ובחינוך. שינוי כזה יגדיל את תקציבי הרווחה והחינוך של היישובים החלשים במאות מיליוני שקלים – שליש מתוכם יילך ליישובים הערביים והשאר ליישובים אחרים, ובהן עיירות הפיתוח ויישובים אחרים שרוב תושביהם מזרחים.

האגף החזק ביותר בשירות המדינה היה נחוש לתקן אחת ולתמיד את האפליה בשיטת המאצ'ינג שפוגעת בתושבי הרשויות החלשות, בעיקר ערבים ומזרחים, אבל ב־2015 היתה ממשלת נתניהו נחושה לא לטפל באפליה נגד המזרחים, וחסמה את היוזמות הרוחביות האלה שהיו יכולות לעשות תיקון היסטורי ולצמצם פערים גם בין מזרחים לאשכנזים. היא הותירה את המאצ'ינג המפלה, העבירה בדרכים אחרות כסף חדש רק ליישובים ערביים, וליתר ביטחון ליוותה את מהלכי התיקון בהתקפה פוליטית והסתה רבת עוצמה נגד הערבים.

התקציב החדש הזה לערבים לא בא על חשבון המזרחים, אבל האדישות של הממשלה הזאת לגורלם גדולה כל כך, עד שכאשר היא נאלצה להעביר כסף לערבים (כאמור, בגלל אינטרסים כלכליים ולא מתוך תפיסת שוויון), היא דאגה לעשות זאת בלי שגם עיירות הפיתוח ייהנו מהמהלך, והותירה את תושביהן להמשיך לסבול מאפליה תקציבית.

רק חיבור מאבקים יוביל לתיקון

"סאלח פה זה ארץ ישראל" הראתה בבירור שהשלטון בשנות החמישים נקט מדיניות מפלה וגזענית כלפי המזרחים. בלי להפחית מחומרת המעשים ובלי להצדיקם חלילה, אפשר לציין שהם נעשו בתקופה אחרת, כשהעולים הכפילו את מספר התושבים וכדי לקדם מטרות לאומיות כמו פיזור אוכלוסייה. אבל אין שום נסיבות מקילות לכך שהממשלה הנוכחית, העסוקה בהורדת מסים לעשירים בעידן של יציבות כלכלית, חוסמת יוזמה של האוצר לתיקון חלק מהאפליה נגד עיירות הפיתוח, מניחה להן לדשדש במשאבים דלים ומותירה אותן עם מערכות חינוך ורווחה המייצרות דורות של אנשים שסיכוייהם להצליח נמוכים כל כך.

צילומסך מתוכניתו של אמנון לוי
צילומסך מתוכניתו של אמנון לוי ״השד העדתי״. מערכות חינוך המייצרות דורות של אנשים עם סיכוי נמוך להצליח

זו הסיבה שאני מבקש להזכיר שב-2015, כשאגף תקציבים קידם בכל הכוח מדיניות שהיתה מתקנת אפליה חומרית קשה נגד המזרחים בעיירות הפיתוח, הממשלה הנוכחית בלמה זאת. קל לממשלה הזאת לתמוך בשינוי שמות בשלטים, בפתיחת פרוטוקולים המעידים על פשעי מפא"י ובהסטת תקציב התרבות המזערי: אלה מהלכים שגם מלבים את המתח בין מזרחים לאשכנזים וגם אינם מחייבים השקעה תקציבית. אך בחסות הרעש של אותם מהלכים היא דואגת לחסום מהלכים לשוויון תקציבי מהותי.

באגף תקציבים הכירו את שנאת הערבים הרווחת בקרב שרי הממשלה, אבל בדרך הם גם הכירו מקרוב את שנאת המזרחים שלה

הזעם על שלטון מפא"י מוצדק, אבל אני מתקומם על הפער בינו לבין השתיקה הרועמת נוכח ההתעללות של הממשלה הנוכחית במזרחים, על אחת כמה וכמה כשהוא מגיע מאקטיביסטים. עצתי לפעילים המזרחים היא לדרוש מהממשלה לאמץ מיד את המלצות משרד האוצר ולתקן מיד את מנגנוני המאצ'ינג ברווחה ובחינוך. זה מהלך שעלותו התקציבית היא אפס, כיוון שהוא משנה את חלוקת התקציבים בין יישובים עשירים לעניים, ויזרים תקציבים רבים לשירותי הרווחה והחינוך בעיירות הפיתוח (וכאמור גם ביישובים הערביים).

