• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

הקשר בין NRA, אי שוויון ודמוקרטיה

הסערה הציבורית המתחוללת בארצות הברית בעקבות מקרי הירי ההמוני האחרונים מדגימה מהי כפייה של מעטים בעלי אמצעים על רוב מושתק ומלמדת על מהות הקשר בין אי שוויון כלכלי לדמוקרטיה במובנה העמוק
אביב שניראביב שניר

גר במצפה רמון, עובד במרכז הצעירים ביישוב.
קורא וכותב, סקרן לגבי כל דבר. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וסטודנט לתקשורת

פעמים רבות הדיון על אי שוויון כלכלי מתקיים כעימות בין גישות תאורטיות כלכליות שונות. אבל אחד הדברים החשובים ביותר בדיון הזה הוא ההשלכה שלו על היכולת לקיים חברה דמוקרטית, תוססת ומעורבת. הסערה הציבורית שמתרחשת כרגע בארה״ב בעקבות מקרי ירי המוני אחרונים יכולה לשפוך עוד אור על חשיבות צמצום דרמטי של אי שוויון כלכלי לדמוקרטיה במובנה העמוק.

תקרית הירי האחרונה בתיכון בפלורידה גבתה את חייהם של 17 אנשים ונפצעו בה עוד 17 בני אדם. מאז תחילת השנה היו בארה״ב 63 תקריות ירי המוני, המוגדרות כתקרית ירי בה נורו לפחות ארבעה אנשים, לא כולל היורה. בכל התקריות האלו נהרגו 125 אנשים ונפצעו עוד 238 אנשים (נכון ל24- במרץ, המספרים משתנים כמעט מדי יום). בחמש השנים האחרונות היו 2002 תקריות ירי המוני, כלומר יותר מאחת ליום. מאז 2013 נהרגו בארה״ב 2936 אנשים, נפצעו 5009 ב-11,244 תקריות ירי שונות. אמריקנים מחזיקים בכמעט חצי מהנשקים באחזקה פרטית בעולם כולו, שהם מעל 300 מיליון כלי נשק.

לאחר הירי בפלורידה, יצאו תלמידי התיכון במערכה נרגשת ונחושה כנגד חוקי הנשק האמריקנים, הפוליטיקאים ואזלת היד של הדור המבוגר באופן כללי. הם הצביעו על ההיסטוריה הבעייתית של היורה ועל העובדה שאם לא הייתה לו גישה כל כך קלה וחוקית לכלי נשק אוטומטיים האירוע היה מסתיים אחרת לחלוטין. או כמו שהם נסחו זאת ״הוא לא היה הורג כל כך הרבה אנשים עם סכין״. הסערה הציבורית גרמה למערכת הפוליטית של מדינת פלורידה להעביר חוק מרוכך שעיקרו איסור מכירת נשק מתחת לגיל 21 ומחייב שלושה ימי המתנה בין רכישה לקבלת הנשק.

הציבור האמריקני סבור בצורה כמעט מוחלטת שצריך לשנות את חוקי הנשק הפדרליים. 90% מהאמריקנים חושבים שצריך למנוע מכירת נשק לסובלים מהפרעה נפשית; 84% חושבים שצריך לעשות בדיקות רקע לקונים נשק; 83% חושבים שצריך למנוע מכירת נשק למי שנמצאים ברשימת איסור טיסה ובמעקב של רשויות החוק; 68% חושבים שצריך לאסור מכירת כלי נשק המשמשים לתקיפה (דוגמת רובים אוטומטיים); 65% חושבים שצריך לאסור מכירת מחסניות עם מעל 10 כדורים.

ברובו הגדול סבור הציבור האמריקני שיש לשנות את חוקי הנשק הפדרליים. אבל ה-NRA משקיע מיליונים בשימון המערכת הפוליטית על מנת לשמר ולהרחיב את הזכויות הקשורות באחזקת נשק בארה״ב

אז איך נושא שיש בו קונצנזוס שגם מנהיגים דיקטטוריים היו מתקנאים בו לא מתממש בפועל? לאמריקנים ונשק יש היסטוריה עשירה, אבל מרכיב אחד של התשובה הוא ההשפעה הפוליטית של איגוד הרובאים הלאומי, ה-NRA. במערכת הפוליטית האמריקנית חוקים נקבעים ברמה מוניציפלית, מדינתית ופדרלית. ה-NRA משקיע שנים בקמפיינים של פוליטיקאים, מערך לוביסטים, מערך משפטי, ערוצי תקשורת ועוד על מנת לשמר ולהרחיב את הזכויות הקשורות באחזקת נשק בארה״ב. לא קל לחשב עד הדולר האחרון את כמות הכסף שמושקע על ידי הארגון בפוליטיקה האמריקנית שכן ישנן תרומות ישירות, סופר פאקס עצמאיים, השקעה בלובי, השקעה בקמפיינים עצמאיים וכל זאת בכל הרמות הציבוריות.

ובכל זאת, כמה נתונים. מתוך 535 חברי הקונגרס האמריקני לא פחות מ—307 קיבלו תמיכה כספית ובמקרים רבים גם ארגונית מה-NRA. רק 6 (!) חברי קונגרס רפובליקנים לא קיבלו תמיכה כספית מהארגון בנוסף לעוד 24 חברי קונגרס דמוקרטים. 8 מחוקקים מכהנים קיבלו מהארגון יותר ממיליון דולר במהלך הקריירה שלהם, אחד מהם הוא הסנטור מרק רוביו מפלורידה שכאשר נשאל על ידי ניצולי הירי בפארקלנד אם לא יקבל יותר תרומות מהארגון היסס לרגע ואז ענה שלא יסרב לתרומות נוספות. במהלך בחירת 2016 הוציא הארגון 419 מיליון דולר בקמפיינים השונים, כולל 30 מיליון דולר על מנת לעזור לדונאלד טראמפ להיבחר לנשיאות. ברחבי ארה״ב פעילות גם קבוצות שמקדמות רפורמות מגבילות בחוקי הנשק, למשל Moms Demand Action. לקראת בחירות אמצע הקדנציה של 2018 ה-NRA ושותפיו הוציאו יותר מפי 40 מאשר הקבוצות שמקדמות הגבלות בחוקי הנשק.

ישראל במקום השלישי מתחתית הטבלה, ארה"ב במקום החמישי, נתוני ה-OECD
ישראל במקום השלישי מתחתית הטבלה, ארה"ב במקום החמישי, נתוני ה-OECD

ארה״ב היא המדינה העשירה בעולם והמעצמה הגדולה ביותר (נכון להיום) מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. באותה הנשימה היא אחת המדינות הכי לא שוויוניות בעולם. במדד ג׳יני הבוחן את התפלגות ההכנסות ארה״ב מקבלת 0.39 והיא המדינה הרביעית הלא שוויונית במדינות ה-OECD, והמפותחת שבהן. העשירון העליון במדינה מחזיק ב-75% מהעושר. משכורות המנכ״לים זינקו משנות ה-80 לשנות ה-2000 מפי 24 מהעובד הממוצע לפי 185. בכל לילה נתון יש מעל ל-550 אלף מחוסרי בית, כחמישית מהם באופן כרוני. שיעור העוני של ילדים במדינה עומד על כחמישית מהילדים, שני כמעט רק לישראל.