מאבק מזרחי שימשיך להיות מופנה לשנאת מפא"י ההיסטורית והשמאל הנוכחי יבטיח למזרחים עוד שנים רבות של אפליה ממשלתית, ויבטיח לכולנו עוד שנים רבות של שלטון שמלבה את המתח בתוך החברה בישראל ואת הסכסוך בין יהודים לערבים. בחיבור בין המאבק המזרחי למאבק הערבי לשוויון טמון מפתח לתיקון. כי תיקון האי־צדק במימון הרשויות המקומית, ובשטחי השיפוט ובחלוקת הקרקעות צריך להיות דרישה משותפת של שתי קבוצות אלה. גם המזרחים וגם הערבים לא הצליחו לקדם מהלכים משמעותיים לצמצום האפליה בתחומים אלה; רק לחץ משותף שלהם יכול להכריע את הממשלה בעניין.

אם הזעם שמעוררת הסדרה יופנה לממשלה הנוכחית, על כך שהיא משמרת את האפליה נגד המזרחים, ולניסיון להחליף אותה בממשלה שתתקן את האפליה, אולי תיסלל כאן דרך לשוויון, גם למזרחים וגם לערבים. זו גם דרך לחתור תחת השיסוי ומלחמת הכול־בכול שהממשלה הזאת זורעת בחברה הישראלית בין יהודים לערבים ובין מזרחים לאשכנזים. אם כל זה יקרה, אפשר יהיה לומר שזו כנראה הסדרה הכי חשובה שנעשתה כאן אי פעם.

הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי. הדברים נכתבו על דעתו בלבד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אסף סוף

    אשכנזים תפסיקו להגיד לנו מה לעשות.
    האחריות לעשות היא עליכם.

  2. ליכודניק

    הפתרון לא יבוא מהממשלה- היא כלל לא רואה בעיה- אלא מהציבור עצמו.

    כשאוכלוסיית בית-שאן, חצור הגלילית, שלומי, דימונה, ירוחם ונתיבות תצטמצם ב-70%, ומשפחות שלמות תעבורנה לפרברי הערים הגדולות, הבעיה תיעלם מעליה.

    יישארו שם מי שאוהב את הסביבה ויכול להרשות לעצמו לגור הרחק מהמרכז,
    ומי שעובד בסביבה (בתיירות, בתעשיה הכימית והביטחונית, בשירותים ציבוריים וכו').

    בפועל זה מה שקורה ממילא- השאפתנים שלא מוצאים עבודה באזור מגוריהם עוברים למרכז, והשאר נשארים ומתלוננים על שהמדינה לא דואגת להם לתרבות, חינוך, רפואה, שירותים עירוניים וכו' הולמים.

  3. בני זאדה

    ובכן, תודה מקרב לב לגרליץ, הפעיל האשכנזי, שיודע טוב יותר מה כדאי לפעיל המזרחי. הפטרונות נמשכת

  4. אלי אביסרור

    את האמת לא הזדעדעתי מהסרט. יודעים למה ? כי עשו מה שהיה צריך לעשות בשביל לבנות מדינה. אם כל אחד היה הולך לגור היכן שרצה, לא היתה היום דימונה, לא ירוחם, לא קריית גת, לא אופקים, לא בית שאן, לא קצרין. יודעים מה כן היה במקום ? ישוב ערבי. ישראל היתה רק ת"א , ירושלים, חיפה ובאר שבע וכל היתר ערבים. זהו זה. לכן, מי שבנה את המדינה הזו, לא חשב על אדון מסעוד או גברת דרעי כפרט, אלא חשב על טובת המדינה בעתיד. הם עשו מה שצריך בכדי שתהיה לנו, ולילדינו ולנכדינו מדינה. נכון, לא התנהלו נכון, לא פיתחו נכון, לא השקיעו מספיק בחינוך ותעסוקה. אכן מסכים שהיה קיפוח ואפליה ושחייב היום לתקן. אך צריך גם להבין את התמונה הכוללת ולא לכעוס. גם מי שעלה מרוסיה בשנות ה 20 ו ה 30 וגם בקום המדינה לא בא ללוקסוס. אנשים שרדו בזעית אפם לבנות מדינה, יבשו ביצות, הקימו קיבוצים, נלחמו בערבים ומה לא. לכל דור יש את התפקיד המיוחד שלו, וזה היה התפקיד של דור ההורים והסבים שלנו בסיפור של הקמת המדינה.

  5. מנשה ארביב

    בכיינים. היה קל לאנשי העליה הראשונה והשניה, שבאלו למדבר לשום כלום תחת שלטון טורקי ורוב ערבי ? חושבים שלחלוצי העליה שהלישית היה רגע של שקט בין יבוש ביצות , מלריה ורעב ? חושבים שאנשי העליה הרבעית עשו חיים תחת שלטון הבריטים ? ליהודי העליה החמישית שברחו מהנאצים והגיעו למלחת העצמאות היה קל ? רובם נשחטו תוך מספר ימים מהגיעם לארץ. מה אתם בוכים. באתם למדינה יהודית עצמאית, עם צבא ששומר עליכם, עם ריבונות, אך אחד לא רצה להרוג אתכם, בנו לכם ישובים, הסיעו אתכם ברכבים מהאוניה עד לפתח הבית. לאף עליה לא היה את הלוקסוס הזה. הכי קל לבכות בלי להבין כלום. לסבא שלי משבא מפולין ב 48 מישהו בנה בית ? הקימו ישוב ? נתנו לו רובה, מחסנית אחת , אמרו לו לך תהרוג את הערבים שם ותשב שם במקומם. אבל אתם רק בוכים כאילו רק לכם היה קשה. רוסים הגיעו בשנות ה 90 בלי כלום, תוך 25 שנה , הבנים שלהם הם מובילי תעשיית ההיטק בישראל. יודעים למה ? כי הם לא בכו והתבכיינו. הם למדו והשקיעו. תלמדו מהם. בכיינים.

    1. אוי ויי זמיר !

      הוי ארביבילה ןאביסרורילה מיזרחיים נחמדים, לפרענקים כמוכם התגעגענו! יישר כוייח!
      סוףסוף מיזרחיים שאומרים מה שאם אנחנו האשכנזים נגיד ישר יגידו לנו גזעניים רחמנא ליצלן

      משנות החמישים ואחריהם המשטרה תיגמלה בשלמונים כל פרענק ומזרוחניק שהלשין נגד שכניו הפרענקים העצבניים הפריממיטיבים המסוכנים במעברה.

      עכשיו רואים את ההצלחה שבהשקעה שלנו

  6. דןש

    כל עוד יתייחסו המזרחיים לעוול ההיסטורי שנגרם להם לכאורה, הם לא יצאו וימריאו ממצבם היום. כבר 40 שנה חלפו מאז שלטון מפא"י ועדין "מיללים" . הגיע הזמן שיחליפו את היללות ביוזמות. המאמר מנסה להשוות את מצב/היחס למזרחיים לזה של הערבים. ההשוואה כלל אינה רלוונטית – מאחר והיחס לערבים נובע משנאת הזר במיוחד כאשר הוא ערבי. אבל בניגוד למזרחיים הערבים פועלים לקידום אישי. לקבלת השכלה ואם לא בארץ חו"ל פתוחה עבורם לרווחה. רופאים, רוקחים, מהנדסים – תופסים מקום נכבד בכלכלה הישראלית. זאת בנוסף לעובדי כפיים – בחקלאות ובבנין.
    אכן המזרחיים צריכים ללמוד הרבה מהערבים ולתפוס יוזמות לקידומם. מספיק עם הבכי של "אכלו לי שתו לי". הם מהווים כח היכול להטות את הכף ולאזן אותה.