הבחירות לנשיאות בשנת 2016 בארה"ב זכורות כהיסטוריות וסוערות. היסטוריות כי כמעט שנבחרה בהן אישה לראשונה וסוערות כי התנהלו תחת שורה ארוכה של סנסציות, שערוריות וחקירות (כולל מעורבות רוסית שעדיין נחקרת). עם זאת ועל אף הדרמטיות והרייטינג הגבוה אחוזי ההצבעה היו בשפל של 20 שנים עם לא יותר מ-55% מצביעים מבין אזרחים בעלי זכות הצבעה. זה ממקם את ארה״ב בתחתית הרשימה של הדמוקרטיות המפותחות באחוזי הצבעה. לעובדה זו גורמים היסטוריים ואקטואליים רבים הייחודיים לאמריקה, אך בדבר אחד אין ספק: מקומו של הכסף הגדול בפוליטיקה האמריקנית הוא חסר תקדים ומאפשר אנומליה כגון ניהול מדיניות המתנגשת עם רצון הרוב המוחלט של האזרחים.

זו נקודה למחשבה למעוניינים בממשלה צרה, קיצוצי מיסים ושלל סיסמאות כגון ״תחרות״ ו״שוק חופשי״ שמאמינים שאין חשיבות לאי שוויון ולתחולת העוני, כל עוד אנשים לא מתים מרעב כתוצאה ממקרר ריק. אי שוויון מנוגד בתכליתו לדמוקרטיה ומאפשר למעטים עם אמצעים לכפות את רצונם כנגד הרוב הדמוקרטי, גם במחיר של טרור מבית בחסות הזכות להחזיק נשק.

נוער נגד חוקי הנשק בארה"ב על שער הטיימס, 2 באפריל 2018
נוער נגד חוקי הנשק בארה"ב על שער הטיימס, 2 באפריל 2018
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    א. לגבי זכות נשיאת הנשק והשלכותיה- במדינות מערביות מסוימות יש שיעורי אחזקת נשק דומים לארה"ב, עם הרבה פחות אלימות. הבעיה אינה בכלי הנשק, אלא באזרחים.

    עכשיו, בהינתן בעית האלימות ואי-האפשרות המעשית לפתור אותה במהרה (נניח, לאתר חולי נפש ולהחרים כלי נשק שברשות משפחתם)- אכן צריך להחמיר את מדינות אחזקת הנשק; אף שהמדיניות הנוכחית היא המוסרית- היות ולפושעים יהיה נשק, וגם רצון להפעיל אותו בבית-ספר, נניח, לאדם הפשוט יש זכות להגן על עצמו באמצעים דומים.

    במצב הנוכחי, בתי הספר בארה"ב הם "אזור נקי מנשק"- כלומר, יש שלט גדול על הקיר, ואזרחים שומרי חוק משאירים את הנשק שלהם בבית; ואז אותם גברים אלימים שהשיגו נשק בקלות מגיעים לבתי הספר *מתעלמים* מהשלט ומתחילים לרסס, בלי התנגדות ופחד. אם כבר, הרשו לעובדים לשאת נשק, כך שיוכלו להגיב בעת הצורך.

    פרט לכך, לאור ריבוי מקרי הירי ההמוני- מדוע לא לשים מאבטחים חמושים במוסדות ציבור?..

    ב. לדעתי אין טעם לבדוק את נושא אחזקת הנשק מזווית השיוויון/מעורבות פוליטית;
    בכל נושא, המערכת הדמוקרטית נותנת לקבוצת מיעוט מאורגנת כוח יתר ביחס לרוב הדומם. זה יכול להיות מחזיקי נשק, ועד עובדים, רפתנים, נכים, עובדי ערוץ 10, טייקונים.. כל קבוצה שמסוגלת לארגן הפגנות, מסמכי עמדה, פוסטים ותרומות תשפיע יותר מהרוב הדומם. זה נכון גם בדמוקרטיות שיוויוניות עם שיעורי הצבעה גבוהים.
    אפשר לומר שזה דווקא טיעון בזכות ממשלה צרה: היות וההשפעה הפוליטית עוברת דרך הממשלה, ככל שהיא תהיה צרה יותר- ההשפעה הפוליטית תשפיע על פחות תחומים; אותן קבוצות לחץ ייאבקו על דעת הקהל ולא על דעת הפוליטיקאים.