  7. דרור

    "הזעם על שלטון מפא"י מוצדק, אבל אני מתקומם על הפער בינו לבין השתיקה הרועמת נוכח ההתעללות של הממשלה הנוכחית במזרחים, על אחת כמה וכמה כשהוא מגיע מאקטיביסטים".
    הכותב צודק, לשיטתו, אלא שמה שהוא מפספס כאן הוא שכל הקמפיין של הכחלילים, המהגרים וגם הסרט הנוכחי, מכוון לשימור יכולתה של הממשלה הנוכחית להתעלל במזרחים, על ידי הפניית הכעס כלפי שמות של רחובות.
    "האקטיביסטים" כאן הם אקטיביסטים בשרות הליכוד, גם אם חלקם לא עושים זאת בכוונה.

  8. ג. אביבי

    אני מסכים עם רוב האמירות של רון גרליץ, בעיקר בטווח הארוך.
    גרליץ קורא לפעילים המזרחים ללמוד משהו מהערבים בישראל. ולוואי שהפעילים המזרחים למדו זאת כבר מזמן – הנציגים הערבים מאז ומתמיד דאגו לעניינים של הציבור שאותו הם מייצגים, ללא כל חבירה ל"שמאל" הציוני או לימין היהודי. המחנכים הערבים (הפלסטינים הישראלים) כבר מזמן מעבירים לתלמידים שלהם מסר חשוב. זה המסר שהם יכולים להיות רופאים, מדענים, עורכי-דין לא פחות מוצלחים מהיהודים (כולל האשכנזים). התוצאות בתחום התעסוקתי האקדמי מראות שבכל תחום בו אין אפרטהייד תעסוקתי (בשם אלוהי הביטחון…) הצעירים הערבים משתלבים יותר ויותר למרות סינון מקפח נגדם. ראו תחומים כגון מערכת הבריאות, הנדסה אזרחית/בניין, מחשבים ובחברות הייטק שאינן קשורות לתעשיות הביטחוניות.
    צודק גרליץ גם בקביעה שהכרת הממסד באפליה נגד המזרחים המצריכה תיקון תהיה רק אם המזרחים ישכילו להתאחד כגוש, כמו הפלסטינים הישראלים, בדרישה כתובה לממשלות ישראל שממפה את האפליה כלפי המזרחים בכל תחומי החיים – כבסיס לתיקון.
    ברור גם שאם הפניית האצבע המאשימה תתמקד בזקני ה"שמאל" בלבד, הימין השולט ימשיך לקפח את המזרחים ע"ח יקיריו האמתיים – מתנחלי יש"ע, חרדי אשכנז הגזעניים, עמותות ימין גזעני, גורמי ההון וכו'. צמרת הhard-core ימין (הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, יהדות התורה) הם על טוהר האשכנזיות. לרובם יחס של בוז עמוק כלפי המזרחים (אותו הם נזהרים שלא להחצין מטעמים אלקטורליים).
    גם איחוד המאבקים המזרחי והפלסטיני הוא חיוני למיגור שלטון האליטות המקפחות. אולם כל עוד באיחוד הזה לא תהיה נציגות חזקה של המזרחים הנשענת על הציבור המזרחי ששמה את העניין המזרחי בקדמת המאבק, לא יהיה כל הישג למזרחים. ראו החבירה של אנשי השיח המזרחי מהדור הקודם (בשנים 2010 – 1995) למאבק הפלסטיני ישראלי וחוסר ההישגים למזרחים.
    אולם הכותב לא מתייחס לשני נושאים חשובים.
    ראשית, הזעם על מנהיגי ה"שמאל"-לבן הוא מוצדק וסוחף, וקשה לעבור לסדר היום מבלי לציין ולגנות את כל פושעי ופשעי הגזענות הלבנה. חייבים גם להראות את הקשר של התשתית האידיאולוגית שלהם לזו של אירופה של ראשית המאה ה-20 (אווגניזם, תורת הגזע הארי העליון שהיוו בסיס לאידיאולוגיה הנאצית) אותו יבאו לכאן האידאולוגים הנפשעים של ה"שמאל הציוני, שגרמו נזק לכל כך הרבה אזרחים רובם מזרחים וערבים (לפני קום המדינה היו גם אשכנזים שנפגעו מכך). כמובן, יש לציין בכל הזדמנות שמנהיגי הימין הציוני האשכנזי ידעו בזמן אמת על כל הפשעים ותמכו בהם בשתיקתם הנפשעת.
    בנוסף, ע"מ להבטיח שהפשעים האלה לא יחזרו בהזדמנויות שונות, על המזרחים לתבוע ייצוג אמתי בכל הגופים השלטוניים הקובעים, כולל הגופים החשאיים. כך למשל, הבאתם ארצה של למעלה ממיליון מהגרים מברה"מ לשעבר (רובם אירופאים) ובו זמנית מניעת בואם של עשרות אלפי יהודים כהי עור הנמקים במחנות הסגר, לא הייתה מתאפשרת אילו בכל המוקדים הקובעים היו נציגים אמתיים של הציבור המזרחי / אתיופי.

  9. תום מהגר

    תודה לרון על מאמר מעניין וחשוב. קודם כל ניכר שרון כותב באכפתיות ובכנות וזה כבר מזמין לדיאלוג חיוני.
    יחד עם זאת, שתי הערות: ראשית, זה בסדר גמור וחיוני לדבר גם על העבר וגם על ההווה, וחשוב לדעתי לדבר על השורשים. אי אפשר להתחיל לדבר על הבעיה רק בימינו. אני חושב שיש גם מי שיטען, וזה מגובה במחקרים, שבחסות הליכוד צמח מעמד בינוני מזרחי. אבל מסכים שרבים אחרים נשארו בתחתית, ועל כך מאמרו של רון וטוב שכך.
    שנית- ויותר חשוב. רון צריך להסתכל על הזירה שהוא פעיל בה ולנתח אותה ביקורתית. הוא מבקש ממזרחים לעשות מה שפלסטינים עושים אבל מתעלם מכך שהשמאל שהוא פעיל בו, וגם אני, חי על הרבה יותר משאבים ותקציבים מאשר השמאל המזרחי (המדומיין כמעט). סיכוי, עדאלה, פורום דו קיום בנגב, צופן, קו משווה, קרן אברהם גבעת חביבה ועוד…אלו גופים שמקבלים תקציבים נאים ויש כאן יד מכוונת. ראוי היה לומר שלא רק ממשלת הימין "דופקת" אותנו, גם השמאל שותף פעיל, כיום, להכפפה של המאבק שלנו למאבקים "דחופים יותר". ותמיד יש דחופים יותר.
    מהבחינה הזו זה מאמר קצת עיוור צבעים וליברלי כי הוא מניח שמזרחים יכולים לעשות את הדברים שסיכוי עושים, תוך התעלמות מיחסי הכוח ומכך שיש מי שדאג שהיכולת והמשאבים של פעילים מזרחים יהיו הרבה הרבה פחות משמעותיים. וזה משהו שחשוב להציב בפני השמאל הנוכחי.
    בקיצור, אם לקרוא לאיחוד מאבקים היסטורי, טז צריך לשאול באילו תנאים הוא יכול להתקיים? צריך לוודא שמבחינת ייצוג ומשאבים העוגה תתחלק באופן שוויוני. ואם דורשים מהממשלה להתחיל תיקון תקציבי, אז אדרבא, בואו נתחיל מבדיקה "אצלנו" למשל הקרן החדשה לישראל. כמה כסף היא שמה נגד הסללה במערכת החינוך? לדעתי מעט מאד, אולי משהו קלוש. אבל אין כסף משמעותי לזה בכלל. אז רון- נאה דורש (בהקשר של הימין וממנו), נאה מקיים (על השמאל הישראלי בימינו).